פסק דין : 1. בהסכמת בעלי הדין, ניתן בזה פסק דין בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד1984-, על דרך הפשרה, לענין אחריות הנתבעת ושיעור נזקי תובע, על סמך החומר בתיק וסיכומי הצדדים. 2. התובע, יליד 1938, צעד ביום 29/11/96 בשעה 07:30 לערך על מדרכה ברח' הברון הירש 1 בפ"ת, לכיוון עבודתו בבנק לאומי ברח' רוטשילד בפ"ת, נתקל לדבריו במרצפת בולטת ושבורה בשוליה, נפל ונחבל בחלקי גוף שונים ובעיקר בברך רגל שמאל. התובע מתגורר ברח' ברנדס בפ"ת ועשה דרך זו מביתו למקום עבודתו כבימים ימימה. התובע מנהל חשבונות במקצועו ועובד כפקיד בבנק, בדרג ניהולי (כעולה מתלושי השכר שצורפו). ממקום תאונת נפילה מרצפה בולטת ברחוב הלך התובע - אם כי בקושי לטענתו - לעבודתו, משם הוסע לביתו ולמחרת פנה לבית חולים השרון לקבלת טיפול - שם אובחן שבר בברכו השמאלית. התובע הגיש תביעה למל"ל, הארוע הוכר כת.ע. ונקבעה לו נכות צמיתה של 10% עפ"י תקנה 35 (1) (ב) עם אבחנה של "מצב אחר שבר של פיקה ברך שמאל עם שינויים ארטריטיים קלים" נקבע ש"אין מקום להפעיל תקנה 15 מאחר והתובע חזר לעבודתו הקודמת ללא ירידה בשכר", כן נקבעו עובר לכך נכויות זמניות. התובע הגיש חוו"ד מומחה אורטופדי מטעמו על פיה הוא מעריך את נכות התובע בשיעור 20% לפי תקנה 35 (1) (ג) "בגין ארטרוזיס פוסטטראומטית עם השפעה בינונית על כושר הפעילות". לטענת התובע, תאונת נפילה מרצפה בולטת ברחוב ונזקיו ארעו באשמתה המלאה של הנתבעת - רשות מקומית - בתוקף שיפוטה, בעלותה והחזקתה, במקום הארוע ועל הנתבעת 2 כמבטחת. 3. המבטחת הכירה בחבות ביטוחית, שללה רשלנות הרשות המקומית מכל וכל ולחילופין, מייחסת לתובע אשמה מלאה או אשם תורם מכריע או כבד משקל, מכחישה נזקיו הנטענים ולטענתה הם נבלעים ממילא בתקבולי המל"ל ולענין האשם התורם ושיעור הנזק תומכת טענותיה גם בהסדר הפשרה אליו הגיעה עם המל"ל בתביעת השיבוב. לענין הנכות סומכת הנתבעת על קביעת המל"ל ולא הגישה חוו"ד מומחה מטעמה. 4. התובע עותר לפצותו בגין תאונת נפילה מרצפה בולטת ברחוב על ראשי הנזק הבאים: הפסד שכר לעבר לתקופת אי כושר מלא מ29/11/96- ועד 31/1/97 ומ1/2/97- ועד 20/2/97 עבור הפסד חלקי כאשר בתקופת אי כושר מלא קיבל שכר מלא ממעבידו שאליו הועברו דמי הפגיעה. כמו כן, טוען התובע כי במרץ 97 הפסיד תוספת פיצול שעות בשל מוגבלותו. הסכום הנתבע הינו 4,500 ש"ח נומינאלי. להפסדי שכר לעתיד עותר התובע לסך 50,000 ש"ח (אומדן גלובאלי) אף כי הוא ממשיך בעבודתו כבעבר, ללא פגיעה בשכר אך לטענתו, בשל נכותו הוא מתקשה, לדבריו, לבצעה ואפשר ומצבו יחמיר. לעזרה וסיעוד לעתיד עותר התובע לסך 30,000 ש"ח (אומדן גלובאלי) כעזרה מוגברת בהתחשב בגילו ונכותו. להוצאות עותר התובע לסך 2,300 ש"ח כהחזר שכ"ט מומחה. לנזק לא ממוני עותר התובע לסך 50,000 ש"ח . התובע טוען כי יש לנכות תקבולי מל"ל כשיעור הסכום שהוחזר על ידי הנתבעת למל"ל בפועל במסגרת פשרה ולחלופין כשיעור התקבולים בפועל 66,000 ש"ח נומינאלי. 5. הנתבעת טוענת כאמור כי אינה חבה בנזקי התובע בשל העדר רשלנות מצידה, באשר התובע אשם בקרות הארוע ולחלופין בשל אשם תורם מכריע או כבד משקל הגורע משיעור חיובה כדי מלוא הנזקים הנטענים או עיקרם ולהלן טענותיה העיקריות בראשי הנזק על בסיס נכות שנקבעה במל"ל. בענין הפסד שכר לעבר - לטענתה לא נגרם לתובע כל הפסד באשר בתקופה בה אושרו לתובע דמי פגיעה, קיבל הוא את שכרו המלא מהמעביד שקיבל את דמי הפגיעה ללא ניכוי ימי מחלה, בתום תקופת אי כושר מלא נקבעה לו נכות זמנית של 20% בלבד, התובע שב בפועל לעבודה ללא הצדקה להקטנת היקף העבודה, בהתחשב בעיסוקו ושכרו, כעולה מהתלושים שצורפו, כלל לא נפגע. בענין הפסד השתכרות לעתיד - לטענתה שב התובע לעבודתו כבעבר, בתפקוד מלא, ללא ירידה בשכר, המל"ל קבע שאין הצדקה לתקנה 15, לתובע 3 שנים לפני פרישה, אין סיכוי שיאבד את מקום עבודתו הקבוע ואך לפני ולפנים משורת הדין מציעה היא 8,000 ש"ח. בענין עזרה וסיעוד בעתיד - טוענת הנתבעת כי אין ראיה לקבלתו עד כה בכלל ובפרט לא כעזרה חריגה של בני משפחה, אין ראיה והצדקה לצורך קבלתו בעתיד, פגיעתו קלה יחסית וככל שיהיה צורך בעזרה, היא נובעת מגילו המתקדם של התובע. בענין החזר שכ"ט חוו"ד מומחה התובע, הסכימה הנתבעת לשאת בו. לענין הנזק הלא ממוני מציעה הנתבעת סך שבין 16,145 ש"ח ל24,217- (על ידי השוואה לפלת"ד). לענין ניכויים, הנתבעת עותרת לנכות מכל סכום הנזק שיפסק - אם יפסק - רשלנות תורמת ואת תקבולי המל"ל בסכום 74,605 ש"ח משוערך להיום. לטעמה של הנתבעת - סך נזקי התובע בין בניכוי רשלנות תורמת ובין במלואם נבלעים בתקבולי המל"ל. 6. בהליך זה מדובר בתביעת תובע בגין ת.ע. נגד צד ג' (ביחס למעביד) כאשר המל"ל הגיש גם הוא תביעת שיבוב נגד הצד השלישי והתיקים אוחדו. הצד השלישי הגיע עם המל"ל להסדר פשרה שקיבל תוקף פס"ד ביום 20/1/00. הסכם הפשרה משקף הכרה של המל"ל ברשלנות תורמת מירבית של התובע לארוע ועל כן הסתפק המל"ל בהחזר חלקי ביחס לסכום ששילם המל"ל לתובע. 7. עיינתי בכל החומר בתיק, נתתי דעתי ומעייני לטענות הצדדים ולסיכומיהם על מצורפיהם, לרבות תמונות מהמקום אשר הן מתקופה שלאחר הארוע וכפי שהתובע מציין - מצב המדרכה לאחר תיקונה. מתמונות שצירפה הנתבעת ניתן לראות מרצפות שהוחלפו. מכל מקום, אין תמונות ומצב עובדתי מוכח כדבעי בקשר למצב המדרכה לעת הארוע ועדות התובע לבדה בפנינו - במגבלות סעיף 54 לפקודת הראיות. 8. לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות. הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו. הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה. כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות. מביא ואומר כב' השופט טירקל (ע"א 1639/97 ניתן 17.1.99): "את המילים צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז כ') דרשו חז"ל - "אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין ל"ב ע"ב). כביכול, שני "מיני צדק" הם, צדק הדין וצדק הפשרה. כביכול, שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה: ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה...גם שיקול דעתו של בית המשפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על השיקולים הנוספים שהזכרתי ("בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים" - תוספת שלי מתוך דבריו - א.ק.). אולם כאן, לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה. ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר שיקולים שבדין: ראה טוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר - שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו. מאמרו הקלאסי של המשורר הלאומי ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" פותח בקטע בלתי נשכח: "להלכה - פנים זועפות, לאגדה פנים שוחקות. זו קפדנית, מחמרת, קשה כברזל - מידת הדין; וזו ותרנית, מקילה, רכה משמן - מידת הרחמים. זו גוזרת גזרה ואינה נותנת לשעורים: הן שלה הן ולאו שלה לאו; וזו יועצת עצה ומשערת כחו ודעתו של אדם: הן ולאו ורפה בידה. זו -קלפה, גוף, מעשה; וזו - תוך, נשמה, כונה. כאן - אדיקות מאובנת, חובה, שעבוד; וכאן התחדשות תמידית, חרות, רשות". (ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" כל כתבי ח"נ ביאליק (מהדורה שמינית, הוצאת "דביר" תל אביב, תש"ז) בעמ' ר"ז). גם הדין והפשרה כך. לדין - פנים זועפות, לפשרה - פנים שוחקות. הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה את אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש. לעומתה, ההכרעה השיפוטית "מזעיפה", בדרך כלל, את פניה למי מן המתדיינים, היא סופה המשפטי של המחלוקת, אולם לא בהכרח מכבה את גחליה. "בסיכום, ראוי לעודד את המתדיינים ללכת בדרך הפשרה ומשפסק בית המשפט על דרך זאת, ראוי לה לערכאת הערעור שלא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן המצדיקים התערבות כזאת. המקרה שבפנינו איננו כזה". (השופט טירקל שם). מוסיף כב' הנשיא בפס"ד זה כי: "...אכן, פשיטא בעיני כי בגדרי הפשרה ההתחשבות בדין היא אפשרית". 9. לאחר שעיינתי בדבר, בהתאם לאמור לעיל, שקלתי טעמי וטענות הצדדים ומדין פשרה כמוסכם, אני קובע את הנתונים הבאים: א. אחריות 50:50 (שוכנעתי כי יש מקום והצדקה ליחס לתובע אשם תורם ואלמלא בפשרה עסקינן, גם מכריע ועמדת הנתבעת בסיכומיה מקובלת עלי. אין כל הצדקה להטיל על הנתבעת אחריות מלאה). ב. הנזק הכולל במלואו, מדין פשרה (ושלא על הצד הנמוך) מתייחס להפסד שכר בעבר בסך 4,500 ש"ח נומינאלי (כפי הנתבע על ידי התובע בסעיף 10 ב' לסיכומיו). פגיעה בכושר השתכרותו לעתיד על דרך אומדן ובהתחשב, בין היתר, בעיסוקו, תפקידו, העדר פגיעה בפועל בשכר, התקופה שנותרה עד לגיל פרישה, האמור בחוו"ד המומחה מטעמו וקביעת המל"ל, מוערכת על ידי בסך של 25,000 ש"ח. עזרה וסיעוד לעתיד על דרך אומדן מוערך על ידי בסך של 7,000 ש"ח. נזק לא ממוני מוערך על ידי - בהתחשב באופן קרות הארוע, המסמכים הרפואיים, חוו"ד המומחה שמטעם התובע וקביעת המל"ל - בסך 20,000 ש"ח. סכום הנזק הכולל במלואו, מדין פשרה, הינו איפוא - 56,500 ש"ח. עפ"י חלוקת האחריות - חבה הנתבעת בסך 28,250 ש"ח . סכום הנזק כלו, וחלקה של הנתבעת בודאי, נבלע בתגמולי המל"ל. אין מחלוקת כי התובע זכאי, בנסיבות אלה, מסכום הנזק ולאור חלוקת האחריות מהסכום אותו חבה הנתבעת. התוצאה היא שהנתבעת תשלם לתובע סך 7,062.5 ש"ח להיום. לסכום זה יש להוסיף כמוסכם 2,300 ש"ח הוצאות המומחה ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מסכום החיוב בתוספת מע"מ כחוק. הסכומים צמודים ונושאים ריבית מתום 30 ימים מהיום ועד לפרעון בפועל. פיצוייםנפילה