מדריך לנפגעי תאונות דרכים (למתקדמים) - 60 דברים שחשוב לדעת

##(א) המדריך המלא לנפגעי תאונות דרכים (למתקדמים) - הקדמה: ## מספר המכוניות על הכבישים במדינת ישראל הולך וגדל מדי שנה, קיימת סבירות גוברת כי אתם עשויים להיות מעורבים בצורה כלשהי בתאונת דרכים בעתיד. תאונת דרכים יכולה להיות אירוע טראומטי ומלווה בעגמת נפש כאב וסבל ולעיתים יכולה להסתיים בנכות לכל החיים או במוות. מרבית הנפגעים אינם יודעים מה עושים אחרי תאונת דרכים. עם זאת ישנם צעדים מיידיים מסוימים שאתם יכולים לעשות כדי לוודא כי תקבלו את הפיצויים הכספיים המגיעים לכם לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ##(ב) הזכות לפיצויים: ## רבים אינם מודעים כי בישראל לכל אזרח יש זכות משפטית אזרחית לתבוע פיצויים עקב פגיעות גוף מתאונת דרכים תאונה, ללא קשר לשאלת האשמה בתאונה. לפגיעות בתאונות דרכים יכולות להיות השלכות רבות על הנפגע כגון חוסר יכולת לעבוד, ליקויי פסיכולוגיים כמו פחד מנהיגה, סכום הפיצויים לנפגע בתאונת דרכים מוענק לאחר שלוקחים בחשבון גורמים רבים, כגון הפסד ימי עבודה - הפסדי שכר, אבדן יכולת עתידית לעבוד כתוצאה מפגיעה קשה וכן העלויות אחרות הנגרמות כתוצאה מתאונת דרכים כגון הוצאות רפואיות, נסיעות וכן שכר טרחת עורך דין שמטפל בתאונת דרכים. ## (ג) מה עושים אחרי תאונת דרכים ? - טיפול רפואי: ## ההמלצה החשובה ביותר לנפגעי תאונות דרכים היא - בראש ובראשונה לדאוג לקבלת טיפול רפואי, מאחר והבריאות היא מעל הכל !. חשוב לציין כי המסמכים הרפואיים מהווים מרכיב חשוב בתביעת הפיצויים כנגד חברת הביטוח ואת הראיה לפגיעה בתאונה. ##(ד) כיסוי הוצאות רפואיות: ## לצורך כיסוי הטיפול הרפואי בנפגעי תאונות דרכים, בית החולים מבקש להעביר לו אישור מהמשטרה המעיד על מעורבות בתאונת דרכים - את האישור מעביר בית החולים ישירות לחברת הביטוח המבטחת את הרכב בפוליסת ביטוח חובה הנושאת בעלות הטיפול הרפואי. ##(ה) איך מקבלים אישור משטרה ? ## לצורך קבלת אישור משטרה יש לפנות ליחידת התנועה של משטרת ישראל ולמסור שם הודעה על תאונת דרכים בצירוף כל המסמכים והאישורים הדרושים בהקדם האפשרי. עם זאת חשוב לזכור כי גם במידה והנפגע בתאונה פונה למשטרה באיחור יש עדיין אפשרות לקבל אישור משטרה. ## (ו) המסמכים שצריך להביא למשטרה: ## במידה והנפגע הוא הנהג עליו להצטייד ברישיון רכב, ברישיון נהיגה, תעודת ביטוח חובה, תעודה רפואית המעידה על קבלת טיפול רפואי בעקבות תאונת דרכים כגון תעודת חדר מיון, תעודת טר"ם - טיפול רפואי מיידי וכו'. במקרים שבהם אין ביטוח חובה מומלץ להתייעץ עם עורך דין לגבי הסיכויים לקבלת פיצויים כספיים בגין התאונה. במידה ויש נפגעים נוספים אשר היו רק נוסעים ברכב, או הולכי רגל ונפגעי תאונת דרכים אופניים עליהם להביא תעודה מזהה, תעודה רפואית, כמו כן יש להצטייד בפרטי הנהג והרכב והמעורבים בתאונה לרבות שם הנהג, מספר טלפון פרטי הרכב הפוגע, או הרכב שבו הוסע הנוסע. חשוב לציין כי במידה ופרטי הרכב הפוגע אינם ידועים כגון תאונת פגע וברח ניתן לקבל פיצויים באמצעות קרנית - קרן הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ##לאיזו יחידת משטרה פונים ? ## ##יחידות התנועה של משטרת ישראל נחלקות למחוזות : ## מחוז מרכז: רחובות, כפר סבא, נתב"ג. מחוז ירושלים: ירושלים. מחוז תל אביב: תל אביב. מחוז יהודה ושומרון: אריאל, ירושלים. מחוז דרום: באר שבע, אשדוד, אילת. מחוז צפון: עפולה, עכו, חיפה. דיווח על תאונת דרכים ניתן למסור ליחידת התנועה הקרובה לאזור מגוריכם, אולם יש לציין כי על מנת לזרז את הטיפול עדיף למסור את הדיווח באזור בו ארעה התאונה, כמו כן מומלץ לשמור את אישור המשטרה המקורי ולהעביר לגורמים אחרים צילום של האישור. חשוב להגיע לתחנת המשטרה כשבידכם פרטי המעורבים בתאונת הדרכים והמיקום המדויק שבוא ארעה התאונה, כביש מהיר, רחוב, צומת רחובות וכו'. ## חוקרים מטעם חברת הביטוח: ## לאחר תאונת דרכים חברות הביטוח נוהגות בחלק מהמקרים לשלוח חוקרים פרטיים על מנת לתעד את מצבם של הנפגעים בתאונה לרבות מצבם הרפואי, האם חזרו לעבודה, האם הם מסוגלים ללכת ללא קביים, האם הם חזרו לשגרה,הנסיבות המדוייקות של התאונה וכו'. מומלץ לא לשתף פעולה עם חוקרים ולא לחתום על כלום. כל מידע שתמסרו לחוקרים ישמש כנגדכם ואין זה משנה מה יגידו לכם וכמה החוקר נחמד ואדיב ועל כן התשובה המומלצת היא: להגיד לחוקר בנימוס שיפנה אל עורך הדין שלכם בכל שאלה שיש לו. ##ייצוג משפטי בקבלת הפיצויים מחברת הביטוח: ## מחסור כספי עבור הוצאות שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט לא צריך "לעצור" נפגעי תאונות דרכים, שכן העלויות הכרוכות בהעסקת עורך דין יהיו על חשבון חברת הביטוח, גם את אתם אשמים בתאונה. אם אתם נפגעי תאונת דרכים ומעוניינים לדעת מה עושים אחרי תאונת דרכים, מומלץ לדבר עם עורך דין מומחה בתחום משפטי זה, אשר יכול להדריך אתכם דרך "שדה המוקשים" של חברות הביטוח ומערכת המשפט, ולסייע לכם לקבל פיצויים בגין תאונת הדרכים. בגלל ששכר הטרחה אחיד לכל עורכי הדין בארץ, חשוב לבחור עורך דין תאונות דרכים מנוסה שיכול לסייע לכם לעבור את תהליך ההחלמה תוך הסדרת מקדמה לכיסוי הוצאות המחיה עד לקבלת הפיצוי הסופי מחברת הביטוח ולוודא שקיבלתם את הפיצוי המרבי לו אתם זכאים.

 

60 דברים שחשוב לדעת על פיצויים לנפגעי תאונות דרכים:

פטיש בית משפט
(1) מי זכאי לקבל פיצויים ?

אין חולק כי הולך רגל שנפגע מרכב זכאי לפיצויים, אולם חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו מגדיר את המונחים " המשתמש" ו"הנוהג". השורש "שמש" מופיע בחוק בשני הקשרים, בסעיף 1, בהגדרת "תאונת דרכים", ובסעיף 2(א). אין זהות בין שני הביטויים הנ"ל, בסעיף 1 רחב המושג "שימוש" מזה שבסעיף 2(א). אי לכך, לא כל נהג ברכב שעבר תאונת דרכים יהיה זכאי לפיצויים. המבחן ל"שימוש" לפי סעיף 2(א) הוא מבחן השליטה והפיקוח. (2) האם תאונה עם רכב של אדם אחר מזכה בפיצויים ?

פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970 תוקנה עם חקיקת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, על-ידי הטלת חובת ביטוח גם על בעל הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהיתר ממנו - מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק. על ניסוחו הסעיף האמור נמתחה ביקורת בספרות אך הכול מסכימים, שבגדרו נהנה המבוטח מזכאות ישירה כנגד חברת הביטוח, גם אם המבוטח אינו בעל הרכב אך הוא הנוהג בו בהיתר שקיבל ממנו. (3) האם נוסע (לא נהג) יקבל פיצויים בגין תאונת דרכים ?

אין שום קשר בין ה"שימוש" בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ל"המשתמש" בסעיף 2(א): באורח הנראה פרדוקסלי מבחינה לשונית, יכול להיות "שימוש" ברכב על-ידי מי שאינו "משתמש", שגם עליו חייב "המשתמש" בפיצוי לפי סעיף 2(א). "המשתמש" לפי סעיף 2(א) הוא אמנם, לפי פרשנות שלא שאין חולקים עליה, מי שיש לו השליטה או הפיקוח על הרכב, דהיינו, בעל הרכב או המחזיק בו או מי שקיבל היתר מהם (בניגוד למקרה של שימוש ללא רשות), כאמור בסעיף 2(ב), בעוד ש"תאונת דרכים" המולידה אחריות לפי החוק, יכולה להיגרם גם על-ידי פעולתו או מחדלו של מי שאינו כלל "המשתמש" בו במובן סעיף 2(א), למשל, על-ידי נוסע סתם בכלי הרכב. כמו שמציין פרופסור י' אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט) בסוף עמ' 14: "יש להבדיל בין יסוד של גרימת הנזק עקב השימוש, שהוא יסוד כללי לזכאות, לבין המושג של המשתמש ברכב מנועי, הנוגע לקביעת האחראי כלפי נפגע, אין זהות הכרחית בין שני המושגים". (4) מה המשמעות של "שימוש ברכב מנועי" ?

הפירוש ההגיוני שיש לתת למלים ,"שימוש ברכב מנועי" הוא כי זהו שימוש הן ברכב והן במנוע - כאמור המנוע הוא אשר מניע - או אמור להניע - את הרכב. וכשם שרכב בלא מנוע - איננו רכב מנועי - אלא אם כן הוא נגרר על ידי רכב כזה או נכלל בהגדרה אשר בחוק - והשימוש בו לא יגרום ל"תאונת דרכים" במובן חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כן השימוש בו במנוע - בלא הרכב, איננו כזאת. גישה זו ידועה בספרות המשפטית, וניתן לכנותה כ"גישה התעבורתית" (ראו: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט) 15, 16). על פי גישה זו, שימוש, הנופל למסגרת החוק, הוא שימוש ברכב מנועי, היוצר "סיכון תעבורתי". סיכון זה נוצר, שעה שהרכב מצוי בתנועה, אך הוא עשוי להיווצר גם כשהרכב מצוי בעמידה, כגון, בכניסה לרכב, בעלייה, בירידה מהרכב או בטעינה או בפריקה. מקום ששימוש ברכב מנועי לא יצר סיכון תעבורתי, כגון, שנעשה שימוש ברכב כמכונה חקלאית, תעשייתית או אחרת ­אין השימוש נופל למסגרת חוק הפיצויים (ראו: פ' גולדשטיין, ביטוח נפגעי תאונות דרכים (דיני הביטוח בישראל, תשל"ח) 69, 70). (5) מהי תכליתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ?

שאלה זו עצמה שנויה במחלוקת. היו שגרסו כי מטרת החוק הינה למנוע סיכונים תעבורתיים. על-פי גישה זו יש ליתן פיצוי רק במקום שהנזק נגרם בקשר ל"סגולת התנועה" של הרכב (השופט י' קדמי בת"א (ת"א) 2176/80, בעמ' 130). גישה זו לא נתקבלה על דעת הפסיקה נקבע כי החוק נועד להשתרע לא רק על סיכונים תעבורתיים (ע"א 326/80; ע"א 199, 558 בעמ' 154). ניסיון להביא לשינוי בגישה זו בדרך החקיקה לא עלה יפה (ראו הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), תשמ"ב-1982; חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4), תשמ"ג-1983). דומה, שהגישה שנתקבלה הינה, כי מטרת החוק הינה להעניק פיצוי בכל אותם מקרים בהם נגרם נזק גוף כתוצאה מפעילות הנופלת למסגרת הסיכונים הנובעים כרגיל מתכליתו של רכב מנועי. המבחן הקובע הוא, אם אירעה התאונה כתוצאה משימוש ברכב בצורה, שאינה חורגת מתכליתו וייעודו מטבע ברייתו או לפי מבנהו. (השופטת מ' בן-פורת בע"א 326/80 בע"מ 208). פעילות זו כוללת, כמובן, בראש ובראשונה, פעילות תעבורתית. אך אין היא מוגבלת לפעילות זו. על-כן, סיכונים הנוצרים על-ידי כלי רכב שיש לו מספר תכליות, מהן תעבורתיות ומהן שאינן תעבורתיות (כגון, טרקטור המשמש מקור לאנרגיה, או מחפרון, הנע על קרקע וחופר בה). (6) אילו כלי רכב נכללים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ?

אילו ביקש המחוקק שלנו להגביל את היקף האחריות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לסיכון התעבורתי בלבד, לא היה כל קושי - כפי שהדוגמאות מראות - לומר זאת במפורש. משלא עשה כן, ומשקבע במפורש, כי שימוש ברכב מנועי עשוי להתרחש לא רק כאשר הרכב נמצא בתנועה אלא גם בעמידה, ממילא יש להניח, כי ביקש לכלול במסגרת החוק כל אותם נזקים, המתרחשים עקב שימוש ברכב בעמידה, ואשר במצב הדברים הטבעי אינם יוצרים סיכון תעבורתי. בלשון בני-אדם, "רכב" הוא כלי בעל גלגלים, המופעל או מיועד להיות מופעל באמצעות מנוע כלשהו (וראו לעניין זה בספרו של פ' גולדשטיין, ביטוח נפגעי תאונת דרכים (דיני הבטוח בישראל, תשל"ה) 45). בהגדירו "רכב מנועי" כרכב המונע ב"כוח מכני" (סעיף 1 לחוק), כלל המחוקק בהגדרה זו מספר ניכר של כלי רכב, שהסיכון התנועתי, שהם יוצרים, הוא רק חלק מהסיכונים, הנוצרים על-ידם, ואולי אף החלק הקטן שבהם. אין מקום לפקפק בכך שכלי רכב כגון אופנוע, משאית, ואוטובוס נחשבים כלי רכב, עם זאת גם כלי עבודה ממונעים כגון מכבש דרכים, בולדוזר, מלגזה, קומביין, טרקטור, מערבל בטון וסוגים נוספים של רכב גלגלי וזחלילי כגון עגורן ומנוף, הם בבחינת רכב מנועי (אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עמ' 8) הפסיקה שדנה בכלים דומים קבעה, כי כלי רכב אלו, על-פי נתונים וקריטריונים ההולמים אותם הינם "כלי רכב" כמשמעותו בחוק. אם המחוקק אכן גרס, כי נזק, הנגרם על-ידי שימוש בכלי רכב אלה, כאשר הם במצב עמידה - ועל-כן, לרוב, לא יוצרים סיכון תנועתי - אינו כלול במסגרת החוק, כלום היה מקום לצפות, שהדבר ייאמר במפורש. (7) האם תאונות עם כלי טיס ושיט יכולות להיחשב "תאונות דרכים" ?

לאור נוסחו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כל המחברים שעסקו בנושא זה, הביעו דעה כי החוק חל רק על כלי רכב יבשתיים לרבות רכבת ולא בים או באויר (פרופסור י' אנגלרד בספרו, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעמ' 12, ד"ר פ' גולדשטין בספרו בטוח נפגעי תאונות דרכים עמ' 52 וד"ר ד' מור במאמרו "פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח משולב) תש"ל- 1970). (8) האם תאונה עם "רכב עומד" נחשבת תאונת דרכים ?

הגישה התעבורתית, המבקשת ליצור קשר בין הנזק שנגרם לבין ייעודו של כלי הרכב כאמצעי תחבורה, נתקלת בקשיים רבים, מקום שהנזק נגרם, שעה שהרכב מצוי במצב עמידה. כידוע, "תאונות דרכים" עשויות להתרחש "בין בנסיעת הרב ובין בעמידתו". על-פי אילו מבחנים ייקבע הסיכון התעבורתי במקרה זה ? ההבחנה הקונטיננטלית בין חניה זמנית (היוצרת סיכון תעבורתי) לבין חניה סופית (שאינה יוצרת סיכון זה) היא מלאכותית במידה רבה (ראו: י' אנגלרד, בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט) בעמ' 17). (9) האם תאונה עם "רכב עומד" בזמן טעינה ופריקה נחשבת תאונת דרכים ?

קשיים דומים נוצרים לעניין נזק, הנגרם בפריקה או העמסה של רכב מנועי חונה. הנוצר כאן סיכון תעבורתי ? מהו גבולו של סיכון זה? נניח כי מנוף, המורכב על רכב, מפיל חפץ, המורם על-ידו, וכתוצאה מכך נגרם נזק גוף. האם נוצר סיכון תעבורתי ? היש חשיבות לשאלה, אם הנזק נגרם לנוסע בכביש, להולך על מדרכה, למצוי ברכב עצמו, או למי שמצוי בבית שכן ? כיצד ייקבעו גבולות הסיכון התעבורתי ? מתי, על-פי המבחן התעבורתי, מתחילה או נפסקת הפריקה והטעינה ? גישת בית המשפט היא כי דוגמאות אלה ואחרות מראות, כי מבחן הסיכון התעבורתי יוצר מעצם טבעו ומהותו בעיות קשות ביותר בכל הנוגע לנזקים, הנגרמים ממצב של עמידה. פתרונן של בעיות אלה מביא ליצירתן של הבחנות מלאכותיות ביותר. נראה כי מדיניות משפטית בריאה צריכה להימנע מיצירתן של הבחנות דקות ודקיקות, המונעות כל ביטחון משפטי והמטילות ספק באשר להחלטתו העתידה של בית המשפט. כך הוא הדבר בדרך כלל, כך הוא בוודאי המצב בתחום תאונות הדרכים שהוא בעל חשיבות מעשית רבה, ואשר מיגוון האפשרויות האקטואליות עולה תמיד על כל דמיון. (10) האם תאונה בזמן תיקון רכב נחשבת תאונת דרכים ?

האם תיקון כלי הרכב הוא "שימוש" בו ? שאלה זו התעוררה מספר פעמים בפני בתי המשפט המחוזיים. דומה שמקובל על הכל, כי אם התיקונים הם בבחינת "תיקוני דרך", כלומר, "נעשים אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית", הרי הם בגדר "שימוש" (השופט טלגם בת.א. (ת"א) 131/83 ארנולד נ. כהן, צלטנר, שם, עמ' 233(יז)(ח); ת.א.(חי') 367/81 זכריה נ. קירור בע"מ וביטוח חקלאי, צלטנר, שם, 226). לעומת זאת, נפסק מספר פעמים בבתי משפט השלום והמחוזי כי תיקון הנעשה שלא אגב נסיעה, כגון תיקון במוסך, אינו בגדר "שימוש" בכלי הרכב. לתמיכה בגישה זו נאמר כי: ##(א)## התיקון בא לאפשר שימוש עתידי, אך אינו עצמו בגדר שימוש (ת.א. (חי') 1074/81 פוני נ. "סהר"). ##(ב)## לא זו בלבד שלא שימש את התובע אלא אדרבא, התובע הוא אשר 'שימש' את כלי הרכב, היינו טיפל בו על מנת לתקנו (השופט קציר בת.א. (חי') 367/81שם, עמ' 228). ##(ג)## אדם המתקן את הרכב אינו 'משתמש' בו אלא מטפל ומתחזק אותו (השופטת דיבון בת.א. (שלום-הרצליה) 101/86, בעמ' 233, 374)). ##(ד)## עיקר המטרה בעבודה במוסך הינה התיקון ולא השימוש ברכב (השופט אברמוביץ בת.א. (נ"צ) 1020/84 בלאל אחמד נ. קרנית, צלט, שם, עמ' 233(1), (ז)). ##(ה)## משעה שנמסר הרכב לידי בעל-מלאכה לעסוק בו במסגרת עבודתו - אין כל הבדל בין מלאכה זו למלאכה אחרת (השופט טלגם בת.א. (ת"א 131/83, בעמ' 233(יח)). (11) האם תביעת פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נחשבת "תביעת ביטוח" ?

עילתו של הנוהג-הנפגע כנגד חברת הביטוח שלו בביטוח אישי מעוגנת אמנם בהתקשרות החוזית שבפוליסה, אך היא עילה על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במסגרת חוק הפיצויים, ביטוח החובה האישי יוצר יחס מיוחד בין המבוטח לבין חברת הביטוח. יחס זה דומה יותר לזה שקיים בין הנפגע לבין האחראי לנזק (וחברת הביטוח שלו). לא זו בלבד שזכויות המבוטח כלפי חברת הביטוח הושוו לאלה של נפגע אחר לפי החוק (ס' 3(ב) לפקודת הביטוח) (פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970), אלא המבוטח נתפס גם על ידי עקרון ייחוד העילה מכח הוראה מפורשת של ס' 8(א).
תיקיות עם פוליסות ביטוח
נמצא כי תביעת המבוטח ביטוח אישי כלפי מבטחו באה במקום עילות הנזיקין כלפי מזיקים אפשריים אחרים... בהקשר שלנו משמעות העקרון (עקרון ייחוד העילה) היא כי המיטיב, התובע מכוח סוברוגציה, מאבד אף הוא את זכות ההשבה כלפי מזיקים אחרים. נוכח השוואת מעמדו של המבוטח כלפי מבטחו לזה של נפגע אחר, יש יסוד להשוואה של מעמד המבטח לזה של מזיק במסגרת חוקהטבת נזקי גוף. מסקנה אחרת היתה פוגעת, ללא צדק, במיטיב, במיוחד בגלל עקרון ייחוד העילה. (ראו ספרו של פרופסור י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט)). בכך ניתן להסתפק כבסיס למסקנה, שהמבטח הוא "צד שלישי" במובן סעיף 150(א) לחוק הביטוח הלאומי. (12) האם נהג שנפגע בתאונת דרכים "עצמית" ללא ביטוח זכאי לפיצויים ?

המסקנה שלפיה נוהג כלי רכב אשר נפגע בתאונה "עצמית", היינו בתאונה שבה לא היה מעורב כל רכב אחר, ואשר לא היה מבוטח, אינו זכאי לקבל פיצויים מקרנית, נתקבלה על ידי בתי המשפט שדנו בענין זה, ללא כל חילוקי דעות (ת"א 138/78 (חיפה) מפי הנשיא י' גוברניק, ת"א 1160/77 (ת"א) מפי הנשיא מ' קנת). ספרותנו המשפטית התעשרה בשני ספרים של מחברים מלומדים, על פיצויים לנפגעי תאונות דרכים והם – ספרו של דר' גולדשטיין: ביטוח נפגעי תאונות דרכים וספרו של פרופ' אנגלרד: פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. שני המחברים המלומדים תמימי דעים שבמקרה כגון זה אין קרנית חייבת לפצות את הנוהג (דר' גולדשטיין בע' 197, פרופ' אנגלרד בסעיף 5, סעיף 82 וסעיף 89). הנימוקים המובאים בספריהם מבוססים בעיקרם על המבנה הכללי של ההסדר החדש שמוצא את ביטויו בחוק הפיצויים וכן על הפירוש של הוראות החוק. (13) האם נהג שנפגע בתאונת דרכים עם רכב אחר ללא ביטוח זכאי לפיצויים ?

פרופ' יצחק אנגלרד בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" דן בסוגיה זו ומגיע למסקנה שיתכן ולנוהג-הנפגע שאין לו ביטוח, יש עילת תביעה כלפי חברת הביטוח של הנוהג ברכב האחר המעורב בתאונה; אבל יחד עם זאת הוא בדעה שמסקנה זו מביאה אמנם לתוצאה רצויה אבל היא מבוססת על דרך פרשנות "דחוקה למדי"; על כל פנים הוא בדעה שאין לאותו נוהג-נפגע מחוסר ביטוח עילת תביעה נגד קרנית. (14) האם פגיעה בזמן כניסה לרכב או יציאה ממנו נחשבת תאונת דרכים ?

ניתן לתאר נסיבות שבעת יציאה מרכב ייפגע אדם בצורה שתיחשב עקב שימוש, לדוגמה: אדם יוצא מרכב שהוחנה בשיפוע ותוך כדי יציאתו זז הרכב, כיוון שבלם היד לא נסגר כהלכה;תהא זו כנראה פגיעה עקב שימוש, משום הימצאות הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין השימוש. אך לא כן במקרה שבו הפגיעה קשורה עם השמן או הגריז שעל הרצפה ולא בשימוש ברכב. השימוש ברכב נסתיים כשר הוא הועמד מעל לבור הסיכה, והנפילה נעוצה בגורם אחר. בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מקדיש אנגלרד פרק שלם ל"גרימה עקב השימוש ברכב מנועי". הוא מביע דעה כי כניסה לתוך המכונית ויציאה ממנה יש בהן משום שימוש כאמור בחוק – להבחין מהליכה אל המכונית וממנה. גם המלומד ד"ר גולדשטיין סובר כך בהשוותו כניסה ויציאה של אדם לטעינה ופריקה של מטען ברכב המיועד להובלה. נראה שקו הגבול לגבי רכב עומד, הוא השלב בו מאבד הרכב את אופיו כ"כלי רכב מנועי" והופך לחפץ ככל חפץ אחר. לדעתו של אנגלרד יש לפרש את יסוד השימוש כמתיחס לפעילות הנוגעת לייעוד הרכב. על פי המבחן הזה יעוד הרכב הוא לנסיעה ממקום פלוני למקום אלמוני וכוונת המחוקק היתה לדאוג לפיצויו של מי שנפגע כתוצאה מן השימוש. ושמא סבורים היינו שכאשר המדובר בשימוש ברכב – רק נסיעה במשמע, ורק היא הופכת תאונה סתם לתאונת דרכים – בא המחוקק ומורה במפורש בהגדרתו: "בין בנסיעת הרכב ובין בעמידתו". מכאן שלא יסוד התנועה הוא דומיננטי אלא ההיזקקות לרכב למטרתו הטבעית. היסוד הנוסף שיש להוכיח כדי ליהנות מחסות החוק, הוא הקשר הסיבתי בין הפעילות הנוגעת לייעוד הרכב לבין נזקו של הנפגע. יש לזכור שבדיקת הקשר הסיבתי נעשית עתה לא בקשר ל"אשם" שאינו נדרש עוד – אלא בקשר לשימוש כשהוא לעצמו. מן הראוי לציין שבספרו של ד"ר גולדשטיין מובאות זו בצד זו הדוגמאות של הידרדרות רכב חונה ושל פגיעה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו, כתאונות דרכים בעת עמידת הרכב. (15) האם "פריקה וטעינה" נחשבת שימוש ברכב ?

הגישה הכללית היא לראות במתקני הפריקה והטעינה משום חלק של הרכב המנועי גם אם הם מצויים בפועל מחוץ לרכב. טעינה ופריקה הן ללא ספק פעילות אקטיבית שיש לראותה כשימוש ברכב אף יותר מאשר חנייה פסיבית, ולו גם במורד גרידא. דעה זו הובעה גם על ידי פרופ' אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעמ' 19 כדלהלן: "לדעתנו יש לראות בנזקים הנובעים מפעולות הטעינה והפריקה נזקים הנגרמים עקב שימוש ברכב מנועי". המחבר מזכיר גם פסק-דין אוסטרלי שבו היה מדובר בתאונה כתוצאה מפעולת הרמה של מנוף שהיה מותקן על משאית ולצורך הקביעה אם היה או לא היה שימוש ברכב ונראה לו כי אין נפקא מינה אם המנוף היה מותקן על המשאית או חיצוני ונפרד ממנה. לעובדה זו יכולה להיות השלכה לעניין היסוד השני של עקב השימוש וקיום הקשר הסיבתי. גם ד"ר פ' גולדשטיין בספרו ביטוח נפגעי תאונות דרכים, מזכיר דעה דומה, על סמך פסקי-דין אמריקאים שהוא מצטט, ואומר בעמ' 65: "יהיה מי שיטען, כי למעשה, אין מקום לעריכת אבחנה בין מקום הימצאם של מתקני הפריקה והטעינה, בין אם על הרכב ובין אם לא, כל עוד מתרחשת פעילות זו לגבי מטען שעל הרכב, המורד או מועלה עליו, ומכאן לפנינו 'שימוש' ברכב כנושא מטען. (יעודו של הרכב הוא בין השאר לנשיאת מטען) דעה כזאת יוצאת מן ההנחה כי כל פעילות הקשורה לרכב לפי יעודו (כאן - הובלת מטען) היא שימוש בו". (16) האם נוסע בתשלום שלא בוטח בביטוח חובה זכאי לפיצויים ?

המגבלות שבחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינן חלות על נוסע בתשלום, והוא אך נהנה מהרפורמה שהוכנסה על-ידי חוק זה, שלפיה אחריות המוביל כלפיו אינה תלויה באשם אלא היא מוחלטת. בעניין זה ניתן להסתמך על העמדות שהביעו בסוגיה זו פרופ' יצחק אנגלרד וד"ר פנחס גולדשטיין, בחיבוריהם על פיצוי נפגעי תאונות דרכים. המחברים המלומדים הטעימו כי הפירוש שהם מפרשים את סעיף 8 לחוק הפיצויים אינו תואם אומנם את מטרות החוק, אך לאור לשונו של הסעיף לא ראו מנוס מן המסקנה כי נפגע שקמה לו עילה חוזית זכאי לתבוע מלוא ניזקו (אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, 93, 94. גולדשטיין, ביטוח נפגעי תאונות דרכים, דיני הביטוח בישראל, 31, 32). (17) האם שריפה ברכב נחשבת תאונת דרכים ?

ניקח לדוגמא מקרה של שריפה במכונית חונה, כאשר בתחנת דלק ממלאים את מיכליה בבנזין. פלוני מעשן בקרבת מקום, ניצוץ מדליק את הדלק שבמכונית, ופלוני נפגע. על פי הפסיקה אין ספק בכך, שפלוני נפגע "עקב שימוש" במכונית. הוא הדין, אם המכונית פורקת דלק, ותוך כדי פריקה נופל ניצוץ על הדלק והוא נשרף ופוגע בפלוני. נזקו של פלוני נגרם לו "עקב שימוש" במכונית (ראו י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט) 20). האם הדין צריך להיות שונה, אם הדלק נשרף שעה שהמכונית חונה, וחנייתה זו אינה לצורכי המשכה מיידית בנסיעה ? הגישה הרווחת היא כי, התשובה על כך בשלילה. חניה נסיבות אלה הינה שימוש טבעי ורגיל של הרכב. הסיכון אשר המכונית ובמיכליה דלק יוצרת זהה הוא בנסיעתה ובחנייתה, בין אם החניה היא לצורכי המשכתה המיידית של הנסיעה, ובין אם החניה היא לזמן ארוך יותר. ניקח דוגמא נוספת: מכונית חונה, אשר במשך הלילה נוזל ממנה שמן על הכביש, ולמחרת היום גורם השמן להחלקה של הולך רגל או מכונית. כלום יש ספק, שנזקם של אלה נגרם להם "עקב השימוש" במכונית? בצדק מציין פרופ' אנגלרד, כי המשתמש במכונית הדולפת עשוי להתחייב, גם אם התאונה התרחשה מספר ימים לאחר הדליפה. לעניין זה אין כל חשיבות לכך, אם הדליפה התרחשה תוך כדי נסיעת המכונית הדולפת, תוך עמידתה לצורכי המשכת הנסיעה, או תוך חניה ארוכה יותר. בכל המקרים כולם יצר הרכב סיכון, הנובע מהשימוש הטבעי והרגיל בו. הימצאותו של דלק במיכלי הדלק של מכונית מאפיין את המכונית וקשור קשר הדוק לשימוש העיקרי שלה לתנועה. סיכון של התלקחות הדלק הוא סיכון הנופל למסגרת הסיכונים שהיא יוצרת מעצם טבעה (ראו פ' גולדשטיין, ביטוח נפגעי תאונות דרכים (אבוקה, תשל"ח) 67). על-כן, פגיעה בשל שריפת הדלק היא פגיעה הנובעת מ"שימוש" במכונית. (18) האם החוק מכיר בתאונת דרכים ללא מגע בין כלי הרכב ?

לפני התיקון של סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, לא הגדיר ולא הבהיר סעיף 3 מהו רכב "המעורב" בתאונה. ויושם אל לב, שגם לאחר התיקון לא באה התוספת לסעיף 3(ב) אלא להבהיר מהי "מעורבות" ביחסים בין נוהג כלי הרכב המעורבים, הם ומבטחיהם, לעניין חלוקת הנטל ביניהם, אך לא בקשר לשאלת החבות כלפי הנפגע, כלפי הנפגע נשארה ועומדת בעינה ההוראה, שאם נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב, הרי נוהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה (הם ומבטחיהם) חבים ביחד ולחוד לפצותו, מבלי שהסעיף מבהיר מהם כלי הרכב "המעורבים" לעניין זה. לצורך פרשנותה של "מעורבות" זו, ניתן ללמוד ולהקיש מהפרשנות לענין רכב "המעורב" בתאונת דרכים כמשמעותו של "מעורב" בסעיף 2(א) לחוק הפיצויים. וכבר נקבע לעניין זה, שהמעורבות אינה קשורה בהכרח במגע עם כלי הרכב, לבין תאונה, ויכולה להתקיים סיבתיות מספקת בין השימוש ברכב ללא מגע בין הרכב המעורב לבין הנפגע. יתר-על-כן, בכל מקרה שנגרם נזק גוף לאדם עקב שימושו ברכב מנועי, ומתקיימת ביחס למקרה הגדרת "תאונת דרכים" - מתקיים בו באותו כלי רכב שהוא מעורב בתאונה. (19) האם תאונת דרכים עם נגרר מזכה בפיצויים ?

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו מגדיר מהו "נגרר". בודאי שרכב נגרר אינו חייב להיות מונע בכוח מכני משלו (ראו אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 12 (תשל"ט)). אך מתי רכב, שאינו מונע בכוח מכני משלו, נחשב לרכב נגרר ? הבעיה מתעוררת, בין השאר, באותם מצבים, שבהם קיים ניתוק פיזי בין הגורר לבין הנגרר. האם בכל ניתוק כזה חדל הרכב מלהיחשב לנגרר, או שמא יש להבחין בין סוגים שונים של ניתוק. אף שאלה זו קשה היא. גישת בית המשפט היא כי כמו לעניין הגדרתו של רכב המונע בכוח מיכני, כך גם לענין "רכב נגרר", ראוי הוא שנמנע מתחימת הגבול , תוך שננסה לשייך כל מקרה לגופו לאחת משני הקצוות. לדוגמא: ברור הוא כי המשאית ומגדל קידוח אינם רכב נגרר. הטעם לגישה זו נעוץ בעובדה כי יעודה של המשאית הוא לשימש מגדל קידוח, טאין לראותה כנגררת. (20) מה הדין במקרה שהנפגע לא יודע מי מהנהגים פגע בו ?

במקרה שזהותו של הנהג האחראי אינה ידועה, מכיוון שכך, אין בידו של הנפגע לתבוע פיצויים מאת חברת הביטוח, ואחריותה של קרנית קמה ועומדת. אין לדרוש מהנפגע, לשם הטלת אחריות על קרנית, כי יקדים ויתבע כל אחד מהנהגים הפוטנציאלים, ורק אם תביעתו תיכשל, יוכל לפנות בתביעה כנגד קרנית. דרישה כזו אינה קבועה בחוק, והיא נוגדת את מגמתו. מגמה זו הינה להכיר, ככל הניתן בשלב מוקדם יותר, בזכאותו של הנפגע (ראו י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט) 58). (21) האם בעל זכות החזרה (קרנית) חייב להוכיח את אחריותו לתאונה של מי שחוזרים עליו ?

פרופ' אנגלרד, בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עמ' 148, 149 גורס, כי הביטוי "חבותו של מי שחוזרים עליו" מתאים יותר לקביעת תוכן זכות החזרה מאשר לקביעת תנאי מוקדם לעצם קיום הזכות. לדעתו, עדיף הפירוש לפיו תחול פקודת הנזיקין במערכת החסים בין התובע החזרה לבין מי שחוזרים עליו ולא במערכת היחסים בין מי שחוזרים עליו לבין הנפגע, שם נושא החבות "סגור" בחבות המוחלטת לפי החוק, לכל מטרה שהיא. גישה דומה בנושא תאונות פגע וברח מוצאת ביטויה בהחלטתו של השופט אלוני, בת"א 1662/81. הנימוקים לגישה זו, המוצאים ביטויים בספרו של אנגלרד ובפסק דינו של השופט אלוני, כבדי משקל הם. הרישא של סעיף 9(ב) קובעת שזכות החזרה היא על "אדם החייב בפיצויים לפי חוק זה". מתיר השימוש הוא "אדם החייב פיצויים לפי חוק זה" וחבותו היא על כן מוחלטת, לפיכך הכנסת פקודת הנזיקין לתמונה לשם בדיקת חבותו, יוצרת מצב שהדעת אינה סובלת אותו, באשר יצא שבאותו סעיף נאמר דבר והיפוכו. זאת ועוד, מי שאינו מבוטח, מתחמק מחלקו בנטל, אותו העביר המחוקק לשכם כל המבוטחים ואם נגרוס שיש להוכיח אחריותו לתאונה (בנזיקין) של מי שאינו מבוטח, ימצא החוטא נשכר. יתירה מכך, יש להבין את החריגים בסעיף 9(א) כהוראה עונשית שאינה קשורה מבחינה עניינית בקיום אחריות בנזיקין, ומה טעם לדרוש אחריות בנזיקין בנוסף לאחריות לפי החוק בנסיבות המיוחדות של החריגים, ומדוע המדד ביחסים הפנימיים אחריותו של המשלם בקנה מידה שונה מזו של האחראי הנוסף ? לא פחות כבדי משקל הם הנימוקים המצדדים בפירוש המרחיב את החלת פקודת הנזיקין לכל המישורים הנ"ל. (22) מה הדין במקרה של תאונת דרכים ללא רישיון נהיגה ?

נהיגת רכב ללא רישיון גוררת בעקבותיה תוצאות משפטיות, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי: במישור האזרחי ניתן מלוא התוקף - הן כלפי הנוהג ברכב והן כלפי צדדים שלישיים - לתנאי מגביל בפוליסת הביטוח, שנועד לשחרר את חברת הביטוח מאחריותה מקום שנהג ברכב אדם חסר רישיון נהיגה ואין לייחס לסעיף 15 לפקודת הביטוח כוונה לשלול תוקפה של תניה המגבילה את אחריות חברת הביטוח כשלנהג אין רישיון נהיגה מתאים. הכלל המקובל לגבי הגבלת אחריות הוא, שתניות מסוג זה הן תקפות, ובלבד שלא נשלל תוקפן לפי הדין. פקודת הביטוח אכן התייחסה לסייגים להגבלת אחריות חברת הביטוח בסעיפים 13, 14, 15, 19, והתנאי של 'העדר רישיון נהיגה' לא נכלל בהם, משמעות הדברים היא, כי אין כיסוי ביטוחי (ביטוח אישי וביטוח אחריות) לנהיגה בלא רישיון נהיגה. משום כך, דין תביעתו של הנוהג ברכב כנגד חברת ביטוח על-פי רכיב הביטוח האישי שבפוליסה - להידחות. עוד נקבע, כי אין לנוהג כזה עילת תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, נגד "קרנית" - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים שהיא תאגיד שהוקם על-פי חוק הפיצויים (ע"א 422/78 (תאונה עצמית); ע"א 579/79 (תאונה מעורבת)). וכן, במקרה שהמדובר בתאונה מעורבת, אין לנוהג עילת תביעה מכוח הוראות חוק הפיצויים כלפי הנוהג האחר או מבטחו (ע"א 595/80). עוד נקבע בפסיקה, כי מקום שהנוהג ברכב נהרג, בין בתאונה עצמית ובין בתאונה מעורבת, אין לתלוייו זכות לקבל פיצויים - לא מן המבטח שהוציא את פוליסת הביטוח ולא מקרנית או מן הנהג האחר או מבטחו, על-פי עילה מכוח חוק הפיצויים (ע"א 91/82, 449; ע"א 518/81; ע"א 90/82). כאמור, אין כיסוי ביטוחי לנהיגה ברכב ללא רישיון גם במובן רכיב הביטוח האישי (סעיף 3(א)(2) לפקודת הביטוח) וגם במובן רכיב ביטוח האחריות (סעיף 3(א)(1) לפקודת הביטוח), ולכן הנפגע בתאונות דרכים (זולת הנהג), ייפרע נזקיו מקרנית. (23) מהו קשר סיבתי משפטי בתאונות דרכים ?

את ההבחנה בין קשר סיבתי עובדתי לבין קשר סיבתי משפטי, ניתן לעגן בלשונו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים עצמו, ואת דיני הקשר הסיבתי המשפטי לעניין חוק הפיצויים יש לפתח מתוך חוק הפיצויים עצמו. ניתן, כמובן, לעניין זה, להיעזר במבחנים שפותחו בסוגיות דומות (השווה ת.א. (ב"ש) 922/81, בעמ' 270), אך בעיקרו של דבר, לפנינו שאלה פרשנית, הקשורה בפירושו של חוק הפיצויים, על רקע לשונו מזה ותכליתו מזה. ההדרכה החקיקתית בעניין זה היא מעטה. ההכרעה נופלת, בסופו של דבר, על פי שיקולים של מדיניות. עמד על כך השופט אור באומרו: "רבות נכתב בשאלה מהו אותו קשר סיבתי הנדרש, ובמלים אחרות, מהו אותו שימוש נדרש ברכב, שבעקבותיו יחשב נזק שנגרם כנגרם 'עקב שימוש ברכב' כמובנו בחוק. בתי המשפט המחוזיים התחבטו בכך רבות, בניסיון למצוא את הנוסחה הגואלת. מקרים שונים נבחנים במגמה לבדוק, אם החוק פורש כנפיו עליהם ... רובן של המחלוקות בענין פירוש אותו קשר סיבתי משפטי נדרש מקורן בכך, שהחוק אינו מגדיר ברורות מהותו של קשר זה, ומשאיר לבתי המשפט לקבוע מהו אותו קשר סיבתי משפטי נדרש. על בתי המשפט הוטל, איפוא, להחליט בענין זה על פי המדיניות המשפטית הראויה, בשעה שמגוון המקרים הדורש הכרעה קשה לצפותו, ומידי פעם, נקלע בית המשפט לצורך להכריע על פי עובדות, אשר יש להניח שהמחוקק לא צפה ואולי לא יכל היה לצפותן" (ת.א. (נצ) 230/81הנ"ל, עמ' 233(לד). ועל אותו רעיון עמד השופט קציר, באומרו: "שאלת הקשר הסיבתי ה'משפטי' בעוולות שהאחריות בגינן מוחלטת היא, ביסודו של דבר, שאלה של פרשנות המטריה החקיקתית שעל יסודה נקבעת אותה אחריות, או במונחים הרווחים בימינו, שאלה של מדיניות משפטית". (ת.א. (חי) 573/82הנ"ל, בעמ' 184(כח)). חישוב הפיצויים:

##(א) הפסדי השתכרות## (24) ממתי מחשבים את הפסדי ההשתכרות לעתיד ?

בספרו של ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 2, תשמ"ו) 55 צוין כי "המגמה תהיה לעשות את שכרו האפשרי של הנפגע, בסמוך למועד פסק הדין, בסיס לחישוב הפסדי השתכרותו בעתיד, במסגרת הנזק הכללי".
מחשבון עט ודף נייר
(25) מה נחשב "הפסד השתכרות" ?

הפסד ההשתכרות, שנגרם למי שנפגע בתאונה, הינו אותו הפסד הכנסה, שנגרם לו עקב ההפחתה בשכר, בין מה שהיה משתכר, לולא נפגע בתאונה, לבין השתכרותו במומו. כשניתן להוכיח את ההפסד הממשי והצפוי, דהיינו את אותה הפחתה, זו הדרך הבדוקה לקביעת הפסד ההשתכרות. אך, לעתים, קיימים נתונים לקביעה, מה הייתה - לפי הצפוי - השתכרותו של הנפגע לולא התאונה, אך קיים קושי לקבוע, מה כושר השתכרותו הצפוי כתוצאה מהתאונה ומהגבלה, שנגרמה לו בתאונה. באין נתון זה ידוע, או כשקיים קושי לקבעו, ניתן להסתמך על אחוזי הנכות הפונקציונאלית שנגרמה לנפגע כמודד לקביעת הפסד השתכרותו (ראו, לדוגמא, ע"א 193/73 ; ע"א 359/76; ע"א 701/77, בעמ' 744; ע"א 30/80 (המ' 13/81), בעמ' 792, וכן ראה בספרו של ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תמר, תשמ"ג) 112 ואילך). (26) מה ההבדל בין "הפסד השתכרות" לבין "אבדן כושר ההשתכרות" ?

קיימת אי ודאות בעניין מהותו של אב נזק אבדן השתכרות: האם פוסקים עבר "הפסד השתכרות" (loss of earnings) או עבור "אבדן כושר ההשתכרות" (loss of earnings capacity) ? בפסקי הדין עצמם משתמשים השופטים בשני הביטויים ללא הבחנה, ברוב המקרים אין להבחנה האמורה חשיבות מרובה. בכל זאת עשויים להתעורר מקרים שבהם תהיה להבחנה בין השניים חשיבות מרובה. כך, למשל, טובת הנאה שהניזוק מקבל מצד שלישי משפיעה על הפסד ההשתכרות, אך אינה משפיעה על הפסד כושר ההשתכרות. (המלומד א' ברק בספרו דיני הנזיקין (י"ל מאגנס, בעריכת ג' טדסקי, י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, מהדורה 2, תשל"ז) בעמ' 602). אין, בדרך כלל, נפקא מינה לגבי התוצאה הסופית, אם תובע הניזוק הפסד "השתכרות" או אבדן "כושר השתכרות" שבעתיד. מעניין הדבר, כי בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (סעיף 4(א)(1)) מנויים שני ראשי הנזק "אבדן השתכרות" ו"אבדן כושר השתכרות" זה בצד זה, והמלומד פרופ' י' אנגלרד, בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט) 99, כותב בנדון זה לאמור: "נוכח הציון המפורש של שתי החלופות בחוק אין איפוא כל צורך לטרוח כאן בהבנת ההבדל ביניהן - אם יש כזה תהא האבחנה אשר תהא, ההוראות המיוחדות של החוק חלות על שתי הצורות..." במקרה שאין הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים חלות, קיים הבדל בין שני ראשי הנזק, והבדל זה מתאפיין בגישה להערכת שיעור הנזק של הניזוק, כפי שניתן לראות בפסיקה. (27) באילו מקרים מחשבים את בסיס השכר לפי השכר הממוצע במשק ?

השכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב ההשתכרות הוא אך אמצעי המשמש את בית המשפט שעה שאין בפניו די ראיות לקביעת השכר המדוייק, ובעיקר נעשה בו שימוש שעה שמדובר בקטינים או בצעירים בתחילת דרכם המקצועית (ראה לדוגמה: ע"א 359/76, מדינת ישראל נ. חמו, פד"י ל"א(2), 774; ע"א 357/80, נעים נ. ברדה, פד"י ל"ו(3), 762; ע"א 612/84, מרגלית נ. מרגלית, פד"י מ"א(3), 514). נפגע שלא הוכיח כי הוא עשוי היה להגיע לשכר הממוצע, אינו זכאי לכך שבסיס השכר לחישוב הפסדו יהא השכר הממוצע דווקא. אין לראות בשכר הממוצע סטנדרט של השתכרות אפשרית שיילקח בחשבון כדבר שבשגרה, כאשר הראיות שהובאו סותרות אפשרות זו (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, 75). (28) איך מחשבים הפסדי השתכרות לעבר ?

הפסדי השתכרות בעבר הינם נזק מיוחד, ועל התובע להגיש פרטים ביחס אליהם, וכשאך ניתן הדבר, יש להמציא פרטים וראיות ביחס אליהם, ולפי אלה יקבע בית המשפט את גובה הפיצוי. ואולם, לעתים, הפסדי השתכרות בעבר - אלה שמאז התאונה ועד למועד פסק הדין - הינם בגדר נעלם, רב בהם הנסתר על הנגלה, ואין לחשבם במדויק. כך הוא, למשל, כשבעת התאונה היה התובע בתחילת דרכו המקצועית, וכשברור שמאז התאונה ועד למועד פסק הדין עשויה הייתה השתכרותו לגדול, אך אין נתונים לקבוע את שיעור הגידול אלא בדרך אומדן. בנסיבות כאלה, כשאין נתונים מספיקים לגבי הבסיס לחישוב מדויק של הנזק, אך עם זאת ברור שנגרם לתובע הפסד השתכרות, אין לשלול מהתובע את הפיצוי המגיע לו, אף אם בית המשפט נאלץ לקבוע את הפיצוי בדרך אומדן. דרך חישוב כזו של אומדן גלובאלי לגבי הפסד השתכרות בעבר נתקבלה כבר בעבר על-ידי בית-משפט זה, כשנראה היה לבית המשפט שלא היה בה לקפח (ראו לדוגמה את פסק-דינו של השופט, כתוארו אז, שמגר בע"א 348/78, בעמ' 663 מול אות השוליים א, וראו גם בספרו של ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 2 תשמ"ו) 181-182). (29) האם מחשבים גם את ימי החופשה וימי המחלה במסגרת חישוב הפסדי שכר ?

כותב השופט ד' קציר בספרו פיצויים בשל נזק גוף (תמר, תשמ"ג) 47: "כאשר עורכים את חשבון שכרו האפשרי של הנפגע, על יסוד תקופת עבודה מלאה, של 26 ימים בחודש במשך 12 חדשים בשנה - אין מקום להביא בחשבון ימי חופשה, או ימי מחלה שהתובע היה זכאי להם, אלמלא נפגע; שהרי הפיצוי עבור הזכות כולל בתוכו פיצוי עבור 'המחיר' שהיה צריך לשלמו עבור אותה זכות". וכדברי השופט ברנזון בע"א 77/67, בעמ' 134:"אולם ברור לכל מי שייתן את דעתו על כך, שגם מרביתם של התנאים הסוציאליים האחרים אין לראותם כהפסד ממשי כאשר המשכורת המשמשת יסוד לקביעת הפסד ההשתכרות מחושבת לפי 26 ימי עבודה בחודש ו- 12 חודש בשנה. משכורת זאת כוללת תשלום עבור ימי חופשה וחגים וכל ימי היעדרות אחרים מחמת מחלה, אבל, פגיעה בעבודה וכו'". (30) האם מקבלים פיצויים על משכורת על חשבון ימי חופשת מחלה ?

השופט קציר, בספרו, פיצויים בשל נזקי גוף, העלה מן הפסיקה של בתי-המשפט המחוזיים (באין חוות דעת מפורשת של ביהמ"ש העליון), שתי שיטות בסוגיית המשכורת המשתלמת על חשבון ימי חופשת מחלה, שהצטברו לזכות הניזוק. לדבריו, ובלשונו, בעלי השיטה האחת ראו בסידור זה "שימוש שעשה העובד במשאביו העצמיים, ואזי פסקו לו פיצויים בגין ימי המחלה שניצל, במסגרת הנזק המיוחד"; דוגמא לפסיקה עפ"י שיטה זו - ת"א 1660/63; שם אמר השופט אשר: "כשנוכו ימי היעדרותו של התובע מימי המחלה שהצטברו לזכותו - הרי נגרם לו באותה מידה הפסד, כאילו הפסיד משכורתו בעד ימים אלה. במקרה ויחלה בעתיד לא תשלם לו העירייה את משכורתו במשך ימי המחלה, כי הוא כבר השתמש בכל מלאי ימי המחלה שהיה לו". ואילו בעלי השיטה האחרת ראו "בניצול של ימי מחלה צבורים כהסכם ביחס לעתיד, שעשה העובד הנפגע עם מעבידו, ושעל פיו "יחזיר" את השכר שקיבל אחרי הפגיעה כאשר יחלה בעתיד ואז ינוכו ימי מחלה אלה משכרו. או אז פסקו לנפגע בגין הפסד עתידי שכזה, במסגרת הנזק הכללי". עפ"י שיטה זו נפסק ב-ת"א (ת"א) 1362/77 (השופט ד"ר בייסקי). ##(ב) עזרת הזולת:## (31) האם אפשר לקבל פיצוי בגין עזרה בבית בעבר ולעתיד ?

הלכה פסוקה היא, כי הנפגע זכאי לעזרה זו, אם היא דרושה, גם אם בני-משפחתו עושים זאת, במיוחד במקרים בהם לנפגע לא היו אמצעים לשכירת עזרה כזו (ראו סעיפים 138- 136 ספרו של קציר - פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה שניה). (32) האם מקבלים פיצויים בגין עזרה שנתנה אישה לבעלה החולה ?

בת"א 265/73 טראוב נ' מדינת ישראל, דחתה כבוד השופטת אבנור (כתוארה אז) אותו חלק מהתביעה שהתייחס לשרותים שהגישה אשה לבעלה החולה, משום שהאישה לא עבדה מחוץ למשק ביתה ולא הפסידה שכר עבודה ומה שהיא עושה, "על סמך חובתה המוסרית כאשתו ומתוך רצון התנדבות" היא עושה, ולכן אינה זכאית לפיצוי. גם מדברים האמורים בספרו של קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (תוך הסתמכות על פסיקה) נראה, כי דעתו של המחבר היא כי גם לאחר חקיקת "חוק המיטיבים מתשכ"ד" קמה עילת תביעה למיטיב רק באותם מקרים שהוא סבל נזק ממון כגון ששלם שכר לעובד שלא עבד או נמנע מלצאת לעבודה והפסיד שכר או רווח מפני שנאלץ להקדיש את זמנו לנפגע הניזוק בתאונה. (ראה סעיף 133 בספר הנ"ל). ## (ג) פנסיה:## (33) האם בחישוב הפסד פנסיה לוקחים בחשבון תשלומים לקרן הפנסיה ?

כשמחשבים הפסד פנסיה. שוב אין מקום לחשב את התשלום המשולם לקרן הפנסיה, המיועד להבטיח פנסיה זו (ראו לענין "תנאים סוציאליים" כחלק מהשכר - מתי יש ומתי אין לקחתם בחשבון, בספרו של ד' קציר פיצויים בשל נזקי גוף (מהד' שניה) בעמ' 46 ואילך והאסמכתאות שם). (34) האם בחישוב הפסד פנסיה לוקחים בחשבון מענק פנסיוני ?

בע"א 331/75 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ. פלאצ'י [פ"ד ל"ב(1) 63] נפסק כי תוכנית פנסיה של "מבטחים" אינה חוזה ביטוח במובן של פקודת הנזיקין (נוסח חדש); וע"א 110/80, גבאי נ. וליס [פ"ד ל"ו (1)] נקבע כי מענק פנסיוני אשר נתקבל מ"מבטחים" הוא במהותו תשלום פנסיוני, הנובע ישירות ממות המנוח [וראו גם, לעניין תשלום פנסיה בכלל, ע"א 154/70, בידה נ. רובין, פ"ד כ"ה(2) 43 וכן גם סיכום ההלכה בספרו של ד. קציר, "פיצויים בשל נזקי גוף", מהדורה שנייה בעמ' 447]. ##(ד) הוצאות רפואיות:## (35) האם יש תקרה לגובה הפיצויים עבור הוצאות רפואיות ?

מטרתם של דיני הנזיקין היא לפצות את הניזוק על הנזק שגרם לו המזיק, באופן שייעשה כל מאמץ סביר להשיב את המצב לקדמותו. במסגרת זו זכאי הניזוק לפיצוי בגין הוצאותיו, לרבות הוצאות רפואיות בגין אשפוז בבית חולים. בדינים אלה לא הכניס החוק כל שינוי, והם ממשיכים לחול כבימים ימימה (ראו אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (1978), עמ' 98). תקרת הפיצויים עבור כאב וסבל, אינה חלה לעניין פיצויים בגין ההוצאות הרפואיות, שכן אלה הם נזקים ממוניים, ואילו התקרה חלה לעניין נזקים שאינם ממוניים. נראה, איפוא, כי השינוי היחיד שהובא בדין הקיים לעניין הפיצויים בגין ההוצאות הוא, כי בעוד שבעבר לא הייתה סמכות לבית המשפט לפסוק תשלומים עיתיים הרי כיום סמכות זו נתונה לבית המשפט בעניין הוצאות עתידיות מתמשכות, וזאת מכוח תקנה 1 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), תשל"ח-1978. מכאן, שתפקידו הראשון של בית המשפט הוא להעריך, על-פי המבחנים המקובלים, את הנזק שבגינו חב המזיק לניזוק. ##(ה) נסיעות:## (36) האם אפשר לקבל פיצוי גלובאלי עבור נסיעות ליעד ספציפי ?

מותר לפסוק פיצוי גלובאלי לנסיעות מיוחדות ולא פיצוי לרכישתו ולהחלפתו של רכב מיוחד לנכים. ראו בנושא זה ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 2, תשמ"ו) 220-22, והאסמכתאות המובאות שם. ##(ו) כאב וסבל:## (37) איך מחשבים את גובה הפיצויים עבור "כאב וסבל" ?

על הקושי בקביעת פיצוי בגין כאב וסבל עמד ביהמ"ש העליון, בע"א 357/80, נעים נ' ברדה. בקביעת סכום הפיצוי לו זכאי הנפגע בגין כאב וסבל, יש להתחשב בגילו של הנפגע בעת התאונה, כשלרוב גיל צעיר משמש נימוק לפסיקת סכום גבוה יותר, בשל השנים הרבות של הסבל הצפוי לנפגע כזה וכן בשל המשקע הנפשי שהפגיעה עלולה להותיר. בנוסף, יש לקחת בחשבון כגורם עיקרי את חומרת הפגיעה ותוצאותיה בהתחשב, ראשית כל, בטיפול הרפואי שהנפגע נזקק לו, לרבות תקופות האשפוז שטיפול זה הצריך וניתוחים שהיו כרוכים (ראו גם סיכום ההלכה וריכוז פסיקה בספרו של השופט קציר,"פיצויים בשל נזק גוף", מהדורה רביעית שם בעמ' 621 ואילך). (38) האם מוסיפים הפרשי הריבית וההצמדה על כאב וסבל ?

הלכה פסוקה היא, שריבית בגין כאב וסבל פוסקים מיום היווצרות העילה (ע"א 745/81; ע"א 223/80, בעמ' 122; 370/79, בעמ' 557; ע"א 30/80 (המ' 13/81, בעמ' 795; ע"א 398/77, בעמ' 306-307: וכן ראו ד"ר ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 2, תשמ"ו) 646). אי לכך, הוספת הפרשי הריבית וההצמדה היא הכלל, והיוצא מן הכלל הוא אי-הענקתה (ראו: ע"א 370/79, עמ' 557; ע"א 223/80, בעמ' 122; ע"א 525/81, בעמ' 343-344). (39) האם יש הגבלה בחוק לגובה הפיצויים בגין קיצור תוחלת חיים ?

השאלה אם יש מקום לדרג את הסכום המשתלם בעד קיצור תוחלת חיים לפי גילו של הנפטר היא שאלה פילוסופית ויש לה פנים לכאן או לכאן ולא מן הנמנע הוא שמחוקק המשנה כוון לרוח החוק בבואו לקבוע סכום אחיד מבלי להתחשב בסוגים שונים של נפטרים. על פי גישתו של פרופ' י' אנגלרד, כפי שהובעה בספרו על פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט) 111, מבחן לחישוב פיצויים חייב להיות מודד פתוח. תקרה אינה מבחן לחישוב פיצויים כי אין בה שום הנחיה כיצד לערוך את החשבון. ללא הנחיה כזאת ישתמש בית המשפט במבחנים המסורתיים ומשמעות התקרה היא עצירת החשבון עם הגיעו לסכום המקסימלי. לכך אין הסמכה בחוק. מוות בתאונת דרכים:

(40) מהי "תביעת תלויים" ?

אבדן הרווחים וההכנסות בשנים האבודות עלול לגרום נזק אולם לא לנפגע אלא לאלה, שלהם התכוון הנפגע לעזור בעתיד או להשאיר להם את נכסיו. נזק זה אינו שונה במהותו מנזק שנגרם לתלויים במנוח, התובעים פיצוי.
אדם תופס את הראש ליד תאונת דרכים
ההלכה היא, שהתלויים אינם תובעים את נזקו של הנפגע אלא את נזקם שלהם (ע"א 591/61, 593, בעמ' 1802; י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, דיני הנזיקין (י"ל מאגנס, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ז) 683). אדם, שאינו בין התלויים, שסבל נזק עקב מותו של הנפגע, אינו יכול לתבוע פיצוי (י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, בספר הנ"ל, בעמ' 681, 693 690). (41) מהי הלכת "השנים האבודות" ?

פסיקת פיצוי לנפגע או לעיזבון עבור "השנים האבודות" נועדה למעשה לפצות את הנתמכים, שאינם כלולים בין התלויים. בכך מרחיבים בדרך של פסיקה את מעגל הנתמכים הזכאים לפיצוי, בניגוד להוראות המחוקק, שהגביל את חוק הנתמכים הזכאים לפיצוי. אבדן הרווחים וההכנסות בשנים האבודות עלול לגרום נזק אולם לא לנפגע אלא לאלה, שלהם התכוון הנפגע לעזור בעתיד או להשאיר להם את נכסיו. נזק זה אינו שונה במהותו מנזק שנגרם לתלויים, התובעים פיצוי לפי פקודת הנזיקין. ההלכה היא, שהתלויים אינם תובעים את נזקו של הנפגע אלא את נזקם שלהם (ע"א 591/61, 593, בעמ' 1802; י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, דיני הנזיקין (י"ל מאגנס, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ז) 683). אדם, שאינו בין התלויים, שסבל נזק עקב מותו של הנפגע, אינו יכול לתבוע פיצוי (י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, בספר הנ"ל, בעמ' 681, 693 690). (42) מה הדין במקרה של אישה שלא עבדה שבעלה נהרג בתאונה ?

הלכה פסוקה היא כי אין לחייב את מי שלא עבדה בחיי בעלה לצאת ולהשתכר לאחר מותו - ראו קציר "פיצויים בשל נזק גוף", (מהדורה שניה, תשמ"ו ­1986) בעמוד 374-376. (43) האם הפיצויים למשפחת אדם שנהרג בתאונת דרכים חייבים במס הכנסה ?

בטרם התרחש הנזק קיבלו "התלויים" הכנסה שאינה חייבת במס, שכן המס שולם על-ידי התומך עצמו. עם קרות הנזק מקבלים כרגיל התלויים סכום פיצויים חד פעמי, המבוסס על היוון, באופן שתשלומים שוטפים במשך שנות התלות יעמידו את התלויים באותו מצב, בו היו נתונים ללא מעשה הנזיקין. עד כמה שתשלומים אלה כוללים בחובם יסוד של החזרת הון, אין הם חייבים במס הכנסה בידי התלויים. לעומת זאת, יסוד הריבית שבתשלומים אלה הוא יסוד שבפירות, והריהו חייב במס הכנסה. התוצאה היא, כי אם התלויים יקבלו תשלומי "נטו" החייבים בידיהם חלקית במס הכנסה, מצבם לאחר קרות התאונה, במונחים כספיים, יהא גרוע יותר ממצבם לפני קרות התאונה שכן הבסיס לחישוב ההיוון הוא הריבית ברוטו (ראו: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט) 108). על שיקול זה עמד השופט ויתקון לעניין ההתחשבות בגורם המס לעניין תביעת הניזוק עצמו, באומרו, בע"א 81/55, 84, 91, 92, בעמ' 237: "בל נשכח שהסכום המהוון, שנקבע כפיצוי על הפסד רווחים בעתיד, מיועד להבטיח לקרבן התאונה הכנסה במשך תקופה מסויימת, וזאת מתוך הנחה, שהוא ישקיע את ההון ויאכל את פירותיו. פירות אלה אף הן הכנסה חייבת במס, ובלאו הכי יקטין המס את הסכום השנתי, שבית-המשפט רצה להבטיח לקרבן. אכן, אם בשעת קביעת סכום הפיצוי נביא בחשבון מס ההכנסה ונקטין את הסכום, נמצא הקרבן לוקה בחסר". (44) האם ילדים עד גיל 18 מקבלים פיצויים בגין הורה שנהג בתאונה ?

על פי הפסיקה, הכלל הוא לפסוק פיצויים לילדים עד גיל 18, אלא אם כן, יש ראיות לכשרונות הילדים וסגולותיהם להמשיך בלימודים, הילדים הגיעו לגיל שאפשר להסיק המשך לימודים כזה והמפרנס יכול היה להרשות לעצמו, על-פי הכנסותיו, לעשות כן ולכך צריכות להיות ראיות. אף שהייתי נוטה לומר על-פי ידיעה כמי "שיושב בתוך עמו", כי הורים מסייעים לפחות במשהו לילדיהם המשרתים בצבא, הרי עולה מפסקי-הדין כי אין לראות בידיעה כזו ידיעה שיפוטית שהשופט יכול לסמוך עליה בבואו לפסוק פיצוי, וכי צריכה להיות תשתית ראייתית כלשהי לעניין זה ובוודאי לעניין של תמיכה מעבר לאותה תקופה. ראו: ע"א 580/72 עזמי בן רושדי אלחמורי ואח' נ' דהרי ואח'; ב-ע"א 469/74, 130/75זדה נ' בכר ואח'; ת"א (חי') 478/72 913/73 פרקש נ' מספנות ישראל בע"מ ואח'; ת"א (חי') 1615/76 חנה קופר ואח' נ' עזבון המנוח ברוך גרודך ואח'; ת"א (חי') 574/82 רחל יחזקאל ואח' נ' אליהו, חברה לביטוח בע"מ; ת"א (נצ') 1160/82 עזבון המנוח קלבו ואח' נ' צור חברה לביטוח; ע"א 20/80, 21, אריה פלישר ואח' נ' ג'ורג' לקטוש ואח'; עירית חיפה נ' אריה פלישר ואח', בעמ' 628, ו-ת"א (נצ') לוזובר צפורה ואח' נ' לפידות, חברת מחפשי נפט לישראל בע"מ, בעמ' 109. (45) איך מחשבים הפסדי תמיכה בילד שניתנו על ידי הורה שנהרג בתאונת דרכים ?

בדרך כלל, נוהגים בתי המשפט לזכות קטינים בהפסדי תמיכה עד הגיעם לגיל הבגרות, במלואת להם שמונה עשרה שנים. (ראה: ע"א 469/74, 130/75; ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, בע' 406-409, ופסקי-הדין שנזכרים שם). בתי-המשפט סטו מנוהג זה, והכירו בתקופות תלות ארוכות יותר, מעבר לגיל הבגרות, על-סמך נתונים עובדתיים שהובאו בפניהם, שהצדיקו סטיה זו (קציר, שם). גישה זו הסתמנה עוד בע"א 580/72 בעמ' 190). אולם, שם היא נקשרה בטיבם המיוחד של הנסיבות ובהבאת ראיות ממשיות. לפי זאת, כוונות שהיו למנוח, לסייע בעתיד לבנותיו גם לאחר בגרותן, כפי שקיבלו ביטוי בעדותה של אלמנתו בבית-המשפט, שלא נתמכה בראיות ממשיות יותר, נדחו כ"מחשבות שלאחר מעשה" (ת"א (נצ') 235/78 בעמ' 109). חלה התפתחות נוספת בגישתו של בית המשפט העליון, לפיה, על-מנת שתוארך תקופת התמיכה של תלוי, די בכך שיוכיח "קיומה של ציפיה סבירה, שלו היה המנוח חי, היתה בידו הכנסה, שהיתה משמשת את התלוי, הכנסה שנשללה ממנו עקב הפטירה..." (ע"א 20/80, 21, בעמ' 629). (46) מהי "שיטת הידות" ?

ככלל, על המזיק לפצות את תלוייו של מנוח, שכלפיהם הוא אחראי בנזיקין, על "נזק הממון" שנגרם להם, כקבוע בפקודת הנזיקין. הפסד תמיכה כלכלית שלה היו צפויים התלויים, לו היה המנוח נותר בחיים, דהיינו חלקם בעוגת הכנסת המנוח, לו זה היה נותר בחיים, הוא נזק ממון במובן זה, והפסיקה קבעה את שיטת הידות כדרך מקובלת לחישובו. שיטה זו הובהרה על-ידי השופט ברנזון בפסק הדין המנחה בע"א 32/60 פלקסברג ואח' נ' המנהל הכללי של רכבת ישראל. בעקבות פסק דין זה הלכו בתי המשפט בפסקי דין רבים (ראו לעניין זה בספרו של ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 3, תשנ"ג) 594). כך נהגו בתי המשפט בעקבות המלצתו של השופט ברנזון, שבאין נתונים שיצדיקו סטייה משיטת הידות: "... חושבני שניטיב לעשות אם ננהג לפי הקווים שהותוו לעיל, ולו רק כדי לשמור על אחידות הסכומים הנפסקים בנסיבות דומות, ולא יהא תובע אחד זוכה בהרבה ותובע שני זוכה במעט רק בגלל גישות נחה בע"א 32/60 פלקסברג ואח' נ' המנהל הכללי של רכבת ישראל. בעקבות פסק דין זה הלכו בתי המשפט בפס שונות של שופטים שונים" (שם, בעמ' 1637). וראו בעניין זה גם את דבריו של השופט ש' לוין בע"א 610/75 רותם ואח' נ' נוף ואח', בעמ' 805. החישוב לפי השיטה האמורה מסתבך מעט, במקרים בהם לא רק בן הזוג שנפטר תרם להכנסת המשפחה, אלא גם זה שנותר בחיים. במקרה כזה תופעל שיטת הידות תוך שלוקחים בחשבון את העובדה הצפויה, שהמנוח או המנוחה עתידים היו לנגוס בחייהם מתוך הכנסת בן הזוג שנותר בחיים. חלק זה, שממנו היה נהנה המנוח לו היה בחיים ואשר נותר לתלויים, יש לנכות מסכום התלות של התלויים במנוח לפי שיטת הידות (לחישוב לפי שיטת הידות כשהייתה הכנסה משותפת לשני בני הזוג כאמור, ראו בספרו הנ"ל של קציר, בעמ 596-597 והאסמכתאות שם). שיטה זו לוקחת בחשבון שיש לפסוק לתלויים את נזק הממון שנגרם להם בפועל, ואת זה יש לקבוע על בסיס מה שהפסידו עקב אובדן הכנסת המנוח עקב מותו, תוך הפחתת ה"חיסכון", שנגרם להם עקב כך. חובת הקטנת הנזק:

(47) האם חובה לחזור לעבודה אחרי תאונת דרכים ?

לפי ההלכה שנפסקה רשאי בית המשפט להתחשב, לצורך קביעת גובה הפיצוי, בעובדה, שהנפגע לא הקטין את נזקו עקב אי­ חזרתו לעבודה, בלי שהיה הכרח רפואי לכך. בספרו של ד' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (תמר, מהדורה 2, תשמ"ו) כתוב בנקודה זאת לאמור: "כשם שנפגע, שתרם באשמו לארוע הפגיעה, לא יזכה במלוא הפיצויים, כך גם הנפגע. שלא עשה להקטנת הנזק, אחרי שנפגע" (שם, בעמ' 601). "אי שובו של הנפגע לעבודה במועד שהיה מסוגל לכך, נחזה לעתים, באופן מפורש, כהפרת חובתו להקטין את הנזק..." (שם, בעמ' 605). כמו כן ראה ע"א 449/81, 492, בעמ' 77, דברי השופט ד' לוין: "אמצעי ראשוני לשיקום אדם שנפגע הינו שובו לחיי עבודה תקינים. כאשר אדם נפגע בתאונה, סביר לדרוש ממנו, שישוב למעגל העבודה, כאשר מצבו הגופני מאפשר זאת, ולא ינצל את התאונה כדי לזכות בפיצויים בלי לעבוד...". דברים אלה חלים במיוחד על במקרים שבהם אין כל סכסוך בין הנפגע למעבידו, וכשהאחרון מסכים לחזרת הנפגע לעבודה ואף משלם משכורתו במשך כמה חודשים אחרי שהנפגע הפסיק לעבוד, וכל עוד חשב שהנפגע מעוניין לשוב לעבודה. (48) האם נפגע תאונת דרכים חייב לנסות להקטין את הנזק שלו ?

ד' קציר בספרו פיצוים בשל נזק גוף (תמר, תשמ"ג) 602-603, מסתייג מגישת כבוד השופט ברנזון וסובר, כי לא נקבע אי פעם בפסיקה הישראלית, כי חובת התובע היא לפעול לשם הקטנת הפיצויים שישולמו לו. חובתו היא להקטין את נזקו הוא תוך התחשבות, כי נזק זה נגרם לו על-ידי המזיק. להלן, בעמ' 603, דן המחבר המלומד בבעיה של קבלת טיפול רפואי, תוך ריכוז הפסיקה המקומית בסוגיה זאת, ולהלן סיכומו: "קבלת טיפול רפואי על ידי הנפגע, היא דוגמה טובה לגישתו הנ"ל של בית המשפט (הכוונה לחובת הקטנת נזקי הנפגעים). אדם הנקלע למצב מצוקה בשל ירידה בבריאותו, שוקל את האפשרויות המוצעות לו, לקבל טיפול רפואי, בהתחשב בסיכויים והסיכונים העשויים לצמוח מקבלת הטיפול המוצע, או מהימנעות מקבלתו. הסיכון שבקבלת הטיפול הוא אחד השיקולים, וכנגדו ישקול החולה את זה הנובע מסירובו להיזקק לאותו טיפול. ואולם בבוא השאלה לפני בית המשפט בארצנו - במסגרת שאלת הקטנת הנזק - לא נשקל אלא הסיכון שבקבלת הטיפול". ולהלן, בעמ' 605: "סבירות התנהגות הנפגע בסרבו לקבל טיפול רפואי - או שיקומי ­תיבחן באמות מידה סלחניות למדי, ורק אם תובאנה ראיות מכריעות על סיכוייו הטובים לטיפול שכזה ועל ידיעת הנפגע על אודות סיכויים אלה, ייאמר לגביו כי לא נהג בסבירות בסרבו לקבל טפול שכזה: ודי יהיה, כך נראה, בדעה רפואית נוגדת, על דבר סיכונים מסויימים, הקיימים באותו טיפול, כדי להפוך התנהגות שכזו לסבירה, או, אולי נכון יותר, כדי שלא תהיה, לענין הפחתת הנזק, בלתי סבירה...." יצוין כי הסיכום דלעיל מבוסס בעיקר על הגישה של בתי המשפט באנגליה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בע"א 592/66. דוגמה טובה לכך היא פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' לנדא) בת"א (י-ם) 22/61. הדן בסירוב התובע לפעול על-פי עצה רפואית שניתנה לו. (49) האם יש קשר בין חובת הקטנת הנזק לבין פוטנציאל השתכרות עתידי ?

אין לחובת הקטנת הנזק קשר עם בחירת עתידו המקצועי של נפגע בתאונת דרכים. היא עוסקת בהיבטים כגון חזרה מהירה לעבודה סדירה, קבלת טיפול רפואי נאות וכיוצא באלה, ולא בבחירת תחום התמחותו וכישוריו של הניזוק (ראו ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 2, תשמ"ו) 601 ואילך. (50) האם נפגע בתאונת דרכים חייב לעבור ניתוח שאמור לשפר את מצבו ?

במסגרת שאלה הקטנת הנזק - לא נשקל אלא הסיכון שבקבלת הטיפול. חששו של התובע, אשר די בו כדי לפטרו מן החובה להיזקק לניתוח, הוא המדגיש את הצד הסובייקטיבי של בדיקת סבירות הצעדים, ששומה עליו לנקוט. אין בית-המשפט, כך נראה, בוחן את סבירות דעותיהם של הרופאים, כי אם די בקיומה של דעה רפואית השוללת טפול רפואי פלוני, על מנת שהתנהגות הנפגע תיראה סבירה לענין זה.
ידיים של מנתח במהלך ניתוח
פסק-הדין הישראלי הראשוני בענין הנדון הוא זה שניתן בע"א 129/56, 132 ישעיהו זיברט נ' חיים בישקו ואח' בעמ' 50). במקרה זה, אושרה החלטתה של הערכאה הראשונה, לפיה התובע לא היה חייב לגשת לניתוח כשלא היתה לו דעה מרגיעה של אותם רופאים שהוא סומך עליהם, כי לא תהיה צפויה לו סכנה פחות או יותר רצינית מניתוח ממין זה. התובע לא קיבל דעה מרגיעה כזאת ולאחר ששקל את הצדדים החיוביים והשליליים לאור התוצאות האפשריות החליט שלא להינתח ואין איש יכול לומר שהוא פעל שלא לפי ההגיון של אדם בר-דעת וסביר. לכאורה, על-פי האמור, נפגע רשאי לנקוט גישה שלילית לניתוח מתקן אם אין בידיו חוות דעת "מרגיעה" של רופאיו, אולם, וגם זאת נאמר שם, עמדתו של הנפגע נבחנת על-ידי בית-המשפט על-פי כללים של הגיון ושל סבירות. ואכן, בע"א 810/81 רפאל לוי נ' ציון מזרחי ואח', הכלל הן בפסיקה שלנו והן בפסיקה האנגלית והאמריקנית, היה ונשאר, כי סירוב כזה (לעמוד בניתוח) ייבחן על-פי סבירותו. המבחן הוא משולב. הוא אובייקטיבי במובן זה, שהוא נעשה בעיני האדם הסביר. יחד עם זאת הוא סובייקטיבי במובן זה, שנבחנת בו התנהגותו של אדם סביר במצבו של הנפגע. יש לחשב את הפסדי השתכרותו של אדם כזה על-יסוד מצב בריאותו שלאחר עריכת הניתוח (ראו: ד' קציר, שם, סעיף 394). ביטוח לאומי:

(51) מה הדין במקרה שהנפגע לא דיווח על תאונת דרכים לביטוח לאומי ?

מה הדין בסוגיית חובת ההודעה של הנפגע לביטוח לאומי ? הכלל הוא, שבתי המשפט נוהגים בליברליות בדרך מתן ההודעה האמורה (ראו: ע"א 49/77, בעמ' 189; ד' קציר, שם, בעמ' 548- 549). המטרה התחיקתית של מתן ההודעה היא לאפשר למוסד לביטוח לאומי להצטרף לתביעה כנגד הצד השלישי באותם הליכים שננקטו, בידי הנפגע, במיוחד במקרים שמתברר שביטוח לאומי ממילא אינו מפעיל את זכותו לתבוע את הצד השלישי, כמו למשל במקרה שבו התאונה ארעה בשרות המעביד וחברת הביטוח ביטחה את רכב המעביד. (52) מהי הדרך הנכונה לחשב ניכוי רעיוני מפיצויים ?

הדרך הנכונה לחישוב היא לקבוע קודם את סכום הנזק, כולל כאב וסבל, אחר כך לנכות את שיעור הרשלנות התורמת (במקרה של תביעת נזיקין), ולבסוף לנכות את תשלומי הביטוח הלאומי. כך יש לנהוג הן לגבי הסכומים שנפסקו לגבי העבר והן לגבי אלה הנפסקים לעתיד (ע"א 650/78; ע"א 709/80; ע"א 487/82, בעמ' 25; ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 2, תשמ"ו) 544- 546). קטינים:

(53) איך אפשר "לנחש" הפסדי השתכרות של בני נוער ?

למרות שאין אחידות דעות ביחס לקביעת סכום גלובאלי על הפסד לעתיד במקרים רגילים (ע"א 629/70, 680, 681; ע"א 611/70; ע"א 580/72) הרי ככל שמדובר בהפסדי שכר של קטינים שלגביהם אין עדיין אינדיקאציות מה תחום התעניינותם, מה תהא דרכם והכשרתם, ומה צופן להם העתיד, ממילא אין בסיס לעריכת חישובים מדויקים על בסיס אחוז הנכות והשכר המשוער לאורך ימים. ובמקרים כגון זה, הדרך של קציבת סכום גלובאלי הולם. נזק נפשי:

(54) האם אפשר לקבל פיצויים על פגיעה נפשית עקב תאונת דרכים ?

בישראל עדיין ניכרת המגמה, לא כללית, שלא לפסוק פיצויים עבור נזק נפשי גרידא, שאינו מתבטא או מלווה בנזק פיסי (כזו היא הפסיקה בהקשר לעוולת הרשלנות. ראה לעניין זה ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תמר, תשמ"ג) 289-291). אולם בחקיקה החדשה - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה­-1975 מוגדר "נזק גוף" בסעיף 1 כ-"...פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי", מכאן שבמסגרת חוק זה נפסקים פיצויים גם כשהנזק הוא נפשי גרידא. נזק קוסמטי:

(55) האם מקבלים פיצויים על נזק קוסמטי ?

ייתכנו מקרים, בהם מגבלות גופניות כתוצאה מהתאונה אינן באות לידי ביטוי כזה, שניתן לאמוד אותן בהפסד מוחשי מוערך, או כי הנזק אינו פונקציונאלי מבחינה רפואית גרידא אך בכל זאת עשוי להפריע לניזוק בהפקת הכנסה, דוגמת נזק קוסמטי קשה, כגון צלקת בפניה של אשה; במקרים כאלה מיטשטשים הגבול והאבחנה, אם יש לשייך את הפיצוי בפריט של הפסד הכנסה או בפריט של כאב וסבל. אם אמנם מתבררות נסיבות כאלה, נראה שאין אפילו להירתע מפסיקת סכום גלובאלי אחד הן עבור הפסד השתכרות והן על כאב וסבל (ת"א (ת"א) 4548/70, במע' 444). אמנם אין להרחיק לכת עד כדי פסיקת סכום גלובאלי אחד ויחיד על כל סוגי הנזקים, אולם, בהעדר קריטריונים ודאיים לצורכי חישוב הפסד השתכרות בעתיד, וכיצד יתבטא המום או הנכות הגופנית על הפקת הכנסה באותו מסלול בו יבחר הנפגע, אין למצוא פסול בפסיקת סכום גלובאלי, הגם שהתבססות על שיעור הנכות הרפואית כבסיס להערכת שיעור הפיצוי גם היא מקובלת (ע"א 361/59, בע"מ 482; ע"א 151/59, 157, בעמ' 306; י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, דיני והנזיקין (י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ז) 605). תשלום תכוף:

(56) מה זה תשלום תכוף ? האם אפשר לקבל כסף מהביטוח לפני שהתיק מסתיים ?

במקרה של "תשלום תכוף" חרג המחוקק מגישתו המסורתית וקבע קשר משפטי ישיר בין הניזוק לחברת הביטוח בלא צורך בפסק-דין נגד חברת הביטוח - מקרה זה עניינו בהטלת חובה על חייב בפיצויים לשלם "תשלום תכוף" לניזוק (סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). זהו תשלום ביניים, לכיסוי הוצאות (סעיף-קטן (א)(1)) ולסיפוק צרכי מחיה (סעיף-קטן (א)(2), שניתן לקבלו בנפרד מיתר הפיצויים. חובה זו לתשלום תכוף הוחלה "גם על מבטח שביטח חבות לפי חוק זה" (סעיף 5(ד) לחוק הפיצויים). נמצא, כי בעניין זה נוצר קשר ישיר בין הניזוק לבין מבטחו של הנוהג, ושוב אין צורך בפסק-דין נגד הנוהג, כדי לחייב המבטח בתשלום זה (ראו: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט) 45). כבר מתחילתו של חוק הפיצויים ותקנות הפיצויים נשמעו דברי ביקורת על ההסדר שנמצא בם לתביעה לתשלום התכוף, המעורר שאלות וקשיים ומותיר בעיות רבות ללא פתרון. הוטל אף ספק, באיזו מידה הסדר זה יצליח להשיג את מטרתו להביא לידי סיפוק צרכיו החיוניים של הנפגע באופן מזורז. שכר טרחת עורך דין תאונות דרכים:

(57) כמה משלמים לעורך דין תאונות דרכים ?

אם שכר הטרחה נקבע לפי תוצאות הטיפול בתיק, כלומר לפי אחוזים, הוא לא יעלה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע, כאשר התיק נסגר בפשרה לאחר שהוגשה תביעה: 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע ואם היו הליכים משפטיים וניתן פסק דין 13% מהסכום שנפסק. עוד קובע החוק כי מי ששילם שכר טרחה גבוה מהמותר, העולה על התעריף המקסימלי, זכאי להחזר העודף. (58) האם עורך דין יכול "לאסור" על הלקוח להחליף אותו בעורך דין אחר ?

התשובה היא - לא. סעיף בהסכם שכר טרחה האוסר להחליף עורך דין, מנוגד לפסיקה לפיה זכותו של הלקוח להחליף ייצוג הינה זכות חוקתית, המהווה חלק מהאוטונומיה של הרצון הפרטי ומעוגנת בכבוד האדם (ראו: בג"צ 4330/93 פריד גאנם נגד ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, פ"ד נ(4) 221 (1996). (59) האם ניתן להחליף עורך דין בעיצומו של הליך בבית המשפט ?

יש להבחין בין מקרה בו הייצוג המשפטי נפסק ביוזמת הלקוח שבוחר שלא להיזקק עוד לשירותיו המשפטיים של עורך הדין, לבין מקרה שבו עורך הדין מודיע על הפסקת הייצוג בשל חילוקי דעות עם הלקוח או סכסוך שאינם מאפשרים את המשך הייצוג בכפוף ליחסי האמון הקיימים בין עורך הדין ללקוח, שכן במקרה בו הפסקת הייצוג נעשית ביוזמת הלקוח הזכאות של עורך הדין לתשלום שכר ראוי ברורה יותר ולא מתעורר הקושי. (60) מה גובה שכר הטרחה בנסיבות של הפסקת ייצוג ?

גישת בית המשפט היא כי עצם העובדה שהייצוג המשפטי של הלקוח נפסק בטרם הושלם הטיפול המשפטי בעניינו, אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לשלול מעורך הדין את שכר טרחתו. רק מקום בו הפסקת הייצוג נובעת מאשמתו של עורך הדין, מוצדק לשלול את שכרו, וזאת בהתאם לעיקרון לפיו אין החוטא יוצא נשכר. תאונת דרכים