נכות בשיעור 25% לפי פריט ליקוי 41(4)(ג) שבתוספת לתקנות. נכותו של המערער הוגדלה בשליש לפי תקנה 15, ונקבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 34% מיום 16/4/12. 3. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה התעלמה מקביעות של ועדות רפואיות קודמות, ובכלל זה ועדה רפואית מחוזית של משרד הבריאות מיום 4/2/08. המערער הוסיף וטען כי משדחתה הוועדה את ערר המשיב לעניין ניכוי מצב קודם, שגתה הוועדה משהפחיתה את דרגת הנכות, מבלי לאפשר למערער זכות טיעון ומבלי להתייחס לאישור הרפואי של ד"ר חנני. 4. לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי. נטען בין היתר שנערכה בדיקה קלינית, הוועדה פירטה את ממצאיה לרבות טווח תנועות. עוד נטען כי הוועדה רשאית לבסס החלטתה על ממצאיה, ואין חובה להזהיר את המערער בטרם שינוי בגובה הנכות כאשר הערר הוגש על ידי המשיב. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 6. הוועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית, וציינה לגבי כתף ימין: צלקת ניתוחית עדינה אלכסונית; קיים דלדול שרירים קדמי קל ביותר. לגבי תנועות הכתפיים ציינה הוועדה: משמאל אבדוקציה ופלקסיה של כ- °150, סיבוב חיצוני °40, סיבוב פנימי °90; מימין האבדוקציה °60, פלקסיה °45 עם הגבלה ניכרת בסיבוב בחיצוני והפנימי. הוועדה קבעה כאבחנה, כי מדובר במצב לאחר חבלה בכתף ימין. הוועדה עיינה בתעודה רפואית מזבולון מיום 12/2/10, פירטה את הממצאים שתוארו בה וקבעה כי נכותו של המערער היא בשיעור 25% בגין הגבלה ניכרת בסיבוב כלפי חוץ או פנימה בתנועות פרק הכתף, לפי פריט ליקוי 41(4)(ג). הוועדה דחתה את ערר המשיב, מאחר שלדעתה קודם לתאונה אין ממצא קליני בתיקו הרפואי של המערער המצביע על הגבלה או סבל מכיוון כתף ימין. הוועדה הוסיפה שכל שנמצא בצילום רנטגן שבוצע בעקבות התאונה הנדונה הוא שינויים ניווניים. לדעת הוועדה, מדובר בתהליך שטיבו להתקדם עד כדי הפרעה תפקודית המחייבת ניתוח, אולם סביר להניח שהתאונה הנדונה זירזה את התהליך, ולכן קבעה הוועדה כי חלה החמרה במצבו של המערער. הוועדה הוסיפה וקבעה כי לא ניתן להוכיח מה הייתה נכותו של המערער בכתף טרם התאונה, וייחסה את כל הנכות לתאונה הנדונה. לסיום, קיבלה הוועדה את המלצת ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15 בשליש. 7. באשר לטענה שהוועדה לא התייחסה להחלטות של ועדות רפואיות קודמות: אין מדובר במסמך מהותי המחייב את התייחסות מפורשת הוועדה מהטעם שייתכן בהחלט מצב שבו שתי ועדות רפואיות שהרכבן שונה יגיעו למסקנות שונות. כך, למשל, ועדה רפואית הפועלת במישור נכות מעבודה כבולה בקביעת דרגת הנכות בחובה לקיום קשר סיבתי לתאונה בעבודה בעוד שוועדה רפואית הפועלת במישור נכות כללית רשאית לקבוע דרגת נכות יהא גורם הנכות אשר יהא (דב"ע נא/122-99 חיים רייזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169, 170). אוסיף בהתייחס להחלטת הוועדה הרפואית המחוזית של משרד הבריאות, כי מדובר בהחלטה מיום 4/2/08, כאשר התאונה הנדונה ארעה ביום 10/1/07 ואישור החמרת מצב ניתן ביום 1/4/12. לאור האמור, ברי כי אין בכוחה של החלטת ועדה רפואית משנת 2008 להשפיע על הליך החמרת מצב שהגיש המערער בשנת 2012. למעלה מהדרוש אוסיף, כי עיון באותה החלטה (נספח ד' לערעור), מעלה שבמועד בו נבדק המערער על ידי הוועדה הרפואית המחוזית, נמצאה הגבלה קלה בתנועות כתף ימין ללא דלדול שרירים. לא יכול להיות ספק כי במועד בדיקת המערער על ידי הוועדה נשוא ערעור זה, נמצאו ממצאים חמורים יותר בתנועת הכתף. 8. באשר לסמכותה של הוועדה הרפואית לעררים: תקנה 30(א) לתקנות דנה בסמכות הוועדה הרפואית לעררים להפחית את אחוזי הנכות שקבעה הוועדה מדרג ראשון, וקובעת בזו הלשון: "ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד". על פי ההלכה הפסוקה, אין תפקידה של ועדה רפואית לעררים מצטמצם רק להעביר תחת שבט הביקורת את ההחלטה של הערכאה הראשונה, היא ועדה רפואית, ועליה גם לבדוק את מצבו של הנפגע מחדש ולעמוד על מצבו הרפואי במעמד הבדיקה או בעת הדיון מחדש. 9. באשר לטענה שהיה על הוועדה להזהיר את המערער: הלכה פסוקה היא שכל אימת שוועדה רפואית לעררים עומדת לבצע הפחתה בשיעור הנכות, במסגרת ערר שהוגש על ידי הנפגע, עליה להעמיד את הנפגע על כך שקיימת אפשרות שאחוזי הנכות שנקבעו לו בדרג הראשון יופחתו ותינתן לו האפשרות להתגונן בפני אפשרות כזאת, בין היתר, על ידי הבאת חוות דעת רפואית (דב"ע מה/293-01 אהרון לנגרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 42). בית הדין הארצי חזר והדגיש כי ההלכה שנקבעה באשר לחובת האזהרה בטרם תפחית הוועדה אחוזי נכות, אינה חלה למקרה בו המוסד הוא שערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון (דב"ע שן/01-26 המוסד לביטוח לאומי - יאיר אהרונוב, פד"ע כב 459). מכאן, שגם בעניינו של המערער, משהגיש המשיב ערר על החלטת הרופא המוסמך מיום 20/11/12, הוועדה רשאית לסטות מהחלטה קודמת, ואינה מחויבת להזהיר את המערער בטרם תעשה כן. במיוחד כן, משעה שהסבירה נמק היטב מדוע לדעתה נכותו של המערער, לאחר הניתוח להחלפת הכתף, הינה בשיעור 25% . 10. לסיום, לא מצאתי ממש גם בטענה שהיה על הוועדה לדון בהגבלה בתנועות הצוואר, בתנועות עמוד שדרה תחתון ובפגיעה בעצבי הגפיים העליונים. בפני הוועדה התלונן המערער על מגבלה ביד ימין בלבד. בצדק טען המשיב, כי בהחלטת הוועדה מדרג ראשון נקבעה נכות בגין כתף ימין בלבד, והמערער לא הגיש ערר על החלטה זו. משלא עמדה בפני הוועדה כל טענה או תלונה בגין תנועות הצוואר, הגב התחתון ועצבי הגפיים העליונים, הרי שלא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה משלא דנה בעניינים אלה. 11. משהתייחסה הוועדה בהרחבה ובמנומק לכל תלונות המערער בפניה, וקבעה את מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות - בדבר הגבלה ניכרת בסיבוב החיצוני והפנימי בתנועת פרק כתף ימין - הרי שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. 12. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.סעיף 4ג לחוק הפלת"דנכות