הלכה היא כי לבית משפט סמכות שבשיקול דעת לפסוק עד 10% פיצוי מקסימלי בגין כאב וסבל ללא נכות (וראו ע"א 284/88 אורית גבאי ואח' נ' פוגל יוסף ואח', פ"ד מו(4) 837 (1992). בע"א 146/87, נפסק כי גם במקרים שבהם יש תחולה לתקנה 2א לתקנות, יש בסמכות בית-המשפט להשלים הפיצוי בגין נזק לא ממוני עד 10% מהסכום המקסימלי. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##ע"א 235/78, הורנשטיין נגד "ירדניה" ואח', פ"ד ל"ג (1) 346 (כב' השופט א' ברק).## אשפוז לצרכי חישוב כאב וסבל כולל אשפוז בבית-חולים לחולים כרוניים. ##ע"א 184/80, אייגלר נגד "המגן" פ"ד ל"ה (3) 518 (כב' הנשיא שמגר).## דחיית הטענה שנטענה ע"י עורך דין תאונות דרכים כי תקנה 4 לתקנות הנזק הלא ממוני בדבר פיצויים במות הניזוק (25% מהסכום המקסימלי) הינה בבחינת חריגה מסמכות. סמכות לקבוע "מבחנים" כוללת סמכות לקבוע אמות מידה בין סוגים שונים של נפגעים. קביעת אחוז מסכום בסיסי משתנה הינה מבחן לחישוב. ##ע"א 116/81, עזבון המנוח קנאפו נגד תוסיה כהן, פ"ד ל"ו (4) 580 (כב' השופט א' ברק).## אין להעניק לעזבון אלא את הפיצוי לפי תקנה 4 לתקנות הנזק הלא-ממוני (25% מהסכום המכסימלי). ##ע"א 311/85, אפראימוב ואח' נגד סקוריטס ואח', פ"ד מ"ב (5) 191 (כב' השופט י' מלץ).## החישוב של נזק לא ממוני נקבע לפי מפתח נוקשה עם הגלת תקרה. קטין אינו זכאי לפיצוי על "אובדן ילדותו" והוריו אינם זכאים לפיצוי בגין כאב וסבל על שום שבנם הפך לנכה. ##רע"א 579/86, לוי נגד חנן בן-חורין ואח' (החלטתו של כב' הנשיא שמגר מה-16.10.86, ראה עמ' 567).## תקנה 4 לתקנות הנזק הלא-ממוני אינה מקנה לעזבון כל עילת תביעה נוספת ועצמאית מעבר לעילות שהיו לנפטר וגם אינה פותחת פתח לתשלום נוסף ל-25 האחוזים שהתקנה מדברת בהם על הסכום המכסימלי. ##ע"א 60/87, כרמלה אילוז נגד "הפניקס" ואח', פ"ד מ"ב (3) 643 (כב' הנשיא שמגר).## לצורך חישוב הפיצוי בגין נזק לא ממוני לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים יש לקחת בחשבון את האחוז המשוקלל של אחוזי הנכות הרפואית על-פי חישוב מצטבר ולא את הסך הכולל החשבוני של אחוזי הנכות. ##ע"א 146/87, מדינת ישראל נגד רוזנברג רם, פ"ד מ"ג (3) 421. (פסק-דינו של כב' השופט ת' אור מה-3.9.89, ראה גם עמ' 565 (ב)).## בדחותו את הערעור על פסק-הדין ב-ת"א (חי') 122/84 הנ"ל, פסק כב' השופט אור: "הכוונה הגלומה בתקנה משנה (ב) (לתקנות הנזק הלא ממוני) היא, לאפשר פיצוי על פי שיקול דעת בית-המשפט עד לסכום צנוע יחסית, כשאין לדעת בית-המשפט בסכום הפיצוי לפי התקנות 2 (א) לתקנות להוות פיצוי נאות לנפגע. אמור מעתה, שבכל מקרה בו נפגע אדם מתאונת דרכים, ובחישוב הנזק לפי תקנות משנה (א) סכום הפיצוי על הנזק הלא ממוני בגין התאונה אינו מגיע לשעור של 10% מהסכום המכסימלי, מוסמך בית-המשפט לפסוק לו פיצוי כולל בגין נזק לא-ממוני עד כדי שעור זה. בית-המשפט מוסמך לפסוק פיצוי על נזק לא-ממוני בגבולות הסכום הכולל של 10% מהסכום המכסימלי, בין אם נותרה נכות צמיתית בשעור נמוך ובין אם לאו, בין אם הנפגע היה מאושפז ובין אם לאו. פיצוי על נזק לא ממוני בשעור העולה על 10% חייב להיות מעוגן בדרך החישוב על פי תקנה משנה (א). אך פסיקת פיצוי עד שיעור זה, מסור לשיקול דעת בית המשפט, ללא שהוא כבול, מבחינת סמכותו לפסוק עד שיעור של 10% מהסכום המכסימלי, לשאלה אם ובאיזה שעור נשאר הנפגע נכה, ואם וכמה ימים היה מאושפז." ##ע"א 284/88, אורית גבאי ואח' נגד פוגל יוסף ואח' (פסק-דינו של כב' השופט ד' לוין מה-1.10.92, ראה עמ' 565 (ח)).## א. במקרה בו מוענק פיצוי בגין נכות צמיתה כתוצאה מפגיעה מסוימת על-פי תקנה 2 (א) לתקנות, אין מקום להעניק פיצוי נוסף על-פי תקנה 2 (ב) בגין פגיעות נוספות באותה תאונה. ב. תק' 2 (ב) משאירה לבית-המשפט שיקול-דעת לקבוע פיצוי עד לשיעור כולל של 10% מהסכום המכסימלי במקרים בהם שיעור הנכות שבבסיס התביעה לפי תקנה 2 (א) אינו מגיע ל-10% מהסכום המכסימלי. ##ע"א 589/89, שרה רקוביצקי נגד נורוויץ יוניון ואח', פ"ד מ"ז (1) 726 (פסק-דינו של כב' השופט מצא מה-15.3.93, ראה גם עמ' 859).## 1. בחישוב הפיצויים בגין הנזק הלא-ממוני יש לקחת בחשבון את מלוא הנכות הצמיתה שנגרמה לנפגע עקב התאונה, ואין לגרוע ממנו דבר בגין נכות קודמת. 2. נוסח תקנה 2 (1) לתקנות הפיצויים, המזכה נפגע בפיצוי עבור ימי האשפוז, כוון, אמנם, למקרה השכיח שבו הפגיעה בתאונה היא זו המצריכה את אשפוזו של הנפגע, אך לשון התקנה אינה חוסמת את הפירוש שגם אשפוז, שהצורך בו נבע הן מן הפגיעה בתאונה והן מסיבות נוספות, יוכל להימנות – בשיעור חלקו היחסי המשוייך לפגיעה – במניין ימי האשפוז, עליהם יש לזכות את הנפגע בפיצוי. 3. היות ותקנה 2 (א) (1) מדברת בלשון עבר "מספר הימים שבו היה הניזוק מאושפז" – הכוונה היא שימי אשפוז הצפויים לבוא בעתיד לא יזכו את הנפגע בפיצוי נוסף בגין הנזק הלא ממוני הכרוך בהם. מאידך, יש להדגיש שתחולת התקנה אינה מוגבלת לאשפוז שהחל וגם הסתיים לפני מועד מתן פסק-הדין. מקום בו הפגיעה בתאונה מעוררת את הצורך באשפוז הצפוי להימשך גם לאחר פסק-הדין, אין מניעה לכלול בחישוב הפיצוי את ימי האשפוז שעד מתן פסק-הדין. 4. שעה שהתאונה זרזה את אשפוזה של הנפגעת בבית-חולים עד סוף תוחלת חייה ובהעדר כל אינדיקציה עד כמה החישה הפגיעה את הצורך באשפוז, אישר בית-המשפט השתתפות גלובלית באשפוז זה. ##ע"א 2572/90, חיים קרחש ואח' נגד אליהו בן עזרא ואח' (פסק-דינה של כב' השופטת דורנר מה-18.2.96, ראה עמ' 3422).## נדחה ערעור התלויים על פסק-דין ב-ע"א (ב"ש) 66/88 הנ"ל ונפסק: אין להחיל בדרך היקש את הלכת אלסוחה על נזקי תלויים. לגבי נזקי תלות קובע סעיף 80 לפקודת הנזיקין כי הם זכאים "להפסד ממון שסבל כל אחד מהם עקב מות הנפגע". פיצויים אלו נתפרשו בפסיקה עקבית וממושכת כפיצוי בעד "נזק ממון" כמובנו לפי סעיף 2 לפקודה, ועל-כן הם אינם זכאים לפיצוי בגין הכאב והסבל שנגרם להם בגין מות אימם. יתכן כי אפשר לבנות קונסטרוקציה משפטית המאפשרת הענקת פיצויים לתלויים עבור נזק ללא ממוני, ואולם לנוכח ההסדר בחוק ובפסיקה במשך עשרות שנים, שינוי ההלכה הוא עניין למחוקק. ##ע"א (י-ם) 111/80, "קרנית" נגד ברוך (החלטתו של כב' השופט וייס, לא פורסמה, ראה עמ' 546).## יש להעניק פיצוי בגין כאב וסבל לפי תקנה 2 ב' לתקנות הנזק הלא-ממוני גם במקרה מתאים של פיצוי בגין ימי אישפוז. ##ע"א (ת"א) 196/80, עזבון המנוח פרייליך נגד מדינת ישראל ואח', פ"מ תשמ"ב (ב) 133 (כב' הנשיא ב' כהן).## אין להעניק פיצוי בגין כאב וסבל לנפגע שהיה שרוי בחוסר הכרה משך 28 יום מאז התאונה ועד לפטירתו. ##המר' (ת"א) 5228/80, שמואל פוסטלניג נגד "פול" חברות הביטוח הישראליות, פ"מ תשמ"א (ב) 460 (כב' השופט מ' אילן).## דחית הטענה כי תקנה 2 לתקנות הנזק הלא-ממוני היא חריגה מסמכות החוק ובלתי-סבירה. ##ת"א (חי') 1632/81, מסעודה נגד "קרנית" (פסק-דינו של כב' השופט בן יאיר, לא פורסם).## התובע רשאי לוותר על פיצוי לפי תקנה 2 (א) (1) לתקנות הנזק הלא-ממוני ואז יהיה זכאי לפיצוי לפי תקנה 2 ב'. כל פירוש אחר יביא לאבסורד. ##ת"א (חי') 574/82, יחזקל נגד "אליהו", פ"מ תשמ"ד (ג) 63 (כב' השופט מ' בן-יאיר).## על-פי פסיקת בית-המשפט העליון יש לפסוק לעזבון פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון רק לפי תקנה 4 לתקנות הנזק הלא-ממוני. ##ע"א (ת"א) 413/83, בהט נגד "קרנית" (לא פורסם, פסק-הדין של כב' השופטים בן-דרור ואילן לעומת טלגם מה-20.3.84, ראה עמ' 555).## ערעור על ת"א 22962/81 הנ"ל שנדחה: תקנה 2 ב' לתקנות הנזק הלא-ממוני באה לאפשר פיצוי רק: 1. למי שאין פיצוי לפי תקנה 2 א'; 2. בתוספת לתקנה 2א' לגבי נזק לא-ממוני מסוג אחר, למשל: קיצור תוחלת חיים, הפסד סיכויי נישואין, או צלקת מכערת. ##ת"א (חי') 122/84, רוזנברג נגד מדינת ישראל (החלטתה של כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן מה-22.1.87, ראה עמ' 564).## "לא מתקבל על הדעת שאדם שאושפז ליום אחד והוא זכאי על כך לפיצויים לפי תק' 2 (א) לתקנות הנזק הלא-ממוני, לא יהיה זכאי לפיצויים לפי תק' 2 (ב), גם כאשר ביהמ"ש מוצא שהוא סובל נזק שאינו נזק ממון אשר ראוי לפיצוי במסגרת 10% מן הסכום המירבי, רק משום שהוא זכאי לפיצוי בעד יום אישפוז". החלופה השניה בתקנה 2 (ב) מתייחסת לנזק שאינו מכוסה על-פי תקנה 2 (א) לפיכך כאשר התובע סבל משבר בלסת, חתך בשפה התחתונה, קרע באף, כאבים בברך וכאב-ראש אנו מצויים בגדר החלופה השניה ולכן הוחלט להעניק לנפגע בנוסף, את מלוא הסכום במסגרת 10% מן הסכום המירבי. הערעור נדחה -ע"א 146/87 ##ת"א (ת"א) 2139/84, עזבון המנוח אריאל ז"ל נגד "אגד" בע"מ (פסק-דינו של כב' השופט י' גרוס מה-27.11.86, ראה עמ' 608 (כד)).## המנוח היה הבעלים, המנהל והעובד היחיד (כמעט) של החברה. הוא קיבל משכורת חודשית אשר שיעורה עלה על שילוש השכר הממוצע במשק. לאחר התאונה ובעקבות הפסקת תיפקודו, נאלץ בנו, שהיה מרצה באוניברסיטת ת"א, ל"תפוס" את מקומו של אביו כמנהל החברה בצירוף עובד נוסף. הודות להשתלבות הבן לא חלה למעשה, ירידה בהכנסות החברה. כעבור 34.5 חודשים מיום התאונה נפטר המנוח שלא כתוצאה מהתאונה. בית-המשפט פסק לעזבון המנוח את מלוא הפסדי השכר בשיעור של שילוש השכר הממוצע במשק במשך כל תקופת חיי המנוח מהנימוק שסעיף 19 (א) לפקודת הנזיקין קובע כי במקרה של פטירת אדם מוסיפים כל עילות התביעה בשל עוולות שעמדו לנפטר, לעמוד בעינן לטובת עזבונו. סע' זה הוחל אף על חוק הפיצויים ואין זה משנה אם הבן הוא היורש היחידי או מנהל החברה: "יש להבחין בין החברה לבין המנוח. הוכח בעליל כי המנוח לא השתכר ולא היה מסוגל להשתכר עקב פגיעתו, והמשכת עסקי החברה תודות לגורמים אחרים, אין בה כדי לשלול את זכותו לפיצוי על אובדן הכנסתו. למעשה ניתן גם לומר כי תחת המנוח הוכנסו לעסק עובדים אחרים, הבן יואב ואבנר לוי, שמילאו את תפקידיו ושכרו הועבר אליהם, כך שגם מבחינה זו יש לפצותו על אובדן מלוא שכרו." ##ת"א (נצרת) 441/85, קז'קרו נגד "מגדל" (פסק-דינו של כב' השופט י' אברמוביץ מה-4.6.86, ראה עמ' 596).## גם אם התובע שוהה במחלקה סיעודית בבית-אבית, אין לראות את בית-האבות כבית-חולים, או כמוסד לטיפול בחולים או בנכים שבו מאושפז התובע, ואין לראות כלל את שהייתו במוסד זה או כל חלק הימנה, במסגרת אשפוז לצורך כאב וסבל, גם אם במסמכים שהומצאו על-ידי בית-אבות צויין מחיר אשפוז לרבות הוצאות אשפוז התובע. עובדתית קבע השופט כי כתוצאה מהתאונה הוקדם שלב ההזדקקות של התובע, שהיה כבן 72 עובר לתאונה, לאשפוז סיעודי, בכ-3 שנים. ##ע"א (נצרת) 39/88, נסייר נגד "שמיר" חברה לביטוח בע"מ (פסק-דינו של כב' השופט ת' אור מה-28.11.88, ראה עמ' 568(א)).## המערערת נפגעה בתאונת דרכים, נותחה, ובניתוח זה הוצא מבטנה עובר מת. טענתה היתה כי אותו עובר היה נושא זכויות קודם מותו, ויכול להנחיל על-כן לעזבונו וליורשיו 25% מהסכום המכסימלי לפי תקנה 4 לתקנות לחישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון. התביעה נדחתה ונפסק: "זכותו של עובר תלויה בכך שיעשה ל"אדם" בעל כושר לזכויות ולחובות, ולכן יכול הוא להגיע רק מלידתו כאמור בסעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות… לא יכול להיות "אדם" במובן זה, מי שטרם נולד והוא עדיין עובר או שמת קודם צאתו מבטן אמו" ומכאן שאין הוא נפגע על-פי חוק הפיצויים. ##ע"א (ב"ש) 66/88, מדינת ישראל ואח' נגד חיים קרחש ואח' (פסק-דינו של כב' השופט בנאי מה-11.2.90, ראה עמ' 3419).## בית-המשפט קיבל את ערעור המדינה בנוגע לפיצוי שפסק בית-המשפט קמא לבניה הבגירים של המנוחה בפריט של כאב וסבל שנגרם להם "בהילקח מהם לפתע ושלא בדרך הטבע אימם", ופסק: "השופט קמא לא רשאי היה להתעלם מהלכות ברורות של בית-המשפט העליון בעניין זה, אף אם הוא מצטרף לדעת אחרים שמתחו ביקורת על הלכה זו." הערעור נדחה, ע"א 2572/90 ##ת"א (י-ם) 150/90, ישראל כהן נגד "מגדל" חברה לביטוח בע"מ (פסק-דינה של כב' השופטת מ' ארד מה-13.10.93, ראה עמ' 1417).## נפסק: "אשפוז יום" הינו בגדר אשפוז לעניין תקנה 2 לחוק הפיצויים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון). ##ת"א (נצ') 255/90, המר' 547/92, זרדוק אברהם נגד "צור-שמיר" חברה לביטוח בע"מ (החלטת כב' השופט משאלי מה-28.6.92, ראה עמ' 1860).## נפסק: די בסיכוי קלוש שבסופו של דבר יסטה מומחה רפואי מחוות-דעתו, על-מנת שבית-המשפט לא יעתר לבקשה לפסק-דין חלקי בגין כאב וסבל. ##ת"א (מחוזי-ת"א) 944/90, עזבון דורית רוט נגד "קרנית" (פסק דינה של כב' השופטת שרה סירוטה מה-18.5.98, ראה עמ' 7502).## האם שהותו של נפגע בבית אבות סיעודי כלולה ב"ימי האישפוז" בגינם הינו זכאי לפיצוי במסגרת ראש הנזק של כאב וסבל? בית המשפט אינו רשאי לבחון את פרטי הכאב והסבל האינדבידואלים שסבל הניזוק, אלא עליו להשתמש בממדים אוביקטיביים טכניים: ימי אישפוז ואחוזי נכות ולקבוע על פיהם את פרטי הנזק הזה. ההנחה הכללית היא, שככל שרבים ימי האישפוז וככל שגדלים אחוזי הנכות – גדלים גם הכאב והסבל, משום כך, אין מקום להבדיל, בעניין זה, בין "ריפוי דינמי", הניתן בבי"ח מן השורה, ל"ריפוי סטטי", הניתן למי ששוהה בבית חולים לחולים כרוניים או במוסדות סיעודיים. לפיכך נפסק, כי שהותו של נפגע בבית אבות סיעודי (להבדיל מבית אבות גרידא) נכלל במסגרת "ימי האישפוז" לצורך חישוב הפיצוי בגין כאב וסבל. ##ת"א (י-ם) 47/92, ניסים שחר נגד "דולב" חברה לביטוח בע"מ (פסק-דינה של כב' השופטת מ' ארד מה-11.10.93, ראה עמ' 1659).## שהות בבית הבראה צבאי לא הוכרה כאשפוז בבית-חולים לצורך חישוב כאב וסבל, על-אף שבכותרת המסמך משם צויין "הודעה על שחרור ממתקן אשפוז". התובע אומנם ביצע בבית-ההבראה פיזיוטרפיה לחיזוק השרירים, ואולם בהעדר אישור רפואי שהוא נזקק לאשפוז נוסף בבית-חולים לאחר ששוחרר מבית-חולים "שיבא", שהותו בבית ההבראה לא תיחשב כאשפוז לצורך הנ"ל. ##ת"א (חי') 160/92, אלברט יפרח ואח' נגד "כלל" חברה לביטוח בע"מ (פסק-דינו של כב' השופט אריאל מה-4.3.96, ראה עמ' 3501).## נפסק: קיצור תוחלת חיים מהווה ראש נזק נפרד לעניין כאב וסבל והפיצוי בגינו אינו נכלל בקביעת הנזק הלא ממוני שנקבע בסעיף 4 (2) לחוק הפלת"ד. פיצוי בראש נזק זה הוכלל בחוק הפיצויים על-ידי אימוץ ראשי הנזק שבפקודת הנזיקין בסעיף 4 לחוק הפלת"ד, ומכל מקום, משחוק הפיצויים אינו שולל פיצוי כזה, יש לפרש את החוק והתקנות בהתחשב גם בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, כמאפשר פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים כראש נזק נפרד. ##ת"א (י-ם) 25/93, אילון בתיה נגד "הסנה" חברה לביטוח בע"מ ואח' (החלטת כב' השופטת שידלובסקי אור מה-10.4.94, ראה עמ' 2078).## בא-כוח התובעת עתר למתן פסק-דין חלקי לתשלום נזק לא ממוני לאור חוות-דעת מומחה בדבר נכות אורטופדית בשיעור 30%. בית-המשפט דחה את העתירה ופסק: ניתן לתת פסק-דין חלקי כאשר אין חילוקי דעות לגבי הסכום או כאשר יש הודאה בשיעור חלק מהנזק. היות ובמקרה הנדון הודיעה המבטחת כי גובה הנכות אינו מקובל עליה וכי בדעתה לחקור את המומחה על חוות-דעתו, אין הסכמה או הודאה כאמור ולא ניתן לתת פסק-דין חלקי. ##ת"א (חי') 422/93, אמין עאסלה נגד "כלל" חברה לביטוח בע"מ (החלטת כב' השופט אריאל מה-2.9.96, ראה עמ' 3813).## נפסק: סמכות בית-המשפט למתן פסק-דין חלקי לפי תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, היא סמכות שבשיקול-דעת ויש לקחת בחשבון במסגרתה, בין השאר, גם תשלומים אשר שולמו לתובע בעבר במסגרת תשלום תכוף ולשקול מהו הסכום הסופי שייפסק שמא יעלו הסכומים ששולמו על סכום זה. כמו-כן יש להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. במקרה הנוכחי, בהתחשב בכך שהמבטחת הכחישה חבות בטענה כי התאונה אינה תאונת דרכים, ובכך שהמומחה הרפואי טרם נחקר כך ששיעור הנכות עדיין במחלוקת, דחה בית-המשפט את הבקשה למתן פסק-דין חלקי בגין נזק שאינו ממוני. ##ת"א (י-ם) 1451/96, חאג' עיזאת מסוודה נגד "אמריק" חב' לביטוח בע"מ (פסק-דינה של כב' השופטת רות אור מה-31.5.00, ראה עמ' 7554).## המחלוקת בין הצדדים היתה האם יש לכלול בחישוב ימי האשפוז לעניין הנזק הלא ממוני גם את תקופת שהותו של התובע במוסד "חמדת הרים"? נפסק כי תק' הבריאות העם (רישום בתי-חולים) (תיקון) התשנ"א – 1994 קובעות כי "אשפוז סיעודי" דורש "מעקב קבוע רפואי מיומן במסגרת בעלת אופי רפואי במשך 24 שעות ביממה לתקופה ממושכת" ואילו "חולה סיעודי" מוגדר כאדם שמצב בריאותו ותפקודו ירודים כתוצאה ממחלה כרונית והוא סובל מבעיות רפואיות הדורשות מעקב רפואי מיומן במסגרת בעלת אופי רפואי לתקופה ממושכת. בית חולים ומחלקות לחולים כרוניים/סיעודיים מיועדים לאשפוז חולים שהוגדרו כחולים כרוניים ותשושי נפש. כלומר, "חולה סיעודי" או "אישפוז סיעודי" הם רק כאלה הדורשים מעקב רפואי מיומן במסגרת בעלת אופי רפואי. מאחר והתובע אינו "חולה סיעודי" שכן אינו דורש מעקב רפואי מיומן 24 שעות ביממה, והמוסד "חמדת הרים" איננו בית חולים סיעודי במובן שאיננו מסגרת בעלת אופי רפואי, הרי שתקופת שהותו של התובע במוסד זה לא תובא בחשבון לעניין הפיצוי בגין ימי האשפוז לפי התקנות בשל נזק שאינו נזק ממון. ##ת"א (י-ם) 1641/97, עבד אל עזיז אבו נג'מה נגד "קרנית" (פסק-דינו של כב' הנשיא ורדי זיילר מה-28.6.00, ראה עמ' 7621).## יש והטיפול למאושפזים בבית החולים הוא מן הסוג שמחד איננו מצריך שהיית לילה ואולם הוא מצריך מצד שני שהייה מסיבית בבית-החולים לאורך ימים שלמים, אם כי בלי לינת לילה. משקבע המחוקק כאחד הפרמטרים לגובה הפיצוי בשל נזק בלתי ממוני את ימי האשפוז, הוא ביקש "ללכוד" בתחום ימי האשפוז את אותו מצב בו נזקק הנפגע לשהייה רבת היקף ולאורך זמן בבית-החולים. מבחינה זו "אישפוז יום" איננו רק כינוי שניתן על ידי בית-החולים לסיטואציה בה נתון המאושפז, אלא המילה אשפוז מבטאת את המהות של "זיקת ההימצאות" שלו בבית החולים, היא זיקה שיש בה יסוד של אשפוז. לפיכך, נפסק שבקביעת הנזק הבלתי ממוני יובאו בחשבון ימי האשפוז היומי – כימי אשפוז לצורך חישוב נזק בלתי ממוני. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976: בתוקף סמכותי לפי סעיף 4(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרה: בתקנות אלה, "הסכום המקסימלי" - הסכום המקסימלי שנקבע בסעיף 4(א)(2) לחוק או כפי שהוא הוגדל, צמוד למדד המחירים לצרכן. 2. חישוב הפיצויים: (א) בכפוף לאמור בתקנה 3, סכום הפיצויים יהיה סך הכל של אלה: (1) שני פרומיל מן הסכום המקסימלי כפול מספר הימים שבו היה הניזוק מאושפז בבית חולים, במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה; (2) אחוז אחד מן הסכום המקסימלי כפול אחוזי הנכות לצמיתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה; לענין זה, "אחוזי הנכות" - כפי שנקבעו בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. (ב) לא היה הנפגע זכאי לפיצוי לפי תקנת המשנה (א) או שסבל נזק שאינו נזק ממון שאינו מכוסה על-ידי אותה תקנה, יהיה סכום הפיצויים, הסכום שהוסכם עליו או שייפסק, ובלבד שהסכום לא יעלה על עשרה אחוזים מהסכום המקסימלי. 3. הפחתת סכום הפיצויים: אירעה התאונה למי שמלאו לו ביום התאונה שלושים שנה, יוקטן סכום הפיצויים לפי תקנה 2(א)(2) באחוז אחד לכל שנה שמלאה לו מעל לשלושים שנה. 4. הפיצויים במות הניזוק: נגרם מותו של הניזוק כתוצאה מן התאונה, יהיה סכום הפיצויים לעזבונו עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי. 5. תחילה: תחילתן של תקנות אלה ביום א' בתשרי תשל"ז (25 בספטמבר 1976). ## כאב וסבל מקסימלי - הסבר :## ##בע"א 8452/02 פלוני נ' כהן נטלי, תק-על 2006(1), 2277, קובע כב' השופט א' ריבלין, כדלקמן:## "תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976 קובעות שני מודדים מרכזיים לחישוב הנזק הלא ממוני - שניהם במסגרת הסכום המקסימלי הנקוב בסעיף 4(א)(3) לחוק הפיצויים. סכום הפיצויים בגין הנזק הלא ממוני הוא הסכום המצטבר של מכפלת שני פרומיל מן הסכום המקסימלי במספר ימי האשפוז של הנפגע ומכפלת אחוז אחד מן הסכום המקסימלי באחוזי הנכות הצמיתה שנקבעה לו. ימי האשפוז המשמשים את המודד הראשון כוללים, כך נפסק, את הימים שבהם היה הניזוק מאושפז בבית החולים או במוסד לטיפול בחולים או בנכים והוא כולל גם אשפוז לצורכי סיעוד, אפילו אם נשאר מצבו הרפואי של הניזוק סטטי (ע"א 235/78 הורנשטיין נ' אוהבי פ"ד לג(1) 346). אין להביא בחשבון המודד הראשון את ימי האשפוז העתידיים, כך ניתן ללמוד מלשון התקנה הדוברת זמן עבר, וכך ראוי ללמוד מהגיון החוק והתקנות המבקש ליתן בידי בית המשפט נוסחת חישוב פשוטה שעל גורמיה אין מחלוקת. התוצאה היא כי יש לקבל בעניין זה הערעור ולתקן את פסק הדין באופן שימי "האשפוז לימים" יבוא במניין חישוב הנזק. לפיכך, יפוצה המערער בסכום המקסימלי המשתלם בגין נזק שאינו נזק ממון - לאמור - סכום של 142,693 ₪ נכון ליום פסק הדין בבית משפט קמא. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יתוקן בהתאם". כן ראו ע"א 9079/04 אלון לילך נ' חגי לאופר, תק-על 2007(2) 282 (15.4.07)). (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) תאונת דרכיםכאב וסבל