נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

נדחתה בקשה של המערערת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין אשר ניתן ביום 21.10.12 על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (כב' השופט ע' פרייז, להלן - פסק הדין). עניינו של פסק הדין בתביעה שהוגשה על ידי המשיבה נגד המערערת בגין חוב ארנונה. 2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, על רקע מכלול החומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור על ההחלטה להידחות. אפרט את הטעמים העומדים ביסוד קביעה זו. 3. נקודת המוצא לדיון היא, כי לשם מתן הארכה המבוקשת על המערערת היה להראות כי קיים טעם מיוחד למתן ארכה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). בבחינת קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה, יש להידרש לשלושה עניינים עיקריים: (א) מידת האיחור והטעם שניתן לו. (ב) שינוי מצב לרעה אצל הצד שכנגד כתוצאה מן האיחור. (ג) סיכויי ההליך אשר לשמו מבוקשת הארכה. מתן הארכה הינו פועל יוצא של שקלול מרכיבים אלה (רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. ביצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ (16.8.12) (להלן - עניין איוב מ.ט.ח.)). 4. אשר למידת האיחור והטעם שניתן לו. כב' הרשם קבע, לעניין זה, כי פסק הדין הומצא לבאת כוחה של המערערת כבר ביום 24.10.12. מעיון בחומר שבפניי, ובכלל זה תצהיר בעלה של המערערת, מר גבריאל גולן (להלן - מר גולן), אשר צורף לבקשת הארכה, עולה כי אין יסוד להתערב בקביעה זו. מן התצהיר אף עולה תמיכה בקביעה האמורה (ראו בפסקה 8 לו). המערערת אף אינה תוקפת אותה באופן ממשי. 5. (א) המועד להגשת הערעור נשוא בקשת הארכה הינו 45 ימים מקבלת פסק הדין. מן האמור לעיל יוצא, כי מועד זה חל ביום 9.12.12. בקשת הארכה הוגשה לבית המשפט ביום 1.9.13, היינו בחלוף קרוב לעשרה חודשים מאז חלוף המועד להגשת הערעור. המערערת טענה, כי נודע לה ולמר גולן על פסק הדין רק בחודש דצמבר 2012 (פסקה 8 לתצהיר מר גולן). זאת, על רקע סכסוך בין מר גולן ובין באת כוחה דאז של המערערת. על פי הטענה, במועד האמור קיבל מר גולן את החומר מבאת הכוח, ואז התברר לו כי ניתן פסק הדין. ברם, גם אז לא הוגש ערעור, אף כי לטענת מר גולן (פסקה 6 לתצהירו) התברר לו כי פסק הדין שגוי. מר גולן הסביר את האיחור האמור בכך שהיה טרוד בתביעות משפטיות רבות ובבעיות בריאותיות (פסקה 10 לתצהירו). (ב) מקובלת עליי קביעת כב' הרשם, כי אין המערערת יכולה לגלגל לפתחה של המשיבה את הקשיים שחלו, לטענתה, בייצוגה. מכל מקום, אפילו אצא מן ההנחה הנוחה למערערת, לפיה, על פי כלל הידיעה, יש למנות את המועדים להגשת ערעור מחודש דצמבר 2012, יוצא כי לכל המאוחר חל המועד להגשת ערעור ביום 15.2.13. 6. גם תחת הנחה מקלה זו, מידת האיחור בהגשת הבקשה והסיבה לו מעוררים במקרה זה קושי של ממש. אין בטענה כי מר גולן מעורב בהליכים נוספים, והיה נתון בקשיים עסקיים, כדי להסביר את השיהוי הכבד שנפל בהגשת הבקשה לארכה. אשר לטענה הנוגעת למצבו הבריאותי של מר גולן, הרי שלא הונחה לעניין זה תשתית ממשית. הטענות בהקשר זה מעוגנות במסמך רפואי משנת 2008. המסמך אינו מלמד על מצבו של מר גולן במועדים הרלוונטיים. הוא אף אינו ערוך בהתאם להוראות פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971. אין באמור בו כדי להסביר את האיחור הרב עליו עמדתי. בנסיבות אלה, אין בסיס לקבוע, כנדרש, כי הכוונה להגיש ערעור סוכלה עקב מצבו הבריאותי (ע"א 6482/00 ידידיה נ' קסט (15.3.01)). יוצא, כי ביחס להיבט זה בשיקול הדעת, המדובר באיחור ממשי, אשר לא ניתן לו טעם סביר. 7. בכל הנוגע לשינוי מצב לרעה. המשיבה טוענת (פסקה 33 לתגובה לבקשה לארכה; פסקה 31 לתגובה לערעור), כי חיובי הארנונה של המערערת הפכו לשומות ארנונה חלוטות וכי היא פועלת לגבות את חובה של המערערת, כפי שנפסק בפסק הדין, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטים נגדה. עם זאת, גם בשים לב לחלוף הזמן מאז ניתן פסק הדין, אין באמור משום ראייה ממשית לשינוי מצב לרעה של המשיבה. 8. אשר לסיכויי ההליך הערעורי. לעניין זה יש לבחון קיומן של טענות הראויות לבירור (ראו עניין איוב מ.ט.ח. לעיל). לטענת המערערת, טעותו העיקרית של בית המשפט לעניינים מקומיים נוגעת לפרשנות הנכונה של הסכם הפשרה שנחתם בין המערערת לחברת מבני תעשיה בע"מ, לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 26.3.08 (ת.א. 69433/06 (בית משפט השלום בתל - אביב יפו); צורף כנספח מ/4 לבקשה לאורכה) (להלן - הסכם הפשרה)). כב' הרשם לא נדרש לעניין זה בפירוט. עם זאת, אין בכך עילה להתערב בהחלטתו. מעיון בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים עולה כי הסכם הפשרה האמור הובא אך כאחד מכמה טעמים לביסוס קביעותיו של בית המשפט. בין היתר, התבסס פסק הדין על עדויות שהובאו בפניי בית המשפט, ועל אי האפשרות לסמוך על עדותו של מר גולן, מטעמים שונים שפורטו בפסק הדין בהרחבה. לכך יש להוסיף, כי מעיון בהסכם הפשרה, לא עולה כי למערערת טענות ממשיות ראויות לבירור אף לעיצומה של נקודה זו. 9. המערערת קובלת גם על האופן בו ניתח בית המשפט לעניינים מקומיים את עדותו של מר גולן. לטענתה, בית המשפט נטל צד וקבע קביעות פסולות לגבי אישיותו של מר גולן, קביעות החורגות מתחום מומחיותו (פסקה 2(ד) לכתב הערעור; פסקאות 18-19 לתצהיר מר גולן). אין בטענות אלה כדי לסייע למערערת. מעיון בפסק הדין בכללותו עולה כי בעיקרו של דבר, מדובר בקביעות מהימנות המבוססות הן על אי התאמות שונות בגרסתו של מר גולן, והן על התרשמות בלתי אמצעית, הן מהתנהגותו והן מדרך מסירת עדותו. גם אם רצוי היה להימנע מחלק מן האמירות שבפסק הדין (והדברים אמורים בעיקר בעמוד 2, שורות 29 - 28 לפסק הדין, החל במלה "כמעט" וכלה במלה "בעיניו"), התמונה הכוללת העולה מפסק הדין ברורה, והיא כי בית המשפט התרשם לשלילה מאמינותו של מר גולן. מדובר בקביעה אשר הסיכויים של ערעור ביחס אליה נמוכים ביותר. 10. מקבילית הכוחות המתקבלת כתוצאה מבחינתם של מכלול השיקולים האמורים מלמדת, כי לדחיית הבקשה לארכה על ידי כב' הרשם, היה בסיס מוצק. אין כל עילה להתערב בהחלטה זו. נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיבה בערעור זה בסך של 2,500 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא מביא בחשבון את היקף העבודה שנדרש ואת הקביעות לעיל. סכום זה ישולם עד ליום 27.1.14. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעור