התובע שיחק בקבוצת הכדורגל של מכבי יפו (להלן: "הקבוצה" או "מכבי יפו") בעונת המשחקים 1997 - 1998. כתוצאה ממחלוקת כספית שהתגלעה בין התובע לבין הקבוצה הם ניהלו הליך בוררות ובהתאם לפסק הבורר מיום 18.1.99 חויבה הקבוצה לשלם לתובע סך של 281,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובצרוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח (להלן: "פסק הבורר"). את התובע יצג בהליך הבוררות עו"ד המתמחה ביצוג שחקני כדורגל ואגודות ספורט. הקשר בין התובע, שאינו דובר עברית, לבין הנתבע קויים באמצעות סוכנו של הראשון, אשר פעל בשמו, במקומו וכשליחו. כשבוע לאחר מתן פסק הבורר פנה הנתבע במכתב למכבי יפו בדרישה לשלם את החוב הפסוק. משלא שולם החוב התנהלו מספר שיחות בין סוכן השחקנים לבין הנתבע בקשר לאופן גבייתו. הצדדים חלוקים אשר לתוכן השיחות. ביום 27.5.99 לקראת תום עונת המשחקים 1998 - 1999 פנה הנתבע במכתב ליועץ המשפטי של ההתאחדות לכדורגל על מנת להעמיד לדין את הקבוצה בגין אי תשלום פסק הבורר. בתגובה נשלח על ידי ההתאחדות לכדורגל מכתב התרעה לקבוצה בדבר העמדתה לדין משמעתי היה ולא תפרע לתובע החוב נשוא פסק הבורר. ביום 20.2.00 פנה הנתבע במכתב לרשות לבקרת תקציבים בדרישה לתשלום פסק הבורר, עליו לא נענה. מכתב נוסף נשלח על ידו ביום 20.11.00. בסוף שנת 2000 חדלה מכבי יפו לתפקד כקבוצת כדורגל, לאחר שהייתה אחת מקבוצות הכדורגל הותיקות בארץ. על פי תקנון ההתאחדות לכדורגל, אין הבוררים כפופים לדין המהותי.כדורגליישוב סכסוכיםדיני ספורטבוררות