התנגדות לבקשה לביצוע שטר, אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה. בהחלטת כב' הרשמת מיום 5.5.13 עוכבו הליכי ההוצאה לפועל והדיון הועבר לבית משפט השלום בנתניה. בעקבות האמור הוגשה על ידי המשיבה בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע, זאת בשל סמכות מקומית נטענת לבימ"ש זה, טענה שנטענה עוד בסעיף 3 לתצהיר ההתנגדות המקורי. לאחר קבלת תגובות הצדדים, החליט בית המשפט קמא להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט השלום בבאר שבע לו נתונה הסמכות המקומית. את החלטתו זו תמך בית המשפט קמא מעיון בבקשת הביצוע, היא כתב התביעה, המעלה כי המשיבה ציינה את בית המשפט השלום בתל אביב כבית המשפט לו נתונה הסמכות המקומית ואולם, לא פירטה הנימוקים לכך ולא צירפה תצהיר, זאת בניגוד לבקשת המשיבה שטענותיה נתמכו בתצהיר, שהן מקום מושבה, הן מקום עסקה והן המקום שנועד לקיום ההתחייבות קרי מקום מושבו של סניף הבנק הנמשך הוא באר שבע. החלטה זו היא נושא הבקשה שלפני. 3. תמצית נימוקי המבקשת היא, כי המשיבה הטעתה את בית המשפט ולא צירפה להתנגדותה את כתב הטענות הנכון ובו פורט כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום בנתניה ותחת זאת טענה כי המבקשת ציינה את בית המשפט בתל אביב כמקום לו מוקנית הסמכות המקומית. לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי תקנה 3 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן: תקסד"א) קובעת את מקום הסמכות המקומית כאחת מבין החלופות המנויות בו. בנסיבות אלה, הואיל ומקום מסירת הנכס והמקום שנועד לביצוע ההתחייבות היה במושב מגשימים השייך למחוז מרכז, עובדה המצויינת אף בחשבונית שהוצאה, לא היה מקום להעברת הדיון לבאר שבע. 4. תגובת המשיבה נתבקשה ונתקבלה. בתמצית ומעבר לטענות מקדמיות שמעלה המשיבה (בדבר תיקון בכתב יד של המילה "ערעור" ל"בקשת רשות", אי הפקדת ערבון, אי צירוף שך תצלום מאושר כדין ואי תשלום ההוצאות שנפסקו בהחלטה המקורית), , טוענת היא כי סמכות הדיון נקבעת אך ורק לפי השטר ולא לפי תקנות סדר הדין האזרחי. הואיל והמקום שנועד לפרעון השיק הינו בנק מרכנתיל דיסקונט בבאר שבע, ומקום מגורי המשיבה הרשום ע"ג השיק הינו בבאר שבע, מוקנית הסמכות לבית משפט זה. לפיכך, נפלה שגגה מלפני הרשמת בהחלטתה המקורית להעברת הדיון לבית משפט השלום בנתניה, והיא היתה צריכה להעביר את הדיון מלכתחילה לבית משפט השלום בבאר שבע. לעניין טענת ההטעיה אותה טענה המבקשת, הרי שהמשיבה צירפה טופס בקשה מתיק אחר, דומה במהותו, זאת משלא היה בידה הטופס הנכון לתיק זה, ומכאן ככל הנראה טעתה הרשמת בהחלטתה המקורית כשציינה אי התאמה בטענות המבקשת בדבר הסמכות (תל אביב או נתניה). 5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, בהחלטה שביסודה וכן בכתבי הטענות נושא התיק בבית המשפט קמא, החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור שהוגש. 6. ליבת המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת החוק החל בשאלת הסמכות המקומית, האם חלות תקנות ההוצאה לפועל (כסברת המשיבה) או שמא תקנות סדר הדין האזרחי (כסברת המבקשת). לעניין זה טוענת המשיבה, כי תקנה 3 (א) לתקסד"א אינה חלה על בקשה לביצוע שטר, זאת להבדיל מכתב תביעה המוגש לבית משפט בהליך אזרחי (ס' 7 א' לתגובת המשיבה). על כן, משמקום פרעון השיק היה בסניף 645 - באר שבע מוקנית לבית המשפט בבאר שבע סמכות הדיון. 7. לא אוכל לקבל את טענת המשיבה. כידוע, כאשר מוגשת התנגדות לביצוע שטר, הופכת הבקשה לביצוע ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר (תקנה 108 לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם - 1979). במצב דברים זה, לא תחולנה עוד הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו, ובמקומן תבואנה תקנות סדר הדין האזרחי (דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, (מהד' 7 עדכון 2010), בעמ' 1011). יצויין, כי הואיל וניתן להגיש בקשה לביצוע שטר שלא בהתאם להוראות תקנה 3 לתקסד"א, היינו בכל לשכת הוצאה לפועל, עולה לא אחת בדיונים מעין אלה שאלת בית המשפט המוסמך מקומית לדון בהתנגדות. לעניין זה נקבעת הסמכות המקומית לדיון בהתנגדות לביצוע השטר לפי המקום בו רשאי היה הזוכה להגיש את התובענה על פי השטר. יתרה מכך, נוכח אפשרות כי תוגש התנגדות על ידי החייב, מצוין כבר בטופס הבקשה מהו בית המשפט המוסמך מקומית לדון בהתנגדות ככל שתוגש. 8. בענייננו הוגשה בקשת ביצוע השטר ובמסגרתה אף צוינה הסמכות המקומית כנדרש - בימ"ש בנתניה, על גבי טופס רשמי של לשכת ההוצאה לפועל, טופס זה ממלא אחר כל דרישות החוק ועל כן עמד ב"כ המבקשת בנדרש ממנו לעניין זה וצדקה כב' הרשמת בהחלטתה המקורית להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בנתניה, כפי שאכן צוין בה. 9. לענין זה אעיר, כי לא היה מקום לצרף להתנגדות המשיבה, בקשת ביצוע שהגישה המבקשת בתיק אחר, בה נרשם כי ביהמ"ש המוסמך הוא בתל אביב, דבר שהביא מן הסתם לתקלה שנפלה בהחלטת בית המשפט קמא ואשר ניתנת היתה למניעה, לו היתה מצורפת הצרופה הנכונה והרלוונטית לתיק זה. לא מקובלות עלי טענות המשיבה לעניין זה, אף שמוכן אני לקבל שהדבר לא נעשה בכוונה להטעות חלילה. 10. כאמור, בחינת הסמכות המקומית המצב הנדון נעשית לפי הוראות תקנה 3 לתקסד"א. בהתאם לכך, מוקנית הסמכות המקומית בהתאם לאחד לפחות מן הפרמטרים הקבועים בה. בחינת חשבונית העסקה מלמדת, כי הן המקום שנועד לקיום ההתחייבות והן מקום מסירת הנכס היו אמורים להיות בחנות המבקשת במושב מגשימים (שכן העיסקה אינה כוללת, כפי שנרשם בה מפורשות, הובלה). כידוע, בהתאם לסעיף 10 (א) לחוק המכר התשכ"ח - 1968, מקום מסירת הנכס הוא מקום עסקו של המוכר - המבקשת בענייננו. על כן צודקת המבקשת כי הסמכות המקומית מוקנית לבית המשפט במחוז מרכז ולא בבית המשפט בבאר שבע. בשולי הדברים יוער כי לא מצאתי ממש בטענותיה המקדמיות של המשיבה והן נדחות. 11. במכלול האמור, מתקבל איפוא הערעור. החלטת בית המשפט קמא בדבר העברת הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע וההוצאות שנפסקו בעטיה לטובת המשיבה מבוטלת, והתיק יוחזר לבית משפט השלום בנתניה, לדיון בהתנגדות שהוגשה במסגרתו. המשיבה תשלם הוצאות המבקשת בדין הליך זה בסך של 1,500 ₪, בלא קשר לתוצאותיו הסופיות של ההליך. הוצאה לפועלשטרביצוע שטר