נדחתה בקשת המבקשים לביטול עיקול זמני, תוך שבית המשפט קמא אמר את שיובא להלן (הנוסח המלא של ההחלטה): "אני דוחה את בקשת התובע לביטול העיקול. הבקשה המקורית הוגשה לפני שנה וחצי, כב' הרשם פוני נתן החלטה בבקשה, בהסכמת הצדדים עוד ביום 2.5.12, תוך השארת העיקול על כנו. אומנם הוא איפשר לתובע לחזור על הבקשה - אולם בקשה כזו של התובע לא הוגשה ולפיכך אין בפני כל עניין הדורש הכרעה. בתוך כך אני דוחה את בקשה (צ"ל: בקשת - ר.י) התובע להטיל על הנתבע הוצאות בגין אי התייצבותו לחקירה בעניין 'הבקשה' לביטול העיקול. אמנם ראוי היה כי הנתבע היה מתייצב לדיון על פי הוראתי, אולם, בפועל, לא נגרם כל נזק או עיכוב מכך שהוא לא התייצב ולפיכך אין מקום להטיל הוצאות". 3. בבר"ע דנן כל שמבוקש הוא "להורות לשופטת הנכבדה לקיים דיון ולהכריע בבקשה לביטול העיקול לגופה". 4. בהחלטה מ-5.12.13 נתבקשה תשובה לבקשה וכן נקבע כי הצדדים יתייחסו לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול לפי סמכותו מכח תקנה 410 לתקסד"א, דהיינו: לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה וזאת על יסוד הבר"ע והתשובה. 5. הצדדים הביעו הסכמה לכך שבית המשפט יפעל באופן האמור. 6. לאחר עיון במכלול מה שהוגש החלטתי לדון בבקשה כבערעור, ולגופו של עניין החלטתי לקבל הערעור ולהורות כמבוקש בבר"ע. 7. לנוכח מכלול השתלשלות העניינים, לא היה מקום שבית המשפט לא יאפשר דיון בבקשה לביטול העיקול וידחה את הבקשה כפי שדחה אותה. 8. מהלך העניינים הרלבנטי היה כדלקמן: א. ב-6.2.12 ניתן צו העיקול. ב. ב-18.4.12 הוגשה בקשה לביטול העיקול והוחלט שהבקשה תידון בקדם המשפט הקבוע ל-2.5.12 (לפני כב' הרשם פוני). ג. בקדם המשפט הנ"ל הסכימו הצדדים לפנות להליך גישור, תוך שהעיקול יישאר על כנו ושניתן יהיה לעתור לדיון בבקשה לביטולו אם הליך הגישור לא יצלח. בעקבות אותה הסכמה ניתנה החלטה לפיה "ככל שהליך הגישור לא יצליח יודיעו על כך ב"כ הצדדים לבית המשפט וכן יצרפו להודעה מועדים מוסכמים לדיון בבקשה לביטול צו העיקול וזאת מבלי לפגוע בטענה מטענות הצדדים". ד. הליך הגישור לא צלח וב-9.10.12 דיווח על כך ב"כ המשיבים לבית המשפט. ה. ב-20.11.12 ניתנה החלטת הרשם כי "לאור כשלון הליך הגישור ימציאו הצדדים רשימת מועדים מוסכמת לדיון בבקשה לביטול העיקול הזמני...". בעקבות אותה החלטה נמסרו מועדים המתאימים לצדדים. המשיבים מסרו הודעתם לעניין זה ב-26.11.12. ו. בהמשך להשתלשלות דלעיל נדונו בין הצדדים בקשות שונות בכתב וביום 2.12.12 התקיים קדם משפט לפני השופטת שנתנה את ההחלטה שביסוד הבר"ע ובמסגרות אלה לא נדונה הבקשה לביטול העיקול. ז. לקדם המשפט שהתקיים ב-9.10.13 לא התייצב המשיב 1, על אף החלטת בית המשפט קמא כי על הצדדים עצמם להתייצב לאותו דיון. בדיון זה העלה ב"כ המבקשים, בין היתר, את נושא ביטול העיקול תוך שאמר: "אנחנו גם ביקשנו את ביטול העיקול ואני מפנה את ביהמ"ש לבקשה שבתיק, ובעניין העיקול יש לחקור את הנתבע (המשיב 1, שלא התייצב לאותו דיון - ר.י.)" (פרוטוקול שם, ע' 9, ש' 29-28). על דברים אלה השיב ב"כ המשיבים כהאי לישנא: "לגבי ביטול העיקול, לא קיבלנו שום בקשה או הודעה. היה דיון בפני כב' השופט פוני על בקשה לביטול העיקול, אשר נתן החלטה. מה שחברי עושה עכשיו זה דבר שהוא פסול. השופט פוני הפנה את הצדדים לגישור וכתב ששמורה לו הזכות לפנות ולחדש את ההליכים לביטול העיקול, ולא הוגשה בקשה כזו עד היום. מי שטיפל בבקשה לביטול העיקול זה כב' השופט פוני" (שם, ע' 10, ש' 9-6). בהמשך לכך ניתנה החלטה לפיה "תינתן החלטה בבקשה לביטול העיקול ותישלח לצדדים בדואר" ובעקבותיה ניתנה בו ביום ההחלטה שביסוד הבר"ע (שצוטטה במלואה בסעיף 2 דלעיל). 9. בהינתן מהלך הדברים שהובא לעיל, טעה בית המשפט קמא בדחותו את הבקשה לביטול העיקול בשל כך שלא הוגשה בקשה לקיום דיון בה. לנוכח הסכמת הצדדים, הבקשה המקורית לכך נותרה תלויה ועומדת כל העת והיא התעוררה מתרדמתה מיד ברגע שהליך הגישור לא צלח. כך ראה את הדברים גם כב' הרשם פוני, אשר מיד לאחר הדיווח על כשלון הגישור ביקש לקבל מועדים המתאימים לדיון כזה והם אמנם נמסרו לו. כמו כן, נמצא כי דברי ב"כ המשיבים שצוטטו לעיל בסעיף 8(ז) אינם מדויקים. אכן, מטעמים שונים (הקשורים בחילופי המותב ובעיסוק בעניינים אחרים בקשר לאותה תביעה) חלף פרק זמן משמעותי שבמהלכו לא נדונה הבקשה לביטול העיקול, אך די היה בכך שבדיון מ-9.10.13 עלה שוב עניינה, כדי שייקבע דיון מתאים בה. החלטת בית המשפט קמא לוקה גם בכך שנקודת המוצא שלה בעניין מצב הדברים אינה נכונה וגם בכך שאפילו היו הדברים כמצוין בה, עדיין לא הייתה הצדקה למנוע דיון בבקשה ולקטול אותה כפי שנקטלה. 10. לנוכח כל האמור, הרי שלאחר דיון בבר"ע כבערעור, מתקבל הערעור. כפועל יוצא מכך מבוטלת ההחלטה שהובילה לבר"ע ונקבע כי על בית המשפט קמא לקיים דיון בבקשה לביטול העיקול לגופה. 11. שאלת ההוצאות בקשר לבר"ע זו תישקל ע"י בית המשפט קמא בשלב שיימצא מתאים לכך. עיקול זמניעיקול