התקף לב בגלל חקירה במשטרה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב בגלל חקירה במשטרה: .1התובע עובד כפקיד בכיר בחברת כלל לביטוח בע"מ. כחלק מתנאי עבודתו מעמידה לרשותו המעבידה רכב צמוד, המשמש אותו הן לצורכי העבודה והן לצרכיו הפרטיים, לרבות לצורכי אשתו, הנוהגת בו, הגם שלעתים רחוקות. .2ביום 11.12.1983, בשעה 20.30לערך, הוזמן התובע טלפונית למשטרת ישראל, מטה מרחב הירקון, באותה שיחה נאמר לו, כי קיימת בעיה בטחונית ועליו להתייצב מייד בתחנה. .3התובע נבהל, עלה על רכבו ונסע במהירות לתחנת המשטרה. בדרכו לתחנת המשטרה כמתואר לעיל, קיננו חששות בלב התובע והסבו לו דחק נפשי חזק. אמנם ידע אל נכון כי הוא חף מאשם, אך חשש פן יוחשד לשווא ופן ייעצר. .4בהגיע התובע לתחנת המשטרה נחקר חקירה קצרה, הוחתם על הודעה ושוחרר. החקירה נסבה על תנועות הרכב שהעמידה המעבידה לשימושו ובסופה הסתבר, כי ארעה טעות והתובע הוזמן למשטרה לשווא, שכן הרכב הנ"ל לא היה כלל מעורב בעבירה. אין ראיה על סיבות ונסיבות החשד וכלום עלה בהקשר לתנועות הרכב לצורכי העבודה, או לצרכיו האישיים של התובע. .5בהיות התובע בפתח תחנת המשטרה בדרכו החוצה, התעלף, פונה לבית-החולים ואובחן בו אוטם שריר הלב, אשר בו הוא עותר להכיר כ"תאונת עבודה", על-פי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). .6עוד יצוינו הפרטים הבאים: הגם שבתצהירו מייחס התובע את הופעת האוטם בעיקר לחקירתו במשטרה (סעיף 15לתצהיר), הושם הדגש בעדותו בבית-הדין על הדוחק הנפשי בו חש בדרך למשטרה, כעולה מדבריו הבאים: "החקירה היתה קצרה מאד. שאוני מספר שאלות והעניין הסתיים. הדוחק הנפשי היה בעיקר בדרך". אף העיד התובע לאמור, כי בטוח היה בחפותו מעבירה בטחונית, אך חשש כי נחשד בעבירה אחרת שטיבה נעלם ממנו. .7סעיף 35לחוק קובע, כי הפגיעה תראה כ"פגיעה בעבודה", אם ארעה תוך כדי ועקב העבודה. אין חולק, כי לא ארעה הפגיעה הנדונה תוך כדי העבודה, באשר גם האירועים בהם רואה התובע את גורמי מחלתו (הנסיעה למשטרה והחקירה) וגם ההתמוטטות שפקדה אותו, ארעו מחוץ לשעות העבודה והרחק מאתר העבודה. .8המחלוקת הנטושה בין הצדדים, בה עלי להכריע בשלב זה, נסבה על ההיבט העובדתי - להבדיל מההיבט הרפואי - של היות הפגיעה "עקב" העבודה, במשמעות החוק וההלכה. .9טוען בא-כוח התובע, כי אלמלא העבודה על מכלול תנאיה - והעמדת רכב צמוד הוא אחד מהם - לא היה התובע נחשד ומוזמן למשטרה, והפורענות לא היתה מתרחשת. אף העובדה, של היות הרכב שבעטיו ניחתה עליו המכה בבעלות המעבידה, יש בה כדי ליצור את "הקשר לעבודה", הנדרש לקיום התנאי של היות הפגיעה "עקב העבודה". .10בא-כוח התובע משליך יהבו על מבחן האלימינציה (for test-but), שאומץ לא אחת בהלכה הפסוקה, על-פיו ייבחן הקשר לעבודה בתשובה לשאלה הבאה: האם אלמלא העבודה ותנאיה - היתה התאונה מתרחשת? וכל אימת שהתשובה לשאלה דלעיל שלילית, משמע כי ארעה הפגיעה "עקב העבודה". .11מנגד טוענת באת-כוח הנתבע, כי לא די בזימונו של התובע למשטרה מפאת חשד שנתבדה הקשור בעקיפין לרכב שהוצמד לו, אף לא בשייכותו של הרכב למעבידת התובע - על מנת ליצור "קשר לעבודה" בו מותנית "פגיעה בעבודה", שהרי לא יעלה על הדעת - כך טוענת באת-כוח הנתבע - לכלול כל אירוע הנובע מהשימוש ברכב הנ"ל, שנועד גם לשימושו האישי של התובע, במסגרת האירועים "עקב העבודה". אף סבורה באת-כוח הנתבע, כי למבחן האלימינציה יש להיזקק כך, שלא יוביל לתוצאות בלתי-סבירות. .12נחזור לתנאים המוצבים בסעיף 35לחוק, בהם מותנית ההכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה. אכן, גוברת הנטיה בהלכה הפסוקה לראות בשני התנאים כדלעיל, היינו ה"תוך" וה"עקב", תנאי מורכב ומשולב אחד הנבחן בקיום מידה סבירה של "קשר לעבודה". אף הורחבו והוגמשו מבחני ה"קשר לעבודה", כך שהפגיעות הוכרו כ"פגיעות בעבודה" גם כל אימת שהתרחשו אגב פעילויות אינצידנטליות לעבודה ותנאיה, ולאו דווקא לתועלתה הישירה. לא אחת הונחה בית-הדין הארצי לעבודה בפסקי-הדין שנתן, על-ידי משנת המלומד לרסון, המסכם בספרו s compensation" the law of workmen[1] את ההלכה בארצות הברית לעניין אחריות המעביד לפגיעות אשר קורות לעובדיו, והכל תוך לימוד גזירה דומה ל"פגיעות בעבודה" על-פי חוק הביטוח הלאומי. גם בסוגיה שאנו דנים בה, היינו טיב "הקשר לעבודה" ומידתו, לצורך ההכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה, ויחסי הגומלין בין תנאי ה"תוך" ותנאי ה"עקב" בתוך התנאי המשולב של "הקשר לעבודה", מן הראוי להביא מדבריו בספרו הנ"ל בסעיף 29.10(ע' 296-5/295), לאמור: A certain minimum quantum of work connection must be shown, and" if the 'course' quantity is very small but the 'arising' quantity Will also when the 'arising' quantity is very small but the 'course' is large the quantum will add up to the necessary minimum, as it .quantity is relatively large . But if the both, the 'course' and 'arising' quantity re small, the"minimum quantum will not be met .13עלינו לבחון, איפוא, כלום קיימת המידה המינימלית הסבירה של "הקשר לעבודה", על מנת שיקוים התנאי להכרת הפגיעה כ"פגיעה בעבודה", והכל, בשלב זה, מן ההיבט העובדתי להבדיל מן ההיבט הרפואי. .14כבר נאמר לעיל, כי לא ארעה הפגיעה בתובע בזמן ובאתר העבודה. ומה באשר ל"עקב הבודה" כרכיב השני (העדיף על-פי רוב) היוצר את "הקשר לעבודה"? החזק הוא דיו עד כדי לאזן את העדרו של ה"תוך"? (ראה דברי לרסון לעיל). .15בא-כוח התובע מבקש לראות את ה"קשר לעבודה" בשניים אלה: א) היות הרכב שהוצמד לתובע נשוא החשד שבגינו הוזעק למשטרה והוסב לו הדוחק הנפשי; ב) היות הרכב הנ"ל בבעלות המעבידה. .16ייאמר מייד, כי אם באלה בלבד מתמצה ה"קשר" הנדון, כי אז קלוש הוא מכדי ליצור את "הקשר לעבודה" הנדרש להכרת הפגיעה הנדונה כ"פגיעה בעבודה", שלא לדבר על הגורם העיקרי לתקרית המצערת, הלא היא הטעות המשטרתית, גורם שהוא זר לחלוטין לעבודה ויוצר ריחוק נוסף בינה לבין הפגיעה בתובע. על כן, בהעדר המידה המינימלת של "הקשר לעבודה" בו מותנית "פגיעה בעבודה" - דין התביעה להידחות. .17בטרם סיום רואה אנוכי להתייחס ל"מבחן האלימינציה", שאומץ במקרים אחדים בהלכה הפסוקה ובו נאחזים התובעים לעיתים מזומנות, כמוצא אחרון להראות על קיומו של "קשר לעבודה". יובהר ויודגש, כי אין "מבחן האלימינציה" "תרופת פלא" שיש בה כדי לחזק קשר רופף או להמחיש קשר ערטילאי בין הפגיעה לעבודה, ויישומו המוחלט של מבחן זה רק על-פי התשובה לשאלה, "כלום היתה הפגיעה קורית אלמלא העבודה" - היה מוביל לתוצאות שהדעת אינה סובלתן. טול דוגמה של עובד הסר לחנות קרובה למקום עבודה ונפגע בהיותו בתוכה. אלמלא עבודתו היה נזקק מן הסתם לחנות הקרובה למקום מגוריו ולא למקום עבודתו והתאונה לא היתה מתרחשת; או עובד הנזקק לרופא לאחר תום שעות עבודתו ונפגע בתאונת דרכים בדרך אליו. אלמלא העבודה היה סר לרופא בשעה אחרת והתאונה היתה נמנעת; ועוד כהנה וכהנה דוגמות אין ספור של פגיעות, שאלמלא העבודה על מכלול תנאיה לא היו מתרחשות כל עיקר, שהרי העבודה היא ציר מרכזי בחיי האדם העובד, סביבו ועל-פיו נקבעים מרבית סדרי חייו ומנותבות פעילויותיו במישור הזמן והמקום. אף לו היה מהן האלימינציה, על השאלה שביסודו, מיושם באופן מוחלט, היה היישום באורח זה מייתר את סעיף 36לחוק (פגיעות בדרך מהמען לעבודה ולהיפך) וגם היא הנותנת, כי לא נתכוון המחוקק בסעיף 35לחוק לפתוח לרווחה מעגלים שיקיפו את כל הפגיעות שאלמלא העבודה ותנאיה לא היו מתרחשות. לא הבאתי את הדוגמות כדלעיל לצורך השוואתם עם נסיבות המקרה שבפנינו, אלא בחרתי בדוגמות קיצוניות על מנת להמחיש את העיקרון, כי גם מבחן האלימינציה רק מבחן יחסי הוא, ויש ליישמו, ככלות הכל, בכפיפות לקיום מידה סבירה של "קשר לעבודה". כאמור לעיל נדחית התביעה.משטרההתקף לב / אוטם שריר הלב