קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות עובד שמירה: .1הנתבע עוסק באספקת שירותי שמירה ואבטחה והתובע הועסק אצלו כמפקח שמירה וכשומר. .2כתוצאה מהעסקה זו הגיש התובע נגד הנתבע תביעה בסכום של 190.50, 30ל"י הכוללת תביעה לתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, שכר עבור עבודה בשעות נוספות ובימי המנותה השבועית והחזר הוצאות דלק. לסכום זה מבקש התובע להוסיף פיצויי הלנת שכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית. .3הנתבע כופר בכל פריטי התביעה וטוען בכתב הגנתו, כי התביעה היא "נסיון סחיטה והוצאת כספים בטענות שווא וכזב" ועל כן יש לדחותה. .4שמענו את עדויותיהם של בעלי הדין ואת עדיו של התובע ועלינו לציין, כבר בשלב זה, כי אין אנו נותנים אמון בגרסתו של התובע או בגרסתו של הנתבע כמקשה אחת וכשלמות אחת. לדעתנו, כל אחד מהצדדים המתדיינים בפנינו הוסיף, הפחית ושיפץ את האמת, על מנת לגרום לנו להאמין בגרסתו ואילו לאמירת האמת הצרופה לא היתה חשיבות בעיניהם. גם עדי התובע - פרט לעד מקס ריגר, שאליו נתייחס בהמשך דברינו - עשו עלינו רושם לא אמין. לדעתנו, מסרו עדות מגמתית על מנת לסייע לתובע והגדיל בכך בן אחותו של התובע, פורת עופר, אשר אמירת האמת היתה ממנו והלאה. עצם העובדה, כי התובע נעזר בעדים מסוג העדים הללו כדי להוכיח גרסתו, הטילה גם היא צל על אמיתות דבריו. יחד עם זאת, היו נקודות בכל אחת מהגרסות שהיו מהימנות עלינו ואותן קיבלנו כפי שעוד נבהיר. .5אין חולק, כי התובע התקבל לעבודה כמפקח שמירה ותפקידו כלל פיקוח על עבודת השומרים האחרים, הסעת שומרים למקום השמירה וחזרה וכן גיוס שומרים חדשים לעבודה. כן אין חולק, כי לתובע נקבעה משכורת של 000, 15ל"י לחודש נטו כולל הוצאות אחזקת רכב וכי התובע השתמש ברכבו הפרטי לצורכי העבודה, שהיתה כרוכה בנסיעות. השאלה שמחלוקת היא, האם הסכום הנ"ל כלל גם הוצאות דלק(כגרסת הנתבע) ואם לאו (כגרסת התובע). העדפנו בעניין זה את עדות התובע על פני עדות הנתבע. סביר בעינינו, כי בעבודה מסוג זה שבה הועסק התובע, הכרוכה בנסיעות שאין אפשרות להעריכן ולצפותן מראש, לא ייכלל מרכיב דומיננטי כמו מרכיב הדלק במשכורת הבסיסית הקבועה הכוללת. זו ואף זו, התובע העיד מפורשות, כי עבור ימי העבודה בחודש אוגוסט 1979 מסר לנתבע דו"ח מפורט בגין נסיעותיו ואף המציא לו קבלות על צריכת הדלק. הנתבע לא הכחיש את דברי התובע. אם לא היה התובע זכאי להחזר הוצאות דלק - לפי קבלות - מה היה אם כן הטעם למסרן לנתבע ומה היה הטעם שהנתבע יקבלן? לסיכומו של עניין זה אנו קובעים, כי התובע עבד במשכורת של 000, 15ל"י נטו, כולל אחזקת רכב ולמעט הוצאות דלק. .6הצדדים מסכימים, כי בתחילת ההעסקה התקבל התובע לעבודה כמפקח שמירה מבלי שיהיה חייב לשמור בפועל ואילו רק בשלב מאוחר יותר החל גם לשמור. לגבי הנסיבות שהביאו לשינוי הסכם ההעסקה המקורי אומר הנתבע בע' 14 לפרוטוקול: "ביום שלישי אמרתי שהוא לא עושה כלום ואני כסף לא משלם. היות ולא עשה כלום אמרתי לעצמי, שאם אאלץ אותו במקום להביא שומרים לשמור בפועל, הוא ייאלץ לעבוד ולהביא שומרים. אמרתי לו שיבוא בערב וישמור בבית 'ידיעות אחרונות', כדי שתהיה לי סיבה מספקת לשלם לו כסף והוא הסכים". ואילו התובע אומר בע' 8לפרוטוקול, כי החל לשמור בפועל לאחר שהנתבע התלונן בפניו שאין לו שומרים להציב בנקודות השמירה. בסוגיה זו החלטתנו להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע, באשר גרסה זו מתיישבת היטב עם הלך מחשבתו ואילו גרסת התובע אינה מתיישבת כלל עם אופיו שלו ונבהיר דברינו. הנתבע אינו מסוג המעבידים אשר מוכן לשלם שכר עבודה עבור עבודה שפירותיה יבשילו מאוחר יותר. הוא נוהג לשלם לעובדיו שכר עבודה רק עבור עבודה שתוצאותיה נראות מייד לעין ומשלא הצליח התובע לגייס בעבורו מספר גדול של שומרים לעבודה, הוא דרש מהתובע כי יעבוד גם כשומר והתובע הסכים. לעומת זאת, התובע מכיר היטב את זכויותיו כעובד ומקפיד על שמירתן. לא אדם כתובע יסכים לעבוד כאשר התקבל לעבודה כמפקח שמירה וזאת רק על מנת לסייע לנתבע מבלי שיהיה רקע אחר כלשהו. מסקנתנו היא, איפוא, כי הוסכם בין הצדדים בשלב מסוים של תקופת ההעסקה כי התובע יעבוד כשומר בנוסף לעבודתו כמפקח. אין ספק, כי עבודתו של התובע כמפקח לא הופסקה, אחרת מה היה הטעם לציפיית הנתבע שהוא ימשיך ויביא שומרים נוספים (כדברי הנתבע בקטע המצוטט על ידינו). .7מסקנתנו מהאמור לעיל ומהאמור בסעיף 6של פסק-דין זה היא, כי התובע זכאי לשכר עבודה לא רק עבור הימים בהם עסק בשמירה ממש, אלא גם עבור הימים בהם נמשכו קשרי העבודה בין הצדדים ובהם הועסק התובע כמפקח שמירה. .8לעניין משך תקופת ההעסקה העיד התובע ואמר, כי עבד אצל הנתבע במשך 25 ימים החל מ- 16.8.1979ועד .9.9.1979 הנתבע במהלך הדיון אצל כבוד הרשמת אמר, כי התובע עבד אצלו מ-19.8.1979 ועד 9.9.1979וכי: "בכל התקופה הזו עבד התובע רק בין 5, 6, 7ימים; צריך לבדוק בדיוק". מדברי התובע ומדברי העד מקס ריגר עולה מפורשות, כי אכן התובע שימש בתפקידו כמפקח שמירה בכל התקופה הנטענת על-ידו וכשומר בחלק מהתקופה הרלבנטית. עדותו של התובע בנקודה זו - שנסתייעה בעד היחידי מהימן עלינו מעל לכל ספק - שכנעה אותנו באמינותה. דברי הנתבע בשאלה זו הוכחו כחסרי כל בסיס. מדבריו עצמו בעדותו בפנינו עולה, כי התובע החל לעבוד ב- 17.8.1979וכי עבד יותר מאשר 7ימים כטענתו. אנו קובעים, איפוא, כי התובע עבד בתקופה הנטענת על ידו כמפקח שמירה וכשומר והוא זכאי לשכר עבודה בסך 500, 12ל"י ( 25x30:000,15). .9אין חולק, כי התובע קיבל מהנתבע סך של 500, 2ל"י. התובע זוקף סכום זה על חשבון החזר הוצאות דלק ואילו הנתבע זוקף אותו על חשבון שכר העבודה. התובע בעדותו ובכל ההתדיינות כולה מסר עדות עקבית בשאלה זו. לא כן הנתבע. בכתב הגנתו טען, שהסכום שולם לתובע לאחר שהתובע טען שאין לו כסף למחיה. בעדותו בפנינו (ע' 15לפרוטוקול) אמר, שהסכום שולם על חשבון שעות השמירה של התובע. משמע, שקביעה מפורשת מצידו לתובע עבור מה שולם הסכום של 500, 2ל"י לא היתה. משחייב נותן סכום כסף לנושה ולא מציין עבור מה משלם הוא את סכום הכסף, רשאי הנושה לזקוף את אותו תשלום על חשבון כל פריט שיבחר מפריטי החוב של החייב. בדין רשאי התובע לטעון, כי הסכום הנ"ל שולם על חשבון החזר הוצאות דלק וכך אנו אמנם קובעים. .10לתובע היו הוצאות דלק בסכום של 393, 5ל"י, למעט הסכום של 500, 2ל"י, כך שיתרה לזכותו בסך 853, 2ל"י. הנתבע לא התייחס כלל בסיכומיו לסוגיית סכום הוצאות הדלק וכן לא העיד בשאלה זו. ניתן, אם כן, לקבוע, כי שאלה זו - כפוף לעצם הזכות לתשלום -לא היתה שנויה במחלוקת. .11בכתב התביעה המקורי טוען התובע: "התובע יטען, כי נתן את שירותיו ברכבו הפרטי בהסעת שומרים למקומות העבודה שהוזכרו לעיל וזאת במשך שעות הבוקר והערב והלילה ולפי שהוסכם בין הצדדים בעת שסוכם על כל התנאים כולל תנאי השכר שהוזכרו". בע' 7לפרוטוקול אומר הוא: "תפקידי היה לגייס לו שומרים... להסיע אותם ממקום העבודה הביתה ולהיפך בשעות הלילה המאוחרות ובשעות הבוקר המוקדמות ולדאוג שיהיו בעבודה לפי דרישת מר עסיס". בע' 8לפרוטוקול אומר הוא: "לא היו לי שעות עבודה מוגדרות". למרות, שכאמור, שעות עבודתו של התובע כמפקח שמירה משתרעות על פני כל היממה (ולפי אופי העבודה אין הדבר נוגד את חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951; להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה), הרי בתביעתו לשכר עבור שעות נוספות מחשב הוא את שעות עבודתו כמפקח שמירה לשמונה שעות רגילות ואילו את העבודה כשומר מחשב הוא כעבודה בשעות נוספות. משכורתו של התובע כמפקח שמירה שולמה עבור עבודה שהשתרעה על פני כל שעות היממה ועל כן ניתן לתבוע מחד משכורת מלאה כמפקח עבור כל תקופת ההעסקה ומאידך גם לתבוע תשלום עבור שעות נוספות עבור אותה תקופה ועבור אותו זמן ששולמה לו משכורת כמפקח. טענתו של התובע בסיכומיו, כאילו את עבודתו כמפקח ביצע בין השעות 6.00בבוקר עד 24.00בלילה ואת השמירה ביצע לאחר מכן, לא רק שאינה נכונה לפי המובאות הנ"ל, אלא גם אינה נכונה לאור גרסתו הוא במוצג נ/ 1(יומנו של התובע) ולדוגמה: ביום 7/9החל לשמור בשעה 4.00אחה"צ. .12לא שמענו מפי התובע או מפי הנתבע, כי משהטיל הנתבע על התובע לעבוד כשומר בנוסף לעבודתו כמפקח שמירה, הוסכם ביניהם כי תשולם לו תמורה נפרדת עבור העבודה בשעות נוספות. לדעתנו, ההסכם בין הצדדים היה ששכר העבודה עבור העבודה בשמירה, לאור הנסיבות המיוחדות שעלהן כבר עמדנו, יכוסה גם הוא על-ידי המשכורת הכוללת של 000, 15ל"י הנ"ל. לאור אופי משרתו של התובע, אין כאמור חוק שעות עבודה ומנוחה חל ואין כל מניעה חוקית להגיע לידי הסדר כזה. .13על מנת לא להשאיר מחלוקת עובדתית שלא הכרענו בה, נוסיף עוד ונאמר, כי לא שוכנענו בנכונות הרישום במוצג ת/ 1לגבי שעות עבודתו של התובע בשמירה. נראה לנו שיש ברישום מן ההגזמה על מנת להגדיל את סכום התביעה. גם גרסת הנתבע לגבי שעות עבודתו של התובע בשמירה אינה אמינה והתרשמנו כי המעיט בהן על מנת שלא לשלם את המגיע. עדותו של התובע לגבי השעות ששמר בפועל והמועדים סותרים את האמור בדברי עדיו הוא, ריגר מקס ופורת עופר. אין כאמור ספק, כי התובע אכן עבד כשומר, אך לא הוכח מהו המספר המדויק של שעות השמירה בהן עבד. .14מכל אחד מהטעמים שציינו לעיל, אנו דוחים את התביעה לתשלום שכר עבודה עבור עבודה בשעות נוספות. את התביעה לתשלום שכר עבודה עבור עבודה בשעות המנוחה השבועית אנו דוחים, מאחר ולא הוכח להנחת דעתנו כמה שעות עבד התובע ומאחר וחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על בעלי הדין שבפנינו. .15התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בשיעור של % 4ממשכורתו ברוטו, היינו לסך של 50שקל. .16מאחר ושוכנענו, כי היתה מחלוקת של ממש בדבר עצם החוב, אנו מחליטים להשתמש בסמכותנו שעל-פי סעיף 18לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ומפחיתים את שיעור פיצויי הלנת השכר לשיעור של % 15לחודש. בגין הסכומים שאינם בגדר שכר מולן לא פסקנו פיצויי הלנת שכר. .17לסיכומו של דבר אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: א) שכר עבודה בסך של 250, 1שקל בצירוף פיצויי הלנת שכר בשיעור של % 15לכל חודש החל מ- 16.10.1979ועד לתשלום בפועל של החוב; ב) החזר הוצאות רכב בסך 285.30שקל ופדיון חופשה שנתית בסך 50שקל ובסה"כ 335.30שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של % 3לפי האמור בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החל מ- 1.10.1979ועד לתשלום בפועל של החוב. .18הנתבע ישלם את אגרת בית-הדין הדחויה.ענף השמירהזכויות עובדים