תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב ..וכן מאורע שנגרם עקב ... או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי, ואולם לא יראו..." ההגדרה כוללת הגדרת בסיס, שלוש חזקות חלוטות מרבות וחזקה חלוטה ממעטת אחת. בהתאם לפרשת עוזר (רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(3) 532) יש לבדוק האם מאורע כלשהו מהווה תאונת דרכים בשלושה שלבים. בשלב ראשון יש לבדוק האם המאורע מהווה תאונת דרכים לפי ה"הגדרה הבסיסית", כלומר, מאורע שנגרם עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. בשלב שני, אם המאורע אינו מהווה תאונת דרכים לפי ה"הגדרה הבסיסית", יש לבדוק האם המאורע מהווה תאונת דרכים לפי אחת החזקות החלוטות המרבות. בשלב שלישי, אם המאורע מהווה תאונת דרכים לפי ההגדרה הבסיסית או לפי אחת החזקות החלוטות המרבות, יש לבדוק האם חלה על המקרה החזקה החלוטה הממעטת המוציאה את המאורע מגדר תאונת דרכים (ראו ברע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל - עבודות מתכת (טרם פורסם) ; רע"א 7509/98 אורן כהן נ' הפניקס הישראלית חברה לביטוח פ"ד נד(1), 250). "ההגדרה הבסיסית" : ההגדרה הבסיסית כוללת בחובה שישה רכיבים (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ר' ברע"א 8061/95 הנ"ל בעמ' 557). די שרכיב אחד לא יתקיים כדי לשלול את תחולת ההגדרה הבסיסית. המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק הפיצויים והוא מהווה חלק מה"הגדרה הבסיסית". ההגדרה של "שימוש" היא: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול - דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". סיכון תעבורתי : נקבע כי במסגרת המבחן התחבורתי, השאלה היא: "האם השימוש שנעשה ברכב הוא בגדריו של סיכון תעבורתי. על פי גישה זו ייעודו של כלי הרכב לעניין חוק הפיצויים - והדבר עולה עתה גם מהגדרת הביטוי 'רכב' - הוא לשמש לתחבורה יבשתית. יעוד זה יוצר, מעצם טבעו, סיכון תעבורתי. כל שימוש ברכב הגורם נזק גוף והנופל לגדריו של סיכון תעבורתי זה הוא 'למטרות תחבורה'". (ר' ברע"א 8061/95 הנ"ל בעמ' 564-563; ע"א 4469/95 חדר יונס דראושה נ' אררט - חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ(3), 475, בעמ' 482; ע"א 3024/94 אלי יונאי נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ תק-על 97(3), 842 ,בעמ' 848). גרירה - כסיכון תעבורתי : ברע"א 7509/98 הנ"ל נקבע כי בגרירה עצמית של ג'יפ יש לראות "שימוש ברכב מנועי" וסיכון תחבורתי. "הכננת נועדה לחילוץ עצמי של הג'יפ. חילוץ עצמי מהווה גרירה עצמית של הג'יפ. על כן, ניתן לסווג את פעולת החילוץ העצמי כ"גרירה". ממילא, גם תאונות שיתרחשו במהלך פעולות ההכנה לגרירה יסווגו כ"גרירה" וכ"שימוש ברכב מנועי". השאלה היא, האם במקרה דנן, בו הג'יפ לא היה תקוע ולא היה זקוק לגרירה, עדיין יש לסווג את התאונה שהתרחשה כתוצאה מהשימוש בכננת כגרירה? התשובה על כך, לדעתי, היא חיובית. הגדרת ה-"שימוש" אינה קובעת כי "גרירה" תחשב כתאונת דרכים כאשר הרכב תקוע. נחיצות הגרירה אינה רלוונטית להגדרה, ממש כשם שנחיצות הנסיעה ברכב אינה רלוונטית לשאלה האם הנסיעה מהווה "שימוש". אין מקום להגביל את המונח "שימוש" לשימוש נחוץ בלבד (השוו: רע"א 5738/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)). על כן, אין בעובדה כי הג'יפ לא היה תקוע בנסיבות המקרה, כדי לשלול את התקיימות יסוד "הגרירה" (ברע"א 7509/98 הנ"ל בעמ' 256-257) כבר נפסק: 'אכן עלינו להימנע מיצירתן של הבחנות דקות ודקיקות שלא נוכל לעמוד בהן. עלינו לקבוע עקרון כללי, שיחיל דין אחד על מצבים דומים. דין זה מתייחס לסיכון שהשימוש ברכב גורר אחריו" (ר' ברע"א 8061/95 הנ"ל בעמ' 873; רע"א 1389/98 מזאוי נאסיף נ' מדינת ישראל ו3 אח' פ"ד נג(3), 207 ,בעמ' 216-217) גרירת רכבתאונת דרכים