עותרים לתקן את פסק הבורר בשל טעות חשבונאית 1. הבקשה מתמקדת בשתי טענות עיקריות - האחת- יש לבטל את פסק הבורר בהתאם לעילת הביטול שבסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות) משהבורר חרג מסמכותו עת חייב את המבקשת 4 לשלם למשיב (התובע בהליך הבוררות) סך של 951,139 ש"ח, הגם שהסעד שהתבקש ביחס אליה בתביעה היה הצהרתי בלבד ולא כספי. לטענת המבקשים, הבורר עצמו הדגיש לאורך הפסק, כי התביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת 4 הייתה לסעד הצהרתי, לפיו הסכם הביצוע שנכרת בין המשיב לבין המבקשת 4 והמבקש 1- דינו להתבטל, ועל אף זאת, חייב אותה בסופו של יום לשלם למשיב את הסכום האמור לעיל יחד ולחוד עם המבקש 1. השניה והחלופית- מבוקש לתקן את פסק הבורר בשל טעות חישובית שלטענתם נפלה בו - אי הכללת מע"מ בחישוב עלויות הבניה. לטענתם, בסעיף 5.1 להסכם שנכרת עם המשיב, נקבע כי התמורה תסתכם ב-7 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, והגם שהבורר קבע בסעיפים 21-24 שבפרק י"א לפסק הבורר כי התמורה המוסכמת צריכה להיות אכן 7 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, פסק את הסך האמור ללא תוספת מע"מ. המדובר בהשמטה בלבד, ויש להורות על תיקונה בהתאם לסעיף 22 לחוק הבוררות. 2. יצויין כי המבקשים לא הסתירו כי הגישו לבורר בקשה לתיקון טעות סופר בנושא זה, אך בקשתם נדחתה על ידו בהחלטתו מיום 9.10.13 בה ציין כי לא הוכח שהומצאו חשבוניות מס ואין מקום לאפשר הוכחת קיומן של חשבוניות אלה לאחר מתן פסק הבורר, (להלן - החלטת הבורר מיום 9.10.13). 3. המשיב מסכים, ויפה הוא עושה, כי פסק הבורר יתוקן כך שיבוטל החיוב הכספי נגד המבקשת 4 , להבדיל מביטולו המלא של פסק הבורר, כעתירת המבקשים. ביחס לעתירת התיקון טוען המשיב, כי אין המדובר בתיקון טעות סופר לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, כי אם בניסיון לערער על פסק הבורר בעניין מהותי. לדבריו, טענת המבקשים בעניין הכללת רכיב המע"מ עלתה לראשונה רק בסיכומיהם, ולא בכדי נימק הבורר את החלטתו מיום 9.10.13, בכך שלא הוכח על-ידי המבקשים כי הומצאו חשבוניות מס וכי שולם מע"מ, ואין מקום לאפשר להם להוכיח זאת בשלב שלאחר מתן פסק הבורר. 4. משהמשיב מסכים לתיקון פסק הבורר בדרך של מחיקת החיוב הכספי שהושת על משיבה 4, אין כל מקום להורות על ביטול פסק הבורר על בסיס טענת החריגה, שכן הכלל הוא שבית המשפט ישאף לתקן את פסק הבורר מקום בו ניתן לעשות כן, במקום להורות על ביטולו - כמצוות סעיף 26(ב) לחוק הבוררות הקובע כי "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן להשלימו, לתקנו, לבטלו בחלקו". 5. באשר לעתירת תיקון הפסק על דרך הוספת מע"מ, ראיתי לדחותה . ואפרט. המבקשים הגישו לבורר, כאמור, בקשה לתיקון טעות לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, וטענו לטעות סופר שנפלה ביחס לרכיב המע"מ. בהחלטתו מיום 9.10.13, הבהיר הבורר כי אין מדובר בהשמטה, אלא בהחלטה שקולה שנבעה מכך שהמבקשים לא הוכיחו כי אכן הוצאו חשבוניות מס. סעיף 22 לחוק הבוררות אמנם מאפשר למבקש התיקון להגיש בקשתו לבורר או לבית המשפט, אך "...אם היתה פנייה לבורר לתקן את פסקו והלה החליט, שלא היתה בפסקו טעות בגדר אחד משני הסעיפים הללו [סעיף 22(1) וסעיף 22(2) ] - שוב לא יוכל בית המשפט להחליט אחרת. תשובת הבורר מבהירה, שלא טעות מקרית היתה זו אלא פסיקה תוך הערכה ושיקול דעת; ודבר זה הינו בידיעתו הסובייקטיבית של הבורר עצמו. אם דעת בית המשפט היא, שגם במקרה של תשובה שלילית של הבורר עדיין יש סמכות בידי בית המשפט לתקן טעות לפי אחד משני סעיפים אלה - הרי שעל המחוקק לתקן את ניסוחו באותו הסעיף" (אוטולנגי, בעמוד 890-891). 6. לא שוכנעתי כי במקרה דנן אכן מדובר בטעות סופר, פליטת קולמוס או השמטה, בהתאם לסעיף 22 לחוק הבוררות. אכן, בסעיף 5 (בעמוד 4) לפסק הבורר ראה הבורר לציין כי בהתאם להסכם המימון מיום 8.5.08, התחייבו הצדדים לשאת בעלויות בנייה בסך 7 מיליון ₪ + מע"מ. כך גם ראה הבורר לנסח את השאלה הטעונה הכרעה בנושא זה: "...האם עלות הבנייה היא 6.5 מלש"ח ככתוב "בהסכם המכר" הנושא תאריך 15.4.08 או 7 מלש"ח + מע"מ כפי שכתוב בהסכם עם חי אתגר מתאריך 9.5.08 בהסכם המימון מתאריך 8.5.08 ובהסכם השיתוף הנושא תאריך 18.5.08?" [סעיף 21 (בעמוד 42) לפסק הבורר]. על שאלה זו ראה הבורר להשיב בסעיף 24 לפסק הבורר (באותו עמוד) עת קבע כי הצדדים הסכימו "...על עלות של 7 מלש"ח ואין מקום ללכת מאחורי הקלעים של ההסכם ולבדוק מהו אחוז הרווח שהפיקה חי אתגר בתחשיב זה". היינו, כבר בשלב זה לא ראה הבורר להוסיף את רכיב המע"מ, הגם שביכר את הגרסה לפיה עלות הבנייה עמדה ע"ס של 7 מיליון ₪ על פני זו שגרסה 6.5 מיליון ₪. התוצאה אליה הגיע הבורר אינה נובעת מטעות או השמטה של רכיב המע"מ, אלא מחשיבה מושכלת ומתוך שיקול דעת שלא לפסוק את שלא נפסק. גם לפי גישת המבקשים לפיה "... המע"מ הנדרש בזה הוא מעין "וירטואלי", כשם שכל ההוצאות שהוצאו לצורך בניית 54% מהמבנה, כאמור בסעיפים 12 - 24 לפסק הבורר, אינם ולא היו צריכים הוכחה" (סעיף 24 לבקשה), הרי אין מדובר בטעות קולמוס אלא לכל היותר בטעות ביישום הדין, שבית נמשפט אינו מוסמך לתקנה משאינה באה בשערי סעיף 22 לחוק הבוררות. התוצאה אני מורה על תיקון פסק הבורר בדרך של ביטול החיוב הכספי שהושת על מבקשת 4, בסעיף 43(א) ובסעיף 43(ט) לפסק הבורר. יתר רכיבי פסק הבורר נותרים על כנם. הבקשה לתיקון פסק הבורר בהקשר לרכיב המע"מ נדחית. לאור התוצאה- ישא כל צד בהוצאותיו. יישוב סכסוכיםבורר