האם מהווה פסק בוררות, שבו הוכרע חיובו של החייב מכח חוזה, מעשה בית-דין כלפי הערבים ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם פסק בוררות מעשה בית דין כלפי ערבים: קיסריה מקרקעין ונופש בע"מ התקשרה עם ואלדקס בע"מ ואח' בחוזה לרכישת מניות ב"און, אירוח ונופש בע"מ". הוסכם להעביר "כל חילוקי דעות או התדיינות שינבעו מהסכם זה או מנספח כלשהו שלו, לבורר מוסכם על-ידי הצדדים,..." (סעיף 11להסכם). ואלדקס קיבלה על עצמה לשפות את קיסריה על כל התחייבויות און מעבר לסך של 000, 100דולר: " 9.2בכל מקרה שיתברר כי התחייבויות החברה עולות על הסך של 000,100$, כאמור בסעיף 2.23לעיל, מתחייבים המעבירים לשלם את כל ההתחייבויות מעבר לסך הנ"ל בעצמם". להתחייבויותיה של ואלדקס ערבו "כל בעלי המניות של ואלדקס בע"מ". הערבים החתומים על הערבות הינם האדונים שלמה ולד ועזרא קחטן (ראה הסיפא לחוזה). לימים התברר כי התחייבויותיה של און עלו על הסך של 000, 100דולר והסכסוך נסב על שיפוי קיסריה על היתרה. קיסריה פתחה בהליכי בוררות נגד ואלדקס והזמינה את הערבים, שהם בעלי המניות בחברה, להצטרף - אך הם דחו פנייתה. אי-לכך הגישה נגדם תביעה בסדר דין מקוצר, שבה הסעד זהה לזה שבבוררות, אך העילה מעוגנת הן בחוזה והן בדיני הערבות. הליכי הבוררות התקיימו בפני הבורר הנכבד י' נאמן, בכל הנוגע לואלדקס, שהינה החייב העיקרי, ובמקביל הועסקו הערכאות בתביעה כנגד הערבים. בהחלטה בבקשה למחיקת המילים "בסדר דין מקוצר" מכותרת התובענה, נאמר לב"כ המשיבים, המיוצגים ע"י אותם פרקליטים בבוררות ובבית-המשפט, כי מן הראוי שהסכסוך כולו יתברר בהליכי הבוררות (ראה המרצה 9834/84, פרטיכל בעמ' 8). הערבים סרבו להצטרף לבוררות ואף הגדילו לעשות בבקשה לצירוף צד עפ"י התקנה 24לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984[9] שבה עתרו לצרף את ואלדקס כנתבעת נוספת בתובענה, בהיות הבוררות בעיצומה. נאמר בנימוקי בקשתם: "היות וחבות הערב נובעת מחבות הנערב, נמצא שהנערבת ואלדקס הינה בבחינת בעל דין דרוש לצורך תיק זה, ולצורך בירור שאלת חבותה למשיבה" (סעיף 4לנימוקי הבקשה). כמו-כן נטען על-ידם כי קיים חשש לפסיקה סותרת בבוררות ובערכאות. הבקשה נתמכה בתצהירו של המשיב שלמה ולד המבהיר את האמור בנימוקי הבקשה ומצהיר כי הוא יודע על התביעה המתנהלת בבוררות נגד חברת ואלדקס. בדיון בבקשה זו הצהירו, וחזרו והצהירו באי-כח קיסריה כי פנו לערבים בקריאה להצטרף להליכי הבוררות אך נדחו. הבורר הנכבד נתבקש לדחות המשך הבוררות לאור הגשת הבקשה לצירוף הנתבעת, וסרב, בהחלטת הבורר מה- 5.7.84(מוצג מש- 2בבקשה זו), נאמר: "יתר-על-כן לו אכן חפצו הערבים ליישב המחלוקת במהירות ולבסס טענתם בכתב-הגנה שאין יסוד לתביעה מהם, היה עליהם לעשות דבר פשוט ביותר והוא חתימה על שטר הבוררים שבין הצדדים. עו"ד רסלר ברב הגינותו ביקש שהות לחשוב על אפשרות זו על-מנת לייעל ולזרז את ההחלטה בסכסוך". הבקשה לצירוף צד נדחתה ונאמר למשיבים: "סביר להניח שההליכים בבוררות יקדימו את ההתדיינות בערכאות ובפני המבקשים פתוחה הדרך להצטרף אליהם לאלתר". החלטה זו ניתנה ב-30.10.84, ואילו ב- 4.1.85ניתן פסק-דין בבוררות בין קיסריה לואלדקס במעמד עורך-הדין שייצג את ואלדקס, והמייצג את המשיבים כאן. הבורר קבע, לאחר דיון מפורט, הכולל בדיקת טענות ואלדקס והתייחסות לעדותו של הערב עו"ד ולד, כי ההתחייבויות של "און" עלו על המוצהר בחוזה וכי על ואלדקס לשפות את קיסריה בגין יתרת ההתחייבויות בהסכם בשקלים השווה ל-328, 84דולר, לפי השער היציג של הדולר ביום התשלום בפועל, וכן ריבית של % 7.5לשנה. הבורר הנכבד קבע את הוצאות הבוררות וחייב בהן את ואלדקס. פסק הבוררות אושר ב- 27.2.85ונקבעו הוצאות הבקשה. עד כאן היסודות הצריכים לדיון בבקשה ליתן "פסק-דין חלקי" כנגד הערבים, לתשלום הסכום שנקבע כעודף התחייבויות "און" בבוררות, משום מעשה בית-דין. הבקשה מכוונת לסעדים נוספים: תשלום הוצאות הבורר כפי שנפסקו בפסק הבוררות, וכן הוצאות הבקשה לאישור הפסק. עתירות אלה תמוהות בעיני שכן נושא ההוצאות הוכרע במסגרת הבוררות וזכרו לא בא בכתב-התביעה. משום כך ניתן לדחות אותן כבר בשלב זה. לטענת המשיבים, המתנגדים לבקשה, אין הפסק מהווה מעשה בית-דין כלפיהם, משום שלא היו צדדים להליכי הבוררות. כמו-כן סבורים הם כי עומדת להם הזכות להוכיח טענה ביחס להעדר נזקים לקיסריה כתוצאה מעיסקת העברת המניות, אשר לא הועלתה בבוררות. דא עקא שטענה זו לא הועלתה בכתב-ההגנה ומשום כך היא נדחית על אתר. השאלה הצריכה להכרעה בבקשה זו הינה האם מהווה פסק הבוררות מעשה בית-דין בין בעלי-דין שבפנינו. נושאי הדיון יהיו: א. הלכות המניעות מחמת מעשה בית-דין בשיטתנו. ב. האם מהווה פסק בוררות, שבו הוכרע חיובו של החייב מכח חוזה, מעשה בית-דין כלפי הערבים. א. פרק א' - הלכות מעשה בית-דין - השתק: הלכות אלה נשענות בשיטתנו על המשפט האנגלו-אמריקני, תוך נטייה להשראה מהמשפט האמריקני (ע"א 246/66, ש' ור' קלוזנר נ' ר' שמעוני [1] וכן ע"א 718/75 שרה עמרם נ' גד סקורניק [2], ת"א (ת"א) 2853/84, המ' (ת"א) 11727/84מונסנטו נ' חברת תעשיות ומעבדות גשורי בע"מ [6]). בע"א 440/70 הודא עלי מוחמד ע'אנם נ' ריא פיאד מוחמד ע'אנם ואח' [3], סוכמה ההשלכה הכפולה של מעשה בית-דין, דהיינו השתק פלוגתא והשתק עילה. ממצא שנקבע בפסק-דין נשוא השתק, מוסיף לחייב את הצדדים גם כשהם מתדיינים בעילה אחרת, השונה מזו שהיתה נושא התובענה במשפט הראשון. דיני ההשתק מבוססים על הצורך באחידות הפסיקה (ע"א 246/66, 247/66[1] בעמ' 583) ועל הכלל כי מי שהיה לו יומו בבית-המשפט אינו זכאי לחזור ולהטריד באותו ענין. ההשתק פועל על בסיס של הדדיות (הולסברי, מהדורה 4, כרך 16סעיף 1550בעמ' 1046[13] ובשיטתנו ע"א 440/70 [3] שם בעמ' 838). בא-כח המשיבים אינו מכחיש שאותה מסכת עובדות נידונה בבוררות ובתובענה, ובצדק, אך טוען הוא כי על-מנת להעמיד השתק חייבים בעלי- הדין להיות זהים בשני ההליכים. מרשיו רשאים בלשונו "לעבור שוב על דו"ח רואה החשבון ולהלחם בצורה יותר מאסיבית" (עמ' 2לפרטיכל). השקפה זו בטעות יסודה. מקורם של כללי ההשתק בדיני היושר. בנסיבות מסויימות, כשמידת הצדק מחייבת, רואים צדדים שלא היו בעלי-דין בהליך הקודם, כבעלי-הדין או חליפיהם לצורך ההשתק. In certain cases although there is in strictness no privity" between a party to a judgment and the person against whom . It is set up, the relations between them are such that the"latter is not allowed to dispute it (הולסברי [13]). במשפט האמריקני מצינו כלל זה, מורחב קמעא: Thus, where the issues in separate suits are not precisely" identical is not necessarily fatal to the conclusive effect . Of the prior judgment, and a substantial is sufficent"identity ( ,corpus juris secundumכרך 50, סע' 763בעמ' 291[14]). כלל זה אומץ בשיטתנו בפרשת עמרם נ' סקורניק [2], שבה מצביע הנשיא לנדוי על מקרה זהה לזה שבפנינו, כדוגמא להחלת ההשתק בין צדדים שונים: "למשל, כאשר התייצב ראובן לשפות את שמעון על חבותו כלפי לוי, כפי שייקבע במשפט בין שניים אלה, וחבותו של שמעון נקבעה כך, כי אז לא תשמע טענת ראובן בתביעת השיפוי של שמעון, ששמעון אינו חייב ללוי". (שם בעמ' 3). ההלכה האמריקנית תואמת דוגמא זו: If the guarantor had notice of the action brought by the" -creditor against the principal debtor, and an oppor Tunity to be heard, the guarantor is precluded from .d p .. 2Am. Jur38) ."questioning the debtor's liability .([15] 1083 77 עקרון זה הדריך את בית-המשפט לאחרונה בפרשת ת"א (ת"א) 2853/84, המ' (ת"א) 11727/84 monsantoנ' חברת תעשיות ומעבדות גשורי בע"מ [6]. נקבע שם כי פסק-דין שניתן בין שתי חברות מהווה מעשה בית-דין לגבי חברה שלא היתה צד לו. ההלכה סוכמה ב-. C.j.sכרך 50סעיף 763[6]: The true reason for holding an issue res judicata is not" necessarily the identity or privity of the parties, but the Policy of the law to end litigation by preventing a party Deliberately selects his forum is bound by an aduerse drawing it into controversy, and that a plaintiff who who has had one fair trial of a question of fact from again , even though defendant in the second suit was not a party, judgment therein in second suit involving the same issues ."nor in privity with a party, in the first suit המבחן הנוהג בסוגיה זו יהא נסיבתי בעיקרו, שכן עשיית הצדק ומניעת שימוש לרעה בהליכי משפט הם המנחים אותנו, בנסיבות כל מקרה (ראה 718/75[2] בעמ' 35, 36וכן ת"א (ת"א) 2853/84 [6] בעמ' 463). פרק ב' - האם מהווה פסק בוררות מעשה בית-דין בתובענה נגד הערבים מוסד הבוררות מהווה אמצעי שבו נתלות תקווה רבות להקלת העומס המוטל לעייפה על בתי-המשפט. יהא איפוא מועיל להקפיד בכבודו של מוסד זה ולהשמר מהאפשרות לנצלו לרעה. סעיף 21לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1969[10] קובע: "בכפוף לסעיפים 24עד 28ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה ביתדין". סעיף זה דומה לסעיף 16בחוק הבוררות האנגלי: Unless a contrary intention is expressed therein, every" arbitration agreement shall, where such a provision is Applicable to the reference, be deemed to contain a Umpire shall be final and binding on the parties and the provision that the award to be made by the arbitrator or ."persons claiming under them respectively .([16] . S 1950,arbitration act) (וכן הולסברי מהדורה 4, כרך 16סעיף 1569בעמ' 1058[13]). הנה כי כן מושווה מעמדו של הפסק שנתאשר לפסק-דין בין אותם צדדים או חליפיהם, והלכות ההשתק יחולו על הפסק מאותם שיקולים. ברוח זו נפסק בע"א 8/83 שפסק הבררות בין חברים לאגודה שיתופית לבין האגודה, מהווה מעשה בית-דין בתובענה שבינם לבין חברי ועד המושב (בעמ' 804). בהמרצה 4181/59 מפעלי מתכת המבורג בע"מ נ' בן נון [7], נקבע: "ערב היודע כי בין הנושים לבין החייב העיקרי קיים שטר בוררין ומקבל על עצמו לכבד את החוב כערב, כפוף לדיון בבוררות". בבואנו לפרש את סעיף 21לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968[10] עלינו לבחור בפירוש הנראה לנו לאור מטרת החקיקה, והמצב המשפטי הנוהג בשיטתנו תוך שאיפה להגיע לתוצאה צודקת עפ"י עקרונות מקובלים (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות [4]). המונח "חליף" זכה לפרשנות בהקשר לסעיף 18לחוק ההתיישנות, במספר פסקי-דין (ראה ע"א (נצ') 2/81 קונס בע"מ נ' שושנה ואח' [8], ע"א 197/84 יגורי ואח' נ' רשות הפיתוח באמצעות מנהל מקרקעי ישראל [5]). הכוונה הינה לאדם "המחליף את רעהו" מבחינה משפטית לגבי זכות או חיוב. פירוש זה מתיישב עם האמור בסעיף 4לחוק הבוררות [16]. בענייננו המדובר בערבים לחיוביה של ואלדקס. מהות הערבות מוגדרת "התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי צד שלישי" (סעיף 1(א) לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967[12]. הערב אינו חב ביותר מחיובו של החייב ועומדות לו הטענות שיש לחייב כלפי הנושה. מאידך עדיין חייבים הערב והחייב ביחד ולחוד כלפי הנושה כדי החיוב. סבורה אנכי כי למרות קושי זה ניתן לראות בערב, בנסיבות המתיישבות עם שיקולים של צדק, מעין חליף של החייב (ע"א 718/75 [2] בעמ' 33). פירוש מצמצם של המונח "חליף" כפי שגורס ב"כ המשיבים ימנע החלת הלכות מעשה בי"ד בתפישה המורחבת על פסק בוררות ויגרום להפלייה בין תוצאות הפסק שנתאשר לבין פסק-דין. תוצאה זו אינה רצוייה והיא מנוגדת להתפתחות הפסיקה כפי שנסקרה על-ידי. חיזוק להשקפתי מצאתי בשיטה האמריקנית: According to many decisions, privity means a mautual or" successive relationship to the same rights of property, or Such an identification in interest of one person with And the term; when applied to a judgment or decree refers to one another as to represent the same legal rights"privy" ,788) .". Whose interest has been legally represented at trial([14] ., C.j.s50 המשיבים היו בעלי ענין כן בנושא הבוררות, הוזמנו להצטרף אליה אך בחרו שלא לעשות כן. אותם פרקליטים מייצגים אותם בכל ההליכים. המשיב ולד העיד בבוררות. אין למשיבים טענות עצמאיות ונפרדות בכתב-הגנתם. ניתנה להם הזדמנות מלאה להוכיח טענותיהם בבוררות ואף עשו כן. מידת הצדק מביאה לידי המסקנה כי בהתקיים כל אלה יהווה פסק הבוררות השתק כלפיהם בתובענה שבפנינו. התוצאה הינה כי הבקשה מתקבלת בשינוי העתירה מ"פסק-דין חלקי" לפסק-דין בתובענה. תוצאה זו עומדת בתנאי ההדדיות, שכן קביעת הבורר הנכבד מחייבת את המבקשת באותה מידה שהיא מחייבת את המשיבים. הנני מחייבת את המשיבים לשלם למבקשת סך בשקלים השווה ל-328, 84דולר לפי השער היציג של הדולר ביום התשלום בפועל וכן ריבית של % 7.5החל מה- 4.1.85ועד ליום התשלום בפועל. החיוב יהא ביחד ולחוד עם חיוביה של ואלדקס עפ"י פסק הבוררות. כמו-כן ישאו המשיבים בהוצאות המשפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך 470, 2ש"ח, צמודים כדין. יישוב סכסוכיםמעשה בית דיןערבים (ערבות)שאלות משפטיותבוררות