##להלן פסק דין בנושא צליפת שוט בתאונת דרכים:## תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בשתי תאונות דרכים, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975. המחלוקת על הנזק. ##רקע## 1. התובעת ילידת 2.5.77, נפגעה בשתי תאונות דרכים. הראשונה ביום 26.1.00 והשנייה ביום 19.6.06. אשלב כעת את נתוני הפגיעות בכל אחת מהתאונות עם ההיסטוריה התעסוקתית של התובעת. התאונה הראשונה מיום 26.1.00– מכוסה על ידי נתבעות 1 ו – 2. 2. התובעת הייתה בת 23 בעת התאונה. התאונה אירעה במהלך התנגשות רכב צד ג' ברכב התובעת, מאחור. התובעת נחבלה בתאונה במנגנון "צליפת שוט" ללא איבוד הכרה. ראשה נחבט במגן ראש אחורי ברכבה. התובעת הובאה בסמוך לאחר התאונה לחדר מיון של בי"ח מאיר. היא התלוננה על כאבי ראש, צוואר וסחרחורת. בדיקתה הנוירולוגית הייתה תקינה. כך גם בדיקתה האורטופדית, פרט לרגישות במישוש צוואר וללא ממצאים לרבות נוירו – ווסקולרים בצילום צוואר. לא בוצעו CT ו / או LP [דיקור עמ"ש לבדיקת נוזל דמי]. 3. התובעת שוחררה בו ביום לביתה עם המלצות לצווארון רך. היא המשיכה להתלונן על כאבי ראש, צוואר, סחרחורת ובחילות. 4. כעבור כחודש מהתאונה וביום 29.2.00 הגיעה התובעת פעם נוספת לחדר מיון של בי"ח מאיר עם תלונות על כאבי ראש עזים מלווים בבחילות ובהקאות. הפעם נמצאו בבדיקתה בבדיקתה קישיון של העורף, פוטופוביה [רגישות יתר לאור, י.ה.] והמשך תלונות על סחרחורת. CT מוח דחוף – נמצא תקין. אך בדיקת LP בהוראת נוירולוג העלתה נוזל דמי שאינו מצטלל, אינדיקציה לדימום תת – עכבישי [להלן – "הדימום הראשון"]. 5. התובעת הועברה לאשפוז בבי"ח בלינסון, שם שהתה וטופלה עד ליום 14.3.00. בירורים שנערכו בביה"ח, במטרה למצוא את מקור הדימום, לא העלו תוצאות. MRI העלה ממצא של קוורנומה בגזע המוח. קוורנומה הינה גידול של כלי דם ורידיים הנמצאים בתוך רקמת המוח. לא נמצא דימום מהקוורנומה. 6. ביום 30.4.00 סיכם ד"ר שמעון מימון, מנהל היחידה לנוירולוגיה פולשנית בבי"ח בלינסון את ממצאי היחידה: הדימום זוהה בדיקור תעלת חוט השדרה. אנגיוגרפיה מוחית נמצאה תקינה. MRI מוח וצוואר מראים נגע ב – PONS [גזע המוח, י.ה.]מימין החשוד כקוורנומה. 7. בשחרור מאשפוז הומלץ לבצע MRI ו – MRA . בדיקות אלה שנעשו לימים בבי"ח הדסה עין כרם הדגימו קוורנומה בגודל של 4 מ"מ X 7 מ"מ, עם טבעת דקה שכמעט נוגעת בפני השטח. הערכת ד"ר מימון הייתה "שהגורם לדימום בסבירות גבוהה הינו מהקוורנומה למרות שזו לא ההסתמנות שכיחה שלה". 8. בהמשך מכתבו ממליץ הוא להסתפק במעקב ולשקול ניתוח רק אם יגיע הנגע לפני השטח. לציין כי הרנטגנולוג פרופ' גומורי, שלל בפענוח מאוחר, דימום מהקוורנומה. 9. התובעת התלוננה על קשיי קשב וריכוז והופנתה לטיפול אצל קלינאית תקשורת, שמצידה הפנתה אותה לשיקום קוגניטיבי. 10. ב – 7.9.00 אושפזה התובעת פעם נוספת עד ליום 18.9.00. נגלה דימום תת עכבישי נוסף [להלן – "הדימום השני"]. בדיקות וצילומים נוספים, לא העלו מה מקור הדימום. חוט השדרה נמצא תקין, הקוורנומה נמצאה ללא שינוי. הועלה חשד כי הגורם נעוץ בבעיות קרישת דם עקב נטילת גלולות נגד הריון והומלץ לתובעת להחליפן, מה שאכן עשתה. 11. לאחר מכן המשיכה להתלונן על בעיות זיכרון, קשיי דיבור, ירידה בראיה, כאבי צוואר וגב והתנתקויות שגרמו לחבלה. 12. ב – 14.5.02, ביקור נוסף של התובעת בחדר מיון, עקב תופעה של "ניתוקים", נפילה וחבלת ראש. ושוב, חשד לדימום "תת עכבישי ספונטאני שמקורו לא נמצא". 13. ב – 12.10.03 נבדקה התובעת על ידי הנוירולוג ד"ר קוריצקי. על אף שבדיקת EEG נמצאה תקינה, המליץ לה ליטול תרופה נוגדת אפילפסיה. התובעת חדלה ליטול תרופה זו שכן לדעתה היא גרמה לה לעלייה במשקל. 14. ב – 19.1.05 נבדקה התובעת בחדר מיון של בי"ח שיבא וכן על ידי נוירוכירורג פרופ' הדני, עקב תלונותיה על טשטוש ראיה. בבדיקה נמצא גירוי בלחמית עין שמאל. לאור חשד לדימום, בוצעה LP שהפעם העלתה נוזל שדרתי צלול [ללא סימני דם]. התובעת נשלחה לבירור במכון לקרישת דם. בדיקת EMG ל – 4 גפיים נמצאה תקינה. 15. בעת התאונה הראשונה למדה התובעת לתואר ראשון בביטוח במכללה, עבדה בסוכנות הביטוח של אימה והשתכרה כ – 4,500 ₪ לחודש. על אף חופשות מחלה והיעדרויות במהלך שנת התאונה, המשיכה אימה ושילמה לה שכר מלא. בין השנים 2001 – 2004 המשיכה התובעת לעבוד בסוכנות הביטוח ובחלק מהזמן, ועד לשנת 2003, גם בבית קפה. לדברי התובעת, התקשתה בעבודה פיסית בבית הקפה והחל מיוני 2004, החלה לעבוד בעבודת פקידות פחות מאומצת בלשכת רואי החשבון, שאביה משמש בה כמנכ"ל. 16. במקביל לסיום לימודי הביטוח בהצטיינות, השתלבה התובעת בלימודי משפטים ובשנת הלימודים האחרונה, 2005 – 2006, עבדה במשרד עו"ד לויתן – שרון. התאונה השנייה מיום 19.6.06 - מכוסה על ידי נתבעת 3 17. התובעת הייתה בת 29 בעת התאונה. התובעת נפגעה בתאונה, פעם נוספת כתוצאה מהתנגשות רכב אחר ברכבה שלה, מאחור. היא נחבלה בצווארה, טופלה שמרנית במיון בי"ח מאיר ושחוררה לביתה. 18. התובעת אינה זוכרת ימי היעדרות מעבודה עקב התאונה, אם כי לדעתה ייתכן ונעדרה למספר ימים. 19. בשנת 2007, התמחתה התובעת בבית משפט השלום בתל אביב אצל כב' השופט פרידלנדר. בסופה של שנה זו קיבלה התובעת רישיון לעריכת דין והחלה לעבוד, הפעם כעו"ד במשרד לויתן – שרון. 20. ב – 12.2.09, לאחר נישואיה, ילדה התובעת את ביתה, יצאה לחופשת לידה ובסיומה התפטרה מעבודתה על מנת לטפל בבת. לימים ילדה ילד שני. 21. החל מנובמבר 2009 עובדת התובעת כעו"ד במשרה מלאה בחברת הביטוח כלל ושכרה החודשי [לאחר מס] כ – 9,600 ₪. ##הנכויות – מומחי בית המשפט## הנכות האורטופדית – ד"ר משה דרור 22. ד"ר דרור בדק את התובעת בחודש מאי 2007. התובעת לא סיפרה לו באותה עת על התאונה השנייה, שאירעה כאמור ב – 19.6.06. המומחה העמיד את נכותה תוצאת התאונה הראשונה, בגין כאבי צוואר והגבלת תנועה בעמ"ש צווארי, לרבות על פי ממצאים אובייקטיביים, על 10%, לפי סעיף 37 [5] א' לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956 [להלן – "התקנות"]. 23. כמו כן קבע לה כתוצאה מהתאונה הראשונה נכות זמנית מלאה לשבוע ונכות זמנית חלקית בשיעור של 50% - למשך 3 שבועות נוספים. לדעתו לא צפוי שיפור אך צפויה החמרה עקב אפשרות של התפתחות תהליך ניווני, אם כי לא ניתן לצפות מראש מועד, קצב, מידת חומרה אם בכלל. הוא הוסיף כי ייתכנו קשיים בעבודות הכרוכות בהיוותרות ממושכת בתנוחת צוואר זהה ובעבודות הכרוכות בהפעלתו, כגון נהיגה. בהתאם, ייתכן ותיזקק לטיפולים פיזיותראפיים, תרופתיים, רפואה משלימה, אם כי שוב, לא ניתן לצפות מראש אם בכלל, לרבות כמותם. 24. בעקבות שאלות הבהרה מאת התובעת ונתבעת 3, השיב ד"ר דרור כי בתאונה השנייה נפגעה התובעת במנגנון "צליפת שוט", כי בתעודת חדר מיון נרשם כי נמצאו רגישות קלה בניקוש אך טווח תנועות כמעט מלא, לא הועמד לרשותו חומר נוסף ביחס לתאונה השנייה, אך גם החומר שהועמד לרשותו בתחומו, ביחס לתאונה הראשונה, דל ביותר. לסיום מצא לחלק את הנכות הצווארית בחלקים שווים בין שתי התאונות – 5% בגין כל אחת מהן. 25. בעקבות תשובותיו, תיקנה התובעת עת תביעתה והוסיפה את העילה ביחס לתאונה השנייה. אך הותירה לשיקול דעתו של בית המשפט את חלוקת הנכות האורטופדית בין שתי התאונות. לדבריה, הפגיעה בתאונה השנייה הייתה מינורית [מהירות פגיעה של 0 קמ"ש], קפאה על מקומה עקב הצפה נפשית של זיכרונות התאונה הראשונה והיעדר פגיעה במנגנון "צליפת שוט" [עמ' 17]. 26. ד"ר דרור נחקר על חוות דעתו ובפרט על חלוקת הנכות בין שתי התאונות ולא חזר בו מקביעותיו. הנכות בתחום עיניים – פרופ' גיורא טרייסטר 27. המומחה בדק את התובעת ב – 14.6.06. הוא מצא אצלה מצב קיים שאינו קשור לתאונה הראשונה, קוצר ראיה בינוני, חדות ראיה עם משקפיים ולחצי עיניים וגלגלי עיניים – תקינים. בדיקות של איזון שרירים ונוירואפטלמולוגיה נמצאו תקינות. חולשת מיקוד, נמצאה כבר בעבר. לאור אלה שלל המומחה היוותרות נכות כתוצאה מהתאונה הראשונה. לציין כי לא התבקש לחוות דעה לגבי התאונה השנייה. הנכות בתחום א.א.ג. – ד"ר מרדכי הימלפרב 28. המומחה בדק את התובעת ביום 30.3.09. התובעת התלוננה על סחרחורת, ערפול ואיבוד חוש כיוון, אם כי תדירות תופעות אלו הייתה גבוהה יותר בסמוך לתאונה הראשונה. היא שללה בעיות שמיעה או בעיות אחרות באוזניים אך התלוננה על כאבי צוואר וראש נמשכים. 29. המומחה מצא כי בעקבות תאונות קודמות התלוננה התובעת על חבלות ראש, כאבי ראש וסחרחורות. הוא בדק את התובעת, לא העלה ממצא והפנה אותה לבדיקות אובייקטיביות. 30. בדיקות ENG ויציבה ממוחשבת, שתיהן משנת 2009, נמצאו תקינות. לאור זאת ובהיעדר אינדיקציה לפגיעה ווסטיבולרית – שלל המומחה היוותרות נכות כתוצאה מהתאונות. הנכות הנוירוכירורגית – ד"ר יצחק שבח, על פי חוות דעת וחקירתו מיום 13.11.08 31. כאן נעוץ סלע המחלוקת בין הצדדים, וביחס לתאונה הראשונה בלבד. ד"ר שבח, שימש ומשמש בעת הרלוונטית כסגן מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בביה"ח בלינסון וחתום על סיכומי מחלה בעניינה של התובעת. בית המשפט לא היה מודע לכך בעת מינויו כמומחה מטעמו. אך ד"ר שבח היה מודע לכך ופנה בכתב אל הצדדים לקבלת עמדתם ביחס למינוי. הצדדים ובפרט התובעת [שיוצגה אותה עת על ידי עו"ד אחר], נתנו הסכמה מפורשת למינוי וכך יצא המינוי לדרכו. 32. המומחה שלל קשר סיבתי בין התאונה לבין הדימומים התת – עכבישיים. הוא הסביר כי הדימום אינו יכול להיגרם על ידי חבלת צוואר בלתי ישירה [עמ' 11], ובעמ' 9, כי דימומים אלה מתאפיינים ב"סימנים מנגיאליים", ביניהם, כאבי ראש פתאומיים, עזים ביותר, מלווים בבחילות ובהקאות, הפרעת אור, חוסר שיווי משקל וקישיון של העורף. סימנים אלו לא הופיעו כלל ולא נטענו בעת הטיפול בתובעת בחדר מיון לאחר התאונה. תלונות התובעת בחדר המיון נסבו על כאבי גב עליון וצוואר, האופייניים ל"צליפת שוט". 33. המומחה שלל בכלל אפשרות דימום מהקוורנומה [עמ' 9]: ראשית, על פי בדיקה מאוחרת של הרנטגנולוג פרופ' גומורי. שנית, דעתו של ד"ר מימון במכתבו אינה מקובלת עליו, שכן אפשרות לא שכיחה כזו שמציע ד"ר מימון, יכולה להתממש רק כאשר מדובר בקוורנומה בולטת, מה שלא נמצא כאן. 34. אף לו נמצא כי הקוורנומה דיממה, הרי הדימום היה מתבצע אל תוך המוח ולא אל החלל התת עכבישי המצוי מחוץ למוח [עמ' 10 – 11]. לדעתו, לו הייתה הקוורנומה מדממת אל גזע המוח, היה לכך ביטוי במצב "קטסטרופאלי", חוסר הכרה, צורך בהנשמה ותסמינים נוספים שלא פקדו את התובעת. 35. כשנשאל מה הגורמים האפשריים לדימום, אם לא התאונה עצמה, השיב כי תחילה שיער שהגורם נעוץ בבעיות קרישת דם, השערה שנשללה לימים. בנוסף, דימומים כאלו נגרמים ספונטאנית ללא דרישה לאירוע טראומטי וכי הגורמים לכך אינם ידועים אצל הנוירוכירורגים עד היום [עמ' 13 – 14]. 36. אשר לתופעות של "ניתוקים", אישר המומחה כי יכולים הם להיגרם כתוצאה מחבלת ראש, אלא שאזי עליהם להופיע בסמוך לתאונה ואילו אצל התובעת נרשמו תלונות ראשונות רק בחלוף כשנתיים וחצי מהתאונה [עמ' 20 – 21]. 37. המומחה שלל קשר בין כאבי ראש לבין פגיעה נוירולוגית בתאונה שכן לדעתו לא נגרמה לתובעת בתאונה חבלת ראש ישירה ומקור הכאבים הוא בהקרנה של כאבי עורף [עמ' 17]. הליכים בעקבות חוות דעתו של ד"ר שבח 38. מלכתחילה מינה בית המשפט את פרופ' טרייסטר בתחום העיניים ואת ד"ר שבח בתחום נוירוכירורגיה. ד"ר שבח עסק בחוות דעתו גם בנכות אורטופדית, שחרגה מכתב המינוי שלו. על כן נפסל חלק זה בחוות דעתו ובית המשפט מינה את ד"ר דרור כאמור. בקשת התובעת, שבינתיים החליפה ייצוג, לפסילת חוות דעתו של ד"ר שבח, נדחתה בהחלטתי מיום 9.9.07. 39. ב"כ התובעת חקר את ד"ר שבח על חוות דעתו ולאחר מכן, ביקש למנות מומחה נוסף בתחום זה. הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 26.2.09. לעומת זאת, בקשת התובעת למנות מומחה בתחום א.א.ג. נעתרה. על כן הוגשה חוות דעתו של ד"ר הימפלרב, כמתואר לעיל. הצדדים לא זימנו לחקירה את פרופ' טרייסטר ואת ד"ר הימלפרב ואינם חולקים על חוות דעתם. ##המחלוקות## 40. המחלוקת המרכזית נעוצה בשלילת הקשר הסיבתי בין התאונה הראשונה לבין הדימומים ובפרט הדימום הראשון. כמו כן טוענת התובעת כי היה על ד"ר שבח להעניק לה נכות נוירולוגית עצמאית בגין כאבי הראש והסחרחורות מהן היא סובלת מאז התאונה הראשונה. אדון בטענות במסגרת ניתוח קביעותיו של ד"ר שבח. 41. מחלוקת נוספת סבה על חלוקת הנכות האורטופדית לפי ד"ר דרור, בין שתי התאונות. התובעת כאמור, מותירה לשיקול דעת בית המשפט את החלוקה והמחלוקת מתרכזת ביחסים בין שתי קבוצות הנתבעות. הנתבעות 1 – 2 עומדות על החלוקה שביצע ד"ר דרור ואילו הנתבעת 3 טוענת כי מדובר בחלוקה שרירותית, המתעלמת מעדות התובעת עצמה לגבי היעדר פגיעה של ממש בתאונה השנייה. 42. יתר המחלוקות עוסקות בשיעור הנכות התפקודית ובראשי הנזק השונים. התובעת אינה טוענת להפסדי השתכרות לעבר. ##הראיות## 43. מטעם התובעת הצהירה והעידה היא עצמה. הנתבעות לא הביאו עדים. הוגשו תיקי מוצגים. 44. כמו כן נחקרו ד"ר שבח וד"ר דרור. ##דיון## ##הנכות הרפואית## הנכות הנוירוכירורגית בתאונה הראשונה – חוות דעתו של ד"ר שבח 45. הכללים להתערבות בית המשפט בקביעות המומחים הרפואיים מטעמו, בפרט לפי החוק, ידועים: הצדדים אינם יכולים להביא חוות דעת מטעמם, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט נהנה מחזקת אובייקטיביות ומשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט. יחד עם זאת הלכה היא כי הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מסורה לבית המשפט כאשר חוות דעת המומחה מטעמו, אמנם בעלת משקל רב, אינה אלא ראיה בין מכלול ראיות ולבית המשפט מוקנה שיקול דעת אם להסתמך עליה ובאיזו מידה [ע"א 2160/90, רז נ' לאץ, פד"י מז [5] 170, 174]. בית המשפט לא יטה להתערב בקביעות רפואיות טהורות המתבססות על הידע והמומחיות של המומחה מטעמו אך יתערב במקרים המתאימים כאשר ממכלול הראיות עולה כי מסקנות חוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה או כאשר המומחה מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר בינה לבין התאונה [ע"א 3212/03, נהרי נ' דולב חב' לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, ע"א 7617/07, יומה נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ, פורסם בנבו וע"א 2541/02, לנגר נ' המגן חב' לביטוח בע"מ, פד"י נח [3], 583, להלן – "עניין לנגר"]. 46. למעשה, חזר ב"כ התובעת בסיכומיו על טענותיו בבקשה [שנדחתה] למינוי מומחה נוסף בתחום זה, אם כי שיווה להן נופך דרמטי וניסה להטיל ספק במהימנות המומחה. אך אני סבורה כי החרפת הסגנון אינה משנה את המהות. 47. המומחה אמנם חתום על מסמכים מאשפוז התובעת ביום 29.2.00, כחודש לאחר התאונה. אך למומחה אין אינטרס לשלול קשר סיבתי בין התאונה לבין דימום תת עכבישי או "התנתקויות": בית החולים שקיבל את התובעת לאחר התאונה ולא זיהה דימום או תופעות נוירולוגיות חריפות אחרות, היה בי"ח מאיר ולא בי"ח בלינסון בו משמש המומחה כסגן מנהל מחלקה. אין למומחה אינטרס "להגן" על קביעות וטיפול בי"ח מאיר. המומחה ניגש לבדיקת החומר בעיניים מקצועיות גרידא. אמינותו ומקצועיותו נלמדות מפנייתו היזומה אל הצדדים, לאחר קבלת כתב המינוי, והארת עיניהם לעובדה כי שימש כסגן מנהל מחלקה וכמטפל בתובעת בעת האשפוז כחודש לאחר התאונה. הדברים היו מקובלים על התובעת באמצעות באי כוחה. רק לאחר שקביעות המומחה לא הניבו את התוצאות הרצויות מבחינתה, פנתה באמצעות מייצגיה החדשים לפסילת חוות דעת המומחה תוך הטחת טענות בעניין מהימנותו. דחיתי ואני דוחה גם עתה ניסיון זה. 48. במהלך חקירתו של המומחה, נוכח שאלות שהתעוררו בעניין סמיכות הזמנים היחסית לבין התאונה והדימום הראשון [כחודש לאחריה], פנה בית המשפט במהלך החקירה, אל המומחה בבקשה כי יבהיר עמדתו ותשובותיו סיפקו את בית המשפט כפי שיפורט להלן. ב"כ התובעת ניסה לייחס לבית המשפט שלילה ["לא אהב" כלשונו] של תשובות המומחה אך אין בניסיון ייחוס זה דבר. מצאתי את המומחה אמין, מקצועי ונטול אינטרס זר. שאלה אחרת היא האם יש בכלל העובדות שנפרשו בפני בית המשפט, כדי לשלול או להשמיט את הקרקע תחת מסקנות המומחה [השוו עניין לנגר]. 49. התובעת הוכיחה כי במהלך התאונה נחבלה חבלה צווארית עקיפה במנגנון "צליפת שוט". ועוד הוכיחה כי ראשה נחבט במהלך הטלטול האופייני במגן ראש אחורי של הרכב. המומחה לא שלל כי מדובר בחבלת ראש. בניגוד לעניין לנגר, לא ביסס את קביעותיו על עובדה שגויה, כי לא נגרמה לתובעת בתאונה חבלת ראש. המומחה גם מסכים כי חבלת ראש עלולה לגרום לפגיעות נוירולוגיות, לדימומים ולתופעות אפילפטיות כגון "ניתוקים". אלא כשהתובעת התקבלה בחדר מיון של בי"ח מאיר, בסמוך לאחר התאונה, התלוננה היא על כאבי ראש, צוואר וסחרחורות, ואולם לא נמצאו אצלה סימנים מנגיאליים משמעותיים, אותם תיאר המומחה ומהם לא חזר בו, על אף חקירה אגרסיבית של ב"כ התובעת: לא נמצא קישיון בעורף, לא נמצאו כאבי ראש פתאומיים ועזים ולא נמצאה פוטופוביה. אין מדובר, בניגוד לטענת ב"כ התובעת, בתלונות פחות עוצמתיות, אלא פשוט בתלונות ממין וטיב אחר. בניגוד לעניין לנגר, לא חוותה התובעת פגיעה חריפה, אורטופדית או אחרת, שהיה בה כדי להסיט את תשומת הלב שלה ושל הרופאים המטפלים מחבלת ראש ומהסתמנות דימום. על כן, לא נערכו לה בבי"ח מאיר, בדיקות דימות [CT] או בדיקות פולשניות [LP]. בכך לטעמי, לא נגרמה "עמימות", אלא לא היו אינדיקציות לפגיעה הגורמת לדימום והתוצאה היא כי התובעת לא הוכיחה אינדיקציות כאלה ולא הוכיחה כי החבלה גרמה לדימום. 50. הדברים יפים גם לגבי התקופה בת כחודש, במהלכה התלוננה התובעת על כאבי ראש, צוואר וסחרחורות, אך ללא סימנים מנגיאליים כלשהם. התובעת לא הוכיחה החמרה של הסימפטומים במהלך התקופה שעד האשפוז בבי"ח בלינסון ב – 29.2.00. 51. לטענת התובעת, הוכח קשר בין התאונה לבין הדימום גם לאור העובדה כי עד לתאונה לא אירעו אצלה אירועים או פגיעות נוירולוגיות. אכן על אף תלונות ספוראדיות [עד שנת 1996 – 1997], לא נמצאו אצל התובעת פגיעות או תלונות בתחום הנוירולוגי. מדובר בנתונים היכולים לשמש כראיה נסיבתית בעולם המשפט, אך ככאלה, עליהם להשתלב בראיות נוספות, רפואיות או אחרות, לרבות נסיבתיות. אולם ראיות כאלו, לא סופקו על ידי התובעת. אמנם הרנטגנולוג המפענח מבי"ח בלינסון, ד"ר מימון, סבר כי ייתכן דימום מקוורנומה קיימת שנמצאה בגזע המוח שלה, אם כי זו לא הסתמנות שכיחה של קוורנומה, אך בבדיקות נוספות, ביניהן של רנטגנולוג פרופ' גומורי [עליהן לא באה התנגדות מצד התובעת], לא נמצא דימום מהקוורנומה. שני הרנטגנולגים לא העידו, כמתחייב מהליכים לפי חוק הפיצויים, אך עמדת ד"ר מימון הינה בגדר השערה ואילו עמדת פרופ' גומורי הינה בגדר ממצא אובייקטיבי. יתר על כן, הקוורנומה סמוכה אך אינה בולטת אל פני השטח. על כן, גם אם נניח כי בתאונה התרחשה פגיעה בקוורנומה הזו, היא לא הולידה דימום. זאת ועוד, המומחה הסביר כי לאור מיקומה של הקוורנומה, לו היה מתרחש דימום, לא היה מגיע אל החלל התת – עכבישי [המכסה על המוח] אלא אל גזע המוח, מה שהיה גורם ל"מצב קטסטרופאלי" לרבות לאובדן הכרה, צורך בהנשמה ועוד. כל אלו לא אירעו לתובעת למרבה המזל. אם כך, התובעת לא הוכיחה קשר ולו תיאורטי, בין פגיעה בקוורנומה לבין הדימום התת – עכבישי שחוותה כחודש לאחר התאונה. 52. זאת ועוד, התובעת חוותה לפחות עוד שני דימומים תת – עכבישיים במרחק זמן מהתאונה, האחד כעבור כחצי שנה והשני, זמן רב לאחר מכן. אלו לא אירעו בסמיכות לתאונה. מה אם כן גרם להם? המומחה הסביר בכנות כי לא ידוע לנו על כל המתרחש במוח. הוא הציע השערה, אם כי התוודה כי אינו בקיא בתחום זה, כי הדימומים נגרמו עקב בעיות בקרישת דם וכגורם אפשרי הציע נטילת גלולת נגד הריון על ידי התובעת. השערה זו נשללה בבדיקות מעבדה מאוחרות. אך בכך אין עדיין כדי להשמיט את שלילת הקשר הסיבתי בין הדימום לבין התאונה. כל שניתן לקבוע הוא כי עדיין לא ידועה הסיבה לדימומים התת – עכבישיים. המומחה העיד כי דימומים מסוג זה נגרמים גם באופן ספונטאני ולא בעקבות טראומה. ב"כ התובעת לא הצליח לשלול את דבריו. הוא הצביע על דברי אחד הרופאים המטפלים, ד"ר לובושיץ, כי בספרות ידועים מקרים של דימום תת – עכבישי מאוחר לטראומה, אך לא עימת את המומחה עם המאמר, לא הציג אותו, לא הצביע על זהות בנסיבות ודבריו נותרו בגדר השערה בלבד. 53. ב"כ התובעת הלין על תשובות לא מדויקות מאת המומחה, בדבר עברה הנוירולוגי של התובעת. ראשית, המומחה כשלעצמו, לא ייחס בחוות דעתו חשיבות לאירועי עבר של דלקת קרום המוח, סחרחורות בצבא וכד'. ב"כ התובעת הוא שעימת אותו עם אלו בחקירתו הנגדית. על כן, ציטוטי המומחה מקריאת החומר תחת הלחץ של חקירה נגדית ואשר התבררו כלא מדויקים לשיטת ב"כ התובעת, לא העלו ולא הורידו. התובעת לא הוכיחה כי דעתו של המומחה "ננעלה" כנגדה. שנית, וזה העיקר, אין בין "עבר" לא רלוונטי זה לבין נסיבות העניין כמתואר לעיל, דבר. במילים אחרות, ציטוט לא מדויק, אינו כשלעצמו מספק ראיה רפואית או משפטית, לקשר סיבתי כדרישת התובעת. 54. כך גם באשר להופעת "ניתוקים" בשנת 2003, כשנתיים וחצי לאחר התאונה. המומחה הסכים על היתכנות קשר סיבתי חבלת ראש לבין "ניתוקים" אלא מבקש הוא לדייק: ראשית, בבדיקת EEG לא נמצאה אינדיקציה לאפילפסיה. אמנם הנוירולוג ד"ר קוריצקי טיפל בתובעת באמצעות תרופות נוגדות אפילפסיה, תרופות שלימים חדלה התובעת ליטול, אלא אין למעשה אינדיקציה אובייקטיבית לאפילפסיה. שנית, על ה"ניתוקים" להופיע בסמוך לחבלת הראש ולא כשנתיים וחצי לאחריה. המומחה אינו שולל קשר סיבתי בין דימומים תת – עכבישיים לבין "ניתוקים" אלא חוזר על שלילת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הדימומים הללו. התובעת לא הרימה את הנטל לשלול את קביעותיו. 55. כך גם באשר להופעת דימום בלחמית עין שמאל ב – 19.1.05, כ – 5 שנים לאחר התאונה. נוירוכירורג פרופ' הדני סבר כי מדובר בדימום ספונטאני. התובעת שהגישה את קביעותיו, לא שללה זאת ולא קשרה דימום זה עם התאונה. 56. ב"כ התובעת מלין על אי קביעת נכות נוירולוגית עצמאית עקב כאבי ראש וסחרחורות של התובעת. אך המומחה סבור כי תופעות אלו מקורן בפגיעה האורטופדית עקב "צליפת שוט", הן זכו לקביעת נכות של ד"ר דרור האורטופד [ושלו, טרם נפסל חלק זה בחוות דעתו] ואין להן מקור נוירולוגי עצמאי. לא מצאתי ממש בטענות התובעת בעניין זה. 57. נמצא כי התובעת לא הוכיחה כי נגרמה לה נכות נוירולוגית בתאונה הראשונה ובכלל. מכאן, כי נכותה היחידה היא נכות אורטופדית. הנכות האורטופדית – "חלקה" של כל אחת מהתאונות 58. בתאונה הראשונה נגרמה לתובעת ללא כל ספק, פגיעה אורטופדית. אמנם אין על סיווג הפגיעה חומר רפואי משמעותי, שכן הרופאים המטפלים התרכזו לאחר מכן במצבה הנוירולוגי של התובעת. אך לאחר התאונה הומלצו לה טיפולי פיזיותראפיה, נמצאו הגבלות תנועה כתוצאה מפגיעה במנגנון "צליפת שוט" ובעיקרו של דבר, קיימות אינדיקציות אובייקטיביות לפגיעה כזו. בתאונה השנייה נפגעה התובעת במנגנון זהה, אך לא רק שהיא עצמה לא ייחסה לה חשיבות מבחינת הפרעות תפקודיות, כך גם הרופאים המטפלים. 59. לאור אלה, נמצא כי חלוקה השווה של הנכות בין שתי התאונות מיוסדת על השערה או חלוקה רעיונית – תיאורטית, ולא על ממצאים אובייקטיביים, אף לא סובייקטיביים. מבחינה זו, אין לו למומחה עדיפות על בית המשפט, הקובע את ממצאיו על יסוד מכלול הראיות. מכלול הראיות, לרבות תפיסת התובעת עצמה, שנמצאה אמינה בעיניי בעניין זה, מראה כי הנכות האורטופדית נגרמה במלואה – בתאונה הראשונה ובה בלבד. 60. נמצא כי בתאונה הראשונה נגרמה לתובעת נכות אורטופדית של 10% ואילו בתאונה השנייה לא נגרמה לה הנכות כלשהי. ##הנכות התפקודית## 61. מסלול הכשרתה ותעסוקתה של התובעת אינו מצביע על נכות תפקודית כלשהי: היא נפגעה בתאונה הראשונה בהיותה בת 23, תלמידה לתואר ראשון במכללה ועובדת בסוכנות ביטוח של אימה. לאחר מכן ועל אף אשפוזים ובירורים נוירולוגים, המשיכה בלימודיה תוך כדי עבודה בתחומים קרובים. לימים ובמקביל לעבודה סדירה, סיימה לימודי תואר בביטוח בהצטיינות ואף לימודים והתמחות במשפטים. התובעת חדלה זמנית מעבודה ללא קשר לפגיעותיה בתאונה, זאת לרגל לידת בתה. לאחר מכן שבה לעבודה סדירה והיא עובדת גם כיום במקצועה, כשהיא מטופלת כבר בשני ילדים. 62. התובעת בחרה לעבוד כעורכת דין שכירה בחברת ביטוח. לטעמי אין בנכות האורטופדית הקלה כשלעצמה, אף לא לאור הזמן הרב שחלף מאז התאונה הראשונה, כדי ל"ייצר" נכות תפקודית או כדי להשליך באופן בר – קביעה מדויקת, על אינטנסיביות עבודתה בעתיד, מסגרות התעסוקה שלה וכלל נסיבות העניין. אין בנתונים שהובאו כדי לאפשר קביעת נכות תפקודית לעת הזו. ##חישוב הפיצויים – הנזקים## ##נזק מיוחד## ##הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר – תאונה ראשונה## 61. התובעת לא הגישה אסמכתאות להוצאות נטענות אלה. נזכור כי לא הוכח קשר בין האשפוזים והטיפולים הרבים והמגוונים לבין התאונות ובפרט לבין תאונה הראשונה. 62. כן הוכח כי התובעת נזקקה לטיפולים פיזיותראפיים הקשורים לתאונה זו. על אף קיומו של כיסוי במסגרת החקיקה הסוציאלית, הרי קיימות הוצאות אינהרנטיות, כגון נסיעות לטיפולים, השתתפות עצמית וכדומה. מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 3,000 ₪. ##עזרת זולת לעבר – תאונה ראשונה## 63. התובעת לא הוכיחה עזרה בשכר. היא מבקשת לפסוק עבור שהיית בני משפחתה לצידה בזמן אשפוזיה סכומים לפי 35 ₪ לשעה. ראשית, נמצא כי אין קשר בין האשפוזים לבין התאונה הראשונה. שנית, לא ברור מהו הנזק שנגרם לבני המשפחה ואף לא מידת היזקקותה של התובעת לעזרה מהם בעת שטופלה בבתי החולים. 64. בתאונה השנייה לא נזקקה ולא טענה התובעת לעזרת זולת. 65. נותר לדון בטענת התובעת כי לאחר שחרורה מהמיון בתאונה הראשונה, שהתה בחופשת מחלה בת 4 שבועות בביתה ונזקקה לעזרת משפחתה. התובעת לא הוכיחה לטעמי צורך בעזרת משפחה מוגברת ולא מצאתי לפסוק לה פיצוי כלשהו בגין נזק שלא הוכח ולו ברמה עקרונית. ##הפסדי השתכרות לעתיד – תאונה ראשונה## 66. התאונה הראשונה אירעה לפני כ – 12 שנים. כאמור, עד כה לא נגרמו ואף לא נטען כי נגרמו הפסדים. יתר על כן, התובעת צועדת בבטחה במסלול המקצועי אליו הכשירה עצמה וזאת תוך כדי הקמת משפחה ותפקוד תקין בכל התחומים. הלכה כי קורותיו של הניזוק מיום התאונה ועד מועד פסק הדין, יש בהם כדי להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה [ע"א 286/89, קז נ' הפול, פורסם בנבו]. 67. ואולם, על אף היעדר פגיעה או השלכה עד כה, אין לשלול קיומה של הגבלה מסוימת בעתיד. אף ד"ר דרור אישר כי צפויה החמרה במצבה של התובעת עקב אפשרות התפתחותו של תהליך ניווני, אם כי לא ניתן לצפות מועדה, קצבה, מידת חומרתה אם בכלל. מאחר ומדובר באשה צעירה שלפניה שנות עבודה ארוכות והיא נזקקת להפעלת עומס על הצוואר בעת היוותרות ממושכת בתנוחה זהה, למשל בעבודתה כעורכת דין מול מחשב, יש לטעמי להעמיד את הפיצוי על סכום גלובלי. 68. מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 100,000 ₪ [קרוב למחצית החישוב האקטוארי]. ##הוצאות ועזרה בעתיד – תאונה ראשונה## 69. התובעת עשויה להיזקק לטיפולים רפואיים, כיום מכוסים כמעט לחלוטין ולמעט השתתפות עצמית, במסגרת חקיקה סוציאלית. מצאתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 5,000 ₪. ##נזק לא ממוני## ##תאונה ראשונה## 70. לתובעת נגרמה בתאונה נכות צמיתה בשיעור של 10%. היא לא אושפזה עקב התאונה. הפיצוי מועמד על פי החוק ותקנותיו על – 25,864 ₪. ##תאונה שנייה## 71. פגיעתה של התובעת בתאונה זו הייתה קלה, ושוב, במנגנון "צליפת שוט". היא לא נזקקה לטיפולים ולא אושפזה. התובעת טופלה בחדר מיון ושוחררה לביתה. הנכות שנותרה, מתייחסת במלואה לתאונה הראשונה. התאונה השנייה לא הותירה בתובעת עצמה רושם משמעותי ובסיכומיה ממילא מותירה היא את שיקול הדעת לבית המשפט. מצאתי לפסוק לה סכום של 2,000 ₪ בגין תאונה זו. ##סוף דבר## הנתבעות 1 ו – 2 תשלמנה לתובעת סכום של 133,864 ₪ + שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + אגרת משפט. הנתבעת 3 תשלם לתובעת סכום של 2,000 ₪ + שכ"ט עו"ד בשיעור של 15%. הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ניתן להגיש פסיקתא לחתימה תוך 10 ימים. פיצוייםתאונת דרכיםשאלות משפטיותצליפת שוט (תאונת דרכים)