קיומן של ראיות לכאורה בעבירות נשק מקים חזקת מסוכנות ועילת מעצר, מאחר שמדובר בעבירות מן החמורות ביותר, המעידות מטבען על רמת מסוכנות כה גבוהה לביטחון הציבור עד כי ככלל יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים והלכה היא כי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול מסוכנות ולהצדיק בהתקיימה של חלופת מעצר. ראה: בש"פ 6538/08 אשר עזארי-רז נ' מדינת ישראל , טרם פורסם (7.8.08). ראה גם: בש"פ 8303/07 ראמי בדראן נ' מדינת ישראל , טרם פורסם (2007); בש"פ 10388/05 קרי עבד אל קדר נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2005); בש"פ 4958/01 קאמל אלנבארי נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2001). הלכה היא כי מעורבות בעבירות נשק מעידה על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר. ראה: בש"פ 4920/02 פדרמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2002); בש"פ 3596/96 יצחקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1996); בש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2001); בש"פ 817/09 דראר ג'אבר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 1.3.09). אשר על כן, בנסיבות שפורטו לעיל, בנסיבות בהן לא נמצא כלי הנשק שפגע במתלונן ובנסיבות בהן יש חשש להשפעה על עדים, סבורני כי אין מקום לשקול חלופת מעצר בנוגע למשיבים. ודוק, על מנת לשקול אפשרות של שחרור לחלופת מעצר במקרה כגון זה, דרוש מינימום של אמון במשיבים וכפי שנפסק שחרור לחלופה מבוסס על היכולת ליתן אמון בנאשם (ראה למשל: בש"פ 2911/08 רמי שוקרון נ' מדינת ישראל (10/4/08)).מעצרנשקראיות לכאורהעבירות נשקראיות