עורך דין תאונת פגע וברח




  1. תאונת פגע וברח עם רכב חונה

  2. דחיית תביעה בגין תאונת פגע וברח

  3. ערעור על חומרת העונש בתאונת פגע וברח

  4. נהג שלא השאיר פרטים וברח ממקום התאונה


תאונת פגע וברח - אי ידיעת הפרטים של הנהג הפוגע
ישנם מספר מקרים טיפוסיים שבהם הנפגע אינו יודע את פרטיו של הנהג הפוגע ושל חברת הביטוח. מקרה אחד הוא מקרה של תאונת פגע וברח ובלבד שהנפגע ביצע את הפעולות המתבקשות בתקופה שלאחר התאונה כדי לברר את זהותו של הנהג הפוגע. דין דומה יחול במקרים שבהם גילו של הנפגע, או פגיעתו הפיזית בתאונה, לא אפשרו לו להתחקות אחר זהותו של הנהג הפוגע. מצב דברים שלישי הוא מצב שבו הנפגע יכול היה מבחינה פיזית ליטול את פרטיו של הפוגע, אך לא עשה כן מסיבה סובייקטיבית שניתן לראותה כסבירה בנסיבות המיוחדות של אירוע תאונת הדרכים. כך למשל, מצב שבו הנפגע היה שרוי עקב התאונה בהלם, חרדה או דאגה רבה לשלומו שלו או של אחרים. כך גם מצב שבו תגובתו המאיימת, התוקפנית או הסרבנית של הנהג הפוגע מנעה מהנפגע "ללחוץ" לקבלת הפרטים. במקרים מסוג זה, אם משתכנע בית המשפט בתום ליבו של הנפגע, ובניסיונותיו הכנים לגלות את זהותו של הנהג הפוגע או של חברת הביטוח בשלב מאוחר יותר, יכיר בדרך כלל בית המשפט בחבותה של קרנית. קבוצת מקרים נוספת כוללת נפגעים שבחרו באופן מודע שלא לבקש את הפרטים מטעמים כגון אי נעימות או סברה שהנזק שנגרם אינו רציני ולכן לא מצדיק את "הטרחה". במצבים אלה אין לו לנפגע אלא להלין על עצמו על שבחר שלא לפעול על פי הנוהג המקובל ולדרוש את פרטיו של הנהג הפוגע. זו תהא המסקנה גם בעניינם של הנפגעים שהתנהגותם מעידה על חוסר אכפתיות, אזלת יד, או יותר מכך, על קנוניה, ניסיון הסתרה או תרמית.

תאונת פגע וברח - הקמת קרנית
לצד ביטוח האחריות והביטוח האישי המוצעים על ידי חברות הביטוח הקים חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים שהיא תאגיד סטטוטורי, אשר תפקידה לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח כמו למשל במקרה של תאונת פגע וברח . סעיף 10 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הורה על הקמתה של קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. סעיף 12 קובע כי קרנית תפצה נפגע הזכאי לפיצויים אם אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, וזאת בהתקיים אחד מארבעה מצבים: (א) הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע (ב) אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה (ג) למבטח מונה מנהל מורשה בנסיבות מסוימות (ד) המבטח נמצא בפירוק. על-מנת שקרנית תימצא אחראית לפצות נפגע נדרש בראש ובראשונה כי הלה יהא זכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כמו כן, יש לבחון אם מתקיימים שני תנאים נוספים המבססים את הזכאות לפי סעיף 12(א)(1): ראשית, כי אין בידי הנפגעים לתבוע פיצויים מאת מבטח; שנית, כי חוסר האפשרות נובע מכך שהנוהג האחראי אינו ידוע. הביטוח הסטטוטורי מטעם קרנית נועד בראש ובראשונה להבטיח כי אדם שנפגע בתאונת דרכים לא יוותר ללא פיצוי, אולם ברור הדבר שמדובר באמצעי המהווה ברירת מחדל, והוא חל במקרים של אין ברירה, תפקידה של קרנית הוא שיורי לתפקידה של חברת הביטוח, הבחירה לגבות את כספי הפיצוי מחברת הביטוח המסחרית או מקרנית אינה "טכנית" גרידא, קרנית לא באה לייתר את חובת הביטוח ואת גביית דמי הביטוח מחברת הביטוח המסחרית כשהדבר אפשרי.

תאונת פגע וברח - מבחן השקידה הסבירה
הרעיון, העומד בבסיס ההסדר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הוא, שבצד האחריות המוחלטת, שהיא יסוד היסודות שבחוק, יעמוד גם הכיסוי הביטוחי על-פי פקודת ביטוח רכב מנועי. הוראות הדין קובעות את חובתם של בעלי רכב ושל הנוהגים בו לבטח את עצמם בביטוח אחריות ובביטוח אישי. שיטת הביטוח נסמכת על ביטוחים מסחריים שמציעות חברות ביטוח המתחרות ביניהן בשוק הביטוח. שיטה זו לפי גישת בית המשפט "מזמינה" אפשרות שלא תתקיים חפיפה בין היקף התחולה של חוק הפיצויים לבין היקף הכיסוי הביטוחי שנקבע בהתקשרות חוזית בין המבוטח לבין חברת הביטוח. בית המשפט דן במקרה בו נפגע עובד של רשות הנמלים בזמן שעסק בהעמסת מוטות ברזל על גבי משאיות. לא היה מדובר במקרה של תאונת פגע וברח "קלאסית" אלא במשפט לא נתברר איזו מבין שש המשאיות הייתה מעורבת בתאונה. השופט ברק קבע כי בנסיבות אלה הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע ולכן מוטלת אחריות על קרנית. השופט וינוגרד הסכים על הדברים והשופט לוין הוסיף כי אין די בכך שהנפגע התובע הוא עצמו אינו יודע, בעת הגשת התביעה, מיהו הנוהג האחראי. עליו להראות, ששקד במידה סבירה לאתרו ושהדבר לא עלה בידו, השופט לוין הוסיף כי בתחילה הנפגע אמנם לא עמד בדרישה זו אך בהמשך ההליך עשה מאמץ ראוי לגלות מיהו הנהג האחראי. לפיכך הצטרף השופט לוין למסקנה בדבר חבותה של קרנית.

תאונת פגע וברח - עבירה הפלילית של נהיגה ללא ביטוח תקף
בית המשפט דן בעבירה הפלילית של נהיגה ללא ביטוח תקף וציין כי חומרת העבירה של היעדר ביטוח "הוקהתה במקצת" על ידי הקמתה של קרנית, שכן באמצעות זו האחרונה נמנעת התוצאה הקשה שבה נפגעי תאונות דרכים נותרים ללא פיצוי כגון מקרים של תאונת פגע וברח . אולם בית המשפט הוסיף כי על אף שינוי חשוב זה במצב הדברים לא פגה החשיבות המרובה שבחובת הביטוח ובצורך לדאוג שתישמר, ומכמה טעמים. ראשית, קרנית הינה מכשיר, אשר יצר המחוקק על מנת למנוע מצבים בהם הנפגע יישאר לא מפוצה. קרנית לא נועדה לפטור את הנהגים מחובת הביטוח אלא להגן על הצד הנפגע, התמים, אשר אינו אחראי לכך, שהפוגע לא היה מבוטח. אין כל הצדקה לכך, שהנהג לא ייטול חלק במימון הפיצויים, המשולמים מקופת הציבור במקרים של תאונה, וישתמט מחובתו לשאת בחלקו בנטל, הבאה לידי ביטוי בתשלום פרמיות ביטוח. שנית, קרנית ממומנת מכספים, אשר חברות הביטוח והגופים הפטורים מביטוח מעבירים אליה. דבר זה מייקר את פרמיות הביטוח אותן משלמים המבוטחים, ובכך מהווה נטל על ציבור הנהגים, המצייתים לחוק והממלאים אחר חובת הביטוח. אמנם, לקרנית זכות חזרה לנהג הפוגע, אולם לא תמיד קיימת אפשרות לממשה, ומכל מקום עצם קיומה של קרנית מגדיל את סכום הביטוח שעל כל נהג לשלם. שלישית, קרנית אינה מפצה את הנהג הבלתי מבוטח עצמו, אם הוא נפגע. על-כן הוא נשאר במקרה זה ללא כל פיצוי, והוא עלול בשברו להיות לנטל על בני משפחתו ובעקיפין על החברה בכללותה. כאמור לעיל, אחד הטעמים לקיומה של חובת הביטוח הינו טעם פאטרנאליסטי, הנועד, להגן על הנהג עצמו במקרה שהוא מעורב בתאונה, שכן גם קרנית איננה מגינה על הנהג בנסיבות אלה.

תאונת פגע וברח - גישת בית המשפט לנהגים שלא עשו ביטוח
גישת בית המשפט היא כי קרנית באה להגן על הנפגע התמים שאין באפשרותו לתבוע פיצויים מאת הנהג הפוגע ומאת חברת הביטוח שקיבלה את הפרמיה עבור הביטוח. נפגע שאינו פועל באורח סביר על מנת שניתן יהיה לפנות לחברת הביטוח שאחראית לפיצוי, ומבקש להסתמך על רשת הביטחון של קרנית, מסכל את מדרג הביטוח שנקבע בחוק, ולמעשה מעביר את משא הפיצויים מכתפיהם של "האחראים הראשוניים" אל כתפי ברירת המחדל הממומנת מכספי הציבור. יש להדגיש עוד כי כאשר מדובר בחבות שקמה בשל כך שהנהג הפוגע אינו ידוע – תאונת פגע וברח לא קמה זכות חזרה לקרנית מכוח סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והמשמעות היא שהחבות נותרת במלואה על כתפיה של קרנית הממומנת מכספי הציבור ומכל הטעמים האלה, בית המשפט פסק כי יש הצדקה לדרישה שאדם הנפגע בתאונת דרכים ישקוד באורח סביר לא יותר אך גם לא פחות למימוש האפשרות לקבל את דמי הביטוח מחברת הביטוח למרות שהחובה למסור את הפרטים מוטלת בראש ובראשונה על הנהג הפוגע לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה, אולם אין בהוראה פלילית זו כדי להסיר כל אחריות מהנפגע שמסוגל לתעד את הפרטים לעשות כן, כפי שאכן מקובל ונהוג, על מנת שיוכל להגיש את תביעתו האזרחית כנגד הנתבע הנכון והראוי.

הוכחת תאונת "פגע וברח" בבית המשפט
אדם שנפגע בתאונת "פגע וברח" צריך להגיש תביעה לפיצוי על ידי הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (קרנית) ולטעון כי זהות הנהג הפוגע אינה ידועה, מכוח סעיף 12 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בו נקבע כי תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת שזהות הנוהג האחראי לפיצויים אינה ידועה. ברוב תאונות פגע וברח אין עדים פרט לנפגע, לפיכך עדות הנפגע בבית המשפט בכל הנוגע לאופן קרות התאונה מכונה בשפה המשפטית "עדות יחידה של בעל דין", לגביה נקבע בסעיף 54 לפקודת הראיות כי פסק בית משפט במשפט אזרחי על פי עדות יחידה, שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות ומדובר בתביעה מורכבת המצריכה עורך דין.

תאונת פגע וברח - אופנוע
אדם נפגע בתאונת דרכים בעת שחצה כביש. כשהגיע לשולי הכביש נפגע ע"י אופנוע בתאונת פגע וברח. כתוצאה מכך נפגע בירך, ברגל שמאל ובכל חלקי גופו. ממקום התאונה הובהל לבית החולים שם נבדק והובחן כסובל משבר ברגל שמאל בקרסול, נפיחות בחלק העליון בראש, שפשופים של העור בפנים. הוא אושפז בבית החולים. במהלך אשפוזו עבר ניתוח בו נתפרו הקרעים והקרסול קובע במסמרים ושוחרר כשרגלו נתונה בגבס. בדיקת סי.טי הראתה כי השברים בקרסול לא התאחו. הוגשה תביעת פיצויים לבית המשפט התובע. לטענת עורך דין התובע הוא המשיך לסבול כאבים עזים וקיבל אישורי מחלה מתחדשים מעת לעת. כחלק מהשיקום קיבל התובע טיפולים פיזיותראפיים. לטענת התובע מרגע קרות התאונה ועד ליום הגשת התביעה נתקל בקשיים רבים בהשתלבות מחדש בשוק העבודה. גם כשלבסוף הצליח למצוא עבודה השכר בגינה נמוך בהרבה מזה שצפוי היה להרוויח אלמלא התאונה. חברת הביטוח טענה כי הסיבה לאי השתלבותו של התובע במעגל העבודה נבעה מבחירה שגויה בנתיב שיקום אשר לא תאם את מגבלותיו. כמו כן טענה חברת הביטוח לגבי ראשי נזק נוספים כגון, הוצאות דיור, כי אין מקום לפצות את התובע כיוון שלא הצליח להוכיח את טענותיו, ולחילופין לא פעל להקטנת נזקיו כתוצאה מהתאונה. אחוזי הנכות הרפואית של התובע נקבעו ע"י ביטוח לאומי מאחר והתאונה הוכרה כתאונת עבודה , בגובה 20%, ביטוח לאומי הפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי באופן מלא והחליט כי גובה הנכות הרפואית יהא בגובה 30% ובית המשפט הסכים עם קביעות הוועדה של ביטוח לאומי .

תאונת פגע וברח - הולך רגל
אדם שנפגע במקרה של תאונת פגע וברח הגיש תביעה לנזקי גוף, בגין תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, התאונה אירעה בעת שהתובע היה הולך רגל. הרכב הפוגע נמלט מהמקום ולכן, מכוח סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ניתן לתבוע את הפיצויים, ככל שיגיעו לתובע, מאת קרנית. עקב פגיעת התובע בתאונה, הוא הועבר לבית חולים ביום קבלתו עבר ניתוח, אשר במסגרתו בוצעה הטרייה של הפצע בשוק וקיבוע השבר באמצעות מערכת קיבוע חיצונית. התובע עבר ניתוח נוסף אשר במסגרתו בוצעה לו סגירה של הפצע הפתוח ע"י מתלה שריר ושתל עור ע"י פלסטיקאים. התובע המשיך להיות מטופל בגין אזור ההשתלה. נכותו של התובע נקבעה ע"י מומחים שמונו ע"י בית המשפט. המומחה בתחום האורתופדי קבע כי התובע סובל מצליעה תוך כדי הליכה, צלקות בחלק התחתון של שוק ימין, הגבלה בטווח תנועה של רגל ימין בהשוואה לרגל שמאל, ירידה בהיקף קרסול שמאל, וכן נמצא, כי השבר בעצם השוקה הימנית התחבר תוך כדי עיוות ציר. בהסתמך על ממצאים אלה, וכן בגין הכאבים, וההגבלות האמורות בתנועת הקרסול כתוצאה מן השבר, קבע המומחה לתובע נכות אורטופדית של 10%, לפי סעיף תואם 48(3)א' לתקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), המומחה הרפואי בתחום הפלסטיקה בדק את התובע וקבע לו נכות בשיעור של 10%, בגין הפגימה בצורת השוק, השתל, וזאת לפי תקנה 75(1)ב', הקובעת צלקות בגוף שהן מכאיבות או מכערות, כמו כן המליץ מומחה זה, להוסיף 5% נכות נוספים, בגין החמרה שצפויה לרגל הפגועה, בשל החמרה בעתיד עקב היות האזור הפגוע, מועד להפרעות במערכת הורידית והלימפטית.והנכות הרפואית המשוקללת עמדה על 23%. והנכות הרפואית המשוקללת התובע טען באמצעות עורכי דין, כי בשל מגבלותיו, מוגבל הוא בתפקודו. הוא אינו מסוגל לעמוד זמן ממושך על הרגל, מתקשה בעליה ובירידה במדרגות, בתפיסת חפצים ביד שמאל, העמסת חפצים וכן יש לו בעיות הקשורות ליציבות הרגליים ולשיווי משקל. בשל מגבלות אלה, וכן בשל הצלקות המכאיבות המרוכזות בשוק ימין, ובהיותן מכווצות ומפריעות לו, טען התובע כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 19% בתחום האורטופדי והפלסטי, הגם שמגבלות אלה, לפחות לא כולן גורמות להפסד כושר השתכרותו. לעומת זאת, חברת הביטוח טענה, כי אין השלכות תפקודיות לנכויות שנקבעו לתובע, לא בתחום האורטופדי ובוודאי שלא בגין הנכות הפלסטית, שהיא נכות שניתנה בגין צלקות מכערות בלבד. לרוב תלונותיו בגין כאבים לא נמצא ביסוס פתולוגי. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בגין, כאב וסבל, הפסד השתכרות, הוצאות ניידות, עזרת צד ג', וכן שכר טרחת עורך דין.

תאונת פגע וברח - עדות יחידה של בעל דין
אישה הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה, לטענתה, בתאונת דרכים עת הייתה הולכת רגל. הנתבעת היתה קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, מאחר שזהות הרכב הפוגע אינה ידועה. ומדובר במקרה של תאונת פגע וברח. לטענת התובעת, בדרכה לעבודתה היא צעדה בין הרכבים אשר חנו לצד הכביש ולפתע אחת המכונית נסעה אחורה ופגעה בה. לטענתה, כתוצאה מכך היא נזרקה אחורה ונפלה. בית המשפט פסק כי עדות התובעת באשר לנסיבות התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין. בפסק הדין צויין כי נדרש משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו. סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971 קובע, כי נדרשת הנמקה מפורטת מקום בו ניתנת הכרעה על סמך עדות כאמור. התובעת נבדקה בבית החולים ואובחן שהיא סובלת מחבלות בכל חלקי גופה ובעיקר מחבלות בכתף שמאל וכן עמוד שדרה מותני צווארי עם הגבלה בתנועות. התובעת שוחררה לביתה עם המלצה לקבלת תרופות לשיכוך כאבים, מעקב רופא מטפל וטיפולי פיזיותראפיה. לטענת התובעת, לאחר התאונה היא הפסיקה לעבוד ולא שבה לעבוד, עד למועד הגשת התובענה, בהתאם להמלצת הרופא המטפל. התובעת טוענת, כי טרם התאונה היא הייתה בריאה בגופה ובנפשה וכי בעקבות התאונה היא סובלת ועתידה לסבול מכאבים עזים באזורים בהם נחבלה. כן טוענת, כי היא סובלת ועתידה לסבול מהגבלה תפקודית המקשה עליה בחיי היום יום. התובעת עותרה לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעה בעבר ובעתיד, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, הפסד תנאים סוציאליים לעתיד וכאב וסבל.

תאונת פגע וברח - פגיעה נפשית
אישה עתרה לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונת דרכים עת נפגעה ע"י אופנוע באירוע תאונת פגע וברח. התביעה הוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975. להוכחת מצבה הרפואי ופגיעותיה תוצאת התאונה מונה תחילה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי אשר העריך בחוות דעתו כי התובעת סובלת מנכות בשיעור 50% בגין פרכוסים חוזרים לפי סעיף 30 (5) (2) (ג-ד) וכן 20% בגין הפרעות רגשיות לפי סעיף 34 ג לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) כן ציין המומחה שהנכות בגין האפילפסיה הינה זמנית ואילו הנכות בתחום הנפשי צמיתה. התובעת טענה כי יש לקבוע לה נכות בשיעור של 10% בתחום הנוירולוגי חרף האמור בחוות דעת המומחה. בית המשפט קיבל את טענת התובעת.

תאונת פגע וברח - סתירות בגרסת הנפגעת
הוגשה תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין פגיעת התובעת בתאונת דרכים לטענתה, אשר אירעה בהיותה הולכת רגל . התביעה הוגשה כנגד קרנית מכח חבותה השיורית, לפצות בין היתר נפגעים בתאונות שחוק הפיצויים חל עליהם, איך אין בידם להיפרע מאת מבטח מן הסיבה שנהג הרכב הפוגע אינו ידוע – תאונת פגע וברח. עורכי הדין של קרנית טענו כי גרסתה של התובעת אינה אמינה. לצורך ביסוס תביעתה, הסתפקה התובעת בעדותה היא, ולא הביאה עדים מטעמה. אף על פי שבעדותה של התובעת היו מספר סתירות בית המשפט פסק כי הניסיון השיפוטי מלמד כי עצם קיומן של סתירות בין גרסאות שונות, אינן יוצרות בהכרח ספק סביר, וכי ניסיון החיים והניסיון השיפוטי מלמדים שגם השקרן כולל בדבריו קטעי אמת, וכי גם דובר שעיקרי דבריו אמת מתבל דבריו לפעמים באמירה שאינה אמת, ועל בית המשפט לנסות ולהפריד בין אלו לאלו. הסינון וההפרדה בין חלקים אלה הוא מן המלאכות המקובלות על בית המשפט ולאור האמור לעיל בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את קרנית לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה.

תאונת פגע וברח - מונית
אישה טענה כי בעת שהייתה בדרכה חזרה מעבודתה נפצעה בהיותה הולכת רגל מפגיעת מונית חולפת. הרכב פגע בתובעת בעיקר בעקב רגל שמאל. עקב המכה הועפה התובעת באוויר ונחתה על המדרכה. התובעת ספגה חבטות בין היתר ברגל ימין, בגב, בראש ושפשוף ביד שמאל. נהג הרכב שפגע בתובעת עצר את הרכב, ולאחר מכן עזב את המקום. התובעת נותרה שרועה על המדרכה, עד שפונתה על ידי אמבולנס. התובעת טוענת כי לא הספיקה לרשום את פרטי הרכב שפגע בה, היא הייתה שרועה על המדרכה, מבולבלת ולכן לא רשמה את פרטי הרכב. התובעת הגישה תביעה נגד "קרנית" לאור הוראות סעיף 12(א)(1) ו-12(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים בהיות התאונה תאונת פגע וברח. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת ופסק כי התובעת, לא הספיקה לקחת את פרטי הרכב שפגע בה מאחר והייתה שרועה על המדרכה, מעט מטושטשת. לפיכך, התובעת פעלה באופן סביר. נהג המונית, שעזב את המקום מבלי להשאיר את פרטיו עבר על הוראות תקנות התעבורה. בנסיבות אלה, קמה החובה של קרנית לפצות את התובעת בעבור נזקיה.

תאונת פגע וברח - הכחשת התאונה ע"י קרנית
אדם נפגע לטענתו בתאונת פגע וברח והגיש תביעת פיצויים כנגד קרנית. טענות קרנית היו כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את עצם קרות תאונת פגע וברח. ולהוכחת טענתה, הצביע עורך הדין של קרנית על סתירות שנתגלו בגרסת התובע באשר למועד בו קרתה התאונה ותיאור האירוע במסמכים רפואיים שהגיש, בהם כלל לא מצוין כי אירעה תאונת דרכים. בית המשפט ציין בפסיקתו כי המדיניות המשפטית והאינטרס הציבורי אינם יכולים להסכין עם הפיכתה של קרנית, שתפקידה ויעודה הוגדר מפורשות בסעיף 12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, למעין "כיס שיורי" ממנו יוכל להפרע כל מי שלא עשה כל מאמץ סביר לברר את פרטי הנוהג האחראי לתאונה, או שמסיבות כאלה ואחרות הוא מעדיף להימנע מלתבוע את הנוהג האחראי ו/או את מבטחו. בנוסף, תעודד פרשנות כזו אי בירור העובדות הרלוונטיות ואי דיווח ע"י המעורבים בתאונה, תוך גרימת נזק ראייתי לנתבעים, שכן ממילא הפיצוי מובטח. המטרה הינה שאדם שנפגע בתאונה יאתר את הנהג הפוגע ושלא יתנהג באופן חסר תום לב או מזלזל לאי איתור הנהג הפוגע, שכן הוא יודע שבכל מקרה יפוצה ע"י קרנית ולכן לא ינקוט כל פעולה לאתר את הנהג הפוגע למרות שיכל לעשות כן. יחד עם זאת, אין הצדקה להטיל על הנפגע להוכיח שלא נהג ברשלנות אלא בשקידה סבירה, שזהו נטל כבד מדי שאינו עולה בקנה אחד עם תכלית ומטרת החוק. לאור האמור לעיל בית המשפט פסק במקרה זה כי התובע עמד בנטל להוכיח שלא ידע ואינו יודע את זהות הנהג הפוגע ועל כן קמה לו עילת תביעה כלפי קרנית.





לעמוד הקודם






  1. תאונה מכוונת

  2. חוקרים של הביטוח

  3. פוליסת ביטוח חובה

  4. רישיון נהיגה בתוקף

  5. הגדרת תאונת דרכים בחוק

  6. תאונת דרכים ללא ביטוח חובה

  7. התיישנות תביעה תאונת דרכים

  8. אין צורך להוכיח אשמה בתאונה

  9. מה עושים לאחר תאונת דרכים

  10. מוות בתאונת דרכים - חישוב פיצויים

  11. פסק דין על דרך הפשרה בתאונת דרכים








תוכן עניינים

תאונות דרכים
תאונת אופנוע
דיני תעבורה
דריסת הולך רגל
מוות בתאונת דרכים
רשלנות רפואית
תאונות עבודה
תאונות ילדים
תאונה בשטח ציבורי
נזקי גוף
דיני בנקאות
רישוי עסקים
דיני מכרזים
תביעה ייצוגית
דיני מיסים
הוצאה לפועל

מוצרים פגומים
חומרים מסוכנים
תקיפה
תקיפת כלב
לשון הרע
נזקי רכוש
פוליסות ביטוח
פגיעה בעבודה
מחלות מקצוע
נכות כללית
הגנת הצרכן
ארנונה
קרן פנסיה
דיני שטרות
משפט פלילי
פשיטת רגל

קצבת ניידות
נפגעי איבה
נפגעי פוליו
נפגעי גזזת
דיני עבודה
דיני חוזים
משפט מסחרי
נדל"ן / מקרקעין
ליקויי בניה
ירושה צוואה
משרד הביטחון
נישואין - גירושין
דיני מזונות
הסכם ממון
משמורת קטינים
תכנון ובניה




א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   כ
ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת

רקע תחתון