הסכמה להפריש מהמקרקעין חלקים לטובת סלילת דרך ציבורית

טען כי בתמורה לכך שהסכים להפריש מהמקרקעין שבבעלותו חלקים לטובת סלילת דרך ציבורית, התחייבה המערערת להתקין קירות תומכים בגבולות החלקות האמורות והדרך, שבינתיים נסללה, וכן התחייבה המערערת להתקין דרכי גישה לחלקות האמורות, וזאת משום שסלילית הדרך הציבורית מנעה גישה לחלקות. לטענת המשיב, המערערת הפרה התחייבויותיה כלפיו, ועל כן בתביעתו, שהוגשה לבית משפט קמא, עתר המשיב לכך שהמערערת תחויב לשלם לו סך 450,000 ₪. תביעתו של המשיב נסמכה, בין היתר, על חוות דעת של מומחה מטעמו, הוא המהנדס אליעזר גוכמן. 4. המערערת הכחישה את תביעת המערער, וטענה כי תביעתו התיישנה , ולחילופין טענה כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה. לגופו של עניין, המערערת הכחישה כי התחייבה לבנות קירות תומכים ודרכי גישה. 5. לצורך בירור התביעה מינה בית משפט קמא מומחה מטעמו, הוא מר ראדי נג'ם. לאחר שמיעת ראיות קיבל בית משפט את התביעה בחלקה. בית המשפט קבע שהמערערת התחייבה לבנות קירות תומכים ודרכי גישה, ועוד מצא, כי בניית הקירות התומכים הוא צורך בטיחותי. על כן, בפסק הדין חייב בית משפט קמא את המערערת לשלם למשיב סך 109,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20%. מכאן הערעור שלפני. 6. בערעורה טוענת המערערת כי בית משפט קמא שגה בכך שדחה את טענות המערערת בדבר התיישנות ושיהוי, ועוד טוען בא כוח המערערת, כי לא הוכח שהמערערת התחייבה כלפי המשיב לבנות את הקירות התומכים ואת דרכי הגישה. לעומת טענות המערערת, טען בא כוח המשיב, שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. 7. לעניין טענת ההתיישנות: (א) את טענת ההתיישנות מבסס בא כוח המערערת על כך, שבחוות דעת המומחה מטעם המשיב, שהוגשה לבית המשפט במצורף לכתב התביעה, סקר המומחה את ממצאיו במקרקעין על סמך בדיקה שנעשתה במקרקעין בתאריך 15.1.2003, בעקבות סלילת הדרך הציבורית. לטענת בא כוח המערערת, מכיוון שהממצאים בשטח היו קיימים כבר בתאריך 15.1.2003, ותביעת המשיב הוגשה לבית משפט קמא בתאריך 8.2.2010, הרי היה מקום לדחות את התביעה מחמת התיישנות. (ב) לעומת טענות אלה טען המשיב, כי לבית משפט קמא הוצגו חשבוניות שנעשו בשנים 2006 ו- 2007 בקשר עם עבודות הסלילה, ואלה מלמדים שבמועד הגשת התביעה, התביעה טרם התיישנה. (ג) לטענה אחרונה זו משיב בא כוח המערערת, כי העבודות שבוצעו בשנים 2006 ו- 2007, היו עבודות אספלט בלבד, אך הדרך עצמה הותקנה זמן רב לפני כן. (ד) לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני דוחה את טענת ההתיישנות. כל עוד לא נשלמו העבודות בדרך, הייתה למשיב הציפייה שהמערערת תקיים כלפיו את התחייבויותיה ותקים את הקירות התומכים ותתקין את דרכי הגישה. כיוון שבשנת 2007 עדיין בוצעו עבודות במקום, עדיין הייתה למשיב צפייה כאמור, ולמעשה, עילת התביעה נולדה רק לאחר שהעבודות נשלמו, בשנת 2007, והמערערת לא קיימה את התחייבויותיה. (ה) על כן, טענת ההתיישנות נדחית. 8. לעניין טענת השיהוי: (א) לא מצאתי שהיה מקום לטעון טענה זו בנסיבות המקרה שלפני. ניתן לדחות תביעה של אדם מחמת שיהוי כאשר השיהוי מלמד על כך שהתובע זנח את תביעתו או כאשר השיהוי גרם לנתבע לשנות את מצבו לרעה. נסיבות שכאלה לא קיימות בעניין שלפני. (ב) על כן, הנני דוחה את טענת השיהוי. 9. לגופו של עניין: (א) בית משפט קמא מצא שני טעמים לחייב את המערערת לשלם למשיב את הסכומים שנפסקו. הטעם האחד הוא, שהמערערת התחייבה לבנות את הקירות התומכים, והטעם השני, שבניית הקירות התומכים, דרושה לשם מניעת נזקים מתמשכים בעתיד, כתוצאה מהפרשי גובה שנוצרו בין הדרך הציבורית והמקרקעין שבבעלות המשיב. (ב) את הקביעה שהמערערת התחייבה כלפי המבקש לבנות הקירות התומכים, סמך בית משפט קמא מפיו של מהנדס המערערת, שמסר, כי במקרה של משפחה אחרת נבנו קירות תומכים משום שאותה משפחה הסכימה להפריש ממקרקעין סמוכים שבבעלותה להרחבת הדרך. (ג) לא מצאתי כל מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא, ביחס לכך, שהמערערת התחייבה כלפי המשיב לבנות את הקירות התומכים, כנגד הסכמת המשיב להפריש חלקים מהמקרקעין לצורך סלילת הדרך. עדותו של מהנדס המערערת, כי למשפחה אחרת נבנו קירות תומכים בעקבות הפרשת מקרקעין לצורך הדרך, מחזקת את עדותו של המשיב, שכך הובטח גם לו. על סמך דברים אלה, רשאי היה בית המשפט להסיק, שהתובע הוכיח טענתו במידה המטה את מאזן ההסתברות, כנדרש בתביעה אזרחית. (ד) זאת ועוד, לצד התחייבות המערערת לבנות את הקירות התומכים, מוטל על המערערת למנוע נזקים למקרקעין שבבעלות המשיב, נזקים הנגרמים כתוצאה מהפרשי הגובה שנוצרו בשטח לאחר סלילת הדרך. במילים אחרות, אפילו ללא התחייבות המערערת, היה מוטל על המערערת לבנות את הקירות התומכים, שהרי בפעולותיה בהתקנת הדרך גרמה המערערת לשינויים בטופוגרפיה של המקום, ועקב כך נגרמים למקרקעין שבבעלות המשיב נזקים מתמשכים. (ה) כיוון שהמערערת לא קיימה את התחייבויותיה, היה אפוא מקום לחייבה לפצות את המשיב בשווי עבודות הבניה שהמערערת חסכה מעצמה. עלות עבודות אלה נקבעה על ידי בית המשפט בהסתמך על חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ואין מקום להתערב בכך. 10. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור. (ב) הנני מחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות המשפט בערעור (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום של 10,000 ₪. (ג) מזכירות בית המשפט תעביר סך 10,000 ₪ מתוך העירבון שהפקידה המערערת לידי המשיב, באמצעות בא כוחו (עו"ד סאמר עלי). ככל שתיוותר יתרה, תוחזר היתרה למערערת, באמצעות בא כוחה (עו"ד עאדל עלי). (ד) תשומת לב המערערת מופנית לכך, שבפני בית משפט קמא נשמעו ראיות, המלמדות לכאורה על כך שיש צורך להתקין בדרך מעקה בטיחות.מקרקעין