הזכות להתייעץ עם עורך דין

האם מומלץ להיוועץ עם עורך דין תעבורה ? : הזכות להיוועץ בעו"ד הוכרה על ידי המחוקק, ויש לה ביטוי מלא בסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו 1996. עם זאת, אין בהסדר החקיקתי הוראה הקובעת מה תהיה התוצאה של אי כיבוד זכות זו. ברע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי (2006), נקבע כי לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ניתנת לזכות ההיוועצות מעמד חוקתי, נפסק כי: "לבית המשפט מסור שיקול דעת לפסול קבילותה של ראיה בפלילים, אם הוא נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וכי קבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן" (שם בפיסקה 63, עמ' 78). שאלה נוספת שעלתה לדיון בעניין יששכרוב, אך לא הוכרעה, הייתה בעניין המונח "עצור", קרי, האם מונח זה כולל בתוכו גם מעוכב לצורכי חקירה. כב' הנשיאה ד. ביניש סברה, כי התשובה לשאלה זו חיובית, אך לא מצאה להכריעה בה, והותירה אותה בצריך עיון (ראה עמוד 501 לפסק הדין). מאוחר יותר, בע"פ 9956/05 אסף שי נ' מדינת ישראל (2009), פסק בית המשפט העליון כי החובה לאפשר פגישה עם סנגור ללא דיחוי, אינה מצומצמת אך ורק למצבים בהם הנחקר שביקש זאת הינו עצור (ראה פסקה 14, עמ' 19 לפסק הדין). הרציונאל הקבוע ביסודה של זכות ההיוועצות הינו קיומו של הליך ראוי והוגן תוך סיוע לשמירה על זכויותיהם של נחקרים ומניעת ניצול לרעה של פערי הכוחות המובנים בין החשוד בעבירה לבין נציגי הרשות החוקרת. נמצא אם כן, כי זכות ההיוועצות חלה עפ"י הדין גם על מי שהינו מעוכב. נשאלת השאלה האם חלה זכות זו גם על מי שהינו חשוד בנהיגה בשכרות, שהרי הפסיקה שדנה בזכות זו, התייחסה לפשעים חמורים. במשפט האמריקאי שם זכות ההיוועצות בעו"ד בעלת מעמד חוקתי על חוקי מובהק (התיקון השישי לחוקה), נפסק עוד לפני שנים רבות, בנוגע לנדון דידן, כי הדחיפות שיש בנטילת דגימות דם או אוויר נשוף ממי שנחשד בנהיגה בגילופין, איננה מאפשרת עיכוב הבדיקה על מנת לבקש צו לקיימה SCHMERBER v. CALIFORNIA, 384 U.S 757 (1966)). באותו עניין היה הנאשם מעורב בתאונת דרכים לאחר שנהג ברכב כשהוא שיכור. דגימת דם שניטלה ממנו שימשה להרשעתו. הנאשם טען כי בשל העובדה שנמנעה ממנו, למעשה, היכולת לפעול עפ"י ההיוועצות עם עורך דינו, טרם שניטלה ממנו דגימת הדם, וכן בשל הזכות להימנע מהפללה עצמית, אין ליתן לממצאי בדיקת הדם שום משקל ויש לפוסלם כראיה במשפטו. בית המשפט העליון דחה טענה זו תוך שהוא קובע,כי לנאשם לא עמדה זכות להמנע ממתן הדגימה ומילא לא נפגעה זכותו עפ"י התיקון השישי לחוקה להיוועץ עם עו"ד טרם מתן הדגימה, ועל כן אין לפסול את הראיה שהושגה. בישראל, בסוגיית זכות ההיוועצות למי שנחשד בעבירת שכרות, נפסק לאחרונה, על ידי בית המשפט העליון, ברע"פ 2538/11 אבי בר נ' מדינת ישראל (2011), כי שאלת זכות ההיוועצות של חשוד בנהיגה בשכרות שונה לחלוטין מעניינים אחרים, כדוגמת העניין שהובא ביששכרוב או בעניינו של אסף שי. הטעם לכך הוא שכאשר מדובר בבדיקת נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף, קיימת דחיפות לבצע את הפעולות בזריזות, שאם לא כן, הדבר יחבל בהליכי החקירה ויאיין לחלוטין את יכולת האכיפה. בית המשפט ביטא עמדה דומה לזו שהובעה בפסיקה האמריקאית, שבסיסה בהגיון הישר ובטיבו של תהליך הבדיקה והבהיר מדוע אין להשהות את הבדיקה לצורך היוועצות: "הדבר (השהיית הבדיקה לצורך מתן זכות ההיוועצות-ש.ב) מצוי בניגוד למהירות הנדרשת לשם בדיקה אפקטיבית של רמת האלכוהול בדם." (ראה שם, פסקה י' לפסק הדין). עם זאת, קובע בית המשפט כי: "אין מניעה לאפשר היוועצות טלפונית בגדרי דקות אחדות, בשעה שמכינים את המכשיר לבדיקה, למתבקש לנשוף... אומנם יש באי מתן זכות לעכב את הבדיקה לפי רצון המתבקש לנשוף עד להיוועצות עם עו"ד כדי לפגוע במידת מה בזכות ההיוועצות, אולם החובה המוטלת על השוטר, להסביר את מטרת הבדיקה ואת משמעות הסירוב לעשות כן, יש בה כדי להקטין משמעותית פגיעה זו" (ראה שם, פסקה יא' לפסק הדין). בית המשפט העליון חזר שוב על עמדה זו בפסק דין שניתן לאחרונה (ראו: רע"פ 6084/11 פרוקופץ נ' מדינת ישראל (מיום 13/9/11). נהיגה בשכרות חובת האטה לפני מעברי חציה : המחוקק לא העניק שיקול דעת לנהג בכל הקשור למעבר חציה. וקבע בתקנות 52 ו- 67 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 חובת האטה לפני מעברי חציה ואף לעצור את הרכב המידת הצורך כדי להבטיח השלמת חציית הולכי רגל בבטחה. בפס"ד שטרייזנט הנ"ל (ע"פ 8827/01) נתן כב' השופט חשין בדימ' את דעתו על חובת הזהירות של נהג כלפי הולכי רגל הקרבים למעבר החצייה ואת הצורך לצפות את האפשרות כי הולכי הרגל ינהגו בחוסר זהירות וכך אמר: "אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהן לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה - או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה - ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם... נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו אף על אפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך רגל ולצפות אותה. חובה זו קיימת לא רק במצב שבו עומד הולך הרגל על סף מעבר החצייה, פניו אל עבר הכביש, והתנהגותו מבטאת כוונה לחצות את הכביש. חובה זו קיימת גם במצב שבו מתעורר ספק אם הנמצא בסמוך למעבר החצייה מבקש לחצות את הכביש אם לאו." (שם עמ' 519-520) ראה גם ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 3.5.98: "מהן הנסיבות להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה? עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן - להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל." (פסקה 8 לפסה"ד) חובת הזהירות מוגברת ביתר שאת כאשר מדובר בילדים, אף אם אלה לא הראו כוונה לחצות את הכביש, כיוון שהתנהגותם כלל אינה ניתנת לצפייה. ובכל מקרה של ספק יש לפעול לחומרה. ראה רע"פ 11613/04 דזאנאשוילי נ' מדינת ישראל. לציין כי בפס"ד זה דובר בנערה בת 14 שחצתה את הכביש, המבוגרת מהמתלונן בשנתיים , ואף לגביה החיל בית המשפט את חובת הזהירות הנוהגת בילדים. אם היה סינוור או קושי בשדה הראיה, הדבר פועל לחובת הנאשם. על הנהג לצפות שבאותו "שטח מת" שנוצר עלול להימצא הולך רגל, וכדברי כב' השופט חשין: "חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג, או-אז חובה היא המוטלת על נהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החצייה. עמדה על כך השופטת שטרסברג-כהן בבש"פ 6616/99 בר נוף נ' מדינת ישראל .... חובה זו קיימת גם כאשר מקצת מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג: בין בשל רכב החונה ליד מעבר החצייה, בין בשל כלי רכב אחרים הנוסעים לפניו והמונעים ממנו מראות את הנעשה במעבר החצייה ובין מכל טעם אחר. במקרים שכאלה חובה היא המוטלת על הנהג לצפות כי באותו "שטח מת" שנוצר במעבר החצייה עשוי להימצא הולך רגל - הולך רגל המניח כי נהגים המתקרבים למעבר החצייה יכלכלו את נסיעתם כך שלא יפגעו בו ויאפשרו לו להשלים בשלום את חציית המעבר". (ראהפס"ד שטרייזנט הנ"ל). דברים אלו נכונים שבעתיים כשמעבר החצייה מצוי בסמוך לבית ספר ומדובר בשעת בוקר בה צפוי כי תלמידים יחצו את הכביש. (ראו ת"ד (י-ם) 3243/09 מדינת ישראל נ' מזרחי). גרימת מוות ברשלנות סעיף 304 לחוק העונשין - רכב הנכנס לצומת : הנאשם היה מעורב בתאונה בה נהרג רוכב אופנוע. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז-1977, וסעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה, רכב הנכנס לצומת - עבירה לפי תקנה 64 (א) לתקנות התעבורה וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה. הנאשם נסע בכביש, מכיוון מערב לכיוון מזרח ועצר לפני הצומת בו פונים שמאלה, המנוח רכב על האופנוע, מכיוון נשר מערבה. התאונה ארעה בצומת, כאשר האופנוע פגע בצד ימין של הרכב. הנאשם לא הבחין באופנוע ובמנוח, עד לאירוע התאונה. כתוצאה מהתאונה, זכוכית הרכב התנפצה והמנוח נדרס. כתוצאה מעוצמת המכה של האופנוע ברכב, הרכב הוסט ממקומו, ונגרם לו נזק כליל. כתוצאה מהתאונה, האופנוע ניזוק כליל. שדה הראיה בכיוון נסיעת הנאשם והמנוח היה 114 מ'. כתוצאה מהתאונה, נהרג המנוח. כתוצאה מהתאונה נפצע הנאשם. למנוח לא היה רשיון נהיגה. בית המשפט קבע כי לנוכח הרשלנות הגבוהה של המנוח, נהיגה במהירות מופרזת, ללא רשיון נהיגה וכנראה גם ללא אורות בית המשפט לא מוצא מקום לקבוע כי הוכחה אשמת הנאשם בגרימת התאונה. עורך דין