זיוף תעודות השכלה שני ערעורים על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חגית מאק-קלמנוביץ') מיום 1.10.13 בת"פ 1677/09. כללי 1. המשיבים בעפ"ג 22091-11-13 (להלן: המשיבים, או לשם הנוחות בשמותיהם: X ו - כ X) הורשעו על יסוד הודאתם בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות לפי חוק העונשין (נוסח מתוקן), התשל"ז-1977, ובעבירות מס לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, בשימוש בערמה ובתחבולה, אי ניהול פנקסי חשבונות ואי הודעה על התחלת התעסקות. 2. על פי עובדות שני האישומים הראשונים בכתב האישום המתוקן, בתקופה שבין חודש נובמבר 2003 לחודש דצמבר 2005, הפעילו המשיבים עסק לזיוף ומכירה של תעודות אקדמיות פיקטיביות, במסגרתו זייפו ומכרו לאנשים ברחבי העולם מסמכים הנחזים להיות תעודות ומסמכים של אוניברסיטאות אמיתיות. בעסק הועסקו עד חמישה עובדים, ובמסגרתו הפעילו המשיבים אתרי אינטרנט שנחזו כאתרי בית של האוניברסיטאות, אך היו מקושרים למחשבי המשיבים. כמו כן, המשיבים הפעילו אתר שנחזה להיות אתר אובייקטיבי המבסס הכרה באוניברסיטאות הפיקטיביות כאילו היו מוסדות אקדמיים אמיתיים, לשם הפנו המשיבים חלק מרוכשי התעודות, במטרה לבסס את אמיתות ואמינות האוניברסיטאות בפני מעסיקיהם או אנשים אחרים שבפניהם הציגו את התעודות. התעודות נמכרו לרוכשים תמורת סכומים שבין 500 ל - 3,000 דולר, ולחלקן נלוו גיליונות ציונים או מכתבי המלצה הנחזים כחתומים על ידי בעלי תפקידים באוניברסיטאות, תוך שכל המסמכים הללו היו פיקטיביים. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, מכרו המשיבים תעודות בסכום כולל העולה על מיליון דולר, מבלי לדווח לרשויות המס על פעילותם, מבלי לנהל פנקסים כדין או לדווח על הכנסותיהם. המשיבים הודו כי ההכנסות חולקו ביניהם באופן שווה. האישום השלישי והרביעי מתייחסים לX בלבד. האישום השלישי עניינו המשך ניהול עסקי של התעודות הפיקטיביות על ידו בלבד בשנים 2006 ו - 2007, והאישום הרביעי מייחס לו עבירות מס כמפורט באישום השני בגין שנים אלו, כאשר סכומי המכירה בגין שנים אלו עלו על 150,000 דולר במצטבר. על X הוטל מאסר בפועל למשך עשרה חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך של 60,000 ₪. על X הוטל מאסר בפועל למשך שישה חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בסך של 40,000 ₪. הערעור של X מוגש כנגד חומרת העונש. ערעור המדינה מכוון כנגד קולת העונש. ערעור המדינה - עפ"ג 22091-11-13 4. המדינה טוענת כי יש להחמיר בצורה משמעותית את עונש המאסר שנגזר על המשיבים וכן את גובה הקנס שהוטל עליהם. לטענת המדינה, העונש שהושת על המשיבים אינו הולם את חומרת המעשים שביצעו ויש בו התחשבות מופרזת בנסיבותיהם האישיות. באשר לעבירות המס, נטען כי העונש שנגזר אינו תואם את רף הענישה הנוהג ביחס לעבירות העלמת מס בסדרי גודל של העלמות המס בהן הורשעו המשיבים. לא ניתן משקל ראוי לעקרונות הגמול וההלימה, לנסיבות ביצוע העבירה ולנזק שנגרם ושעלול היה להיגרם ממעשיהם. העונש אינו מבטא את ההוקעה המתבקשת כלפי מעשיהם ואינו מקדם את אינטרס הרתעת הרבים. באשר לעבירות הזיוף, נטען כי העונש אינו הולם את הפגיעה באינטרסים החברתיים הנוגעים לעבירת הזיוף, שתוצריה הופצו ברחבי העולם, ואין בו משום הרתעה הולמת מפני ביצוע עבירות אלה, שהפיתוי הכלכלי בצידן הוא רב. מדובר בתעשייה בינלאומית, שהיה בה פוטנציאל ממשי לפגיעה בשמה הטוב של מדינת ישראל, תוך שהמשיבים מעדיפים את רווחיהם האישיים. קשה לחשוף עבירות כאלה והרווח הכלכלי בצידן גבוה. עוד טוענת המדינה כי בית משפט קמא שגה בקביעת מתחם הענישה בהתחשב במקרים שאינם רלבנטיים למקרה דנן, והקנסות שהטיל נמוכים ביחס לסכומי העבירות שבוצעו, ובכלל זה, אינם מתייחסים לפגיעה שנגרמה לקופה הציבורית. בנוסף, נטען כי המשקל שיוחס להימשכות ההליכים היה רב מדי, הגם שמוסכם שההליכים כנגד המשיבים נמשכו זמן רב, שברובו לא היה בגלל נסיבות הקשורות בהם. לבסוף, נטען כי נסיבותיהם האישיות של המשיבים, ואף נסיבותיו המיוחדות של X, אינן מצדיקות פניה לעיסוק פלילי למשך תקופה לא מבוטלת, באופן שיטתי ומתוכנן. נטען כי בית משפט קמא התחשב יתר על המידה בנסיבותיהם האישיות של המשיבים, והעמיד את המשיבים במרכז, תוך דחיקת האינטרס הציבורי. המדינה הפנתה לפסיקה, לפיה מתחם הענישה בעבירות דומות, נע בין 20 חודשים לשלוש שנות מאסר בפועל. ערעורו של X - עפ"ג 16095-11-13 5. בא כוחו של X טוען כי אין הבדל מהותי בינו לבין X, המצדיק הפער בענישה. ההבדל היחיד, לשיטתו, הוא "בכמות ולא באיכות" (סע' 9 להודעת הערעור), כך שההבחנה היתה צריכה להתבטא בגובה הקנס בלבד. בית משפט קמא התחשב התחשבות מופלגת לקולא בנסיבותיו האישיות של X, בעוד שהוא (X) שלט על הכספים וגרף את כל הרווחים לכיסו, ואילו X לא הרוויח מהעסק. על רקע זה פורקה השותפות וX פרש מהעסק, אך אין כל הבדל ביניהם מבחינת ביצוע העבירות. יש לזקוף לזכותו עבר פלילי נקי, הודאה בכתב האישום, שחסכה את ניהול הליך ההוכחות, ואת הזמן הרב שעבר מעת ביצוע העבירות, במהלכו לא נפתחו נגדו תיקים נוספים. אינטרס ההרתעה האישית אינו קיים בנוגע לX, שכן הלה שיקם את עצמו, מנהל אורך חיים נורמטיבי מזה כשבע שנים, ועובד למחייתו. כמו כן, אינטרס ההרתעה הציבורית אינו קיים משום שכיום אין עוד עסקים של מכירת תעודות מזויפות. בא כוחו של X טען כי אחידות הענישה מחייבת להקל בעונשו של X, והפנה לפסיקה לפיה מתחם הענישה בעבירות דומות עומד על תקופת מאסר של 6 חודשי מאסר בפועל, שניתן להמיר את כולה או חלקה בעבודות שירות. תשובת X לערעור המדינה 6. באת כוחו של X טוענת כי גזר הדין אינו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים אלה, וכי הטעות היחידה שנפלה בגזר הדין היא הנחת בית משפט קמא, לפיה העסק הניב רווחים. לX לא היה רווחים מהעסק. סכום ההכנסות בו הודו המשיבים הינו מיליון דולר, מתוכו יש לנכות הוצאות בסכום של 661,000 ₪. הסכום הנותר חולק בין שני המשיבים, וX שילם מהחלק שקיבל את המיסים המתחייבים, ונותר למעשה ללא רווח בידו. כמו כן, הודגש כי X חדל מפעילות בעסק מיוזמתו בסוף שנת 2005, בעוד שX המשיך לתפעל את העסק כשנה וחצי נוספות. כמו כן, X לא הגיש דוחות אישיים למס הכנסה, בעוד שX פנה לרואה חשבון בארה"ב מיד לאחר החקירה, והגיש דוחות אישיים בארה"ב ובישראל. דוחות אלה התקבלו בשנת 2007 על ידי רשויות המס כאמיתיים ונכונים. דהיינו, הסכומים שהוצהרו בהם היו מקובלים על רשויות המס. כמו כן, הודגשו נסיבות חייו הקשות של X, ונטען כי יש לאפשר לו להמשיך בהליך השיקום שהחל בחודש פברואר 2013, עת מצא עבודה ההולמת את כישוריו, בעוד שבמהלך שנות ניהול ההליך נגדו, וכתוצאה מהפציעה שספג, התקשה לעשות כן. X לקח אחריות והודה בביצוע העבירות כבר בשלב החקירות, האישומים המיוחסים לו הם שניים, לעומת X, נגדו הופנו ארבעה אישומים. עוד נטען כי יש להבדיל את עניינו של X מעניינו של X, שהיה הרוח החיה בעסק והוסיף להפעיל את העסק גם לאחר שהוזהר על ידי הרשויות וידע שמעשיו אינם חוקיים. כמו כן, העבירות שביצע היו חמורות יותר, וכללו גם עבירות של איומים, הדחה בחקירה. X הורשע בלי שניתן היה לקבוע את הכנסותיו והוצאותיו. לעומת זאת, נטען כי עניינו של X קרוב יותר לזה של מונדרוביץ', שבלעדי הידע המקצועי שלו העסק לא יכול היה לפעול. יחד עם זאת, השיהוי בעניינו של מונדרוביץ' נגרם בגלל תיק אחר שנוהל נגדו, ואילו בענייננו, השיהוי נגרם ברובו מאילוצים הקשורים בבית משפט קמא. כמו כן, מונדרוביץ' לא לקח אחריות מלאה על מעשיו. לפיכך, העונשים שנגזרו על X ומונדרוביץ' מחייבים התייחסות שונה. ב"כ X הפנתה לפסיקה, לפיה מתחם הענישה בעבירות דומות לאלו שביצע X, נע בין 3 ל - 6 חודשי עבודות שירות, ובנסיבות חמורות יותר נע בין 7 ל - 14 חודשי מאסר בפועל. תסקירי שירות המבחן 7. X, בן 57, נשוי ואב לחמישה ילדים בגילאים 15-27, עלה לישראל מארה"ב לאחר לימודיו בקולג'. X תואר כמי שהתקשה להשתלב בשוק העבודה בשל קשיי שפה, קבל על כך שמשפחתו שרויה בקשיים כלכליים ניכרים וטען כי על רקע זה ביצע את העבירות דנן. שירות המבחן התרשם כי X הבין את משמעות מעשיו והביע נכונות לטיפול. המלצת שירות המבחן הנה מאסר בעבודות שירות לתקופה המקסימלית, מאסר על תנאי וצו מבחן. 8. X, בן 54, נשוי בשלישית ואב לחמישה ילדים, עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1995. בתסקיר מתוארות נסיבות אישיות קשות, ובכלל זה אבדן אשתו בגיל צעיר וביתו הבכורה בהיותה תינוקת. X התקשה במציאת עבודה, ונפצע לפני כארבע שנים מפליטת כדור מכלי נשק ונגרמה לו נכות. גם לגבי X המליץ שירות המבחן על עונש של מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וצו מבחן. דיון 9. לא מצאנו מקום להתערב במתחם הענישה שקבע בית משפט קמא. מתחם הענישה נקבע בהתאם לעונשים שניתנו למעורבים האחרים בפרשה (יונתן X ואברהם X), שנשפטו בנפרד, כך שהרף העליון עומד על שלוש שנות מאסר וקנס של 200,000 ₪ (העונש שהוטל על X), והרף התחתון הוא מאסר למשך שישה חודשים בעבודות שירות וקנס בסך 25,000 ₪ (העונש שהוטל על X). X הועסק אמנם כשכיר, אולם הוא הוגדר בגזר דינו כדמות מפתח בעסק, וכמי שהיה דומיננטי מאד בעסקי התעודות המזויפות. כמו כן קיימים פסקי דין של מעורבים אחרים שחלקם קטן יחסית, שבהם לא הוטלו כלל עונשי מאסר בפועל (פסקי הדין פורטו על ידי המאשימה בטיעונים לעונש). בדומה לX, X וX היו בעלי העסק. לעומתם, X היה, כאמור, עובד שכיר. בשונה מרבינוביץ, היקף העסקים והעלמות המס במקרה של X וX היה מצומצם בהרבה מזה של X. X וX הודו בכתב האישום המתוקן וחסכו זמן שיפוטי, בעוד שX ניהל את התיק במלואו באופן מכביד. מאידך גיסא, X שהה במעצר תקופה לא מבוטלת ובמעצר בית ובתנאים מגבילים במשך זמן רב, ועובדות אלו הובאו בחשבון בקביעת עונשו. כמו כן, שיקול משמעותי בקביעת עונשו של X ובקביעת עונשם של X וX, היתה העובדה שבכל המקרים אין מתלוננים קונקרטיים בעבירות הזיוף. בגזר הדין פורט כי רוכשי התעודות עצמם היו מודעים לכך שאין מדובר במסמכים אמיתיים, וכי גם אם חלקם השתמשו בתעודות כדי להציג מצגי שוא בפני אחרים, מדובר בשלב רחוק יותר של האירועים, כשהעובדות אינן ידועות והקשר שלהן לX וX רופף. בית משפט קמא זקף גם לזכותם את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ופירט כי ההליכים בתיק היו תלויים ועומדים למן שנת 2009, תוך שחלק ניכר מהתמשכות ההליכים נבע גם מאילוצים שונים של בית המשפט, ומגלגולים קודמים שעבר התיק. 10. יחד-עם-זאת, במקרה דנן יש מקום להחמרה בעונשם של X וX, וזאת בגדרי מתחם הענישה שקבע בית משפט קמא, שכן עסקינן במי שעסקו בפעילות עבריינית יומיומית, מתמשכת, מחושבת ומתוכננת לפרטי פרטים, המצדיקה גמול והוקעה הולמים. מדובר בעסק משומן היטב, שהצריך תכנון קפדני ומתוחכם ביותר עד לפרטים הקטנים, ובכלל זה הקמת אתרי אינטרנט מזויפים לאוניברסיטאות, ולא זו בלבד, אלא גם אתר אינטרנט שמיועד, לכאורה, לשוות לאתרים אלה אמינות. העבירות שביצעו X וX פוגעות בסולידריות החברתית, בשוויון בנטל ובניצול השירותים שמספקת המדינה והחברה. התעודות נמכרו תמורת סכומים של מאות ואלפי דולרים והופצו כל העולם, באופן המסכן את מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל וההכשרה האקדמית בה. פעילותו של העסק נמשכה על פני שנים. ביחס לX, נמשכה שלוש שנים וחצי, בעוד שביחס לX נמשכה לאורך שנתיים. תפעול עסק לתקופה כזו מצריך השקעה רבה ושיקול דעת. היקף הזיופים היה נרחב, שיטתי והתבצע במסגרת של עסק רווחי לכל דבר, במסגרתו הופעלה מערכת שלמה של עובדים, אתרי אינטרנט תומכים, כאמור, חשבונות בנק ששימשו את העסק, וכדומה. סכומי הכסף שגלגל העסק הנם עצומים. הכנסותיהם של X וX עלו על מיליון דולר, והם הודו כי הכנסה זו חולקה בין שניהם במשותף. יוער כי הודאה זו סותרת את טענתו של X, לפיה מרבית ההכנסות הגיעו לX ולא אליו. מכל מקום, מצבם הכלכלי הקשה של X וX אינו יכול להוות הצדקה לתפעול "עסק" שכזה. למעלה מהצורך, יוסף כי בית משפט קמא קבע כי הראיות שהביאו X וX בנוגע למצבם הכלכלי הקשה, אינו מתיישב עם היקף העסקים שניהלו וההכנסות שנבעו מהם. 11. ההבחנה בענישה בין X וX נשענה על כך שהאישומים המיוחדים לX היו מצומצמים מאלה שיוחסו לX. X עזב את העסק ומכר את חלקו ביוזמתו שלו עוד לפני חקירה הפרשה. כמו כן, נסיבותיו האישיות, שתוארו כחריגות וקשות, ובכלל זה הנכות ממנה הוא סובל, היוו שיקול מרכזי בהימנעות בית משפט קמא משליחת X למאסר בפועל ממש. לפיכך, X אינו יכול להיבנות מהעונש שנגזר על X ולטעון לגזרה שווה בעניינו. אשר-על-כן, ערעורו של X נדחה. ערעורה של המדינה מתקבל. ערכאת ערעור אינה ממצה מלוא חומרת הדין ולפיכך אנו מעמידים העונשים כדלקמן: רפאל X: א. מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים. ב. מאסר של 12 חודשים אותם ירצה אם יעבור עבירת מרמה, זיוף או עבירת מס במשך שנתיים משחרורו. ג. קנס בסך 100,000 ₪ שישולם בעשרים תשלומים, החל מתאריך 1.4.14 או 5 חודשי מאסר תמורתם. הארווי X: ד. מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים. ה. מאסר של 12 חודשים אותם ירצה אם יעבור עבירת מרמה, זיוף או עבירת מס במשך שנתיים משחרורו. ו. קנס בסך 50,000 ₪ שישולם בעשרים תשלומים, החל מתאריך 1.4.14 או 3 חודשי מאסר תמורתם. התייצבות למאסר תהיה ביום 2.3.2014 עד השעה 10:00 בבית המעצר "ניצן" ברמלה. זיוף