הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של אי מתן זכות קדימה במעבר חציה, בניגוד לתקנה 67 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, בנהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62(2) בצרוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ובגרימת תאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש, בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצרוף סעיף 38(3) לפקודה. 2. המערער נדון ל - 5 חודשי פסילה, ל - 150 שעות שרות לתועלת הציבור, לקנס בסך 1,500₪ ול - 3 חודשי פסילה ע"ת למשך 3 שנים. 3. הערעור מכוון כנגד חומרת עונש הפסילה בלבד, משלא כיבד בימ"ש קמא את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. השתלשלות העניינים 1. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 19.6.11, בשעה 08:00 לערך, נפגעה הולכת רגל, קטינה כבת 13, מרכב הנאשם, עת חצתה את הכביש במעבר חציה, מימין לשמאל כיוון נסיעתו. כתוצאה מהתאונה נגרמה לה "חבלת ראש הכוללת שבר במסטויד מימין". 2. ביום 4.9.12, במסגרת הסדר, הורשע המערער, עפ"י הודאתו, בכל העובדות הנטענות בכתב האישום ונתבקש תסקיר אודותיו. הטעמים להסדר, כפי שפורטו באותו מעמד "נוהג מ - 88 .... 30 יום פסילה, ע"ת קנס 150 שעות של"צ. הציג מכתב של אבי הנפגעת המבקש להקל בדינו. מגיש העתק. בנוסף, ניתן משקל למצבו הכלכלי משפחתי ולקבלת האחריות". 3. הטיעונים לעונש נשמעו ביום 3.4.13. בימ"ש קמא מצא לנכון שלא ליתן גז"ד בטרם תברר התביעה את מצבה העדכני של הקטינה. גזה"ד ניתן ביום 30.9.13, חרף העובדה שכשלו מאמצי התביעה, וזאת על מנת לא לגרום עינוי דין נוסף למערער. בימ"ש ציין כי "אינפורמציה עדכנית בדבר מצבו של נפגע, הינה כלי עזר, בידי השופט בבואו לגזור העונש הראוי...". תסקיר שירות המבחן 1. מהתסקיר עולה כי למעט מעורבותו בתאונה מנהל אורח חיים נורמטיבי, נעדר עבר פלילי. מזה כ - 18 שנים הבעלים והמנהל של חברה לעבודות חשמל ובמקביל החל לעבוד כממונה ליעילות אנרגיה. נשוי ואב לשני ילדים בגילאי 6 ו - 4. 2. מהתסקיר, בהתאם לדיווחיו, עולה התנהגות ללא דופי לאחר ארוע התאונה. כן ביקר את הקטינה מספר פעמים במסגרת הליך השיקום שעברה והתעניין בשלומה גם לאחר שחרורה מבית החולים. 3. שירות המבחן התרשם כי חווה תחושות אשמה, בלבול ואחריות לפגיעה לצד בהלה מעצם המפגש עם חומרת מצבו. לאור מצבו הנפשי פנה לטיפול פסיכולוגי, במסגרתו הצליח להתייחס לחוויה הטראומתית שעבר בעקבות הפגיעה. כן גילה אמפתיה לכאב שגרם. 4. שרות המבחן היה ער לתוצאותיה הקשות של התאונה ולאחריותו להתרחשותה. יחד עם זאת, סבר, בנסיבותיו, כי ענישה חינוכית וקונקרטית במסגרת שרות לתועלת הציבור הולמת את המקרה ותפגיש אותו עם מעשיו, תוצאותיהם והשלכותיהם. 5. אין התייחסות לרכיבי ענישה נוספים, מן הסתם מאחר ונשלח מלכתחילה לצורך גיבוש תכנית של"צ. גזה"ד של בימ"ש קמא 1. בימ"ש קמא ציין כי להולכת הרגל נגרמה חבלה בגולגולת. 2. עמד על ההסדר ועל תמיכת שרות המבחן ואבי הנפגעת, אשר ביקש להקל בעונשו. 3. לגבי מכתב האב, צויין כי הוא מעלה תמיהות באשר לנסיבות כתיבתו ומטרתו. תמיהה המתגברת שבעתיים משהובהר כי הורי הנפגעת גרושים והנערה נמצאת בחזקת אמה. לפיכך ביקש מידע עדכני אודות מצבה, אך לשווא. 4. בימ"ש קמא קבע מתחם עונשי, פסילה לתקופה שבין 9 - 12 חודשים. ראה שלא לכבד את ההסדר נוכח חריגה גדולה מאוד ממנו, בהעדר נימוק ראוי ובהיותו חורג משמעותית מעקרון ההלימה. בימ"ש קמא היה ער לפסיקה ולפיה יש לכבד הסדרים, אך הבהיר כי לא נטען דבר אודות כמות הראיות בתיק או דיותן. 5. תוך התחשבות לקולא בהודאה, בקבלת האחריות, במכתב האב ובעבר תעבורתי שאיננו מכביד גזר את דינו. נימוקי הערעור 1. בימ"ש קמא שגה משהטיל פסילה חמורה פי 5 מהסדר הטיעון, חרף העובדה שלא קיבל מידע עדכני אודות מצב הנפגעת. 2. בימ"ש קמא שגה משלא נתן דעתו לנימוקי ההסדר אשר הוצגו בדיון בו הודה, ביום 4.9.12. 3. הפנה לע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז (1), 577 ולחובה להעמיד את הנאשם על משמעות ההודיה ועל התוצאות שהוא צפוי להן בעקבותיה. עמד על חשיבות ההסדרים וכיבודם, לרבות בשלב הערעור, תוך הפניה לע"פ 3193/07 פארס טבאגה נ' מדינת ישראל תק-על 2009 (2), 41. ציין סטיה במקרים חריגים בלבד, בהם מתגלה חוסר סבירות או בהיותו מבוסס על שיקולים בלתי ראויים ועלול לפגוע באינטרס ציבורי חשוב, מה שאין כן בענייננו. 4. במסגרת טיעוניו בדיון, אמר כי יודע מהמערער שמצב הנפגעת בסדר גמור ואין אפשרות להוכיח אחרת. 5. ציין כי ההסדר כלל 150 שעות של"צ וביקש להסתמך רק על הנתונים אשר היו בפני בימ"ש קמא עת גזר את הדין. תגובת המשיבה 1. ב"כ המשיבה הפנתה לנתונים שלא עמדו לנגד עיני בימ"ש קמא אודות מצבה הבריאותי העדכני של הקטינה. מסמכים אותם ראיתי לקבל חרף התנגדות ב"כ המערער לאור כמיהתו של בימ"ש קמא לקבלת החומר ומאחר ומצבה שונה מהמדווח ע"י המערער. 2. נוכח המצב הרפואי ולאחר קבלת עמדת האם שהקטינה נמצאת בחזקתה, עמדה השונה מעמדת האב, נמנעה מלהגן על ההסדר ועתרה להותיר את גזה"ד של בימ"ש קמא על כנו. דיון והכרעה 1. לאחר שמיעת הצדדים, עיון בהודעת הערעור על נספחיה, בגזה"ד, בתסקיר ובתיעוד הרפואי העדכני, דין הערעור להידחות. 2. בדנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ ואח' פ"ד נט (6), 281, נפסק כי בנסיבות המתאימות רשאית התביעה שלא להגן על הסדר הטעון כפי שנערך ולהסתייג ממנו. "ככלל אפוא התביעה תשנה מעמדתה בדיון בפני ערכאת הערעור רק אם שוכנעה בקיומם של טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת" (סעיף 26 להחלטת כב' הש' ביניש, כתוארה אז). 3. בימ"ש קמא הבהיר למערער, בטרם הרשעה, כי אינו כבול בהסדרי טיעון, כפי חובתו. 4. בימ"ש קמא נמנע מלכבד, ובצדק, את ההסדר אשר הוצג בפניו מהטעמים אותם פרט. גם ללא התיעוד הרפואי העדכני, ע"ס דברי המערער בפניו בטרם גזירת דינו וע"ס האמור בתסקיר ניתן להבין כי מדובר בתאונה שתוצאותיה קשות. קטינה אשר אושפזה ונזקקה להליך שיקומי לאחר שחרורה. מערער אשר היה נתון במשבר כתוצאה מהתאונה והשלכותיה, ואשר נזקק לטיפול נפשי למשך שנה. 5. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור התיעוד הרפואי העדכני שהוצג. חבלת ראש, שבר במסטואיד ימין ודימום מוחי. אשפוז בבי"ח שניידר, מספר ימים בטיפול נמרץ ובהמשך במחלקה כירורגית. שיקום במסגרת אשפוז יום. שיקום גופני ופסיכולוגי בתה"ש, גם באבחנת פוסט-טראומה. סחרחורות, חוסר יציבות ונפילות מהם סובלת עד היום. 6. תיעוד רפואי אשר הושג בנקל ע"י המשיבה ואשר משום מה לא הושג ולא הוצג ע"י התביעה בערכאה דלמטה. תיעוד רפואי אשר היה חייב לעמוד לנגד עיני התביעה בטרם הגעה להסדר הטיעון. הסדר אשר ודאי לא היו מגיעים אליו ככל שהיו נחשפים לחומרת החבלה ותוצאותיה הקשות. 7. בנסיבות, הענישה אשר הושתה בגזה"ד אף היא מקלה עמו עד מאוד ומצדיקה את שינוי עמדת המשיבה ואת ההסתייגות מההסדר. 8. בשולי הדברים רואה לציין כי קיים הבדל בין מאסר המהווה פגיעה בחירות לבין פסילת רישיון נהיגה, פגיעה בזכות נרכשת, שאינה זכות יסוד, אשר ניתן להגבילה מקום בו אדם בדרך נהיגתו, מסכן חיים. פגיעה שהשלכותיה הרבה פחות דרסטיות מאשר הגבלת חירותו של אדם. 9. אשר על כן, הערעור נדחה. 10. הפסילה תחל לא יאוחר מיום 15.12.2013. מניינה מיום הפקדת הרישיון במזכירות בימ"ש קמא. משפט תעבורהמעבר חציהזכות קדימהתקנות התעבורה