המערער אימן את קבוצת הכדורגל של הפועל אשדוד, החל מיום 1.11.1988 ועד תום עונת המשחקים 1989/1988 על-פי הסכם העסקה, שנכרת בינו לבין עמותה בשם "מועדון לקידום הכדורגל באשדוד - הפועל אשדוד" (להלן - העמותה). המערער הגיש תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (דב"ע שן2-64/; השופט הראשי אזולאי) ובה תבע את העמותה ושני נתבעים נוספים, אורי מור יוסף ואגודת הפועל אשדוד, לתשלום שכר עבודה, נסיעות, נקודות ליגה ופיצויי הלנה. בית-הדין האזורי לעבודה (השופט הראשי אזולאי), חייב ביום 24.12.1994 את העמותה בתשלום מלוא סכום התביעה, משום שהעמותה לא הגישה כתב הגנה. משהסתבר למערער, שלא ניתן להיפרע מן העמותה בשל קופתה הריקה, פנה למוסד לבוררות בתביעה לחייב את אגודת הפועל אשדוד (להלן -האגודה) בתשלום פסק-הדין האזורי, שניתן כנגד העמותה, כשהוא מבסס את תביעתו על טענות להפרת הסכם ואי-קיום התחייבויות כלפיו על-ידי האגודה, וטענה להתחמקות מתשלום החוב על-ידי הסתתרות מאחורי כל מיני גופים משפטיים. במהלך הבוררות, הורה הבורר לתקן את שם האגודה לשמה המלא והנכון שהוא: "אגודת הפועל אשדוד ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מועצת פועלי אשדוד - הפועל אשדוד", לצרף כנתבעת נוספת עמותה בייסוד בשם "התאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד (ביסוד)", שניהלה והפעילה באותה עת את קבוצת הכדורגל של הפועל אשדוד, ובנוסף לכך לצרף גם כנתבעת נוספת את ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן - ההתאחדות). הבורר דחה בפסק הבוררות את התביעה נגד האגודה בנימוק, שהמערער התקשר בהסכם עם העמותה, כנגדה קיבל פסק-דין, וכי העמותה והאגודה הן כל אחת אישיות משפטית נפרדת בפני עצמה, ואין בעצם העובדה, שלא עלה בידי המערער לממש את פסק-הדין כנגד העמותה, כדי להכשיר תביעה כנגד האגודה. הבורר גם דחה את התביעה כנגד העמותה בנימוק, שבהתאם לסעיף 2 לתקנון המוסד לבוררות (להלן - התקנון) מוסמך הבורר לדון בסכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין מאמן לאגודה, ואילו העמותה בייסוד אינה בגדר "קבוצה" כמשמעות מונח זה בתקנון.כדורגלדיני ספורטסכסוך