קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת תלויים להורים על מות בנם: .1זוהי תביעה לתשלום גמלת תלויים של הורים בגין פטירת בנם כתוצאה מתאונת עבודה. השאלה העומדת לדיון היא, אם עיקר פרנסתם היתה על הבן או שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם, כנדרש בסעיף 74(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק), כתנאי לזכאות לגמלה האמורה. .2להלן עיקר העובדות העולות מחומר הראיות: א) מדובר במשפחה מרובת ילדים בת 13ילדים, שמרביתם נישאו ועזבו את הבית עוד לפני פטירת הבן. במועד זה נותרו יחד עם ההורים בבית, בנוסף לבן שנפטר, ארבעה ילדים, מהם בת אחת תלמידת תיכון, בן אחד לפני שירות בצה"ל, בן שני בשירות צה"ל ובן שלישי לאחר השירות; ב) הבן יוסף ז"ל, אשר נפטר ביום 28.12.1981כתוצאה מהפגיעה בעבודה, היה רווק בן 26, הבן הבוגר שנשאר בבית, ועבד כעצמאי בהרכבת תריסים. הכנסתו המדויקת אינה ידועה, אך מחומר הראיות עולה, שהוא השתתף במידה ניכרת בפרנסת המשפחה, ובנוסף להשתכרותו, הוא קיבל קצבת ניידות מביטוח לאומי עקב נכות שהיתה לו; ג) האב משה היה בעת פטירת הבן בגיל 56, פועל פשוט, כאשר משכורתו הכוללת, כולל הבראה, כלכלה, אש"ל ושעות נוספות כ-000, 9שקלים נטו (כ-000, 14שקלים ברוטו). הוא נהג לשתות שתיה חריפה ולעשן סיגריות בכמות גדולה, ובכך קטנה ההכנסה הפנויה שנותרה לפרנסת המשפחה. כן הוא סבל מליקויים בשמיעה, בראיה - כתוצאה מקטרקט בעין, וסבל מצמצום בנפח הנשימה. עוד בשנת 1975הוא היה בהשגחה של התחנה למניעת מחלות ריאה כתוצאה ממחלת שחפת שהיתה לו; ד) האם מרים סבלה אף היא מסכרת, רומטיזם ביד וניתוחים שהיו לה בבטן, אש בעקבותיהם נקבעה לה על-ידי הביטוח לאומי נכות רפואית בשיעור של %40, בגין ליקויים שהיו לה עוד לפני פטירת הבן (ראה ת/16, סעיף 18). למרות מצבה הרפואי השתדלה האם לעשות כמיטב יכולתה על מנת להחזיק את הבית ולטפל בילדים. עקב המצב הכלכלי של המשפחה ומריבות שהיו לה עם בעלה, אשר הוציא כספים רבים על שתיה ועישון, ולא סיפק את כל צרכיה הכלכליים של המשפחה, מצאה האם את נחמתה בבן הבוגר, אשר עזר במידה ניכרת בהכנסת המשפחה. לדבריה, שנראים לי מהימנים, הוא נהג לתת לה מפעם לפעם סכומי כסף שונים, היה עורך קניות ומביא הביתה, ולפי הערכתה השתתפותו בפרנסת המשפחה לא היתה פחותה מזאת של האב והגיעה עד כדי כ-000, 6או 000, 7שקלים לחודש; ה) אינני מקבל את טענת בא-כוח הנתבע, שכל עזרתו של הבן היתה רק כדי לכסות את הוצאותיו כמי שהתגורר יחד עם משפחתו בבית. אין זאת תופעה נדירה בחברתנו, במשפחות מרובות ילדים, כאשר הכנסת האב אינה מספיקה, שאחד הבנים נוטל על עצמו להשתתף בעול פרנסת המשפחה. במקרה זה נראה לי שכך היה המצב. .3לא הייתי אומר במקרה זה, שעיקר פרנסת המשפחה היתה על הבן, מפני שבסופו של דבר נשא האב במידת יכולתו בפרנסת הבית, למעט ההוצאות המיותרות שהיו לו על שתיה ועישון מופרזים; אך בהחלט ניתן לומר על ההורים, הן מבחינת טיב עבודת האב והכנסתו והן בהתחשב במצבם הרפואי, שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם. העובדה, שהאם השתדלה להחזיק את הבית ולטפל בילדים ככל יכולתה, מצביעה על מסירות מיוחדת שעושה אם כדי לטפל במשפחתה, ולאו דווקא על יכולתה לפרנס את עצמה. מבחינה זאת הנכות הרפואית, בשיעור %40, פעילות מאומצת במשך שנים הכרוכה בלידות ובגידול שלושה-עשר ילדים, והעדר מקצוע ספציפי, בו יכולה היא לעבוד ולהשתכר, הינם גורמים אובייקטיביים שיש בהם כדי להגביל את יכולתה לפרנס את עצמה. .4איני מקבל את טענת בא-כוח הנתבע, שבכל מקרה יש לראות את שני ההורים כיחידה אחת מבחינת יכולתם לפרנס את עצמם. אילו היה מדובר רק באב לבדו - לא הייתי קובע שיש בהרגליו לשתות ולעשן כדי להגביל את יכולתו לפרנס את עצמו, ובעניין זה אין לו להלין - אלא על עצמו; אך כאשר בודקים את יכולתם המשותפת של ההורים או של המשפחה לפרנס את עצמם, יש לראות את הרגליו של האב, ביחס ליתר בני המשפחה, כנתון אובייקטיבי סביבתי המשפיע על יכולת המשפחה לפרנס את עצמה. ואולם, גם ביחס לאב, יש לראות את מצבו הרפואי כנתון אובייקטיבי המגביל את יכולתו לפרנס את עצמו. .5לאור ניתוח העובדות והמצב המשפחתי כאמור, נראה לי שניתן לראות את ההורים כיחידה מאוחדת, ובייחוד ביחס לאם, שערב פטירת הבן הם היו במצב שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם, והם היו תלויים בבן שנפטר, תלות חלקית, בנסיבות ששורת הצדק מחייבת להכיר בהם כתלויים. לאחר שהנתבע דחה את תביעת התובעים להכיר בהם כתלויים מכל וכל ולא הפעיל את סמכותו להכיר בהם כתלויים לפי סעיף 74(א) (3) (סיפה) לחוק, נראה לי שעל בית-הדין להפעיל סמכות זאת. .6ביחס להיקף התלות, נראה לי שאף שבבדיקת יכולת ההורים לפרנס את עצמם יש לראות את ההורים כיחידה אחת, הרי שאם נקבע ששניהם היו תלויים, יש לראותם לפי סעיף 76(7) לחוק כשני תלויים נפרדים שקצבה הניתנת להם במקרה של תלות מלאה היא % .75נסיבות העניין, לאחר שאני רואה את המצב כתלות חלקית כאשר התלות העיקרית היתה של האם, נראה לי לפי שורת הצדק שיש לאשר בנסיבות העניין קצבה בשיעור של % 40מקצבת נכות מעבודה המשולמת לפי סעיף 76לחוק, אשר תשולם לידי האם. אשר על כן אני מורה לנתבע לשלם לידי התובעת מרים ביטון קצבת תלויים בשיעור של %40, בגין העבר, בהתאם לשיעור הקצבה המשולמת כיום, ולהמשיך לשלם קצבה זאת גם בעתיד.קצבת תלויים