בקשה לקביעת דמי שכירות בית עסק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקביעת דמי שכירות בית עסק: בפנינו בקשה לקביעת דמי שכירות בבית עסק, אותה הגיש בעל הבית כמשמעותו בהגדרת "בעל בית" שבסעיף 1לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב- 1972[1]. בסעיף 4(ג) לבקשתו כתב המבקש: "המבקש טוען כי נכרת הסכם ביניהם, במפורש או מכללא לפיו על המשיב לשלם דמ"ש החל מ- 1.11.83בשיעור הנ"ל", ובסעיף 8לבקשתו כתב המבקש: "בקשה זו מוגשת לבית הדין, מבלי לפגוע בזכויות ובטענות של המבקש, כלפי המשיב, כפי שהוגשו לבית המשפט בתביעה לפינויו ו/או בתביעות נוספות שתוגשנה אם תוגשנה, וכן במידה וינתן צו פינוי לתביעת דמי שימוש ראויים". המשיב המיוצג ע"י עו"ד מימון, לא הגיש כתב הגנה בהסתמכו על תקנה 7לתקנות הגנת הדייר (סדרי הדין בבית הדין לשכירות), תשי"ד- 1954לפיה [2]: " .7הנתבע אינו חייב להגיש את הגנתו בכתב, והוראות התקנות הכלליות בדבר תביעות שאין בהן חובה להגיש הגנה בכתב יחולו על כל תובענה בבית הדין יהיה שוויה אשר יהיה". נראה לי שלא נותרה לתקנה 7הנ"ל משמעות כלשהי. היא הותקנה כשתקנה 17(2) (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשכ"ג- 1963(להלן - התקנות הכלליות) [3] היתה קיימת ושגם תקנה 49לתקנות התשמ"ד אינה דומה לתקנה 53לתקנות הכלליות. תקנות 17(2)(ב) ו- 52לתקנות הכלליות, דנות בתביעה שהיתה מוגשת לבית המשפט השלום כשהנתבע לא היה חייב להגיש כתב הגנה וכל אשר היה עליו לעשות הוא להתייצב בבית המשפט במועד הנקוב בהזמנה לדין ולהשמיע את הגנתו בע"פ בהתאם לתקנה 158לתקנות הכלליות, אלא אם היה מיוצג ע"י עורך-דין ובית המשפט הורה לו להגיש כתב הגנה או אם הנתבע היה מגיש תביעה שכנגד. המזכיר הראשי של בית משפט זה, מתבקש להמציא עותק מפסק-דין זה לתשומת לב משרד המשפטים (מחלקת החקיקה) בקשר לפסקה זו. לגופו של ענין, ב"כ המשיב, עו"ד מימון, בטיעונו שבע"פ, טען שאין לבית הדין סמכות לדון בבקשה זו כי הבקשה מסתמכת על חוזה, כשהוא מסתמך על סעיף 52(א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב- 1972לפיו [1]: "52(א) דמי השכירות בבית עסק ייקבעו בהסכם בין בעל הבית והדייר, ובאין הסכם כאמור רשאי כל צד לבקש מבית הדין שיקבע את דמי השכירות". ברשות בית המשפט, הוסיף ב"כ המבקש עו"ד חגבי ואמר: "הבקשה על פניה אינה מסתמכת על שום הסכם, לא מזכירה הסכם על עובדה שהמושכר שמבקשים דמי קביעת דמי שכירות...". כפי שיצויין להלן, טענה זו אינה מדוייקת ויש בה משום הטעיה מכוונת, בלשון המעטה, שלגביה אסתפק לומר די לחכימא ברמיזה. תוך כדי טיעונו של עו"ד מימון, ב"כ המשיב, הגיש עותקי תביעות אותן הגיש המבקש, בהן, התביעה שהוגשה לבית המשפט השלום בתל-אביב בת"א 16231/84, שבסעיף 2(א)(ב) כתב התובע בתביעתו הנ"ל: "(א) ביום 14.9.81נערך ונחתם חוזה שכירות בין התובע לנתבע, לפיו השכיר התובע לנתבע את המבנה. (ב) עותק צילומי מחוזה השכירות מצורף בזה כנספח א ומהווה חלק בלתי נפרד מהתביעה (להלן "החוזה")". בתצלום של כתב תביעה אחר שהוגש לבית משפט זה ב-ת"א 2082/85, גם כתב התובע (המבקש בבקשה זו - ר' ג') בסעיף 2לכתב תביעתו: "ביום 14.9.81 נחתם הסכם שכירות בין התובע לנתבע (צילום מההסכם מצ"ב ומסומן באות א'). לתביעה זו מצורף תצלום "חוזה שכירות מוגנת" מיום 14בספטמבר .1981 מכל האמור לעיל, לא רק מתוך הבקשה משתמע כי אכן קיים הסכם שכירות בין הצדדים, אלא גם מהמסמכים שהוצגו תוך כדי טיעונם של באי-כח הצדדים בבקשה זו, רואים בעליל שאכן קיים הסכם שכירות, שסעיף 52(א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב- 1972אינו מאפשר הגשת בקשה זו לבית הדין, ולפיכך אני דוחה את הבקשה. בדחותי את הבקשה, אני מחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך- דין בסך 000, 100שקלים (כולל).שכירותדמי שכירות