חישוב פיצויים לאדם שמת בתאונת דרכים: דיני הנזיקין מבקשים להעמיד את הניזוק במצב בו היה אלמלא מעשה העוולה עמדה זו מבוססת על גישת הצדק המתקן, לפיה הפיצוי נקבע על פי הנזק אותו סובל הניזוק כתוצאה ממעשה העוולה. גישה זו רואה את המטרה העומדת ביסוד הפיצוי כתכלית "תרופתית", להבדיל מתכלית עונשית. בית המשפט קבע כי בתביעות של תלויים באדם שנהרג בתאונת דרכים, אימוצה של עמדה זו, מצדיקה, לכאורה, את המסקנה, שיש לפצות את התובעים בשווי התמיכה אותה איבדו בפועל. ההוראה בסעיף 4(א)(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הקובעת, כי בחישוב הפיצויים בשל אבדן השתכרות לא תובא בחשבון הכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק מהווה חריג לגישה האינדיווידואליסטית העומדת ביסוד הערכת הנזק ופסיקת הפיצויים, ולכן סוטה מגישת הצדק המתקן. הנימוק לחקיקתו של חריג זה קשור לתכליתו העיקרית והמרכזית של חוק פלת"ד, שהיא תכלית סוציאלית - חלוקת המשאבים הכספיים המתבטאת במתן פיצוי לכל מי שנפגע בתאונת דרכים ללא קשר למידת אשמתו בתאונה. פיצוייםמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכים