נטען כי בבוררות על פי חוק הספורט, אין לעכב את ההליכים בתביעות שעניינן זכויות עובד מכח חוקי מגן שכן אין הצדדים רשאים להתנות עליהן, נטענה במפורש בפני בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (תב"ע נא/ 15-22 פד"ע כ"ה עמ' כ"ט). בית הדין מפי כב' השופט אזולאי דחה טענה זו בהסבירו, כי הדברים נכונים ביחס לבוררות על פי חוק הבוררות לאור סעיף 3 שלו. הוראה זו אינה חלה על סמכות שיפוט בלעדית של מוסדות שיפוט פנימיים אשר שואבים את סמכותם לא מכח הסכמת הצדדים אלא מכח הוראות חוק מיוחד - חוק הספורט. דיון מפורט בשאלה זו ניתן למצוא בספרה של ד"ר דרורה פלפל, הספורט בראי המשפט (הוצאת פרלשטיין גינוסר 1994 עמ' 168-169). לדעתה של המחברת, מגמתו של חוק הספורט, הינה להעביר למוסדות הפנימיים של האיגודים או ההתאחדות את מכלול הסכסוכים הקשורים בספורט לרבות בנושאי שכר, הלנתו ותשלומים אחרים מכח יחסי עובד מעביד. חוק הספורט הינו חוק מיוחד שחוקק לאחר חוק הבוררות שהינו חוק כללי. במידה וקיימת אי התאמה בין הוראות החוק הכללי המוקדם לבין הוראות החוק הספיציפי המאוחר, יחולו הוראות הדין הספציפי. מוסיפה המחברת ומציינת, כי בהבדל מחוק הבוררות המאפשר הליכה לבוררות, חוק הספורט כופה זאת ועל כן סמכות השיפוט הבלעדית הוקנתה לבתי הדין הפנימיים על ידי המחוקק ולא על ידי הצדדים. מסקנתה היא, כי על פי חוק הספורט ניתן להעביר לבוררות נושאים מתחום משפט העבודה המגן אף אם הצדדים אינם רשאים להתנות עליהם.סכסוך עבודהדיני ספורט