חוק הספורט נחקק, בין היתר, כדי ליצור כלים לפיקוח על ארגוני הספורט המרכזים פעילות ספורטיבית, על-ידי כך שהסמיכם להתקין תקנונים להסדרת הניהול התקין של הענף בו הם פועלים (ראו: ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח', פ"ד מה(5) 89, 107; ע"א 674/89 האחים דן ורן טורטן נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מה(2) 715, 731; ד"ר ד' פלפל, הספורט בראי המשפט (1994) 49-50, 58). מטרה זו באה לידי ביטוי בסעיף 10 לחוק:  "(א) התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, העברת ספורטאים - בכפוף לסעיף 11א, שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים. (ב) בתקנונים כאמור ייקבעו הוראות בענין מתן הזדמנות שווה לפעילות נשים בספורט. (ג) התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט". בעניין ע"א 825/88 הנ"ל, ציין כבוד הנשיא (כתוארו אז) מ' שמגר כי: "בכך ביקש המחוקק לחייב עמידתה של הפעילות בענף באמות מידה מסוימות... הקביעה, כי התקנונים יחייבו את הפעילים בענף, אין משמעותה אלא כי אל להם לגופים האמונים על ניהול מסגרות הספורט להרשות פעילות (של אגודות ספורט, שחקנים ובעלי תפקידים בענף) במסגרת מפעליהם, אלא בכפוף למסגרות שנקבעו בתקנונים. בכך נחתמה המסגרת החוקית לפעילות הספורטיבית." (שם, בעמ' 107). כבוד הנשיא שמגר הוסיף כי: "המחוקק לא ביקש להתערב מבחינת התוכן בעיצוב התקנונים של ארגוני הספורט או לאשר תוכן זה והותיר את המלאכה בידי ארגונים אלה, תוך שהוא מכיר במסגרות אלה כמסגרות החוקיות של הפעילות הספורטיבית הרשמית במדינה. מקום בו חפץ המחוקק להתערב נורמאטיבית בהסדרת הפעילות הספורטיבית, אמר זאת במפורש בחוק הספורט..." (שם, בעמ' 108).   לנוכח האמור, נתגבש הכלל שלפיו "בהיעדר עילה חוקית לא יטול בית-המשפט על עצמו את המשימה להדריך על-ידי צווים ופסקי-דין את האגודות הנ"ל, או את ההתאחדות, איך לפקח ואיך לארגן את משחקי הספורט היזומים על-ידיהם" (ע"א 193/64 דב עצמון נ' ההתאגדות לתרבות גופנית "הפועל", ירושלים, והתאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד יח(3) 323, 330). הנחת היסוד היא, שכל מי שמצטרף למסגרת מאורגנת וולונטרית של ענף ספורט, בין אם הוא שחקן, אגודת ספורט או בעל תפקיד אחר, מכפיף עצמו לתקנוניה. בית המשפט לא יתערב בהוראות תקנון של ארגון וולונטרי כל עוד אינן חד-צדדיות, לא שוויוניות, בלתי צודקות או בלתי סבירות בעליל, ואין בהן משום כוונה רעה או התערבות מטרידה בזכויותיהם של החברים שלא ניתן להצדיקה (ראו: הפ (ת"א) 757/79 יוסף אזולאי נ' התאחדות לספורט בישראל פ"מ תש"ם (1) 65, 69-70; ע"א 496/88 נדב הנפלד נ' אגודת ספורט רמת השרון ואח', פ"ד מב(3) 717, 721; פלפל, שם בעמ' 56-59; ש' לוין, טריבונלים שיפוטיים במדינת ישראל (תשכ"ט-1969) 63-64, 237-238).   אגודות הספורט והשחקנים מחוייבים, אם כך, לפי סעיף 10(ג) לחוק הספורט, להוראות התקנונים, וכפי שנקבע בסעיף 11 לחוק הספורט: "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט". הוראה זו זכתה לפירוש מרחיב בפסיקה מבחינת סוגי העניינים שעליהם חולשת סמכות השיפוט של מוסדות פנימיים, ובכללם: המבנה המקצועי של ליגות הספורט, התנאים להעברת ספורטאים מאגודה לאגודה, שאלות מקצועיות של ארגון, אימון והדרכה, ואף שאלות בעלות אופי עקרוני או חוקתי (ראו: ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן. לקידום כדורסל נשים ואח', פ"ד מד (2) 806, 811; פלפל, שם בעמ' 159). עוד נפסק, שיש למצות תחילה את ההליכים במוסדות השיפוט הפנימיים לפני כל פנייה לבית-משפט. הטעמים לכך ניתנו בע"א 463/90 הנ"ל מפי כבוד השופט ת' אור:  "כוונת המחוקק הייתה, שסכסוכים בעניינים הקשורים לפעולות במסגרת האיגוד יובאו לפני מוסדות הספורט הפנימיים של האיגוד. כבר נקבע לא אחת לגבי גופים וולונטריים, שכשיש לאלה מנגנון של שיפוט פנימי, מן הראוי למצות אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי, הן משום שכך קבעו אותם גופים וולונטריים, כשכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים. וכך בענייננו: אין ספק, שלשופטים בבית הדין יש הידע והניסיון הנוגעים לפעולת האיגוד והאגודות המסונפות אליו, ידע וניסיון שיש בהם כדי לסייע בקבלת ההכרעות המתאימות. יש להזכיר בהקשר זה, שכל חברי בית הדין הם משפטנים (סעיף 6(ב)(3)(ב) של תקנון היסוד), כך שגם מלאכת פירוש משפטי של התקנונים אינה זרה להם. פנייה למוסדות השיפוט הפנימיים לצורך הכרעה בסכסוכים, קודם פנייה לבית המשפט, יהיה בה גם למנוע ריבוי מיותר של פניות חברי איגודים וולונטריים למיניהם לבית המשפט." (שם, בעמ' 810). (ראו גם: ע"א 674/89 הנ"ל; ע"א 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה, פ"ד מט(2) 793; פלפל, שם בעמ' 149). נקבע שאין בהוראת סעיף 11 כדי לשלול פיקוח שיפוטי של בתי המשפט הרגילים על החלטות פנימיות, לרבות בענייני משמעת. אולם, היקף הפיקוח ומידת ההתערבות של בתי המשפט בהחלטות אלה הוגבלו בפסיקה לשני סוגים של מקרים: האחד - מקרים בהם חרג בית הדין הפנימי מהסמכות שהוענקה לו בתקנון. והשני - מקרים בהם פגע בית הדין הפנימי בעיקרי הצדק הטבעי. הסביר זאת כבוד השופט מ' לנדוי:   "תחומי ההתערבות של בתי-המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים של גופים וולונטריים כאלה הם, כידוע, צרים, בהיותם מוגבלים לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק. נטיית בתי-המשפט חזקה לקיים מה שפסק הטריבונל הפנימי, מתוך מגמה כללית שלא להתערב בשלטון העצמי של הגוף היודע יותר מאחרים מה טוב לו, וחבריו הכפיפו עצמם מרצונם לשלטונו."   (ע"א 575/70, 579/70 עומר תג'ר ו-12 אח' נ' התאחדות לכדורגל בישראל, אגודה עתמאנית, פ"ד כד(2) 499, 501; וכן ראו: בר"ע 161/71, 164/71 בני-יהודה תל-אביב, אגודה עתמאנית נ' התאחדות לכדורגל בישראל, אגודה עתמאנית ואח', פ"ד כה (2) 413, 417).   ובמילותיו של כבוד השופט ד' לוין: "מטבע הדברים, החלטה הנוגעת לחברי הארגון ביחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין הארגון מגלמת אינפורמציה פנימית על מבנה הארגון, מטרותיו ויעדיו, על ה"חוליים" שפשטו בו ועל הדרך היעילה להילחם בהם, וכיוצא באלה. פירושו של דבר שעל מקבלי ההחלטות לקחת בחשבון בהחלטתם לא רק את טובת הפרט כי אם את טובת הארגון ולעתים אף את טובת הציבור בכללותו. בהחלטות אלה אין כמו הארגון ומוסדותיו להבין מה טוב לו ומה ראוי לחבריו. מידת ההתערבות של בתי המשפט הרגילים בנעשה בבתי-הדין הפנימיים, מוגבלת היא אף משום ההנחה שטריבונאלים אלה פועלים במסגרת וולונטארית פרטית וחברי הארגון קיבלו על עצמם מרצונם את מרותם של בתי הדין הפנימיים."   (ע"א 835/93, 2835/92 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט(2) 793, 827-828; וכן ראו: ע"א 166/79 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח', פ"ד לד(1) 193, 196; ע"א 674/89 הנ"ל, שם בעמ' 726; הפ (ת"א) 684/03שלמה רנצלר נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (לא פורסם); פלפל, שם בעמ' 157; לוין, שם בעמ' 64; פרופ' ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (תשנ"א-1991) 254). כדורגלדיני ספורטמסמכים