תביעה כספית לתשלום עבור עבודות שיפוצים שבוצעו בביתו של הנתבע בקיסריה התביעה הוגשה מלכתחילה רק על ידי דיפו גלוב בע"מ [החברה], אך נוכח טענות ברהום לחוסר יריבות ולכך שמי שביצע את עבודות השיפוץ היה יצחק אלהרר [אלהרר], הוסף האחרון כתובע נוסף. בבית משפט קמא מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, שהעריך את היקף העבודות שבוצעו בבית ברהום וקביעתו איננה שנויה במחלוקת. בית משפט קמא קיבל את טענת החברה ואלהרר כי האחרון ביצע את העבודות בהיותו עובד החברה וכשלוחה ובהתאמה, דחה את תביעתו של אלהרר וחייב את ברהום לשלם לחברה את הסכום שקבע המומחה וכן סכום נוסף של 34,000 ₪ בצירוף מע"מ, על יסוד חשבוניות ועדותו של קבלן המשנה מקס וייסמן [וייסמן], שביצע אף הוא עבודות מטעם החברה בביתו של ברהום. בית משפט קמא קבע כי ברהום שילם לתובעים סכום של 139,300 ₪, המורכב מ- 89,300 ₪ וסך "כ- 50,000 ₪ (10,000 $) במזומן" ובהתאמה חייב אותו לשלם לחברה סך 11,992 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 28.11.07. בנוסף חייב בית משפט קמא את ברהום לשלם לחברה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. התביעה של אלהרר נדחתה, ללא צו להוצאות. ביום 14.7.03 תיקן בית משפט קמא, לבקשת החברה, טעות סופר בפסק הדין וקבע כי הסך 89,300 ₪ כולל מע"מ ולכן לסכום החיוב בפסק הדין התווסף בגין כך, סך 12,319 ₪. 3. ביום 14.8.13 הוגש ערעור מטעם החברה (זאת, לאחר שאף הגישה בקשה להאריך את המועד להגשת הערעור). בסופו של דבר (לאחר הדיון בפניי), החברה מערערת על שני רכיבים בפסק הדין של בית משפט קמא: א. הפחתת סך 50,000 ₪ - 10,000 $ שכביכול שילם ברהום לידי אלהרר. המערערת טוענת כי בית משפט קמא טעה בציינו כי תשלום זה איננו שנוי במחלוקת ולטענתה לא היה מקום לקבל את עדותו היחידה של אלהרר בעניין זה. נימוקי בית משפט קמא, שאינם כוללים הערכת מהימנות, מצדיקים ומאפשרים התערבות ערכאת הערעור. ב. חיוב כולל של הוצאות ושכ"ט, בסכום נמוך שאיננו ריאלי ועל אף שהוכחו הוצאות בעין של לפחות 8,000 ₪ (שכ"ט המומחה, תשלום לעד ואגרות). 4. ביום 21.10.13 הוגש ערעור מטעם ברהום. בערעור תוקף ברהום את החלטת בית משפט קמא שחייבה אותו לשלם לחברה וחוזר וטוען כי אין לו יריבות עימה, ההסכם נכרת עם אלהרר בלבד והאחרון הודה שאין לו תביעה נגדו. עוד הוא טוען כנגד החיוב בסך 34,000 ₪, בגין עבודות וייסמן וכנגד כך שבית המשפט לא לקח בחשבון עלות עבודות תיקונים שבוצעו באמצעות מר דרי, שאת שירותיו נאלץ לשכור לתיקון עבודת אלהרר. 5. ב"כ החברה טען כי ערעור ברהום הוגש באיחור ומטעם זה, יש למחוק אותו על הסף. אכן הערעור הוגש באיחור ודי בכך כדי שיידחה. כאמור, פסק הדין ניתן ביום 28.5.13, הערעור הוגש רק ביום 21.10.13, מבלי שנתבקשה או ניתנה הארכת מועד. ההחלטה מיום 14.7.03 לא תיקנה את פסק הדין בעניינים עליהם מערער ברהום, באופן שתוכנו השתנה ולכן לא היה בה, כדי להאריך את המועד להגשת הערעור ולהביא לכך שמניינו יחל רק ביום 14.7.03 [ראו: בש"א 10871/07 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' רונן נאור ואח']. אין מדובר בערעור שכנגד ואף אם היה זה ערעור שכנגד, הרי שהוגש (גם בניכוי הפגרות) באיחור משמעותי, ללא רשות. יתר על כן, גם לגופו של עניין, לא מצאתי מקום לקבל את הטענות בערעורו של ברהום. הן החברה והן אלהרר הבהירו כי אלהרר פעל בביצוע העבודות כשלוחה של החברה וכעובד מטעמה. כפי שקבע גם בית משפט קמא, ברהום שילם עבור העבודה בשיקים לפקודת החברה ואף קיבל ממנה חשבוניות וידע על הקשר ביניהם. בכל מקרה, על ברהום לשלם את מלוא הסכומים עבור עבודת השיפוצים שבוצעה בביתו. משאלהרר והחברה מסכימים כי התמורה תועבר כולה לחברה, אין זה מעניינה של תובענה זו מה עומד מאחורי הסכמה זו. אין מדובר בעוולה המשמיטה את היסוד מעילת התביעה. הטענות בדבר העבודות שביצע וייסמן, הינן טענות כנגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא. בית משפט קמא קיבל בעניין זה את עדותו של וייסמן, שנתמכה בחשבוניות. במהלך הדיון וחקירתו של וייסמן שאל ב"כ המערער על אודות אותן חשבוניות, אך התנגד להגשתן. מכל מקום, משהפנה וייסמן לכך שיש לו חשבוניות ובית המשפט קיבל את עדותו, כי ביצע עבודות בבית ברהום, עבודות שהמומחה לא יכול היה לאשר או לדחות מסיבות אובייקטיביות, אין מקום להתערבות בית משפט לערעורים. הן סבג והן אלהרר אישרו את דברי וייסמן. גם בעניין העבודות שביצע דרי ושלטענת ברהום נועדו לתקן עבודות לקויות שביצעו אלהרר והחברה, איני רואה מקום להתערב. בית משפט קמא קבע "אינני מקבל את גירסת הנתבע בנוגע לתיקונים שביצע ע"י מר דרי" וזאת בפרט, שהמסמכים הנטענים היו בפני מומחה בית המשפט, שבחן אותם ולא קיבלם. גם מומחה בית המשפט אישר כי אין קשר בין העבודות שביצע דרי לעבודת אלהרר (והחברה), שבחן ואין כל נימוק שלא לקבל את קביעת המומחה שחוות דעתו הוגשה בהסכמה ולא עורערה. 6. מנגד, הנני סבורה שיש מקום לקבל את ערעור החברה. בית משפט קמא טעה בציינו בפסק הדין "אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע שילם כמקדמה סך של כ-89,300 ₪ בצ'קים וכן סכום נוסף של כ- 50,000 ₪ (10,000$) במזומן". כתימוכין לסיפא, הפנה בית משפט קמא במיוחד לסיכומי התגובה מטעם התובעים וכן קבע: "בעדותו מר מיקנר אף אישר זאת וכן בתצהירו (ראה נ/2 וכן ראה עמ' 28 לפרוטוקול הישיבה מיום 13.11.12)". בתצהירו שהוגש במסגרת הבר"ל והבקשה למחיקת כותרת, לא העלה ברהום שום טענה לעניין תשלום במזומן. הפעם הראשונה שהדבר עלה, בעת שנחקר בפני הרשמת ספרא-ברנע ב- 10.9.08, הוא מתאר את נסיבות התשלום במזומן כך: "אני שלמתי מס' חשבונות ותשלום במזומן. קבלתי חשבוניות. את 10,000 דולר לא שילמתי פעם אחת אלא בפעמיים, בשני תשלומים. מר אלהרר הגיע למשרדי בטירת הכרמל בנוכחות רעייתי ספרתי לידיו שני תשלומים פעם אחר פעם דולרית תוך הבטחה מצידו שהוא יוציא חשבונית. אם אתה שואל אותי אם אני זוכר את התאריכים, אני משיב שהם רשומים אצלי אבל אני לא זוכר אותם אגיש אותם בהמשך. אם אתה שואל אותי אם יש לי אסמכתא למשיכת 5,000 דולר למשיכה בסמיכות למועד התשלום אני משיב שלא. אם אתה שואל אותי איך אני מגן על עצמי אם אני מקבל עבודות מגוף אחד ומשלם לגוף אחר אני משיב שסה"כ אני עובד על פי חוק אני משלם ומקבל חשבוניות וגם עמדתי על כך, שעל 10,000 דולר אקבל חשבונית ולא קיבלתי..." (בקשה מס' 1, עמ' 4 באמצע; ההדגשה אינה במקור). לעומת זאת בתצהירו (נ/4) מיום 28.1.09, הצהיר כי בנוסף לסך 89,300 ₪, שילם לידי אלהרר "סכום נוסף של ערכם בשקלים של 10,000 $ ..,". אין זכר לשתי פעימות של תשלום בדולרים. כתימוכין לטענתו הובא מטעמו, העד אילן מיקנר [מיקנר]. בתצהירו (נ/2) מיום 26.2.09 הצהיר מקינר כי סמי, מנכ"ל החברה [סבג] "אישר באוזני כי איציק אלהרר קיבל סך מזומן של 50,000 ₪ מדוד ברהום אשר בגינם לא הנפיק חשבונית". אלא שבעדותו בביהמ"ש לא אישר האמור בתצהירו. בחקירתו הנגדית טען שאינו זוכר במדויק את השיחה עם סבג אבל זוכר את תוכנה "קבלתי אישור מדוייק שהם קיבלו 50 אלף שקל כנגד עבודה שעשה איציק אלהרר אצל דוד ברהום בבית" (עמ' 27 ש' 27-28). הוא אף נסוג מהאמור בתצהירו. בחקירתו הנגדית אישר כי סבג לא הודה בפניו שקיבל "50,000 שחור" אלא רק "הוא אישר שהוא קיבל את 50,000 שקל. לא ידעתי אם הוא מוציא חשבונית" (ההדגשה הוספה - ח.ה.). אלהרר, בתצהירו מיום 25.12.08, לא התייחס כלל לסכומי כסף ששילם ברהום. לא לסכומים שאינם שנויים במחלוקת ולא לאלו השנויים במחלוקת. אלהרר בתצהירו ציין כי הגיע למשרדו של ברהום ויחד איתו הגיע לוילה, קיבל לידו כתב כמויות ולאחר שהמירו לסכומי כסף, נקשר ביניהם הסכם והוא וצוות בפיקוחו החלו לבצע עבודות בוילה. לאחר שהגיעו לשלב הסיכום הכספי, החל הנתבע להעלות טענות יש מאין. התביעה הכספית הוגשה על ידי החברה ולעניין החוב הכספי, הוגש תצהירו של סבג. אלהרר בחקירתו הנגדית, השיב כי חשבונית הוצאה "על החלק שקיבלנו" (עמ' 26 ש' 32). הוא לא נשאל כלל לגבי סך של 50,000 ₪ או 5,000 $ ועוד 5,000 $ שקיבל במזומן כביכול ושלא הוצאה כנגדם חשבונית! סבג טען בתצהירו שהנתבע שילם על החשבון 89,300 ₪, הא ותו לא. סכום התביעה חושב בקיזוז סכום זה בלבד. בהתאמה טען שיתרת חובו של ברהום הנה 138,304 ₪. גם סבג לא נחקר כלל על קבלת 10,000 $ או 50,000 ₪, שכנגדם לא הוצאה חשבונית. בחקירתו הנגדית לא הוצגו בפניו הטענה כי ברהום שילם סכום נוסף כלשהו ואף לא עומת עם טענתו של מיקנר, בדבר הודייתו בקבלת סכום כסף בגינו לא הוצאה חשבונית! (עדותו של מיקנר כפי שציינתי לעיל, נשמעה לאחר שסבג העיד). סבג עמד על כך בעדותו שכל סכום ששולם גובה בחשבונית. עולה אפוא שגרסת החברה ואלהרר הברורה, כללה הכחשה של קבלת סכום כלשהו שלא הוצאה כנגדו חשבונית וטענו כי ברהום שילם רק סך 89,300 ₪ כולל מע"מ. לכן על אף שלא הייתה התייחסות קונקרטית מיוזמתם לתיאור, לפיו שילם ברהום בדולרים, לא ניתן לומר כי הטענה אינה מוכחשת ו/או הוכחה. הנטל להוכיח טענת "פרעתי" מוטל על הטוען, קרי ברהום. על אף שטען כי אשתו הייתה נוכחת בעת התשלום, נמנע מלהעידה. אי הבאת עד, שעדותו עשויה לתמוך בגרסת הצד הטוען אותה, בפרט שנטל ההוכחה מוטל עליו, פועלת לחובתו. יתר על כן, ברהום לא פירט את מועדי התשלום, לא הצביע על שום מסמך התומך בכך, אין זה סביר שישלם במזומן 5,000 $ ולא יקבל קבלה או חשבונית ואף על פי כן יוסיף וישלם סכום של 5,000 $ במזומן! עדותו של מיקנר אין בה שום תימוכין לתשלום דולרים במזומן ללא חשבונית! יתר על כן, ברהום טען מצד אחד לתשלום 50,000 ₪ ומצד שני לתשלום במזומן של 10,000 $! אין חולק (ב"כ ברהום אף אישר זאת במהלך הערעור), כי שער הדולר לא הגיע מעולם לסך 5 ₪! אשר על כן, היה מקום לקבוע כי תשלום סכום נוסף מעבר לסך 89,300 ₪, שנוי במחלוקת וכי ברהום לא הוכיח תשלום סך 50,000 ₪, על אף שנטל ההוכחה היה מוטל עליו. לפיכך, יש מקום לקבל את ערעור החברה. הנני קובעת כי לסכום שנקבע בפסה"ד של בימ"ש קמא כי על ברהום לשלם לחברה, יתווסף סך 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התובענה ועד התשלום המלא בפועל. 7. גם בקביעת סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד, על אף שאין זו דרכו של בימ"ש לערעורים, יש הצדקה להתערב בערעור זה וביתר שאת, נוכח האמור לעיל. בימ"ש קמא קבע כאמור: "הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ". כלל הוא כי: "א. מקום שנפסקות הוצאות משפט וגם שכר טרחת עורך דין, יש להבדיל באופן ברור בין חיובים אלה. ב. יש להימנע מפסיקתו של סכום קצוב אחד הכולל הן הוצאות משפט והן שכר טרחה. ג. רצוי להימנע משימוש בביטוי "כולל" בהקשר של פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחה. ד. אם נשמרים הכללים דלעיל אין כלל צורך לציין כי לשכר הטרחה יתווסף מע"מ" (ראו: השופט גרוניס [כתוארו אז] בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 400). לפיכך הנני קובעת, כי בנוסף לסכום שנפסק בבימ"ש קמא, ישלם ברהום לחברה הוצאות משפט הכוללות: שכ"ט מומחה ביהמ"ש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ששולמו ועד התשלום המלא בפועל; החזר אגרת ביהמ"ש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ששולמה ועד התשלום המלא בפועל; 500 ₪ ששולמו לעד התביעה וייסמן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ששולמו ועד התשלום המלא בפועל. ככל שתידרש פסיקתא, יפנו הצדדים לבימ"ש קמא. כמו כן ישלם ברהום שכ"ט עו"ד בערעור, בסך 10,000 ₪. הפיקדון שהפקיד ברהום בבית המשפט בע"א 44397-10-13, יועבר למשיבה בערעור [החברה] באמצעות בא כוחה, ע"ח חיוב זה. הפיקדון שהפקידו המערערים בע"א 24698-08-13, יוחזר להם באמצעות בא כוחם. שיפוצניקשיפוצים