קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד הגשת תביעת ניצול שואה: השופט פורת: .1ערעור על החלטתה של ועדת עררים לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957[10] אשר החליטה ביום 20.6.79בתיק ערר 220/77 לדחות עררו של המערער על החלטת הרשות המוסמכת בתיק 1470/3/2 לדחות בקשתו להארכת מועד להגשת תביעה לתגמולים, הן על-פי החוק העקרי והן על-פי תיקון מס' 2מתשכ"ט. .2מתוך עיון בתיק הרשות המוסמכת ובתיק ועדת העררים אין לעמוד על מלוא הנסיבות אשר ראוי לשקול עת שמכריעים בבקשה של ניצול שואה התובע זכויותיו על-פי החוק. איננו יודעים גילו של המערער, מצב בריאותו, מצבו הסוציאלי, משך הרדיפות שעבר וכל דרגת חומרתם. כל שאנו יודעים הוא שבעת המלחמה נלקח לפלוגות העבודה ההונגריות ושהה אף ברוסיה - רדיפות אלה נחשבות כקשות וחמורות, הסבל היה חמור, אחוז התמותה מרעב, מחסור ועינויי גוף ונפש היה גבוה מאוד, ויש יסוד להניח שאם התביעה אמיתית המדובר באדם נכה גופנית ונפשית. עוד אנו יודעים כי בארץ הועסק העורר בצי הסוחר בשנים 75- 1957ללא פרטים אם היתה התקופה רצופה, מה היה משך ההפסקות או ההפוגות בין הפלגה להפלגה, מה עשה המערער בין ההפלגות וכיו"ב. ממכתביו לרשות אפשר להיווכח כי משך כל השנים טרם למד עברית כהלכתה; לא דיבור נכון ולא כתיבה נכונה. האמת נתנת להאמר כי נוכח מצב עובדתי זה לא ניתן לשקול כל אותם שיקולים ונסיבות אשר נקבעו בפסיקה וראוי היה שישקלו אף במקרה הנוכחי. (ראה למשל בע"א 436/75 הרשות המוסמכת נ' שורצאפל [1], ע"א 336/75 רוטהים נ' הרשות המוסמכת [2]; ע"א 643/73 קלמן נ' הרשות המוסמכת [3] ורבים אחרים). .3אב-בית-הדין של הרכבנו הציע לצדדים בישיבת קדם ערעור להחזיר הדין על-מנת לאפשר בירור עניני ותכליתי של נשוא הענין, אולם באת-כוח המשיבה לא נאותה לקבל הצעה זו, לדעתה מקרה זה כנראה אינו מתאים לבירור נוסף. משנתקבלו סיכומי באי-כוח הצדדים חפשתי ולא מצאתי מדוע מבחינה ענינית ראוי המערער דנן שלא יזכה לקבל מאומה על-פי חוק נכי רדיפות הנאצים ומדוע לא לאפשר לו להוכיח ענינו כיאות. כל טיעונה של באת-כוח המשיבה הוא "משפטי" - פורמאלי. אכן כל דבריה של באת-כוח המשיבה אמת: המערער הגיש בקשה לאקונית לרשות המוסמכת, לא מסר פירוט ולא נענה למכתבים, לצורך הערר לא המציא תצהיר חרף מצוות מתקין התקנות. אם מישהו אשם באי-המצאת החומר ובאי-הצגת ענינו, אין זה אלא המערער בעצמו. לו צריך היה להעניש מישהו על מחדליו, ודאי היה זה המערער ולאו דוקא המשיבה. אלא שלא בענישה ובנקמנות עסקינן. .4הרשות המוסמכת נוסדה על-מנת לפצות את הזכאים לתגמולים ועל מנת להכיר בתביעות צודקות הראויות להכרה (ע"א 643/73 קלמן נ' הרשות המוסמכת [3]). במקרה הנוכחי, משלא הגיב המערער כיאות, ולא המציא הפרטים שנדרש להמציא, ונוכח מכתביו העלגים, ראוי היה לדעתי להזמינו לחקירה כפי שנהוג לעשות במקרים רבים וכך היה מתאפשר לה לרשות המוסמכת לעשות מלאכתה נאמנה ולשקול כל השיקולים הראויים. .5אכן לא הומצא תצהיר אף לועדת העררים ומחדל זה מחדל חמור הוא, שכן ללא תצהיר אין חקירה נגדית ולכאורה לא נוצרה מסגרת לבירור עובדתי בפני ועדת העררים אלא שוועדת העררים אינה דוקא ערכאת ערעור, היא בראש ובראשונה ערכאה שיפוטית ראשונה המצווה לברר עובדות, לקבוע ממצאים וליישם הוראות חוק, לצורך זה סמכויותיה של ועדת העררים רחבות מאד - כסמכות ועדת חקירה (בג"ץ 174/65 דיאמנטמן נ' ועדת העררים [4]; ע"א 738/74 הרשות המוסמכת נ' נדל [5]; ע"א 186/74 הרשות המוסמכת נ' לקר [6]; ע"א 429/75 שמלקר נ' הרשות המוסמכת [7]). במקרה שבפנינו נשמע טיעון בפני ועדת העררים, בא-כוח המשיבה טען (ובדין) על הליקויים שבהגשת הערר ועל חוסר הביסוס העובדתי של הערר. בא-כוח המערער השיב לטיעון (ולאו דוקא בצורה משכנעת), אולם בסופו של דבר ביקש: "לחילופין מבקש להחזיר התיק למשיבה ושתחקור העורר לפי המסמך שהוגש". (לכשעצמי הייתי מנסח זאת מעט אחרת: "שתחקור העורר על בקשתו להאריך לו המועד להגשת התביעה"). .5בהחלטת ועדת העררים לא מצאתי התייחסות לעתירה חילופית זו ובכך שגתה לדעתי ונוצרה "נקודה משפטית" לערעור. בסמכותה של ועדת עררים להחזיר הענין לרשות המוסמכת (ראה ע"א 403/74 + 413קליין נ' הרשות המוסמכת [8] בניגוד להלכה קודמת בבג"ץ 272/62 הרשות המוסמכת נ' ועדת העררים [9]) ומשנתבקשה לעשות כן ראוי היה לפחות להתייחס לעתירה זו ולקבוע בה עמדה לחיוב או לשלילה, תוך פירוט הנימוקים להחלטה, לדעתי ההחלטה הנכונה שראויה היתה להינתן היא: החזרת התיק לרשות המוסמכת. על-פי סעיף 19לחוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957[10], הוסמכה הרשות המוסמכת לשקול בקשות להארכת מועד להגשת תביעות, ומשהוסמכה לעשות כן ממילא אף הוטל עליה התפקיד לעשות כן לביצוע החוק כהלכתו ולשלם לכל מי שראוי כי ישולמו לו תגמולים. כמו לוועדת העררים כן אף לרשות המוסמכת סמכויות כלוועדת חקירה (באופן כללי) - סעיף 20לחוק. במקרה הנוכחי דרשה הרשות פרטים ומשלא נתנו לה, דחתה הבקשה למעשה על הסף מבלי לבררה לכל פרטיה והיבטיה (בירור שיש לצפות כי ייעשה על-ידי גוף שסמכויותיו סמכויות של ועדת חקירה והאמור לבצע חוק סוציאלי). המערער ערר לוועדת העררים ולא סיפק אף לה את החומר הראוי. באופן זה נמנע אף מוועדת העררים למלא יעודה ולמצות סמכויותיה ויעודיה (כערכאה שהיא הן ערכאה גבוהה מזו של הרשות המוסמכת והן ערכאה ראשונה בין ההירארכיות השיפוטיות). לגבי הדיונים בוועדת עררים הותקנו תקנות סדר דין (תקנות נכי רדיפות הנאצים סדרי דין בוועדת ערר) תשל"ד- 1973[11]. בתקנות אלה יש הבהר ופירוט ויש אף צמצום של דרכי הדיון לעומת הסמכות הכוללנית של ועדת חקירה. דרך משל: על-פי תקנה 4יש לצרף תצהיר לאימות העובדות שעליהן מסתמך העורר. התעלמות מדרישה זו והזמנת עדים על-פי יוזמת הוועדה או באי- שורה (נוכח סמכויותיה כוועדת חקירה) לא תהא לכאורה משום מילוי מצוות המחוקק - מתקין התקנות - משמע על ועדת הערר לשמור אף על קיום הוראות סדרי הדין המסוימות שנקבעו לה ובכך ישנו צמצום או בקרה לשימוש בסמכויותיה הרחבות. בהיעדר תצהיר התומך בערר דנן ובהיעדר חומר של ממש בתיק התגמולים, נמנע מן הוועדה לברר הנסיבות המלאות הנחוצות קודם הכרעה בגורלו של ניצול שואה הבא לקבל מן המדינה את שהוא זכאי לקבל ממנה מתוקף הסכם לוקסנבורג שבין מדינת ישראל ובין גרמניה המערבית. דחית הערר כאשר העובדות אינן בפני הוועדה - נראה לי כמילוי תפקיד לא נאות בבירור ענינו של תובע והרי כאמור ועדת הערר אינה דוקא ערכאת ערעור אלא ערכאה ראשונה בבירור ענינים ליישום חוק סוציאלי. על-כן נראה לי, שהאפשרות היחידה שיכלה הוועדה לבחור היא החזרת התיק לרשות המוסמכת כדי לאפשר לה למלא תפקידה כהלכה ולא לעודד פסיחה על אותו שלב מנהלי של הרשות המוסמכת מחד, וקיפוח התובע מאידך. .6כפי שלא ראוי להשיב ריקם פני ניצול שואה האמור להיכלל על הזכאים לתשלום על-פי חוק נכי רדיפות הנאצים אצל הרשות המוסמכת ואצל ועדת העררים, כך יש להימנע מתוצאה זו אף בערכאת הערעור שלנו אם כי ככל שההיררכיה גבוהה - מידת הטיפול שלה מצטמצמת. בהעדר עובדות אינני רואה אפשרות להחליט לחיוב או לשלילה בענין הנדון - בקשתו של המערער להאריך לו המועד להגשת תביעתו. בנימוקי הערעור כלל בא-כוח המערער עתירה חילופית: "להחזיר הדין למשיבה למתן החלטה חדשה". נראה לי שראוי לקבל עתירה חילופית זו ובהתאם לכך להחזיר הענין לרשות המוסמכת וזו תואיל להזמין אליה את המערער לחקירה (תוך הודעת המועד לפרקליטו כדי לאפשר לו להיות נוכח ולהציג שאלות - אם רצונו בכך). לאחר שהמשיבה תברר כל הנסיבות לאי-הגשת התביעה והבקשה במועד ותברר כל פרטיו האישיים של המערער (וכאמור כל אלה הם גורמים רטונטיים) - תחזור ותשקול הבקשה ותוציא החלטה חדשה ומנומקת וזו כמובן תהיה בת-ערר. .7לרגל הטיפול הכושל מצד המערער בערכאות הקודמות ואי-ההיענות לבקשות ולדרישות להמציא ראיות, אין לזכות אותו בהוצאות. מאידך אינני מציע לזכות את המשיבה בהוצאות שכן לו קבלה באת-כוח המשיבה את הצעת אב בית הדין הנכבד של ערכאתנו בישיבת קדם הערעור, יכלה לחסוך לעצמה ולנו טורח רב. .8על-כן, אני מציע לקבל את הערעור, לבטל החלטות ועדת העררים והרשות המוסמכת ולהחזיר הענין לרשות המוסמכת ברוח ההצעות בפסקה 6לעיל. לא ינתן צו להוצאות. השופט לוין: .1למקרא החלטותיהם של ועדת העררים ושל הרשות סברתי תחילה שהדין עם המשיבה, אך בסופו של דבר שוכנעתי על-ידי חברי הנכבד, השופט פורת שיש לקבל את הערעור. כדי להסיר ספק ברצוי לציין שאין אנו קובעים שום כלל ששומה על הרשות להזמין את המבקש לחקירה אפילו לא הגיש תצהיר ולא השיב לפניותיה; נהפוך הוא, במקרה הרגיל תצדק הרשות את תדחה בקשה בלתי מנומקת ובלתי מוכחת ללא הליכים נוספים. ברם במקרה דנן הוכחו שניים אלה: א) המערער נלקח לפלוגות העבודה ההונגריות ולא מן הנמנע הוא שנגרם לו נזק נפשי כזה שמנע מנו להגיש את בקשת הארכה במועד, ב) ועדת העררים סברה שמכתבו של המערער לרשות מיום 29.5.75היה בלתי ברור; בנסיבות אלה שומה היה על ועדת העררים להתייחס לעתירתו החלופית של המערער, שהושמעה לפניה על-ידי פרקליטו, להחזיר את הענין לרשות; משלא עשתה כן היא טעתה טעות שבדין; מאחר שאנו סברנו שיש מקום, בהיעדר נימוק לסתור, לעשות כן, נחזיר את הדין לרשות במקומה. לפיכך אני מסכים לקבלת הערעור כאמור בפסק דינו של חברי הנכבד השופט פורת. השופט בן-דרור: אני מסכים. לפיכך הוחלט לקבל את הערעור כאמור בפסק-דינו של השופט פורת. הארכת מועדניצולי שואה