קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה לעובד מנזר: .1זוהי תביעה להבטחת הכנסה. .2העובדות העולות מהעדויות שהושמעו הן כדלהלן: א) התובעת עבדה בעבר במנזר ראס-אל-עמוד במזרח ירושלים, כתופרת ומגהצת. כאשר עבדה במנזר, היא גרה שם ושולם לה שכר. היא לא שילמה אז עבור החדר ולא עבור האוכל; ב) התובעת איננה מסוגלת לעבוד; ג) גם לאחר הפסקת עבודתה במנזר, המשיכה התובעת לגור במנזר. מעמידים לרשותה חדר, נותנים לה אוכל ומעניקים לה 500שקל לחודש. מתוך סכום זה התובעת קונה לעצמה קצת קפה וסוכר, בגדים, נעליים וצרכים אחרים שלא ניתנים על-ידי המנזר; ד) המנזר מטפל בעיקר ביתומים; ה) התובעת איננה נזירה. כאמור, גם עובדות אחרות גרות במנזר. אין פרוצידורה מיוחדת ל"התקבל" למנזר, לקבל חדר, אוכל והענקה; ו) התובעת כבדת שמיעה ועליה לקנות סוללות למכשיר שמיעה. .3המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה של התובעת להבטחת הכנסה על יסוד סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה, תש"ם- 1980(להלן - חוק הבטחת הכנסה), אשר קובע: "לא יהיו זכאים לגמלה לפי חוק זה - (1) אדם הנמצא במוסד וכל החזקתו היא על חשבון אוצר המדינה... או גוף אחר שנקבע בתקנות". תקנה 4לתקנות הבטחת הכנסה (כללי זכאות והוראות ביצוע), התשמ"ב-1982, קובע: "לעניין סעיף 3(1) לחוק, לא יהיה זכאי לגמלה אדם הנמצא במוסד וכל החזקתו על חשבון מוסד דת". .4מתוך העדות ודברי התובעת עצמה ברור, שאין לה מקור הכנסה פרט לכספים המועטים שהיא מקבלת מאת המנזר, וכן האוכל שהיא אוכלת שם והחדר שהועמד לרשותה. מכל מקום עולות השאלות הבאות: א) האם, לפי העובדות שהובאו בתיק זה, "נמצאת" התובעת ב"מוסד"; ב) האם כל "החזקתה" על חשבון המנזר (שאין מחלוק שהוא מוסד דת). .5לעניין השאלה הראשונה: יש להבחין בין הימצאותה הפיזית של התובעת בקשר לפעולות אכילה ושינה לבין המושג "הימצאותה" במוסד במובן סעיף 3(1) לחוק הבטחת הכנסה. נכון הוא כי התובעת אוכלת במנזר וגרה במנזר. אולם במובן החוק היא לא "נמצאת" במנזר, באשר המונח שבחוק דורש מסגרת יותר רחבה להימצאות זו. אין כל מסגרת חינוכית (לדוגמה: בית-ספר), חברתית (טיפול בילדים מפגרים), טיפולית (בית-חולים) או עונשית (בית-סוהר), לשהותה של התובעת במנזר. כמו שאין לומר שמי ששוכר חדר וקונה ארוחות באחד ההוספיסים "נמצא" באותו הוספיס (ואין זה חשוב לעניין זה אם הוא שוכר מכספו או מקבל את החדר בחינם - עניין "כל החזקתו" הוא תנאי נפרד), כך אין לומר שהתובעת "נמצאת" במנזר. כאמור, אין מסגרת להתגוררותה במנזר, וכן אין דבר הקושר אותה למנזר - אם רצונה בכך, תוכל לעזוב את החדר, לוותר על האוכל ועל המענק, ולא תחשב כ"נמצאת" גם על-ידי המוסד לביטוח לאומי. .6נראה לי, שאף התנאי השני לסעיף 31) לחוק אינו מתקיים, והוא, ש"כל החזקתו" של המבקש תהיה על חשבון המוסד. אמנם ה"כל" מתקיים, מאחר ואין לתובעת מקור הכנסה פרט למה שהיא מקבלת מהמנזר. אולם חייב להתקיים גם החלק השני של אותו מונח, והוא "החזקתו"; כלומר, שמה שהאדם מקבל ממוסד הדת יהיה בו כדי החזקתו. מטרת הסעיף היא למנוע תשלום כפול ממקורות ציבוריים. הבטחת הכנסה נועדת להבטיח קיום מינימלי. אם לאותו אדם כבר מובטח אותו קיום מינימלי על-ידי גורם ציבורי, אין מקום להעניק הבטחת הכנסה. אולם הקיום המינימלי חייב להינתן על-ידי אותו מוסד דת. על יסוד העובדות שקבעתי, לא נראה לי כי המנזר נותן לתובעת אותו קיום מינימלי. נכון הוא שהיא מקבלת דיור ואוכל, אולם כמעט ולא כלום מעבר לזה. אותם 500שקל שהתובעת מקבלת מהמנזר אינם יכולים אפילו להתחיל לספק צרכים נוספים שלה, כגון קפה, סוכר, ביגוד וכדומה. .7גישת המוסד היתה, כי מספיק שאין לתובעת מקורות הכנסה חיצוניים כדי להפוך את מה שהיא מקבלת מהמנזר ל"כל החזקתה", אולם מה היה המצב אילו המנזר היה מפסיק להעניק לתובעת את ההענקה בסך 500שקל, והתובעת היתה צריכה להסתפק בקיום ללא קפה, סוכר, בגדים וכדומה? האם בדין ניתן לומר שהמנזר מחזיק אותה? ואם היה המנזר ממשיך להאכילה, אולם לוקח ממנה את החדר, והיא היתה נאלצת לישון ברחובות, האם אז ניתן היה לומר, כי "כל החזקתה" על המנזר רק משום שאין לה מקורות הכנסה נוספים? מאחר וברור הוא, כי התשובות לשאלות אחרונות אלה הן כי אין כל החזקתה על המנזר, יוצא שהשאלה האמיתית היא, האם הסכום של 500שקל לחודש שהתובעת קיבלה ומקבלת, בנוסף על דיור ואוכל, מהווה משום החזקה. מהסיכום שפרטתי לעיל נראה לי, שהתשובה חייבת להיות שלילית, ובמיוחד כאשר מתחשבים בכך כי אותו סכום לא השתנה, לפחות בין הדיון המקדמי לבין המועד להוכחות, במשך תקופה של 4חודשים. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת, ואני מחייב את המוסד לשלם לתובעת בעלת1הבטחת הכנסה החל מחודש 8/82, כאשר כל סכום למפרע ישא הפרשי הצמדה וכן ריבית בשיעור % 3לשנה החל מה- 1בחודש לאחד החודש שבגינו משתלם ועד התשלום בפועל. אין צו להוצאות.הבטחת הכנסה