ביום 25/12/95 התקשרה המבקשת בהסכם להעברת זכויותיה וסמכויותיה בכל הקשור לניהול מועדון הכדורגל לידי המשיבה 2, חברה פרטית המאוגדת בישראל (להלן:- "חברת הניהול"), שטביב הוא בעליה (הסכם זה מצורף כנספח א' לתצהירו של קצרה וייקרא להלן:- "הסכם הניהול הראשון"). עם חתימת הצדדים על הסכם הניהול הראשון, הועבר ההסכם לאישורה של ההתאחדות, כמתחייב מהוראות תקנון העברת זכויות בקבוצות כדורגל של ההתאחדות (להלן:- "תקנון העברת הזכויות"). ביולי 1999, הגישה המבקשת תובענה בבית-משפט זה (להלן:- "התובענה הראשונה") ובה עתרה לצו המבטל את אישור ההתאחדות להסכם הניהול הראשון, לנוכח העובדה שלטביב יש הרשעות משנת 1992 בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה, התחזות לאחר במטרה להונות, זיוף ושימוש במסמך מזויף - עבירות אשר, לשיטתה של המבקשת, יש עמן קלון. המבקשת טענה שהאישור ניתן בניגוד לסעיף 5 לתקנון העברת הזכויות, האוסר על התקשרות עם תאגיד שבעליו או מנהלו הורשע בעבירה שיש עמה קלון וטרם חלפו 5 שנים ממועד מתן פסק הדין או גמר ריצוי העונש שנגזר. בית המשפט (כב' הש' סטרשנוב) מצא כי אכן יש בעבירות בהן הורשע טביב משום קלון, ובכך התערב בהחלטתו של בית הדין העליון של ההתאחדות, אשר לא ראה קלון בעבירות אלה. בית המשפט קבע כי בהתחשב בניסיונו של טביב להסתיר את עברו הפלילי, ובהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע, החלטת בית הדין של ההתאחדות היא החלטה "בלתי סבירה בצורה קיצונית" ונופלת לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. בהמשך, הצהיר בית המשפט על בטלות האישור שניתן להסכם הניהול הראשון, בהיותו נוגד את הוראת סעיף 5 הנ"ל. הן טביב והן ההתאחדות ערערו לבית המשפט העליון על פסק הדין (ע"א 6464/00 ו- ע"א 7137/00 בהתאמה). בקשה שהגיש טביב לבית המשפט העליון להארכת עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי נדחתה על-ידי כב' הש' פרוקצ'יה ביום 12/10/00. ביום 22/10/00 כינסה ההתאחדות ועדה בהתאם לסעיף 7(ב) לתקנון העברת הזכויות, שלפיו עם ביטול האישור להתקשרות שמטרתה העברת זכויות ניהול, ימכור מי שרכש את זכויות הניהול בקבוצה לצד שלישי, בתוך פרק הזמן שקצבה הוועדה אשר ביטלה את האישור. בעניינו של טביב, קבעה הוועדה כי עליו למכור את זכויותיו במועדון הכדורגל עד ליום 31/12/00. על קביעה זו ערער טביב לפני בית הדין העליון של ההתאחדות. ערעורו התקבל וניתנה לו ארכה לביצוע פסק הדין, היינו למכירת זכויות הניהול במועדון, בניגוד לעמדת ההתאחדות, עד ליום 30/6/01.  בעקבות החלטת בית הדין העליון של ההתאחדות, בה קיבל את הערעור ודחה את ביצוע פסק הדין, הגישה המבקשת בקשה לביזיון בית המשפט ובקשתה נעתרה (בש"א 27193/00). בית המשפט הבהיר בהחלטתו, כי סעיף 7 לתקנון העברת הזכויות עוסק אך בביטול אישור על-ידי ועדה של ההתאחדות, ואינו חל על המקרה דנן, שבו ניתן צו שיפוטי המורה כי האישור בטל ונדחו בקשות לעיכוב ביצוע. לפיכך, הורה בית המשפט כי זכויות הניהול במועדון הכדורגל ייוותרו בידי המבקשת וכי פסק הדין יבוצע ללא דיחוי נוסף. ביום 27/11/00, בפגישה במשרדי יו"ר הרשות לבקרת תקציבים, הובהר למבקשת שעליה להפקיד אצל ההתאחדות ערבויות, כפי שנדרש בתקנוני ההתאחדות כתנאי להחזקת זכויות הניהול במועדון הכדורגל, ששיעורן הועמד על סך של 9,000,000 ₪. המבקשת לא היתה מסוגלת לעמוד בכך, ולכן, מחד-גיסא, חיפשה פתרון כולל, ומאידך-גיסא, על דעת כלל הצדדים הנוגעים בדבר, הוסכם כי עד אשר תופקדנה הערבויות על-ידי המבקשת, תעמודנה בעינן הערבויות שהפקיד טביב בידי ההתאחדות על-פי הסכם הניהול הראשון, כדי למנוע פגיעה בקבוצה, ובתמורה תסכים המבקשת לקבלת הערעורים שהוגשו על פסק הדין בתובענה הראשונה (ע"א 6464/00, 7137/00 הנ"ל) לרבות הערעור שהוגש על ההחלטה שניתנה בעניין ביזיון בית המשפט בבש"א 27193/00 (ע"פ 8731/00). ואמנם, הצדדים הודיעו לבית המשפט העליון כי הגיעו להסכם פשרה, שלפיו יתקבלו הערעורים הנ"ל באופן שפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתובענה הראשונה, כמו גם החלטתו בבש"א 27193/00 יבוטלו, מבלי שיוטלו הוצאות בגין הערעורים. בית המשפט העליון (כב' הש' י' אנגלרד) קבע כי בטרם ייתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה יועבר החומר לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, כדי שיחליט אם ברצונו להתייצב בהליכים, וכן הורה על איחוד הדיון בערעורים. בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שנתקבלה ביום 22/3/01, נאמר כי אישור הסכם הפשרה, שמשמעו כי הסכם הניהול הראשון תקף על אף האמור בסעיף 5 לתקנון העברת הזכויות, ייפגע באינטרס הציבורי ובשמירת טוהר המידות של העוסקים בניהול אגודות הספורט וקבוצות הכדורגל. מטעם זה, לא אושר הסכם הפשרה והערעורים הושארו על כנם.   בין לבין התקשרה המבקשת בהסכם ניהול עם יצחק פלד (להלן:- "פלד") וחברת שירותי כדורגל כפר-סבא מילניום בע"מ (להלן:- "מילניום"). במסגרת ההסכם, שהתבסס על הסכם עקרונות מיום 7/12/00 ונוסחו הסופי נחתם על-ידי הצדדים ביום 22/1/01, קיבלו לידם פלד ומילניום את זכויות הניהול והתפעול של מועדון הכדורגל, והתחייבו, מצדם, לשאת בכל העלויות הכרוכות בכך (ההסכם מיום 22/1/01 ייקרא להלן:- "הסכם מילניום"). יוער כי הסכם זה לא הובא לאישורה של ההתאחדות כעולה ממכתב מיום 10/12/00 מאת יו"ר הרשות לבקרה תקציבית בהתאחדות, יאיר רבינוביץ, ל"הפועל" כפר-סבא.   ביום 28/2/01 חתמו חברת הניהול מצד אחד, פלד ומילניום מצד שני והמבקשת מצד שלישי, על הסכם לביטול הסכם מילניום ולהעברת זכויות הניהול במועדון הכדורגל בחזרה לחברת הניהול (להלן:- "הסכם הניהול השני"). על-פי סעיף 3 להסכם הניהול השני, קיבלה חברת הניהול מידי מילניום את כל הזכויות ואת כל ההתחייבויות שחלו עליה בהסכם מילניום בקשר עם מועדון הכדורגל ועם אופן ניהולו. כאן המקום לציין, כי בעותק של הסכם הניהול השני, שצורף כנספח ה' לתובענה, מופיעה בכתב יד הפיסקה הבאה: "התנאי לאישור האגודה בכך שרו"ח יצחק זיגדון ועו"ד סיני קהת יחזיקו בנאמנות כתב הסכמה על כך שניהול מח' הנוער יועבר לאגודה בלבד וכן הצדדים יפעילו את המועדון בשיתוף פעולה מלא" לעומת זאת, בעותקים מן ההסכם, אשר צורפו לתשובת ההתאחדות ולתצהיר קצרה פיסקה זו אינה מופיעה.   בעקבות הסכם הניהול השני, הוגשה לבית המשפט העליון הודעה משותפת, ובה הודיעו הצדדים, וביניהם נציגת היועץ המשפטי לממשלה, שהם מסכימים כי אם וכאשר תאשר אותו ההתאחדות, יהיה בכך כדי להביא לידי סיום את ההליכים בערעורים, ואם לא יתקבל האישור בתוך 30 ימים ממועד חתימתו של ההסכם, יעמדו הערעורים בעינם. ביום 4/7/01 העניק בית המשפט העליון (כב' הרשם ב' אוקון) תוקף של החלטה להודעת הצדדים וביום 9/7/01 העבירה המבקשת כמוסכם את הסכם הניהול השני לאישור ההתאחדות. אלא, שבמהלך דיוני הוועדה שדנה באישור הסכם הניהול השני, התברר כי קיימים חילוקי דעות בין המבקשת לחברת הניהול באשר לתנאי ההסכם, בין השאר, לגבי זכויות הניהול של מחלקת הנוער. ההתאחדות הודיעה לצדדים כי בנסיבות האמורות, לא תוכל הוועדה להמשיך בדיוניה ולקבל החלטה בדבר אישור ההסכם, ולפי שעה, נותרות זכויות ניהול הקבוצה, על כל האחריות והסמכויות הנובעות מכך, בידי המבקשת (מכתב מיום 13/8/01 שמוען למבקשת מאת עו"ד משה אביבי, היועץ משפטי להתאחדות). בסופו של דבר, ביום 18/10/01, אישרה ההתאחדות את הסכם הניהול השני, ללא התוספת המתייחסת למחלקת הנוער, וזכויות הניהול במועדון הכדורגל בכללותו הועברו לידי חברת הניהול. כשנה מאוחר יותר, בספטמבר 2002, פנתה המבקשת אל חברת הניהול בדרישה שתקיים את חלקה (המוכחש) בהסכם הניהול השני ותעביר לידיה את זכויות הניהול במחלקת הנוער של מועדון הכדורגל (מכתבו של דור לטביב מיום 30/9/02). חברת הניהול הכחישה שנתנה התחייבות כזאת במסגרת הסכם הניהול השני, ואף סירבה להתחייב על כך בהסכם חדש שהעבירה אליה המבקשת לחתימתה. בסמוך לאחר מכן, במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר, הודיעו שלושת הדירקטורים שייצגו את המבקשת בדירקטוריון של חברת הניהול על התפטרותם מתפקידם. בהמשך לסדרת הפעולות שנקטה המבקשת בקשר עם קבלת ניהול מחלקת הנוער, פנתה היא בחודש מאי 2003 אל ההתאחדות בבקשה לשלול מחברת הניהול את זכויות הניהול במועדון הכדורגל ולהפסיק את הזרמת הכספים אליה ולגופים מטעמה, עקב ניהול כושל, שחיתויות ואי-סדרים כספיים שנתגלו בחברת הניהול, תוך הפרת הסכם הניהול השני ותקנוני ההתאחדות (מכתב מיום 8/5/03 המצורף כנספח כג' לתובענה). כמו כן, הודיעה המבקשת על ביטול, מצדה, של הסכם הניהול השני (סעיף 5 למכתב הנ"ל וכן סעיף 2 למכתב שיצא באותו היום מהמבקשת לחברת הניהול, נספח כה' לתובענה, להלן:- "הודעת הביטול").     במכתב ששלחה ההתאחדות למבקשת ביום 18/5/03 בתגובה להודעת הביטול, טענה ההתאחדות כי נקטה הליכים משמעתיים נגד מועדון הכדורגל ובעלי תפקידים בו בגין עבירות שביצעו על תקנוני ההתאחדות, שבסופם הוטלו עליהם עונשים חמורים, וכי היא ממשיכה לפעול לחשיפת עבירות ולהעמדתם לדין של העבריינים. עוד ציינה ההתאחדות בתגובתה כי זכויות הניהול במועדון הכדורגל הועברו לחברת הניהול עם חתימת המבקשת על הסכם הניהול השני, ועליה להפנות את טענותיה נגד חברת הניהול למוסד לבוררות שליד ההתאחדות, בהתאם לחובת הבוררות החלה על הצדדים להסכם מתוקף סעיף 20 לתקנון העברת הזכויות.   חרף עמדה זו של ההתאחדות, החליטה המבקשת שלא לפנות למוסד לבוררות, שכן לטענתה, מוסד זה הוא גוף פנימי של ההתאחדות ומזוהה עמה, ומאחר שטענותיה מופנות בעיקר כלפי מחדליה של ההתאחדות בפרשה, סברה המבקשת כי מן הראוי שהעניין ידון בפני בית המשפט המוסמך לכך.כדורגלדיני ספורטהעברת זכויות