הוגשה תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים בה נפגעו שני אנשים בהיותם עומדים בתחנת האוטובוס, רכב נסע אחורנית, ופגע בשני התובעים והצמידם לעבר האוטובוס שהיה חונה במקום. השאלה שעמדה במחלוקת הייתה האם החבות לפיצויים מוטלת על המבטחת של הרכב או על המבטחת של המיניבוס ? לשם כך היה צורך להכריע האם היה "שימוש" של התובעים במיניבוס. בית המשפט פסק כי הקביעה אם היה או לא היה "שימוש" במיניבוס במובן המשפטי של הדבר צריכה להיקבע על פי מכלול הנסיבות שהיו עובר לתאונה, כאשר יש לבחון לעניין זה האם המיניבוס יצר סיכון תעבורתי כלשהו. הממצאים העובדתיים הנ"ל הובילו למסקנות המשפטיות הבאות: המיניבוס לא יצר כל סיכון תעבורתי. המיניבוס חנה כשמנועו דומם כשהוא ממתין לנוסעיו האחרונים כדי לצאת לדרכו. המיניבוס לא חנה במקום שהוא אסור לחניה. הוא חנה במשטח עפר הרחוק מהכביש והוברר שיש מקומות קבועים שבהם חונים כלי הרכב בטרם נסיעתם כדי שקהל הנוסעים ימצא אותם בנקל, ושם חנה המיניבוס. הנפגעים היו מחוץ למיניבוס ומיקומו של המיניבוס לא יצר כל סיכון תעבורתי ומכל מקום לא הוכח שהיה סיכון תעבורתי כלשהו במקום בו חנה המיניבוס. לכן, עובדת כוונתם של התובעים-הנפגעים לעלות למיניבוס לצורך נסיעה אינה משנה את המסקנה שהמיניבוס לא היה ב”שימוש”. המיניבוס באותו מקרה היה דומה לחפץ דומם כלשהו, למשל לקיר או ספסל. שימוש ברכברכבתאונת דרכים