תקנון החברה הוא מסמך פנימי, בעל אופי חוזי, המסדיר את אופן התנהלותה של החברה: "החוק קובע כי תקנון החברה הינו חוזה בין החברה לבין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם. בכך מאמץ החוק את הדין הקיים, כפי שנקבע בפסיקת בתי המשפט ולמעשה אף מרחיבו בקביעה כוללנית בדבר תחולת חוק החוזים. חברה היא אישיות משפטית הפועלת באמצעות האורגנים שלה, שהעיקריים שבהם הם האסיפה הכללית, הדירקטוריון והמנכ"ל (ראו סעיף 46 לחוק החברות). חלוקת הסמכויות בין האסיפה הכללית לבין הדירקטוריון נעשית על פי הקבוע במסמכי היסוד של החברה - הם התזכיר והתקנון; בכל הנוגע למינוי דירקטוריון לחברה - בהעדר הסדר אחר במסמכי היסוד של החברה, סמכות המינוי נתונה לאסיפה הכללית של בעלי המניות הפועלת על פי רוב רגיל [ראו סעיף 59 לחוק החברות, וכן: ע"א 773/88 רדום נ' מחסני קירור בנמל תל-אביב בע"מ, פ"ד מד(1) 234, 236-237 (1990)]. היחסים החוזיים הנובעים מהתקנון חלים הן על היחסים שבין בעל המניה לבין החברה והן על היחסים שבין בעלי המניות לבין עצמם, זאת גם בדין הקודם, ומקורו בלשון סעיף 23(א) לפקודת החברות. הוראה זו מתבקשת גם לאור הדין הכללי שמכוחו ניתן להכיר בהיבט החוזי של מסמכים אלה. זהו חוזה מיוחד (sui generis) להבדיל מחוזה רגיל וזאת משום: שהחוזה מחייב את החברה, אף כי לא היתה צד לכריתתו. המצטרפים הנוספים לחברה כפופים להוראות חוזה זה והוא ניתן לשינוי ברוב מיוחד, ללא צורך בהסכמת כל הצדדים לו." [יוסף גרוס חוק החברות החדש 89 (2007)]. מאופיו החוזי של התקנון נגזר אפוא אופן הפרשנות של מסמך זה: "התזכיר ותקנון החברה הריהם כהסכם בין החברה ובין בעלי המניות ובינם לבין עצמם (וראו לעניין זה את סעיף 23(א) לפקודה (סעיף 19(1)) לנוסחה הקודם); ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל, פ"ד ל(3) 225, 228; ד"נ 39/80 הנ"ל בעמוד 205; יוסף כהן 'דיני חברות', חלק ראשון בעמוד 255; ציפורה כהן 'בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות', בעמודים 30-27). פרשנותם של אלה מן הראוי, על כן, שתעשה על פי כללי הפרשנות החלים על חוזים. על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, יש לפרש את החוזה על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ורק אם החוזה ניתן למספר פירושים יש לפנות אל הנסיבות, לרבות כללי פרשנות, אשר יש בהם לסייע לפירושם (ע"א 1121/91 משולם נ' נימני (טרם פורסם) בעמודים 8-9 של פסק הדין; ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, תקדין עליון 914 ,(3)93)." [ע"א 1630/94 צנה בע"מ נ' עיזבון נח מוזס ז"ל, תק-על 94(3) 975, 980 (1994); להלן: "עניין צנה"]. אחד מכלי הפרשנות שבהם יכול בית המשפט להסתייע בבואו להתחקות אחר כוונתם של מנסחי התקנון (או התזכיר) של חברה, הוא התנהלותם של בעלי המניות לאחר התקנתו: "הצדדים לחוזה הם אשר מעצבים את תנאיו. כשמבקשים לדעת מה כוונת תנאי מתנאי החוזה, ניתן ללמוד על כך, בין יתר הנסיבות, על פי התנהגותם שלהם עובר לחתימתו, בעת חתימתו ואף לאחר שזה נחתם. כששני הצדדים לחוזה מלמדים בהתנהגותם שכוונתם בסעיף שבחוזה ביניהם לפירוש אחד שלו ולא לאחר, יכול הדבר ללמד על כוונת הכתוב בחוזה שביניהם. ברוח זו נקבע לא אחת שהתנהגות צדדים לחוזה לאחר חתימתו יכולה ללמד על אומד דעתם בעת חתימתו… בענייננו, בפרשנות תזכיר עסקינן וניתן ללמוד על פרשנותו על פי התנהגות כל בעלי המניות בחברה במשך תקופה ארוכה." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [עניין צנה, שם, בעמ' 980; כן ראו: ע"א 546/91 אגד אגודה שיתופית לחברה בישראל בע"מ נ' צוף, פ"ד מט(2) 92, 98-99 (1995)]. בהקשר זה יצוין כי הכלל הוא ש"במקום בו לשון התקנון סובלת שתי משמעויות או יותר, תוענק המשמעות הנובעת מכוונתם של המנסחים, אך בשום מקרה לא תינתן לתקנון משמעות החורגת מלשונו הברורה" [ע"א 54/96 הולנדר נ' המימד החדש תוכנה בע"מ, פ"ד נב(5) 673, 692-693 (1998)]. כך, משום שלא יתכן כי בעלי מניות עתידיים בחברה ימצאו עצמם כפופים לתניות שלא נזכרות באופן מפורש במסמכי היסוד. מסמכיםתקנון חברהשאלות משפטיות