בקשה לביטול פסק דין שהושג בדרכי תרמית וגילוי ראיות חדשות

נטען כי פסק הדין דינו להתבטל, משום שהושג בדרכי תרמית והתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני המשפט ביסודו, אף אם אלה היו קיימות בתיק ההליך הראשון, אולם לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה. באשר לטענת התרמית, טוען ב"כ המבקש כי המשיבים - הנתבעים בבית המשפט המחוזי - ניסו לזרוע בלבול וחוסר בהירות אצל בית המשפט באשר לזהותו של "יוסף יצחק לוי", שלטענתם אינו מוכר להם, וניסו לטשטש את זהותו, תוך הצגתו כדמות פיקטיבית או זרה שאינה קשורה כלל למשיבים ושבינה לבין הנכס אין דבר. עמדה זו נתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו. לטענת ב"כ המבקש, ראיה מכרעת לכך שאותו יוסף יצחק לוי הוא המוכר, עולה, מצו רישום הבית המשותף מיום 13.3.1966, ממנו עולה שגם יוסף לוי וגם המשיב 2 השתמשו בשם אביהם "יצחק" כשם אמצעי. לטענת ב"כ המבקש ,משהוכח כי "יצחק" הינו שמו האמצעי של יוסף ז"ל, ניתן לקבוע כי התנהלות המשיבים הייתה בגדר מרמה. 16. נתון נוסף בסוגיית המרמה הינו תכנית מתוקנת הנוגעת לבניין שהגישו "יוסף עבוד לוי ושות'" לעירית ירושלים ביום 31.10.1969. תכנית זאת כוללת את חתימותיהם של יוסף ז"ל ושל שותפיו בקשי חיים וציון, אך אינה כוללת חתימה של אליהו או את אזכור שמו. עובדה זו עומדת בסתירה לטענת אליהו , בעדותו בבית המשפט המחוזי, כי לא ייתכן שיוסף ז"ל ביצע עסקה ללא חתימתו, שכן השניים היו מעורבים יחד בכלל העסקאות הקשורות לבניין בו מצוי הנכס. ראיה נוספת לכך היא חוזה מכר מיום 28.7.1968, שבו נמכר חלק מחלקה אחרת בבניין וגם על גביו מופיע רק חתימתו של יוסף כמוכר. לטענת ב"כ המבקש בסיכומיו, המשיבים 1 ו-2 נמנעו מלהגיש תצהיר מטעמו של אליהו שיתייחס לטענה ומהבאתו לעדות והם לא התמודדו עם אותה טענה גם בתגובתם לבקשה. עוד נטען, כי המשיב 3 שמסר תצהיר מטעם המשיבים, לא הכחיש בחקירתו הנגדית את הטענה שהראיות החדשות מלמדות שאליהו לא היה צד לכל עסקה ולא חתם על כל מסמך הנוגע לנכסים בבניין. זאת בניגוד לעדות אליהו בהליך המרצת הפתיחה ואף הפנה את ב"כ המבקש לדודו כדי שישאל אותו על כך. בנוסף אישר לדבריו המשיב 3 כי גם לסבו, יוסף ז"ל, קראו יצחק כשם אמצעי וכי לדודו, אליהו, קראו יוסף. 17. בנוסף לטענת המרמה, טוען המבקש, כי נתגלו על ידו ראיות חדשות ונוספות העומדות בפני עצמן ויש בהן כדי להשפיע על שינוי תוצאת פסק הדין. לדבריו, בבירור אישי במשרדי מס שבח מקרקעין בירושלים השיג את טופס המש"ח המלא המתייחס לעסקה. זאת שעה שבעת הדיון הקודם בבית המשפט המחוזי צולם אותו טופס רק באופן חלקי על ידי בא כוחו הקודם של המבקש, עו"ד לומברוזו. על גבי אותו טופס חלקי לא הופיע חתימה של מי מן הצדדים לעסקה ובית המשפט המחוזי נתן לכך משקל משמעותי. לטענת המבקש, מטופס המש"ח המלא עולה, שמדובר בטופס החתום בחתימתו של עו"ד יעקב כהן, בשם מר יוסף לוי בהיותו בא כוחו, ואשר הוגש על ידי עו"ד כהן לרשויות מס שבח כדיווח על העסקה. אותו טופס מעיד לדבריו על עסקה שנעשתה בין המבקש ואחיו אהרון לבין יוסף ז"ל ביום 24.9.76 ובמסגרתה מכר יוסף את המחסן לשניהם. חתימה זו של עו"ד כהן מתיישבת לדברי ב"כ המבקש גם עם עדותו של אליהו בבית המשפט, לפיה עו"ד כהן היה עורך הדין של הפרויקט והוא אשר היה עושה את ההסכמים וחותם עליהם. ראיה זו מצביעה לדברי ב"כ המבקש על כך שההסכם נחתם על ידי בא כוחו המורשה של המוכר יוסף ז"ל והיא מהווה אסמכתא לכך, שהאחרון קיבל את התשלום עבור המחסן מהמבקש. 18. ראיה נוספת עליה נסמך ב"כ המבקש הינה תיעוד העסקה ב"ספר השדה" במס שבח שתפקידו לשמר תיעוד של כל העברה במקרקעין בין צדדים אשר עברה את מסלול המקרקעין. לטענתו, בעת הדיון הקודם בבית המשפט המחוזי, המבקש ניסה להביא בפני בית המשפט את צילום "ספר השדה", אולם, לא עלה בידו לזמן את פקיד מס שבח המדובר וכל שעלה בידו להציג הינו אישור שרישום כזה אכן קיים. בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו לאותו אישור וציין כי על פי האמור בו "ה"ה בקשי ולוי מכרו את נכס ב - 6/77 לה"ה שמחוביץ'". אולם, מכיוון שלא עלתה טענה שהמבקש ואחיו קנו את המחסן מבקשי ושמו כלל לא נזכר על ידם, המשמעות היחידה הינה טשטוש נוסף של זהות המוכר והעמקת חוסר הבהירות בנוגע לנסיבות העסקה וקיומן. 19. ואולם, לאחר מתן פסק הדין עלה בידו לצלם העתק מ"ספר השדה" באופן ישיר. מאותו רישום ב"ספר השדה" עולה במפורש כי שמותיהם של בקשי ולוי, שהיו רשומים קודם לכן, כבעלים נמחקו ותחתם צוין בכתב יד בחודש יוני 1977 כי בעלי הנכס החדשים הינם המבקש ואחיו המנוח. מעבר לכך, מלבד תאריך הרישום, מצוינים בספר סכום הרכישה (42,120 ל"י) וכן שמה הקודם של החלקה נשוא הנכס ואופיו של הנכס. לטענת המבקש, הוא רכש את הנכס מיוסף ז"ל, ללא קשר למר בקשי ועל פי הראיות שהוצגו בפני בית המשפט בהמרצת הפתיחה עולה, כי הנכס הועבר מהחזקתם המשותפת של האחים בקשי ויוסף להחזקתו של יוסף בלבד, כך שבשנת 1976 הוא נמכר על ידי יוסף למבקש. 20. ראיה נוספת בה תומך ב"כ המבקש את יתדותיו הינה גיליון השומא של הנכס, שלא היה בפני בית המשפט המחוזי בעת מתן פסק דינו מיום 28.3.13. לטענת ב"כ המבקש, על אף צו בית המשפט מיום 13.9.10, לא העבירה מחלקת השומה והגבייה בעיריית ירושלים לבית המשפט את מלוא המסמכים הרלוונטיים. אחד מהם היה גיליון השומא שתיעד את שיווי הבעלות בנכס משנת 1965 ועד שנת 1979. על פי הנטען בגיליון השומא האמור מצוין במפורש, כי המחסן הינו בבעלותו של מר בצלאל שמחוביץ' (המבקש) וכי מועד דיווח העברת הבעלות הינו 1.10.76. 21. עוד לדברי המבקש במהלך בדיקה בתיק הנכס המצוי בעיריית ירושלים, נמצא תסריט הבית המשותף שבו מצוי המחסן. לתסריט זה, לטענתו, לא הייתה גישה לאף אדם, אלא לפקידיה הרשמיים של העיריה. על גבי אותו תסריט מופיע לטענתו רישום ממועד בלתי ידוע המציין לצד תת חלקה 2 בנכס, שהיא המחסן, את השם "שמחוביץ'". 22. בנוסף מתייחס המבקש למסמך נוסף והוא המכתב מיום 15.1.79, שהוגש במסגרת המרצת הפתיחה המופנה לעיריית ירושלים והמתייחס למחסן. מכתב זה, שכשולחיו רשומים יצחק כהן ויוסף לוי, מציין כי "המחסן הנדון נמכר לה"ה שמחוביץ' בצלאל מיום 26.9.76...". בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו, כי מכתב זה מאשר לכאורה את מלוא טענות המבקש, אך לא נעשה דבר להוכחת אמיתות תוכנו. לטענת ב"כ המבקש, משהתאפשר לו, לראשונה, לבחון את מהות החתימה המקורית של יוסף ז"ל, תוך השוואה למסמכים מקוריים אחרים הנושאים את חתימתו והמצויים בתיק הנכס בעירייה, הובהר כי החתימה המופיעה על גבי אותם מסמכים זהה לחתימה המופיעה על גבי המכתב מיום 15.1.79. בעניין זה, מציין המבקש כי ככל שיחלקו המשיבים על הזהות בין החתימות, ניתן יהיה למנות גרפולוג מומחה מטעם בית המשפט שיכריע בסוגיה האמורה. 23. באשר לחוסר היכולת להשיג את הראיות האמורות בשקידה סבירה במועד הדיון המקורי, טוען המבקש כי מדובר בראיות שלא היה בכוחו להביא על אף מאמצים כבירים שעשה טרם ובמהלך הדיון הקודם. בעניין זה, לטענתו, הוגשו על ידי בא כוחו דאז ראיות שונות מרשויות מיסוי המקרקעין ומעיריית ירושלים, אשר התגלו כראיות חלקיות ורק לאחר מתן פסק הדין, עלה בידי המבקש להשיג את הראיות המלאות. לגישתו גם אדם סביר אשר בטוח בצדקתו כדוגמת המבקש, לא היה ניגש לגורמים הרלוונטיים, כדי לנסות לעשות בדיקה נוספת שנשענה על שבבי תקווה ולא על היגיון. מה גם שעיריית ירושלים התרשלה בהיענותה לצווי בית המשפט, דבר שאינו בשליטת המבקש. 24. לטענת ב"כ המבקש, הראיות החדשות בהצטברותן מצביעות על קיומה של עסקת המכר לה טוען המבקש ואשר המכנה המשותף לכולן הוא קיומה של העסקה. בכוחן של ראיות אלה להביא לשינויה של ההכרעה בפסק הדין המחוזי ובעקבותיה גם לביטולו של פסק הדין בתיק הפינוי. עוד לטענתו, מאזן הנוחות מצביע על כך שהוא נוטה לטובת המבקש שכן החזקת הנכס עודנה שלו, כפי שהייתה במהלך ארבעים השנים האחרונות וכי גרסת המשיב 3 שהמפתח למחסן נמצא אצל אמו או אצל אחותו, אינה אמינה ולכל היותר מצביעה על כך שהמשיבים פרצו למחסן והחליפו את המנעול שלא כדין. עוד נטען, כי המחסן הוא נכס מקרקעין ועובדה זו מטה את הכף לכיוון מתן הצו. בנוסף לדבריו, קיים חשש ממשי שתתבצענה פעולות בלתי הפיכות בזכויות במחסן, ואי היעתרות לסעד הזמני תסכל מראש את הסעד העיקרי המבוקש בתובענה. עיקר טענות המשיבים 25. בא כוחם של המשיבים 1 ו-2 (להלן גם- ב"כ המשיבים) בתגובתו וסיכומיו מבקש לדחות את הבקשה, בהגדירו אותה כבקשה "שאין לה אח ורע", בהיותה בקשה לצו מניעה זמני על בסיס תובענה חריגה ביותר כנגד פסק דין חלוט. זאת בחלוף 7 שנות התדיינות, בהן נדחו טענות המבקש פעם אחר פעם בכל הערכאות והפכו חלוטות אחת לאחת. בא כוח המשיבים טוען, כי מדובר בשיהוי בלתי נסבל, מאחר שבמהלך כל 7 שנות ההתדיינות בין הצדדים, לא התבקש סעד זמני מטעמו של המבקש. לדבריו, המשיבים בהגינותם היססו מלמכור נכס לגביו ישנה התדיינות משפטית. זאת מתוך התחשבות ברוכשים פוטנציאליים העשויים לרכוש את הנכס. אולם, דווקא אותה הגינות היא שמאפשרות כיום למבקש להתיש את המשיבים בבקשה מן הסוג האמור ולאכוף עליהם מציאות שקודם לכן כלל לא עתר לה. 26. ב"כ המשיבים טוען, כי המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו לצורך קיומו של "משפט חוזר אזרחי". לטענתו, התובענה עליה מבוססת הבקשה, אינה אלא ניסיון להתווכח עם פסק הדין באמצעות מסמכים ושברי מסמכים שאותם טרח לחפש בעקבות פסק הדין. אם תתקבל גישתו, ניתן יהיה, לדבריו, לבטל למעשה כל פסק דין של כל ערכאה וככל שפסק הדין ייסמך על מארג רב יותר של עדויות, ראיות, מסמכים והתרשמויות, ניתן יהיה תמיד לפשפש ולמצוא "ראיות חדשות" שעל פיהן ניתן יהיה לבקש את ביטולו. 27. ב"כ המשיבים טוען עוד, כי גם במסגרת ההליכים הקודמים ביקש המערער דחיות חוזרות ונשנות שנומקו בצורך לאסוף ראיות ואלה ניתנו לו ביד רחבה. עוד הוא מציין, כי חלפה כחצי שנה בין סיום הבאת הראיות בתיק המרצת הפתיחה לבין מתן פסק הדין וגם בפרק זמן זה לא ניצל את המבקש שכבר ידע במדויק מהן הראיות והעדויות שהוגשו בתיק, כדי לבקש הוספת ראיות. עוד צוין כי בית המשפט המחוזי בדחותו את התביעה ציין כי אינו דן בטענת ההתיישנות שלכאורה קיימת, זאת בהתחשב בתוצאה אליה הגיע. בנוסף, נטען כי גם בתגובתו לבקשה למתן פסק דין בבית משפט השלום העלה המבקש את הטענה בדבר הראיות החדשות המצויות בידו, אולם, בית משפט השלום לא קיבל אותה. 28. ב"כ המשיבים התייחס בקצרה לראיות החדשות הנטענות. בכל הנוגע לצו רישום הבית המשותף, הנזכר בפסקה 15 לעיל ולעובדה שמצוין בו שמו של אדם בשם "יצחק יוסף לוי" אין הדבר תורם מאומה לגרסת המבקש. לדבריו, מי שזרע בלבול בבית המשפט לגבי זהות המוכר הוא המבקש שעליו מוטלת חובת ההוכחה והבלבול שנגרם הוא פרי המסמכים שהציג וההסברים שנתן להם. עוד נטען, לגבי טופס תכנית הבניין, הנזכר בפסקה 16 לעיל כי מסמך זה איננו קריא ומכל מקום עצם קיומה של עסקת מכר אחרת עליה לא חתום אליהו, איננה עילה לקיומו של משפט חוזר אזרחי. באשר לטופס מס השבח, הנזכר בפסקה 17 לעיל, טוען ב"כ המשיבי, כי מדובר במסמך שאיננו ראיה חדשה, אלא ראיה שהייתה קיימת בתיק המרצת הפתיחה. באשר למכתב שנשלח לעיריה בחתימת יצחק כהן ויוסף לוי מיום 15.1.79, המבקש טוען ,כי כיום "נדמה לו" שיוסף ז"ל חתום על המסמך ולכן הוא מבקש בדיקה גרפולוגית בעניין. עוד לטענתו, מבעד ל"רטוריקה הנאה" המאפיינת את טיעוני המבקש, מבצבצת העובדה שמדובר בניסיון "לאפות מחדש את אותה עוגה שכבר יצאה מן התנור". בסיכומיו, הוסיף ב"כ המשיבים את הטענה, כי בפסק הדין המחוזי נקבעה קביעה ברורה לגבי העדר החזקתו של המבקש בנכס למשך שנים ועל קביעה זו, אין המבקש משיג ואין בינה ובין הראיות החדשות דבר. 29. גם באת כוח המשיב 3 (להלן גם ב"כ המשיב), מבקשת לדחות את בקשת המבקש, אותו היא מכנה "הפולש" ולהטיל עליו הוצאות לדוגמא. לדבריה, מדובר בהליך משפטי חריג ביותר שבמסגרתו מנסה המבקש לשוב ולהעלות את אותם טענות שהועלו בהליכים הקודמים תחת הכותרת של בקשה לביטול פסק דין, זאת תוך הצגת תמונה מעוותת ומסולפת של הראיות שהונחו בפני בית המשפט המחוזי ושל התייחסות בית המשפט אליהם. לדבריה, סיכויי התביעה קלושים ביותר, מאזן הנוחות נוטה באופן בולט לטובת המשיב 3, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר מובהק וכן הוגשה בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים. עוד לדבריה העילות שנקבעו בפסיקה לביטולו של פסק דין אזרחי, אינן מתקיימות וטענותיו של המבקש הן טענות דחוקות ומופרכות הראויות להידחות על הסף. עוד לדבריה, כשמדובר בבקשה לסעד זמני במסגרת בקשה לביטול פסק דין מהסוג האמור על המבקש להצביע על סיכוי גבוה מן הרגיל לשם קבלת הסעד, דבר שאינו מתקיים בעניינינו. 30. ב"כ המשיב טוענת עוד, כי גרסת המבקש, לפיה ניסו המשיבים לטשטש את זהותו של מוכר הנכס, "יוסף יצחק לוי", תוך הצגת דמותו כדמות פיקטיבית או זרה, היא מופרכת או מעוותת. כך לדבריה התעלם המבקש מהעובדה שמס' תעודת הזהות שהוצג על ידו במסמך שנחזה להיות אישור בפנקסי המקרקעין, אינו של המנוח יוסף לוי, אלא של אדם אחר "לוי יצחק יוסף", שהתגורר בעבר בירושלים, מתגורר כיום ברעננה ואינו קשור לנכס בכל אופן שהוא. לדבריה, קיימת סתירה לגבי זהותו הנטענת של המוכר בגרסאות השונות שהציג המבקש בפני בית המשפט, כולל נקיבה במספרי תעודת זהות שונים ועל חוסר קוהרנטיות זו, עמד גם בית המשפט המחוזי בפסק דינו. לדבריה, גם הראיות החדשות כשמבקש להציג בדמות מסמכים בהם מוזכר יוסף לוי כ"יוסף יצחק לוי" אין בהם כדי לפתור את אותם סתירות. עוד לטענתה, אין באותם ראיות גם כדי לסתור את גרסתו של אליהו שהעיד באופן נחר, כי מעולם לא הסכים למכירת המחסן. לטענתה, מן המסמכים שהוצגו הנוגעים לעסקה אחרת בבניין, עולה כי שמו של אליהו הודפס בראש חוזה המכר וברי, כי הוא נעשה בהסכמתו ובידיעתו. העובדה שהוצג עותק אחד שאינו נושא את חתימתה פיזית, אין בה כדי להוכיח שהעסקה נעשתה שלא בידיעתו. 31. באשר לראיות החדשות שהמבקש טוען כי הגיעו לידיו, נטען כי אין בהם להפריך את קביעות בית המשפט המחוזי בהמרצת הפתיחה. לדבריה, אין מחלוקת בין הצדדים, כי עוד בשנות ה-70 פנה המבקש לעירייה והציג את עצמו כבעל הנכס, עובדות אלה כבר הוצגו לבית המשפט במהלך הדיון בהמרצת הפתיחה. לטענתה, המבקש עצמו הודה כי מעולם לא הציג הסכם מכר לפקידי העירייה ואף הודה כי חתימת הבעלים במסמך העירייה להעברת הבעלות הינה חתימתו שלו ולא חתימתו של יוסף ז"ל. עוד נטען, כי מסמך המש"ח המלא שהציג המבקש במסגרת בקשתו, אינו מעלה או מוריד משום שאין מחלוקת בין הצדדים שמאן דהוא הגיש במהלך שנת 1977 דיווח מש"ח כביכול. העובדה שאותו דיווח נרשם גם בספר השדה של מיסוי המקרקעין הייתה ידועה גם בהליך קמא וזכתה להתייחסותו של ב"כ המבקש בסיכומיו. זאת ועוד, לדבריה, טופס המש"ח עצמו שהוגש כביכול בשם הצדדים מולא באופן החסר פרטים מהותיים מאוד בעסקת המכר, כאשר גם הפרטים שכן צוינו בו, עמדו בסתירה עם מסמכים אחרים. 32. בנוסף נטען, כי אין ממש בטענת המבקש שלא יכול היה להשיג את אותם מסמכים המוצגים כעת בשקידה ראויה. זאת, לנוכח מכלול ההזדמנויות שניתנו לו על ידי בית המשפט לעשות כן. בנוסף, התחייב המבקש במהלך הדיון בהמרצת הפתיחה להזמין את נציג רשות המיסים עם המסמכים המקוריים המצויים במשרדי מיסוי המקרקעין בעניין העסקה, אך משיקוליו שלו לא פעל לעשות כן. עוד נאמר, כי לא ייתכן שכיום, לאחר שהמבקש כבר נחקר בחקירה נגדית, יאפשרו לו להפוך את סדרי הראיות ולהביא רסיסי מסמכים נוספים, תוך פתיחת ההליך כולו. בנוסף נטען, כי בקשתו של המבקש להצגת ראיות נוספות כבר נדחתה במסגרת הבקשה להארכת מועד לערעור שהגיש לבית המשפט העליון והבקשה הנוכחית אינה אלא, למעשה, הגשה חוזרת של אותה בקשה ממש שנדחתה, הפעם תחת הכותרת של תביעה לביטול פסק דין. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיב 3.המבקש, לאחר שניתן בסופם של הליכים ממושכים שהפכו לחלוטים פסק דין פינוי נגדו, מנסה לסכל אותו באמצעות הגשת הבקשה, זאת אף מבלי ששילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו באותם הליכים. בנוסף נטען כי המבקש פועל בחוסר ניקיון כפיים ומנהל כנגד המשיבים מלחמת התשה. 33. בסיכומיה הוסיפה ב"כ המשיב, בהתייחס לטענת המבקש, שרק לאחר ההליך העיקרי גילה את העובדה שהמש"ח שהוגש במסגרת המרצת הפתיחה על ידי בא-כוחו הקודם היה מש"ח "חתוך" אינה אמת, זאת משום שבית המשפט המחוזי הפנה את תשומת לב בא-כוחו הנוכחי, עו"ד ננר, לעובדה זו, ועו"ד ננר הבהיר, כי יפנה למס שבח וינסה לקבל את הטופס המלא. בנוסף ציינה את העובדה שב"כ המשיבים דרשו במסגרת המרצת הפתיחה שיגיע נציג מטעם מיסוי המקרקעין עם המסמכים שברשותו. ב"כ המבקש, עו"ד ננר, התחייב לעשות כן, אך בסופו של דבר לא פעל כנדרש והדבר פועל לחובת המבקש. עוד טענה, כי על פי הפסיקה רשלנות עורך דין איננה עילה לקבלת ראיות חדשות במסגרת משפט חוזר. דיון והכרעה 34. הכלל הבסיסי בסוגיית ביצוע פסק דין הינו כי "הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה" (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013) (להלן: "גורן"),1153). כלל זה מוצא ביטוי, בין השאר, בהוראת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. חריג לכלל זה מצוי בתקנה 467 לתקנות הנ"ל אשר נותנת בידי בית המשפט רשות להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה, עד להכרעה בערעור. אכן קיים הבדל של ממש בין עיכוב ביצוע במקרה של הגשת ערעור לבין בקשה לעיכוב ביצוע הנלווית להגשת תביעה לקיום "משפט חוזר אזרחי". זאת שכן מדובר בשלב דיוני מאוחר יותר, שבו פסק דין חלוט ואין לגביו זכות ערעור.עם זאת, מן הבחינה הרעיונית, הקריטריונים שאותם יש לבחון לצורך הכרעה בבקשה מעין זו דומים בעיקרם. מהפסיקה עולה כי בתי המשפט מחילים את המבחנים הנוהגים בעניין עיכוב ביצוע בשלב הערעור גם לגבי בקשות לעיכוב ביצוע הנספחות לתביעה לקיום "משפט חוזר אזרחי" (ראו ת.א (מחוזי ת"א) 36120-01-10 בר דוד נ' טיג (18.2.10). ההחלטה אושרה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 1705/10 בר דוד נ' טייג (11.3.10) (להלן: "עניין בר דוד")). האבחנה בין שני סוגי המקרים עשויה למצוא ביטוי, בכפוף לנסיבותיו של כל עניין, בבחינה נוקשה יותר או ברף גבוה יותר, ביחס למבחנים אלה. כך נאמר על ידי בית המשפט העליון ברע"א 2967/09 סולימאן דרויש חיג'אזי נ' ועדת עדת הספרדים מפי כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז), "... [ש] נקודת המוצא היא שהפסק החלוט נכון הוא וכי נוצר מעשה בית-דין. כאשר מבקש אדם סעד של פסק דין חלוט עליו להצביע על סיכוי גבוה מן הרגיל לשם קבלתו של סעד זמני". 35. לפיכך, בבואו לדון בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שביטולו מתבקש במסגרת בקשה למשפט חוזר אזרחי כמו בענייננו, עליו לשקול מספר שיקולים: האחד, סיכויי ההצלחה בתביעה, והשני, האפשרות להשיב מצב לקדמותו במידה והתביעה תתקבל. בנוסף, נשקלים שיקולים נוספים של שיהוי בהגשת הבקשה ושל ניקיון כפיים, מאחר שביסודו של דבר מדובר בסעד מן היושר. סיכויי ההצלחה 36. בענייננו יש לבחון, תחילה, מהם סיכויי ההצלחה של תביעת המבקש לקיום משפט חוזר. סוגיית "המשפט החוזר" במשפט האזרחי איננה מוסדרת בחקיקה והיא יציר הפסיקה (גורן, 632-633). עריכתו של משפט חוזר משקפת את המתח שבין שני ערכים מתנגשים שביסוד מערכת המשפט: האחד, הרצון להגיע לחקר האמת ולעשות צדק, והשני, עקרון סופיות הדיון ראו, למשל: ע"א 3826/12 מיידאן נ' טורונצ'יק (26.11.13). בשל הפגיעה בעקרון סופיות הדיון ומניעת האפשרות לפתוח מחדש הליכים שכבר הסתיימו שוב ושוב, נקבע כי היעתרות לבקשה מן הסוג האמור תיעשה רק במקרים חריגים ומטעמים יוצאי דופן. הפסיקה הכירה באפשרות לקיים "משפט חוזר אזרחי" ,כאשר הוכח כי פסק הדין הושג במרמה, וכן הכירה עקרונית באפשרות לבטל פסק דין חלוט בשל ראיות חדשות אף ללא טענת מרמה. באופן כללי ניתן לומר , כי התנאים להכרה בשתי ה"עילות" לביטול פסק דין חלוט הם דומים: לגבי מרמה, יש להראות אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה; את חיוניות הראיות, כלומר שטענת המרמה עשויה להביא באופן ברור לתוצאה שונה; ושהראיות התגלו לאחר פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן בעת ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה. לגבי ראיות חדשות, יש להראות כי מדובר בראיות חדשות שהתגלו לאחר שניתן פסק הדין; שיש בהן בכדי לשנות את ההכרעה מיסודה; ושלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה, טרם מתן פסק הדין. לעניין העילות לקיום "משפט חוזר אזרחי".ראו: דנ"א 79/01 עין גב- קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ (19.11.01); ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003); ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (25.2.10) (להלן: "עניין טורג'מן"), וכן אסמכתאות רבות נוספות בפסקי דין אלו. 37. בחינת סיכויי ההצלחה בתביעה ל"משפט חוזר אזרחי" לשם הכרעה בסוגיית עיכוב ביצוע, צריכה להיעשות בזהירות המתבקשת מן העובדה שאין מדובר בהכרעה הסופית בתביעה. עם זאת, אין מנוס מהתייחסות כבר בשלב זה לטענות לגופן ומהבעת דעה לכאורית בנוגע לסיכוייהן להתקבל. מן הראוי, אפוא, להקדים ולהדגיש כי מסקנות הדיון שלהלן הינן לכאוריות בלבד ואין בהן כדי לקבוע מסמרות בטענה כלשהי מטענות הצדדים. 38. בכל הנוגע לטענת המרמה, בעניינינו מדובר בטענת תרמית "פנימית", כלומר תרמית שגרמה לפגם בהליך השיפוטי עצמו , כתוצאה ממעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט ובכלל זה, הבאת עדות שקר או הצגת מסמך מזויף. ראו עניין טורג'מן לעיל, בפסקה 9. יחד עם זאת, נפסק, כי לא כל טענה, לפיה עדות שהובאה במהלך ההליך היא עדות שקר, תביא לביטולו של פסק דין חלוט ועל המבקש לעמוד בשלושת תנאי הוכחת עילת המרמה, כמפורט בפסקה 36 לעיל. בענייננו, מעבר לעובדה שלא הוסבר כדבעי מדוע המסמכים ,נספחים 12,13 לבקשה, לא הושגו והוצגו במהלך הדיון בהמרצת הפתיחה, הרי שלטעמי מסמכים אלה אין בהם כדי לסייע למבקש ולהוכיח שאליהו שיקר בעדותו בבית המשפט. באשר למסמך נספח 12, מדובר בצילום מטושטש שקשה ללמוד ממנו דבר לגבי חתימות המבקשים. באשר לנספח 13, דווקא מכותרת החוזה, שבה יחידי המוכר הם "ה"ה יוסף יצחק לוי ואליהו יצחק לוי" ניתן ללמוד שאליהו דווקא היה צד לעסקה. יצוין, בהקשר זה, כי בתחתית שני העמודים הראשונים של החוזה וגם לצד התיקונים שנעשו בסעיפים שונים, מופיעות חתימות בראשי תיבות של ארבעה אנשים ולא של שלושה. דבר זה מחזק דווקא את המסקנה שאליהו דייק בעדותו , לפיה העסקאות בנכס נעשו בידיעתו ו/או בחתימתו, מה שאין כן לגבי העסקה הנטענת. זאת גם מבלי להיזקק לתצהיר מטעמו. 39. מעבר לכך, גם הטענה שצו רישום הבית המשותף מלמד שהן יוסף ז"ל והן אליהו השתמשו בשם האמצעי "יצחק", אינה מוסיפה נתון משמעותי לבירור העניין, שכן היא איננה פותרת את אי הבהירות שבהגשת האישור משנת 1998 ע"י המבקש, אישור שבו נרשם כמוכר "לוי יצחק יוסף" הנושא תעודת זהות שאיננה תעודת הזהות של יוסף ז"ל. הנטל להבהרה בעניין זה, מוטל על המבקש ולא ברור כיצד צו הרישום, מעבר לעובדה שניתן היה להשיגו על נקלה במהלך הדיון בהמרצת הפתיחה ולהציגו לאליהו כבר אז, מסייע לפתרון התעלומה. 40. בכל הנוגע ליתר הראיות, שאינן קשורות לטענת המרמה אשר ב"כ המבקש טוען כי יש בהם להפוך את תוצאת ההליך, לגבי מרביתן לא הוסבר מדוע לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה במהלך הדיון בהמרצת הפתיחה,מעבר לטענה כללית. באשר לטופס המש"ח המלא, וכן לספר השדה של מס שבח, לא ניתן הסבר ,זולת טענה מתחמקת , מדוע לא הוזמן נציג מס שבח במהלך המרצת הפתיחה עם מלוא המסמכים הנוגעים לעסקה שבהם אמורים היו להימצא גם מסמכים אלה ,על אף התחייבות ב"כ המבקש להזמינו. בנוסף, תשומת ליבו של ב"כ המבקש, עו"ד ננר,הופנתה כבר במהלך הדיון בהמרצת הפתיחה ע"י בית המשפט ,לכך שטופס המש"ח קטוע ולא ניתן כל הסבר ממשי על ידו מדוע לא נעשה על ידו כבר אז ניסיון להשיג את הטופס המלא,כפי שהבטיח. בעניין זה, אין המבקש רשאי להיבנות ,לא מטענת רשלנות כלפי בא כוחו הקודם, עו"ד למברוזו לעניין השגת הטופס המקוטע , ולא כלפי בא כוחו הנוכחי עו"ד ננר לגבי אי הזמנת נציג מס הכנסה באותו שלב ואי השגת הטופס המלא, על אף התחייבותו לעשות כן. ראו בש"א י-ם 8658/09 יוסף סמאנה נ' יאיר עיני ( והאסמכתאות שם). עוד יצוין, כי ה"גילוי" העולה, לטענת המבקש, מטופס המש"ח המלא, לפיו מדובר בטופס בחתימתו של עו"ד יעקב כהן ז"ל בשם מר יוסף לוי, אין בו כדי להועיל באופן ממשי למבקש. זאת שכן שבפסק הדין המחוזי נקבע כי העסקה אכן דווחה למס שבח. יתר על כן, בפני בית המשפט העיד עו"ד צבי חכם שציין בתצהירו, כי למיטב זכרונו התקשרו המבקשים בעסקה עם "לוי יצחק יוסף", שהיה מיוצג על ידי עו"ד כהן, העסקה דווחה לרשויות המס אך לא ניתן היה להעביר את הזכויות על שם המבקשים, שכן הזכויות היו רשומות על שם רשות הפיתוח, וכן בשל פטירתם של לוי יצחק יוסף ושל עו"ד יעקב כהן. בנוסף, צוין כי עו"ד כהן היה אחיו של יצחק כהן, שהיה שותפו של המנוח יוסף לפרויקט הבנייה והוא אשר טיפל במכירת הדירות. בית המשפט לא מצא עיגון בעדותו של עו"ד חכם בעניין זה לטענות המבקש, אך ציין לעומת זאת כי יצחק כהן, שעודו בחיים, לא הוזמן לעדות ע"י המבקש וזקף עובדה זו ,שלא ניתן לה הסבר,לחובתו. 41. גם הטענה שנמצאו מסמכים נוספים בחתימת יוסף ז"ל בתיק העירייה, שעל פיהם ניתן לבחון אם החתימה על גבי המכתב מיום 15.1.79 היא חתימתו ,היא טענה בעייתית. כאמור, כשולחיו של אותו מכתב רשומים "יצחק כהן ויוסף לוי", אולם ב"כ המבקש לא מצא לנכון להזמין את יצחק כהן יבדל"א ,כדי שיעיד על תוכנו של אותו מכתב. הניסיון לטעון להשוואת חתימות ,מבלי שהוצגה לבית המשפט ראיה מקצועית המאשרת זאת, כאשר יוסף ז"ל כבר אינו בין החיים ולבקש מבית המשפט שיורה על הזמנת חוות דעת גרפולוגית מטעמו , איננו רציני ובוודאי שאין מקומו בהליך של "משפט חוזר אזרחי",שבו מוטל על התובע נטל מוגבר. גם לגבי יתר המסמכים "החדשים" עליהם מצביע ב"כ המבקש, לא מצאתי כי גם בהצטברותם יש בהם, לכאורה, כדי לשנות מן הקצה אל הקצה את תוצאת ההכרעה בפסק הדין המחוזי, כנדרש בבקשה ל"משפט חוזר אזרחי" הנשענת על גילוי ראיות חדשות. מאזן הנוחות 42. בעת בחינת מאזן הנוחות, שהוא צלע נוספת ב"מקבילית הכוחות" ,לפיה מוכרעת בקשה לסעד זמני, יש להבחין, ככלל, בין סעד כספי לבין סעד של פינוי וסילוק יד. כאשר מדובר בסעד כספי נטיית בתי המשפט היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, אלא אם יוכיח המבקש כי במקרה של הצלחה בערעורו/בתביעתו לקיום משפט חוזר, הוא לא יוכל לגבות בחזרה את הכספים מהמשיב/הנתבע (גורן, 1157). לעומת זאת, באשר לסעד הפינוי מקובל אומנם לומר כי, ככלל, נטיית בתי המשפט היא הפוכה. אולם, האמור נכון, בעיקר, כאשר מדובר בנכס מקרקעין המהווה דירת מגורים ולא בנכס מקרקעין שהוא נכס עסקי (רע"א 2977/13 משיח נ' מינהל מקרקעי ישראל (3.7.13); גורן, 1162). הרציונאל לכך הוא שבמקרה של פינוי נכס עסקי ייגרם למבקש לכל היותר נזק כספי שהוא בר פיצוי ובכך יוחזר המצב לקדמותו. בענייננו אף אין מדובר בנכס עסקי, שכן על פי הקביעה בפסק הדין המחוזי, מדובר במחסן לא מרוצף שלא נעשה בו כל שימוש משך השנים בשל מצבו הפיזי. עוד נקבע כי לא הוכח שהמחסן היה אי פעם בהחזקתם הפיזית של המבקש ואחיו. זאת בניגוד לטענתו המודגשת של ב"כ המבקש בסיכומיו, לפיה המחסן היה בחזקתם של המבקש ושל אחיו כבר כ-40 שנה (ראו סעיף 27 לפסק הדין המחוזי). בכך גם שונה אותו נכס מהדירה נשוא פסק הדין בע"א 8407-05-14, איברהים ג'אבר נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ( 2.6.14), שהייתה לה זיקה קרובה למגורי המבקש דשם ואליו הפנה ב"כ המבקש דכאן. 43. שיקול רלבנטי נוסף בהקשר זה מצוי בכך שאין מדובר בעיכוב ביצוע פס"ד לפינוי, בעת מימושה של הזכות הקנויה להגשת ערעור על פסק הדין, אלא בעיכוב ביצוע של פסק דין חלוט, שאין נתונה עוד זכות לערער עליו וכל שמתקיים לגביו הוא הסיכוי ,שמא ישוכנע בית המשפט שמדובר באחד מאותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים קיום "משפט חוזר אזרחי". עניין זה מכתיב, כאמור, רף גבוה יותר מן המקובל לעניין עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. ראו למשל עניין בר דוד הנ"ל, שבו נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת "משפט חוזר אזרחי" , אף שמדובר היה בפינוי דירת מגורים. מעבר לכך יש לזכור , כי מדובר בתביעה נגד עיזבון שהוגשה בשיהוי של שנים רבות ונטל ההוכחה הנדרש מן התובע הוא גם מטעם זה גבוה מן הרגיל. 44. בנוסף, לוקה הבקשה בשיהוי ניכר, שכן לא הוברר מדוע נדרשו למבקש למעלה משנתיים מאז מתן פסק הדין במחוזי ועד הגשת הבקשה הנדונה, כדי לאסוף את המסמכים שמיקומם הפוטנציאלי היה ידוע לו מזה זמן, בוודאי תוך כדי הליך המרצת הפתיחה. זהו טעם נוסף לדחייתה. 45. לאור האמור, הבקשה נדחית. הצו הארעי מיום 4.5.14 מבוטל. 46. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1 ו-2 יחד, וכן בהוצאות המשיב 3 לחוד, בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ,לכל אחד מהם. גילוי ראיותראיות חדשותתרמיתביטול פסק דיןראיות