בית המשפט קבע כי טענה שלהרוג בתאונת דרכים הייתה הכנסה נוספת אשר לא דווחה לרשויות המס נדרשת לרמת הוכחה מוגברת היות ומדובר בטענה כנגד הדיווחים למס הכנסה, כשלהצהרת אדם בהצהרתו לשלטונות המס משקל רב, מאחר שגישת בית המשפט היא כי הבסיס הרעיוני בהסתמכות על האמור בדוחות למס הכנסה, הינו כי הנישום מוחזק כנותן הצהרת אמת בדבר הכנסותיו, ואינו מוליך שולל את רשויות המס בזדון ובמרמה ולפיכך ראוי לבסס את החישוב על השתכרות שהתובע עצמו הצהיר עליה לשלטונות המס. למרות שההלכה היא כי בית המשפט מחשב את אבדן ההכנסה של התלויים על פי השכר שהמנוח השתכר בפועל, כפי שנקבע על-פי הראיות שהובאו, גם אם המנוח הצהיר על הכנסה בשיעור נמוך יותר. גם כאשר מדובר בנפגע החי, רשאי בית המשפט לקבוע כי הכנסותיו בפועל עלו על אלה שהצהיר, אם כי הצהרותיו משמשות ראיה של ממש כנגדו. כאשר מדובר בתביעת התלויים, מהווה אומנם ההצהרה למס הכנסה ראיה של ממש לענין ההכנסה, אך ניתן לסתור ראיה זו בראיות מהימנות, בין היתר על פי קביעת שיעור הוצאות המשפחה בטרם מותו של המנוח בתאונת הדרכים הקטלנית. מיסיםתאונת דרכיםשאלות משפטיותמקרי מוותמס הכנסה