תלמיד ישיבה חרדי נהרג בתאונת דרכים בהיותו בן 29 שנה, והותיר אחריו אלמנה ושמונה יתומים. הוגשה תביעה של עיזבון המנוח, ושל אלמנתו ושמונת ילדיו - שהיו תלויים במנוח כמפרנס יחיד. המחלוקת העיקרית בין הצדדים לתביעה הייתה בסיס שכרו של המנוח, שעל פיו יחושבו הפסדי הכנסותיו בעבר, ובעיקר בעתיד. ## טענות האלמנה והיתומים:## התובעים תבעו בכתב תביעתם פיצויים בגין מוות תאונת דרכים עבור הוצאות קבורה, הקמת מצבה, ומתן כבוד אחרון למנוח וכן עבור אבדן הכנסות השתכרות עד הגשת התביעה, עזרה וסיעוד בבית. כמו כן תובעים האישה והילדים נזק כללי כיורשים ותלויים, עבור הצער הכאב והסבל, קיצור תוחלת חיי המנוח, אבדן השתכרות ותמיכה בעתיד של המנוח, אבדן עזרת המנוח בבית בעתיד, אבדן שירותי אב, הוצאות רפואיות של התובעים בעתיד, הוצאות ועבור עלייה לקבר ומתן כבוד אחרון למנוח בעתיד. התובעים טענו כי המנוח היה איש מוכשר ורב פעלים, עבד בהוראה ועל כן יכול היה להשתכר את שילוש השכר הממוצע במשק. האלמנה העידה כי המנוח עבד קודם לכן, במשך שנים אחדות, במוסדות אולם, כאמור, לא הוצגו תלושי משכורת מאותם מוסדות, ואיש מאותם מוסדות לא בא להעיד ולאשר טענה זו וגם אם אכן לימד המנוח באותם מוסדות - לא ידוע כמה שעות לימד שם, ומה השכר שקיבל תמורת עבודתו. האלמנה העידה כי היא, למעשה, אינה מעורה כלל בנושאים הכספיים של המנוח. ## טענות חברת הביטוח:## חברת הביטוח טענה בכתב הגנתה כי הנזקים הנתבעים - מוגזמים ומופרזים, ללא כל בסיס במציאות ובדין; וכן כי על התובעים לבחור בפיצוי כיורשים או כתלויים, ואין באפשרותם לזכות בפיצוי מצטבר הן כיורשים והן כתלויים; וכן כי יש לנכות מכל סכום שייפסק לתובעים - סכומי קצבאות המוסד לביטוח לאומי שקיבלו ויקבלו. ## תלוש משכרות אחד בלבד של המנוח:## חברת הביטוח טענה כי פרט לתלוש משכורת אחד לא הוצג כל מסמך נוסף המוכיח הכנסות של המנוח לאורך כל חייו. תלוש המשכורת כלל: 3,966.95 ש"ח - משכורת + 221.48 ש"ח - לנסיעות; וכן 1,616.83 ש"ח הפרשים לחודש הקודם + 110.75 ש"ח - לנסיעות וניכויים של 222.89 ש"ח לביטוח הלאומי, ו233.12 ש"ח לביטוח בריאות. בית המשפט ציין כי אכן, לא הוצג תלוש משכורת כלשהו של המנוח פרט לתלוש הבודד לא הוצג דו"ח למס הכנסה משנה כלשהי; לא הוצג חשבון בנק ממנו ניתן לראות כי נכנס סכום כסף כלשהו בקביעות, או שלא בקביעות, לחשבון הבנק של המנוח על חשבון הכנסה כלשהי מעבודה; לא הובא עד כלשהו שהעיד כי העסיק את המנוח לפני תאריך התלוש ומה המשכורת או השכר ששולם למנוח. ## הכרעת בית המשפט לעניין גובה השתכרותו של המנוח:## בית המשפט פסק כי המנוח היה כבר בן 29 שנה במותו, ופרט לתלוש המשכורת האחד לעיל, אין כל ראייה במסמך בכתב, או ראייה אובייקטיבית אחרת - כי למנוח היו בעברו הכנסות כלשהן מעבודה או מעסק. עוד צוין כי נראה כי המנוח - כמו רבים במחנה החרדי - היה תלמיד ישיבה, ועל כן לא נמצאו כל מסמך המוכיח הכנסות מעבודה או מעסק, פרט לתלוש בבודד שגם הוא הוצא רק לאחר פטירתו של המנוח ובשל כך אין חברת הביטוח משוכנעת באמיתותו. עם זאת, מאחר שלכאורה יש ראייה כי המנוח החל לעבוד מספר שעות ביום בהוראה ניתן לראות את סכום השתכרותו שם כבסיס להשתכרות עתידה. לפיכך קבע בית המשפט כי המנוח יכול היה להשתכר 4,200 ש"ח לחודש, ויש לחשב את הפסדי ההכנסה שלו מיום פטירתו ועד שהיה מגיע לגיל 65 - על בסיס משכורת זו. בהתחשב בגובה הסכום - אין לנכות ממנו מס הכנסה. ##מהו גיל תלות הילדים ? ## התובעים תבעו תלות לילדים עד גיל 23. בית המשפט ציין כי התלות הרגילה של ילדים בהוריהם מחושבת עד גיל 18, ולגבי חיילים - שליש מהסכום המקובל לגבי ילד - עד תום השירות הצבאי. מאחר שהמנוח היה חרדי לא היה חייל צה"ל בעצמו לפי עדות אשתו, אין להניח כי ילדיו החרדים יתגייסו לצבא, ועל כן בית המשפט לא מצא מקום לפסוק להם תלות במנוח עד תום השירות הצבאי שלא יעשו, ובוודאי לא לראותם תלויים במנוח עד גיל 23 ולכן נקבע כי הילדים היו אמורים להיות תלויים במנוח עד גיל 18. ##פיצוי בגין גידול וחינוך הילדים, עד הגיע הצעיר שבהם לגיל 18:## עתירה זו מבוססת על הטענה כי המנוח היה מסייע בחייו בגידול וחינוך הילדים. חברת הביטוח טענה כי מטלה זו הייתה מוטלת על האם ולא על האב. בית המשפט הביע ספק אם המנוח סייע לרעייתו באופן משמעותי בגידול וחינוך הילדים, נוכח הצהרת האלמנה שהוא היה איש רב פעלים ועסוק מירב שעות היממה. יתר על כן, האלמנה העידה כי הילדים לומדים בחדר, ושני הקטנים נמצאים במשפחתון. משמעות דבריה היא כי חלק גדול מן היום נמצאים הילדים מחוץ לבית, ובהגיע הילדים לגיל 10 - יהיו ברוב שעות היום במסגרת לימודית מחוץ לבית. עם זאת בית המשפט החליט לפסוק למשפחת המנוח סיוע כספי בתחום גידול וחינוך הילדים במקום המנוח בסך של 1,000 ש"ח לחודש למשך 5 שנים מיום פטירת המנוח, ו-500 ש"ח לחודש למשך 5 שנים נוספות. ## פיצויים בגין עזרה וסיעוד עקב פטירת המנוח:## התובעים ביקשו פיצויים עד הגיע צעיר הילדים לגיל 18 - בגין עזרה וסיעוד עקב פטירת המנוח. בית המשפט ציין כי אם המנוח אכן היה כל כך עסוק בעבודתו, בענייני ציבור, ובלימודיו - כפי שתואר על-ידי העדים בוודאי לא היה לו זמן פנוי רב להושיט עזרה וסיעוד לבני משפחתו. יתר על כן, האלמנה לא הייתה עובדת מחוץ למשק ביתה קודם פטירת המנוח גם עכשיו איננה עובדת מחוץ למשק ביתה והיא אף לא מתכוונת לעבוד מחוץ למשק ביתה בתקופה הקרובה או הרחוקה (בהתאם לעדויות שנשמעו במהלך המשפט) כל הילדים נמצאים בבוקר מחוץ לבית. עוד צוין ע"י בית המשפט כי יש לאלמנה, אפוא, הזמן הדרוש כדי לעסוק במשק הבית אף ללא עזרה נוספת, אשר ספק אם קיבלה בשעתו מהמנוח שהיה עסוק בדברים אחרים, כאשר אף לדבריה - המנוח עזר לה רק קצת אחר הצהרים. למרות האמור לעיל, ולמרות העדר ראייה כי המשפחה נעזרת בצד שלישי, בית המשפט בכל זאת בא לקראת התובעים, ופסוק סכום של 500 ש"ח לחודש בגין הפסד עזרה של המנוח במשק הבית למשך 10 שנים מיום פטירת המנוח ו-250 ש"ח למשך 8 שנים נוספות (עד היות הבן הצעיר בן 18). ## סיכום:## בנוסף לפיצויים במוזכרים לעיל בית המשפט פסק למשפחת המנוח פיצויים בגין הוצאות קבורה, מצבה ומתן כבוד אחרון לנפטר, פיצויים בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל) הפסדי השתכרות לעתיד וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בתוספת מע"מ כאשר מסכום הפיצויים נוכו כל הסכומים שהתובעים קיבלו מהמוסד לביטוח לאומי, הנובע מפטירת המנוח. דיני חינוךישיבותחרדיםפיצוייםמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות