נטען כי לא הייתה מיוצגת, כתב האישום לא הוסבר לה, לא הוצע לה להיות מיוצגת באמצעות הסנגוריה הציבורית, ומפרוטוקול הדיון כלל לא עולה שהמערערת הודתה בבניה הבלתי חוקית. 5. בדיון בערעור, הוסיף ב"כ המערערת טעם נוסף המצדיק, לטענתו, ביטול כתב האישום מהטעם של הגנה מן הצדק, וזאת בשים לב לכך שהמערערת מצויה היום בשלב האחרון של קבלת ההיתר. על פי הטענה, אפשרות קבלת ההיתר משמיטה את הבסיס מתחת להרשעת המערערת בעבירה של אי קיום צו שיפוטי. החלטת בית משפט קמא 6. בהחלטתו מיום 27/2/2013, דחה בית משפט קמא את טענות המערערת. בית משפט קמא נימק החלטתו בכך שההליך המקורי אינו ממן העניין שבפניו, שכן מדובר בגזר דין חלוט, שאף לא הוגש עליו ערעור, וכן בשים לב לכך שמצב בריאותי של נאשם יהווה עילה להימנעות מהגשת כתב אישום אך בנסיבות חריגות בהן ניכר שהעמדה לדין תפגע בצדק יותר משתשרת אותו או שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת אותו מצב. בית משפט קמא קבע שאין זה המצב בעניינה של המערערת. דיון 7. סעיף 149(10) מאפשר ביטול כתב אישום כאשר "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". 8. לאחר שבחנתי מכלול הנסיבות בענייננו, טיעוני הצדדים והחלטת בית משפט קמא, סבורני שהחלטת בית משפט קמא בדין יסודה. אין באיזו מהטענות שהעלתה המערערת כדי להוביל למסקנה שניהול ההליך הפלילי נגדה עומד בסתירה מהותית לעקרונות צדק והגינות משפטית. ההיפך הוא הנכון. 9. בנוסף, לא מצאתי כל ממש אף בטענה שהעלתה המערערת במהלך הדיון בערעור. אין במצבו התכנוני של המבנה הבלתי חוקי - בשלב הדיון בערעור - כדי להשמיט את הבסיס מתחת להרשעת המערערת בעבירה של אי קיום צו שיפוטי ולהפרתה המתמשכת את צו בית המשפט, משך למעלה מ-9 שנים. גם אם תוכשר הבניה - ואין חולק שטרם התקבל היתר - אין בכך כדי להוביל למסקנה שניהול ההליך הפלילי בפני בית משפט קמא עומד בסתירה לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. 10. למעלה מן הצורך אציין כי אף בחינת פרוטוקול הדיון בבית משפט קמא בעמ"ק 995/02 לגופו אינו מוביל למסקנה שנעשה עוול למערערת. המערערת בעצמה הסבירה לבית משפט קמא שבנתה מבנה לביתה על מנת שתגור לידה ותעזור לה בשל ניתוח לב שעברה והגישה בקשה להיתר, באופן שממחיש הבנתה בגין מה היא מואשמת, ומצדיק הרשעתה בעבירה של בניה שלא כדין. סוף דבר 11. לאור כל האמור, נדחות טענות המערערת ביחס להחלטת בית משפט קמא בעניין הגנה מן הצדק. הערעור על הכרעת הדין טענות המערערת 12. לטענת המערערת, יש להורות על זיכויה מהטעמים הבאים: (א) קשיים בזיהוי המבנה הבלתי חוקי הנטען - על פי הטענה, בית משפט קמא התעלם מכך שלא צורף לכתב האישום תשריט. בנוסף, בשום שלב של ההליך לא הוגשו לבית משפט קמא תמונות מ-2002 על מנת להשוות עם התמונות משנת 2011. (ב) שגה בית משפט קמא בכך שנתן אמון בעדות עד התביעה רן בר לב (להלן: "בר לב"), שכן בעדותו הרבה סתירות ואי דיוקים עובדתיים והתעלם מאישור בר לב הוצאת 2 היתרים, כפי שיפורט. להלן יפורטו תמצית טענות המערערת כנגד עדות בר לב - (1) בחקירתו הראשית, העיד בר לב שביום 19/1/2011 ערך דו"ח, ובחקירתו הנגדית אישר שכלל לא הוציא דו"ח נפרד אלא כלל אותו בדו"ח מיום 25/7/2011. (2) בית משפט קמא התעלם מעדות רן בר לב לפיה הוצאו 2 היתרים להכשרת הבניה הבלתי חוקית ובוצעו הריסות, באופן שכל שחסר הוא אטימת כיור. (3) בר לב לא ידע להסביר את מהות 2 ההיתרים שהוצאו, אלא טען שהוא אישר לבצע הריסות ואין היתר להריסה. (4) בר לב לא ידע בגין איזה בניה הגיע להעיד. כראיה, בחקירתו הנגדית העיד ש"ניתן צו הריסה כנראה". (ג) בפועל, לא בוצעה הקראה לכתב האישום ולא נשמעה תשובת המערערת. דיון 13 לאחר שבחנתי את כל טענות המערערת ואת תיק בית משפט קמא, לא מצאתי שנפלה טעות בהכרעת הדין. סבורני שהכרעת הדין מבוססת כדבעי בראיות. 14 בית משפט קמא מצא לקבל את עדות בר לב במלואה, תוך קביעה שעדותו הייתה מהימנה, מוצקת ומבוססת היטב. 15. בנוסף, קבע בית משפט קמא כי כל טעות בזיהוי אינה אלא משאלת ליבה של ההגנה, שלא יכלה להסביר מהו המבנה שבתמונות שהוגשו לבית משפט קמא משנת 2011 (ת/2) ובתשריט שהוגש (ת/3). 16. זאת ועוד. בית משפט קמא לא ביסס את הכרעת הדין אך על עדות בר לב, התמונות שהוגשו (ת/2) והתשריט (ת/3), אלא אף על עדות המערערת עצמה, שאישרה שהתמונות (ת/2) אכן משקפות את המבנה הבלתי חוקי שנצטוותה להרוס ולא הרסה. במצב דברים זה, הכרעת הדין מבוססת כנדרש, ואינה מצדיקה כל התערבות ערכאת הערעור. בית המשפט רשאי לסמוך את ממצאיו על סמך ראיות קבילות. אין כל חובה בדין לבסס ממצא עובדתי על ראיה מסוימת, כפי שניסתה לטעון המערערת. 17. אף בטענה שלא הוקרא למערערת, בפועל, כתב האישום, והמערערת לא השיבה במענה מפורט, אין כדי לפגום בהכרעת הדין. מפרוטוקול ישיבת 27/2/2013 עולה שבית משפט קמא ראה בטענות שהועלו על ידי ב"כ המערערת כתשובה לכתב האישום. בנוסף, בית משפט קמא ביסס הכרעת הדין על הראיות שהוצגו בפניו ולא על הודאת המערערת, באופן שהיעדר מענה מפורט של כפירה בעובדות כתב האישום אינו משמיט את הבסיס מתחת להכרעת הדין. 18. בחנתי את הטענות העובדתיות שהעלתה המערערת ביחס לעדות בר לב. כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים שבעובדה. למעלה מן הצורך, יוטעם כי בחינת עדות בר לב מעלה שמסקנת בית משפט קמא מעוגנת בראיות. בניגוד לטענת המערערת,לא התרשמתי שבר לב לא ידע בגין מה הגיע להעיד. ההיפך הוא הנכון. בר לב מסר באופן ברור ומדויק כי המבנה שבנתה המערערת נבנה שלא כחוק, ערך ביקורים במקום והגיש לבית משפט תצלומים של הבניה הבלתי חוקית (ת/2). הרושם המתקבל הוא שהיעדר הידיעה הנטען- ביחס לצו ההריסה ולצו השיפוטי, שעל פי הטענה, הופר - נבע דווקא מרצונו של בר לב לדייק בעדותו, שעה שלא היה מונח בפניו מלוא החומר בעניין הבניה הבלתי חוקית של המערערת. ערעור על הכרעת הדין - סוף דבר 19. לאור כל האמור, נדחה הערעור על הכרעת הדין. הערעור על גזר הדין טענות המערערת 20. לטענת המערערת, גזר הדין שהוטל עליה מחמיר באופן קיצוני. על פי הטענה, בית המשפט לא התחשב במצבה הבריאותי והכלכלי של המערערת. בנוסף, הלינה המערערת כנגד קביעת בית משפט קמא לפיה "דומה שכוח או ממון לא חסרו לנאשמת במקום שהדבר נדרש לבנייתו בלא היתר של מבנה בן 60 מטר..". דיון 21. אף גזר דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק לעילא. מקובלים עלי כל שיקולי הענישה שפירט בית משפט קמא. 22. כפי שציין בצדק בית משפט קמא, עבירה של אי קיום צו בית משפט היא עבירה חמורה, שהעונש הראוי לה הוא עונש מאסר בפועל. 23. בשים לב למהות העבירה, הישנותה והתמשכותה על פני מספר שנים, למרות הליכים קודמים במסגרתם הקלו הערכאות דלמטה עם המערערת בשל נסיבותיה האישיות, סבורני שהעונשים שהשית בית משפט קמא על המערערת בגזר הדין מקלים. בית משפט קמא עשה חסד עם המערערת, ככל הנראה, בשים לב לגילה, כבת 70. בנסיבות אלה, ודאי שלא ניתן לומר שגזר הדין חמור במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. הערעור על גזר הדין - סוף דבר 24. לאור כל האמור, נדחה אף הערעור על גזר הדין. סוף דבר 25. לאור כל האמור, הערעור, על כל חלקיו, נדחה. סניגור