##מוות נערה בת 18 בתאונת דרכים:## לבית המשפט הוגשה תביעה שעניינה תביעת העיזבון נערה שנהרגה בתאונת דרכים בדמי ימיה בהיותה בת 18. בין הצדדים נותרו במחלוקת שני עניינים. האחד עוסק באופן חישוב הפסד ההשתכרות בגין "השנים האבודות". המנוחה עלתה עם הוריה לישראל ולמרות הקשיים הכרוכים בהשתלבות בסביבה זרה, התאקלמה במהירות בארץ, שלטה בשפה העברית והצליחה בלימודיה. במועד מוות הנערה בתאונת דרכים היא הייתה תלמידת כיתה י"ב ואמורה היתה לסיים את לימודיה עם תעודת בגרות מלאה. המנוחה היתה תלמידה חרוצה ושקדנית, אשר עתידה לפניה. במקביל ללימודיה, עבדה. עבודה זו היתה כמובן עבודה זמנית עד סיום לימודיה של המנוחה וגיוסה לצה"ל. ## הצדדים לתביעה:## התובעים הינם הורי המנוחה, ויורשיה על פי דין. המנוחה, היתה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו הנוהגת ו/או המשתמשת ברכב. הנתבעת הינה חברת ביטוח הפועלת כחוק בישראל, ובכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו ביטחה את השימוש ברכב על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970 ## הדרך שההורים הציעו לחשב את הפסדי השכר:## לעניין הפסד השכר בשנים האבודות טענו ההורים כי בהתאם להלכת פינץ, מאחר שבמועד מוות הנערה בתאונת הדרכים היא הייתה בת 18, ואלמלא התאונה, הייתה ביום מתן פסק הדין בת 21 במצב זה, אין צורך בהיוון כפול, והפסדיה יחושבו על בסיס 30% (שיעור החיסכון) מהשכר הממוצע במשק ובניכוי מס למשך 47 שנות העבודה שאבדו לה, כדלקמן: השכר הממוצע במשק בניכוי מס x 30% x (מקדם ההיוון ל-47 שנים) 302.17 ## הדרך שחברת הביטוח הציעה לחשב את הפסדי השכר:## חברת הביטוח טענה כי אין לראות בהלכת פינץ סוף פסוק לעניין חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות". ב"כ חברת הביטוח סבר כי הנחת עבודה זו ניתנת לסתירה ע"י הבאת ראיות שלא היו בנמצא במקרה של פינץ. לשיטתו עיון בסיכומי ב"כ "הראל" בפרשת פינץ מעלה, כי לא נשמעו שם טענות לעניין שיעור החיסכון ולא הוצגה כל חוות-דעת של אקטואר ו/או כלכלן באשר לשיעור החיסכון אלא הפנייה לפסיקה, ולכן חברת הביטוח הגישה לבית המשפט את חוות-דעת של אקטואר לעניין שיעור החיסכון, אשר מבוססת על מחקר וניתוח של ההוצאות וההכנסות של משקי הבית בישראל אשר מפורסמים ומעודכנים מעת לעת ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ושנערכו לאורך זמן וע"י בעל מקצוע שהוא גם אקטואר וגם כלכלן. על-פי חוות הדעת, שיעור החיסכון שהיתה יכולה המנוחה לחסוך בין הגילאים 25-64 הינו 14.31%. - כלומר נמוכה משיעור החיסכון שהציעו ההורים. (ולכן הפיצוי לפי שיטת חברת הביטוח נמוך בהרבה). ## התייחסות בית המשפט להלכת פינץ:## בית המשפט ציין בפסיקתו כי על פי הלכת פינץ החישוב עבור אובדן יכולת ההשתכרות בשנים האבודות ייעשה לפי שיעור של 30% מהשכר הממוצע במשק, לתקופה של 46 שנים (מגיל 21 ועד לגיל 67). תוך היוון כפול כאשר מדובר במנוח חסר תלויים כשהחישוב נעשה לפני המועד בו היה אמור המנוח להגיע לגיל 21. בית המשפט העליון בעניין פינץ קבע שלוש חזקות עובדתיות לעניין אבדן השכר בשנים האבודות של מנוח חסר תלויים: א. שיעור שכרו של המנוח יהא כשיעור השכר הממוצע במשק. ב. המנוח היה חוסך 30% משכרו. ג. המנוח היה עובד החל מהגיעו לגיל 21 ועד הגיעו לגיל 67. קביעתו של בית המשפט העליון נעשתה לאור המגמה שהסתמנה בערכאות המבררות כי יש להעמיד את הפיצוי על שעור של 30% מבסיס השכר. הבחירה לפסוק את הפיצוי לניזוק חסר-התלויים לפי שיעור של 30% מצטרפת לחזקה עובדתית קיימת - זו הקובעת כי מקום בו העתיד המקצועי של הניזוק לוט בערפל, יש ברגיל לעשות שימוש בנתון של השכר הממוצע במשק (ראו ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, תק-על 2005(3) 3932). החזקות הללו מביאות לידי ביטוי שאיפה להאחדת הפיצוי בתנאים של אי-ודאות. המדובר בניסיון של בית המשפט העליון להימנע ככל האפשר משימוש בנתונים ספקולטיביים ועשיית אבחנות בין ניזוק לניזוק כאשר מדובר בפיצוי צופה פני עתיד,של אדם צעיר שהלך לעולמו תוך ספקולציה מה היה עושה במהלך חיו. בית המשפט העליון ציין בהלכת פינץ כי השאיפה להאחדת הפיצוי ראויה היא והולמת. היא מתרחקת משימוש-יתר בנתונים ספקולטיביים, ונמנעת מהבחנות בלתי ראויות בין ניזוק לניזוק שאין להן ביסוס אינדיבידואלי במציאות. היא מתווה רף פיצוי עקבי, שיחול ברוב המקרים בהם קוצרה תוחלת החיים של קטין - הכל בהיעדר ראיות ממשיות לסתור. יתרה מכך, מתווה הפיצוי האחיד, הגלובאלי, כורך בחובו את מגוון "סיפורי החיים" האפשריים ומכנס את כולם לכלל שומה אחת; כך עשוי להימנע הצורך מלהביא בחשבון הפיצוי אין-ספור משתנים שניתן להעלותם על הדעת. כך תמנע גם האפליה הבלתי ראויה בין ניזוקים שאין ביניהם שוני אינדיבידואלי רלבנטי" החזקות הללו משקללות את מכלול הנתונים המשתנים לאורך תוחלת חייו של אדם : תקופת הכשרה לעבודה, תקופת עבודה עם הפסקות מסוימות, התקדמות בעבודה, צבירת חסכון לקראת יצירת קרן פנסיה, וכד'. התוצאה המתקבלת מציעה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות של קטין לרבות הפסדי הפנסיה. יחד עם זאת מציין בית המשפט העליון בהלכת פינץ ששיעור זה עשוי להשתנות בהתקיים, במקרה מסויים, או בנסיבות ספציפיות המצדיקות זאת. דהיינו החזקות העובדתיות ניתנות לסתירה באמצעות ראיות מיוחדות, ממשיות, הנוגעות למקרה הספציפי. בעניין פינץ נכתב במפורש כי בהיעדר ראיות כאלה, תקומנה שלוש חזקות עובדתיות שתקבענה את שומת הפיצוי בעניינו של קטין: השכר הממוצע במשק, שיעור הפסד של 30% ותקופת השתכרות של 46 שנים. ## חוות הדעת של האקטואר מטעם חברת הביטוח:## כאמור חברת הביטוח ניסתה להוכיח באמצעות חוות דעתו של אקטואר ששיעור החיסכון שהייתה יכולה המנוחה לחסוך בין הגילאים 25-64 הינו 14.31%. האקטואר קבע את שקבע לאור העובדה שבעת מותה, המנוחה טרם הספיקה להתחתן, והחישוב נערך מתוך הנחה שהיא היתה מתחתנת ובעלה היה משתכר בשיעור השכר הממוצע במשק. במידה ולא היתה מתחתנת או שבעלה לא היה משתכר, הרי ששיעור החיסכון היה שלילי. אך המומחה מטעם חברת הביטוח, התבסס בחישובו על ההנחה שבעלה של המנוחה היה עתיד להשתכר כגובה השכר הממוצע במשק. מחקירתו הנגדית של האקטואר עולה שהוא הודה שאין נתונים סטטיסטיים לגבי שעורי החיסכון בישראל והחיסכון הלאומי אינו של משפחות בלבד, אלא גם של מפעלים, שלגביהם אין נתונים ממשיים בדבר החיסכון הגם שהם מהווים חלק ניכר מהתל"ג (תוצר לאומי גולמי). הנה כי כן, מסתבר שמרכיב חשוב מאד ועיקרי בחוות דעתו שלמפעלים מרכיב חיסכון חיובי אין לו כל אסמכתא סטטיסטית ממשית. חוות דעתו של האקטואר מטעם חברת הביטוח לא התייחסה למנוחה דכאן באופן אישי ולנסיבותיה המיוחדות, ככל שהיו כאלה. המדובר בחוות דעת כללית שטובה לכל מנוחה חסרת תלויים כדוגמת המנוחה דכאן. כאשר בית המשפט העליון פתח פתח צר בענין פינץ, הכוונה הייתה לפרמטרים ספציפיים שיש בהם כדי להשפיע על התחשיב לגבי יורשיו של מנוח ספיציפי. אל לנו לשכוח שגם בעניין פינץ נטען כי המנוח חגי פינץ, היה נער מוכשר מאד בתחום המחשבים והיה צפוי לו עתיד מזהיר בתחום זה, טענה שלא התקבלה על ידי בית המשפט העליון באופן שהביאה אותו להתייחס לנתון זה. כפי שהובהר לעיל, הקביעה של 30% נקבע כמדיניות שיפוטית כדי שלא להפלות בין נפטר לנפטר או בין יורשיהם כאשר כל כך הרבה פרמטרים נמצאים בתחום הספקולטיבי. נדמה כי בית המשפט העליון לא נדרש לאחר פסיקתו בעניין פינץ להלכה בדבר שיעור החיסכון של 30% של מנוח חסר תלויים, ללא עבר תעסוקתי. בתי המשפט המחוזיים דנו בסוגיה וגם הם לא קיבלו את הטענה שיש לשנות את אחת החזקות העובדתיות שנקבעו בפס"ד פינץ. ## הכרעת בית המשפט בעניין שיטת החישוב:## בית המשפט פסק כי מתוך פס"ד פינץ ניתן לגזור כללים בדבר המקרים בהם ניתן לסטות מאחת מהחזקות העובדתיות כשמדובר במנוח חסר תלויים: (1) הראיות צריכות להיות ספיצפיות למנוח ולא ראיות סטטיסטיות כלליות. (2) לגבי מנוח חסר תלויים, שלא החל להכשיר עצמו באופן ממשי לרכישת מקצוע, אין להקיש לעניין כושר השתכרותו לעתיד מתוך כושרם להשתכר של בני משפחתו. (3) ניתן להניח שמנוח חסר תלויים שסיים הכשרתו לעסוק בעיסוק מסוים יעסוק בעיסוק זה. במקרה דנן ניתן להשליך על כושר השתכרותו מתוך ההשתכרות של העוסקים באותו מקצוע. אשר על כן בית המשפט דחה את טענות חברת הביטוח לפיהן יש לסטות מהלכת פינץ וקבע כי שיעור החיסכון של המנוחה היה 30%. ולכן שיטת החישוב של ההורים התקבלה ונפסק כי באשר לפיצוי בגין אבדן שכר בשנים האבודות יש לילך על פי העקרונות שהותוו בפס"ד פינץ. דהיינו 30% מהשכר הממוצע במשק. אין מקום להיוון כפול מאחר שהמנוחה אילו הייתה בחיים עברה את גיל 21. יחד עם זאת, יש לחשב את שנות אבדן עבודה לפי 46 שנים ולא לפי 47 שנים. פיצוייםמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות