הסכם פשרה לא ברור בהוצאה לפועל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם פשרה לא ברור בהוצאה לפועל: זהו ערעור על החלטת כב' יו"ר ההוצל"פ (הרשם י' שפיגל) מיום 28.12.82בתיק הוצל"פ 3990/82 של לשכת ההוצל"פ בחיפה, בה נקבע כי המשיבה אינה חייבת עוד למלא אחר פסק-הדין בה"פ 509/80 נשוא הליכי ההוצל"פ. (להלן פסק-הדין). פסק-הדין האמור ניתן ביום 12.6.81, על-פי הסכם פשרה, שנערך בין הצדדים, אשר, אם לנקוט לשון המעטה, אינו מצטיין בבהירות יתר. לפי הסכם זה התחייבה המשיבה בין היתר: א. "לגרום" תוך 9 חודשים מיום ההסכם לרישום חלקה 4בגוש 10789בחיפה (להלן "החלקה"), יחד עם הבית שעליה, כבית משותף, לפי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 [7] ואת הדירה שהתחייבה המשיבה למכור למערערים כדירה נפרדת בבית המשותף "בכפוף להתאמת הדירה לתוכניות מבחינה פיזית". (סעיף 1). ב. לרשום את הדירה בשם המערערים יחד עם חלקים נוספים המוצמדים אליה תוך 10חודשים מיום עריכת ההסכם. (סעיפים 4- 1להסכם הפשרה). ג. לבצע תיקונים בדירה על-פי נספח המצורף להסכם על-ידי חברת "טמגור", אשר תתקשר לצורך זה בהסכם עם המשיבה, כשהמשיבה מתחייבת להכניס בהסכם סעיף "המחייב את טמגור לבצע את העבודה לא יאוחר מיום 5.8.81" (סעיף 7). יחד עם זאת נאמר בהסכם הפשרה כי התיקונים ייעשו "תוך תקופה שתיקבע ע"י טמגור, או גוף אחר שיוסכם ע"י הצדדים" (סעיף 6). במידה ויתברר כי טמגור לא מסוגלת לעמוד "בלוח הזמנים הנ"ל" תהא המשיבה רשאית לבצע את העבודות באמצעות "שפריץ הצפון" "בכפוף ללוח הזמנים הנ"ל" (סעיף 7). בסעיף 13להסכם נאמר, כי עיקול ומני שהוטל בה"פ 519/80 מיום 7.1.81 יעמוד בתוקפו עד לאישור המהנדס ו/או טמגור "הכל לפי הענין כאמור בסעיף 8 לעיל..." עד כאן עיקרי ההסכם. ביום 6.7.82, הגישו המערערים את פסק-הדין הנ"ל לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחיפה וביקשו כהליך ראשון צו למסירת המעוקלים (ניירות ערך בבנק לאומי סניף קרית-חיים) הנזכרים בסעיף 13לפסק-הדין שצוטט לעיל. ביום 21.7.82הגישה המשיבה בקשה בהם' 16/82, לפי סעיף 19לחוק ההוצל"פ [5]. בבקשה זו ביקשה לדחות על הסף את בקשת הביצוע הנ"ל ולחלופין להצהיר כי אינה חייבת עוד למלא אחר פסק-הדין. לחלופי חלופין לקבוע אם, ובאיזו מידה, מוטל עוד על החייבת למלא אחר פסק-הדין. בבקשתו זו העלה בא-כוח המשיבה טענות מטענות שונות. בין היתר טען, כי הסעדים הנוגעים לרישום הם הצהרתיים גרידא ואינם ניתנים להוצל"פ. וכן, כי חובת הרישום היתה כפופה לכך שהמערערים יתאימו את הדירה לתכנית המקורית, כלומר, יהרסו את התוספות אשר בנו, והמערערים לא עמדו בחובתם זו. עוד טען כי המשיבה ביצעה את כל התיקונים שהיה עליה לבצע. ביום 27.10.82התקיים דיון בבקשת המשיבים. בדיון זה העלה ב"כ המשיב טענה כי אין פסק-הדין ניתן להוצל"פ, אלא הדרך שעל המערערים לנקוט בה, היא היזקקות להליכי בזיון בית-המשפט. עוד טען, כי ההתחייבות לבצע את הרישום מותנית בהתאמת הדירה לתוכניות על-ידי המשיבים. בא-כוח המערערים חלק בטענותיו על כך שהפנייה להוצל"פ אינה ההליך המתאים. עוד נטען על ידו, שיו"ר ההוצל"פ מוסמך לבדוק אם נתמלאו תנאים מוקדמים לקיום החיוב. שני הצדדים טענו גם טענות שונות באשר לפרשנות שיש לתת להסכם. בהחלטה נשוא ערעור, קבע יו"ר ההוצל"פ כי החיובים הנוגעים לרישום אינם ניתנים להוצל"פ, אלא ההליך הנכון שעל המערערים לנקוט בו הוא הליך לפי סעיף 6לפקודת בזיון בית המשפט [6]. גם באשר ליתר החיובים שבהסכם סבר כב' יו"ר ההוצל"פ, כי אינם ניתנים לביצוע בהוצל"פ באשר הם תלויים בתנאים רבים שלא נתקיימו ו/או שהופרו ו/או שקויימו בחלקם ומשום כך הוא עדיין ערטילאי ולא ניתן, כמתואר לעיל, לביצוע "בתור פסק-דין" וכי על-כן על המערערים להשיג מבוקשם בתביעה חדשה או על-ידי כפיית המבקש למלא אחר התחייבויותיו על-פי פקודת בזיון בית המשפט [6]. אך בכך לא הסתפק יו"ר ההוצל"פ המלומד, ובפיסקה המסיימת של החלטתו הוא פוסק: "על יסוד האמור לעיל אני קובע שהמבקשת אינה חייבת עוד למלא אתר פסק-הדין למעט החיוב הכספי שבסעיף 5להסכם." נראה כי יו"ר ההוצל"פ, בהחלטתו, לא הבחין באופן ברור בין שלוש שאלות נפרדות אשר שתיים מהן נמצאות במישור המהותי והאחת במישור הפרוצדוראלי. השאלה המהותית הראשונה היא, האם יוצר פסק-הדין חיוב שעל החייב למלא אותו, האם הגיע המועד לקיומו, ובמידה והחיוב מותנה בתנאים מוקדמים מסויימים, האם נתקיימו אותם התנאים. השאלה המהותית השניה, אשר מקומה במסגרת סעיף 19לחוק ההוצל"פ [5], היא בהנחה שפסק-הדין אכן יצר חיוב שהגיע לכלל בשלות, האם פקע חיוב זה, עקב פרעון, עקב התקיימותם של תנאים מפסיקים מסויימים. (למשל פקיעת חיוב לפינוי, אשר לגביו נקבע שהוא לא יבוצע, אם עד תאריך מסוים ישולם על-ידי החייב לזוכה סכום פלוני, או יסולק מטרד מזיק) או עקב שינוי בתנאים שהפכו את החיוב לבלתי ניתן לביצוע (כגון חיוב במסירת חפץ כשהחפץ אבד, או חיוב במסירת ילד כשהילד נפטר, והשוה גם ע"א 556/75 צביק נ' צביק בעמ' 10סעיף 4[1]) והכל כמובן בכפיפות לכך שהפרעון, קיום התנאי המפסיק, או חוסר אפשרות הביצוע אירעו, לאחר פסק-הדין. (ראה המ' 578/78 עזרא נ' "מרבק" בעמ' 73מול ו' [2]). השאלה השלישית, שהיא כאמור פרוצדוראלית באופיה, מתעוררת רק על בסיס ההנחה כי קיים חיוב בר תוקף שעל החייב לבצע אותו ותוכנה הוא בחירת דרכי האכיפה של חיוב זה. כידוע, דרכי האכיפה בשיטתנו מגוונים למדי, החל מסעיף 6לפקודת בזיון בית המשפט [6] דרך "הוצל"פ מן היושר" לפי תק' 264(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי (וראה זוסמן, סדר הדין האזרחי בעמ' 478[9] וכן ע"א 329/67 כהן-רייך נ' אייגר [3]) וכלה כהליכי פשיטת רגל או פירוק חברה. וכאן יש להעיר מיד, כי הפניית המערערים לאפשרות הגשת תביעה חדשה (סעיף 16להחלטת יו"ר ההוצל"פ) אינה ממין הענין. אין מדובר כאן באכיפת חיוב קיים, אלא כיצירת חיוב חדש במקום או בנוסף לחיוב הקיים. (השוה גם ע"א 556/75 צביק נ' צביק בעמ' 10מול ו' [1]). נעבור איפוא לבדיקת פסק-הדין מבחינת שלושת ההיבטים שנזכרו לעיל: באשר לשאלה הראשונה: אין ספק כי פסק-הדין אכן מטיל על המשיבים חיובים מסויימים, הן כאשר לרישום והן באשר לביצוע התיקונים. אמת נכון, כפי שציינתי כבר בראשית דברי, יש בפסק-הדין הרבה דברים שאינם ברורים. כך למשל, אין להבין מפסק-הדין אם התנאי המוקדם לו "כפוף" החיוב הנוגע לרישום, דהיינו, דבר "התאמת הדירה לתכניות מבחינה פיזית" - חל על המערערים או על המשיב. אך בכל מקרה של אי בהירות בפסק-דין, יכול יו"ר ההוצל"פ לפנות לבית-המשפט שהוציא את הפסק (ולענין זה אין נפקא מינא בין פסק-דין בהסכמה ופסק-דין אחר) ולבקש הבהרות לפי סעיף 12לחוק ההוצל"פ [5]. יו"ר ההוצל"פ יוכל גם, אם יהיה צורך בכך, לשמוע ראיות בשאלה, אם נתקיים תנאי מוקדם לקיום החיוב. כך למשל, בהנחה שפסק-הדין יפורש באופן שעל המערערים להתאים תחילה את הדירה לתכניות בטרם יוכלו לדרוש מהמשיבים לבצע את הרישום הוא יוכל לברר את השאלה אם אכן התאמה כזו נעשתה, אם לאו. (כמובן, שבכל מקרה מדובר רק בעובדות שאירעו לאחר מתן פסק-הדין) אך אפילו תאמר, שתפיסתי את תפקיד יו"ר ההוצל"פ, היא רחבה מדי ואין הוא יכול לברר אם נתקיימו תנאים מוקדמים בהם תלוי החיוב, הרי אין בכך כלום. שכן, לכל היותר יהיה על המערערים לפנות לאחר הבהרת פסק-הדין, לבית-המשפט המוסמך בבקשה למתן פסק המצהיר כי התנאי המוקדם התקיים, בטרם ימשיך יו"ר ההוצל"פ בהליכי הוצל"פ. דבר זה יגרום, אמנם, להשהיה מסויימת בהליכי ההוצל"פ, אך מכאן ועד הקביעה שהמשיבה אינה חייבת עוד למלא את פסק-הדין - רחוקה הדרך. כפי שהסברנו, שאלת קיומו של תנאי מוקדם להיווצרות החיוב אין לה ולא כלום עם השאלה נשוא סעיף 19לחוק ההוצל"פ, דהיינו אם פקע החיוב. האמור לעיל לגבי החיוב ברישום, נכון בהתאמה גם לגבי החיוב בתיקונים: כל אי-בהירות יכולה לבוא על תיקונה בדרך של בקשת הבהרה. ושאלות עובדתיות הנוגעות להתמלאותם של תנאים מוקדמים יכולות להגיע לכלל הכרעה אם על-ידי יו"ר ההוצל"פ, או בפנייה לקבלת פסק-דין הצהרתי. אשר לשאלה המהותית השנייה: הרי לדעתי, לא היה יו"ר ההוצל"פ רשאי לקבוע את אשר קבע תוך התיימרות להסתמך על סעיף .19כל עוד לא נקבעו גדרי החיוב, ומועדו, עדיין מוקדם לדון בשאלה אם הוא פקע. מה גם שלא הובאו בפני יו"ר ההוצל"פ המלומד כל ראיות בנקודה זו וגם טיעוני הצדדים לענין זה היו עקיפים בלבד. באשר לשאלה השלישית, גם כאן אינני רואה עין בעין עם יו"ר ההוצל"פ המלומד, בסוברו כי עדיפה הדרך של סעיף 6לפקודת בזיון בית המשפט [6] דרך ההוצל"פ. ראשית, סבורני שההכרעה בשאלה זו היתה מוקדמת, כל עוד לא הובהרו גדרי החיוב המוטל על המשיבים, והתנאים לקיומו. שנית, דווקא כאשר פסק-הדין אינו ברור, כפי שהוא בענייננו, אין לראות בתרופה לפי סעיף 6לפקודת הבזיון, תרופה מתאימה ויעילה. ההליכים הללו הם בעלי אופי מעין פלילי, וממילא נזקקים בהם לדרגת ודאות גבוהה יותר מאשר בהליכי הוצל"פ (השווה ע"פ 514/66 חסיד נ' "פרדס" בעמ' 613בין ב' ל-ג' [4]). שלישית, וזה העיקר, הסעד לפי סעיף 6לפקודת הבזיון [6] הוא במהותו סעד בעל אופי שיורי, ואין להיזקק לו מקום שקיימת "דרך המלך" של הליכי הוצל"פ (השווה בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות [10], סעיף 225בעמ' 173 ופסקי-הדין המצוטטים שם). העובדה, ש"דרך מלך" זו זרועה מהמורות, אין בה לכשעצמה לפסול אותה, שכן אותם הקשיים ואף ביתר שאת יעלו בהליכים לפי סעיף 6לפקודת הבזיון [6]. בענייננו, לאחר שיובהר הטעון הבהרה בפסק-הדין בהליך לפי סעיף 12לחוק ההוצל"פ [5], אינני רואה מדוע לא ניתן יהיה לבצעו, אם עפ"י סעיף 63(א) לחוק ההוצל"פ [5], המאפשר אכיפה של מעשה ע"י המוציא לפועל, ע"י הזוכה או ע"י אדם אחר ואם ע"י מינוי כונס נכסים לפי סעיף 53לחוק ההוצל"פ [5]. אינני סבור כי החיובים על-פי פסק-הדון הם בעלי אופי אישי שאינם ניתנים לביצוע בדרך זו. בספרו של בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (סעיף 188[10]) מובאת כדוגמא לשימוש בסעיף 63לחוק ההוצל"פ אכיפת חובת רישום בפנקסים רישמיים של העברת זכויות. וזה, כזכור, הנושא של סעיפים 4- 1של פסק-הדין. גם ענין חובת ביצוע התיקונים ועריכת ההסכמים הדרושים להם כך, איננו בעל אופי אישי עד כדי כך שאין הוא ניתן לביצוע על-ידי אדם אחר זולת החייב. בכל מקרה, החלטתו של כב' יו"ר ההוצל"פ, כי אין להיזקק להליכי הוצל"פ היא מוקדמת, באשר כל מה שנתבקש ממנו בשלב זה היה צו למסירת מעוקלים, דבר שאין כל קושי בביצועו. לאור האמור אני מבטל את החלטתו של יו"ר ההוצל"פ, כי המשיבה אינה חייבת עוד למלא אחר פסק-הדין. אני מחזיר את הדיון ליו"ר ההוצל"פ, ע"מ שיעשה את הפעולות הבאות: א. יקבע אם פסק-הדין טעון הבהרה ואם הוא סבור כי כך הוא, יפנה לבית-המשפט שנתן את הפסק לצורך הבהרתו לפי סעיף 12לחוק ההוצל"פ [5]. ב. לאחר קבלת ההבהרות הדרושות לפי סעיף 12, ובמידה ומתוך ההבהרה, יעלה כי קיימים תנאים מוקדמים לקיום החיוב של המשיב, יכריע לפי בקשה הזוכה בשאלה אם תנאים אלה נתקיימו, או יפנה את הצדדים לקבל פסק-דין הצהרתי בשאלה זו. ג. אם יובהר שהתנאים המוקדמים לקיום החיוב נתמלאו, ידון לפי בקשת ב"כ המערערים, אם תבוא כזאת, בדרכי הביצוע של החיובים. (למשל, שימוש בסעיף 63, מינוי כונס נכסים לפי סעיף 53לאותו חוק, או בדרך אחרת הקבועה בחוק ההוצל"פ). ד. בהנחה שיתברר כי מועד קיומם של חיובים על-פי פסק-דין - הגיע, הרי אם תבוא טענה מצד החייב כי מילא אחר המוטל עליו, ידון בטענה זו לפי סעיף 19לחוק ההוצל"פ [5]. אני מחייב את המשיבה לשלם למערערים הוצאות בערעור זה בסך 000, 10שקל + מע"מ, סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית של % 3מיום 1.4.83ועד לתשלום בפועל. חוזהניסוח לא ברורהוצאה לפועלהסכם פשרהפשרה