חופשה ללא תשלום בעקבות חילוקי דעות על תנאי עבודה

בעקבות חילוקי דעות על תנאי העבודה, נשלח התובע הביתה ל"חופשה", ללא משכורת. לאחר מספר ימים נשלח לו מכתב מעורכי-הדין של הנתבעים, שקבעו בין היתר, כי שכר אוקטובר יהיה על בסיס שקלי (ערך משכורת ספטמבר) בצירוף תוספת היוקר. התובע, באמצעות עורך-דינו, שלח מכתב חזרה לבא-כוח הנתבעים, המודיע, בין היתר, על התפטרותו, והדורש פיצויי פיטורים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חופשה ללא תשלום בעקבות חילוקי דעות על תנאי עבודה: .1זוהי תביעה לפיצויי פיטורים ופיצויים בגין הפרת הסכם. .2העובדות העולות מחומר הראיות שהיה בפני בית-הדין כדלהלן: א) הנתבעים הם שותפים בבית הקפה הידוע כ"קפה נאוה" והם הבעלים והמפעילים את הקפה. בכתבי הטענות נרשם כנתבע שלישי "הנהלת קפה נאוה". אולם, מאחר ולא הובאו ראיות על קיום גוף כזה, בית-הדין לא יתייחס לאותו נתבע; ב) התובע הינו קונדיטור, ועבד בבית הקפה אצל הנתבעים מיום 11.12.1979ועד 31.10.1984, עת התפטר הוא מעבודתו; ג) בתקופה הראשונה לעבודתו נעשו הסדרים לביטוח מנהלים עבור התובע. לאחר הפסקת הסדר זה, ויש להדגיש כי אין שום תביעה לגבי הפסקת ההסדר, ביקש התובע להבטיח את זכויותיו למקרה הפסקת עבודתו. הוא ביקש מהנתבעים להסכים להבטיח לו פיצויי פיטורים גם במקרה של התפטרות מצידו, ואף החתים את הנתבע מס' 1על מסמך ת/ .1על נסיבות החתימה ומשמעות המסמך עוד ידובר להלן; ד) עד מאי 1984קיבל התובע את שכרו כאשר הוא צמוד למדד המחירים לצרכן. באותו חודש הוסכם איתו כי ישונה בסיס שכרו, כאשר לתקופה של מספר חודשים יהיה שכרו צמוד לדולר ארצות-הברית, והוסכם כי לכל אחד מהחודשים יוני ועד אוגוסט יקבל שכר השווה ל- 1050דולר, ואילו לחודשים ספטמבר ואוקטובר הוסכם כי יקבל שכר השווה ל- 1100דולר. נימוקי בית-הדין לקביעה זו יובאו להלן. לא נקבע הסדר לגבי החודשים שלאחר אוקטובר, ולא היתה כוונה שדווקא אותו הסדר יימשך; ה) לקראת סוף חודש אוקטובר, בעקבות חילוקי דעות על תנאי העבודה, נשלח התובע הביתה ל"חופשה", ללא משכורת. לאחר מספר ימים נשלח לו מכתב מעורכי-הדין של הנתבעים, שקבעו בין היתר, כי שכר אוקטובר יהיה על בסיס שקלי (ערך משכורת ספטמבר) בצירוף תוספת היוקר. התובע, באמצעות עורך-דינו, שלח מכתב חזרה לבא-כוח הנתבעים, המודיע, בין היתר, על התפטרותו, והדורש פיצויי פיטורים. .3השאלה הראשונה אליה יידרש בית-הדין היא, מה הוסכם בקשר לשכרו של התובע החל מחודש יוני .1984התובע היה עקבי בגרסתו, כי הוסכם עמו כפי שבית- הדין קבע בסעיף 2(ד) לעיל. ואילו הנתבעים הביאו מדי פעם גרסות מגרסות שונות באשר להסכמה או אי-הסכמה לסידור זה עם התובע. בעדותו אמר עדיקא כי לא ידע על ההסדר הזה וכי לא היה על דעתו. רפאלי אמר שלא הוא הסכים לכך. ואילו מתוך מכתב באי-כוח הנתבעים מסוף אוקטובר 1984עולה, כי סידור זה (למעט הסידור לחודש אוקטובר) הוסכם על דעת הנתבעים. אם האמור במכתב הוא נכון, כי אז עדותם של הנתבעים איננה אמת. מכל מקום, מרוב הסתירות וההתחמקויות בעדותם, אין בית-הדין נותן אמון בגרסתם ואף לא בגרסה, כי ההסדר אמנם היה קיים אולם רק עד חודש אוקטובר, ולא עד בכלל, ובית-הדין קובע עובדתית כי הוסכם על תשלום בגובה 1100דולר גם לחודש אוקטובר. סימוכין למסקנה זו אנו מוצאים גם בעובדה, כי בסופו של דבר שולמה לתובע משכורת אוקטובר לפי גרסתו הוא. .4מאחר והוסכם על שכר מסוים לחודש אוקטובר, נסיון הנתבעים להתחמק מתשלום השכר שנקבע, ועמידתם על כך שמאותו חודש ואילך ישולם שכרו של התובע על בסיס אחר, שיביא להפחתת שכרו, מהווה הרעה מוחשית המצדיקה התפטרות בדין מפוטר לצורך חוק פיצויי פיטורים. חישוביה של באת-כוח הנתבעים מוטעים, וזאת מאחר והבסיס השיקלי היה כבר שכר ספטמבר, ואין - ולא היתה כוונה - להוסיף לכך את תוספת יוקר ספטמבר. רק את תוספת יוקר אוקטובר היו הנתבעים מוכנים להוסיף, ועל כן היה ההפרש הרבה יותר גבוה ממה שחישבה באת-כוח הנתבעים בסיכומיה. אולם, גם הורדה כפי שהגיעה אליה באת-כוח הנתבעים די בכך להיות משום "הרעה מוחשית" ואין הרעה שהיא מוחשית יותר מאשר פגיעה בשכר, קטנה אשר תהיה. לא היתה חובה כלשהי על הנתבעים להמשיך את ההסדר שהיה, ועוד ידובר על כך לעניין הפרת הסכם, אולם משבחרו להפסיקו, ונוצרה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, זכאי היה התובע לומר שאינו חפץ בכך ולעזוב את העבודה בדין מפוטר. .5מהאמור עד כה יוצא, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. אולם לא רק מהאמור לעיל, אלא גם מכוח הסכם. בית-הדין שמע רבות בעניין המסמך ת/1, באשר לנסיבות עריכתו, שינויו וחתימתו, וכן לעניין פירושו. בית-הדין קובע, כי הוא מאמין לגרסת התובע, בעניין זה, ודוחה את גרסות הנתבעים כבלתי-אמינות. כבר תהה בית-הדין על קנקנם של הנתבעים בעדותם, והאמור שם משפיע גם לעניין הנוכחי. גרסותם של הנתבעים אינן סבירות, אינן מסתדרות אחת עם השנייה, ואינן אמת. אנו קובעים כעובדה, כי היתה הסכמה בעל-פה - עוד לפני עריכת המסמך - שהתובע יקבל פיצויי פיטורים גם אם יתפטר. המסמך נערך כדי שהדברים יקבלו ביטוי בכתב. עדיקא ראה וקרא את המסמך, הבין יפה את משמעותו, וחתם בשמו ובשם הנתבע רפאלי. הוא לקח על עצמו, במפורש, את ההסכמה בשם השותפות. כפי שציין בא-כוח התובע בסיכומיו, כל שותף מחייב את השותפות, אלא אם כן היה צד ג' צריך לדעת כי לא הוסמך לכך. מתוך העדויות על ההסדרים בשותפות עולה, כי לא פעם אחד מהשותפים מחליט החלטות המחייבות את השותפות, והתובע היה רשאי להניח כך גם במקרה זה, מה גם שהיתה הסכמה מוקדמת בעל-פה. אין כל שחר לטענת עדיקא, כי רשם את שמו של רפאלי והוסיף את הרבים ל"מנהל" כדי להודיע לתובע כי עליו להחתים גם את רפאלי. אין כל אמת בדברים אלו. עדיקא לא רשם את שמו של רפאלי, אלא חתם בשמו, והוסיף את הרבים כדי להתאים את המסמך לחתימות שהיו למעשה. .6ובאשר לפירוש המסמך. הנתבע עדיקא הוסיף את המלים "כמקובל בחוק" למסמך. השאלה היא, מה פירושן של מלים אלו, ומה היתה כוונתו של הנתבע בהוספתן. אין לפרש את המלים במנותק מהמסמך בכללותו, ויש לפרש את המסמך כדי לתת לו נפקות משפטית ולא להופכו לטאטולאוגיה. גם מהעדויות שהושמעו וגם מהכתוב במסמך כולו עולה, כי הוא בא להבטיח זכותו של התובע לפיצויי פיטורים באם יפרוש הוא, מיזמתו, מהעבודה, על כן, אם נפש את המלים "כמקובל בחוק" כמתייחסות אך ורק לאותם מקרים שעל-פי החוק מתפטר זכאי לפיצויי פיטורים, לשם מה צריך מסמך? וכי בלי מסמך, אם התובע מתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו לא יהיה זכאי לפיצויים? כוונה זו של התובע, להבטיח לעצמו פיצויי פיטורים בכל מקרה, גם אם יתפטר, היתה ידועה לנתבע, ועולה בסבירות מתוך המסמך, ואין לפרש את התיקון בצורה הבאה לתת למסמך אופי אחר. אם היתה לנתבע כוונה פנימית לסכל את תוקף המסמך, אין אותה כוונה יכולה לעמוד מול הפירוש שאדם סביר היה נותן למסמך כולו, ובוודאי אינה עומדת בדרישות תום הלב שבחוק החוזים, ועל כן בית-הדין יהיה רשאי להתעלם מאותה כוונה פרטית. .7על כן, יש לפרש את הביטוי "כמקובל בחוק" כמתייחס לשיעור הפיצויים, ולא לעצם הזכות, אחרת לא תהיה משמעות למסמך ת/.1 .8התוצאה מהאמור עד כה היא, שכך או כך, בין לפי סעיף 11לחוק פיצויי פיטורים ובין על-פי הסכם, התובע התפטר עם זכות לפיצויי פיטורים, ואנו קובעים עובדתית כי הנתבעים ידעו על כך, היו ערים לכך והבינו את משמעות המשפטית של ת/ 1ושל ההפחתה בשכר העבודה. דבר זה ישקול לעניין פיצויי הלנה. המשכורת האחרונה, לפי התלוש שהוגש, היתה 700, 579שקלים. תקופת העבודה היתה 4שנים ועשרה וחצי חודשים, ועל כן סכום פיצויי הפיטורים הוא 037.40,814, 2שקלים ישנים. באשר לפיצויי הלנה - לא מצאנו עילה שבחוק להפחית פיצויי ההלנה. ההסדר בקשר למשכורת היה ידוע לנתבעים - כך קבע בית-הדין עובדתית. החתימה על מסמך ת/ 1היתה בידיעת כל הנתבעים - גם כך קבע בית-הדין עובדתית. הנתבעים ידעו מה היתה הכוונה האמיתית של מסמך ת/ .1על כן לא עולה אף טעות שבחוק או מחלוקת ממשית לעניין תשלום הפיטורים. גם אילו היתה מחלוקת מסוימת בקשר לגובה השכר האחרון, אין להביא את זה בחשבון, מאחר והסכומים שלא היו במחלוקת לא שולמו מעולם. נראה לבית-הדין כי המקרה לפנינו הוא המקרה הקלסי המתאים להטלת פיצויי הלנה מלאים. .9על כן אנו מחייבים את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 814.04, 2ש"ח, כאשר סכום זה נושא פיצויי הלנה כדלהלן: א) פיצויי הלנה בגובה הפרשי הצמדה על פיצויי הפיטורים החל מיום 1.11.1984ועד התשלום בפועל; ב) פיצויי הלנה נוספים בשיעור % 20מפיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה לכל חודש החל מיום 1.11.1984ועד התשלום בפועל, ובאופן יחסי לחלק מחודש. .10נשארת עתירתו של התובע לפיצויים בשל הפרת הסכם. התובע הועסק בהסכם - בעל-פה - לתקופה בלתי-קצובה. בית-הדין קבע לעיל כי הוסכם על הסדרי תשלום שכר עד אוקטובר, ועד בכלל. לא הוסכם על הסדרים מעבר לכך. על כן, במידה וההסדרים החדשים - לאחר אוקטובר - לא היו לרוחו של התובע, זכאי היה להתפטר, כפי שאכן עשה, ולטעון להרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כפי שבית-הדין אכן קבע. הוא אינו יכול לאכוף את ההסדרים הישנים, ואף אינו יכול לדרוש בשל ביטולם. על כן, עתירתו של התובע לפיצויים בשל הפרת הסכם נדחית. .11התוצאה היא כי אנו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים שבפסקה 9לעיל. באשר להוצאות, אנו שוקלים את הסכום שנפסק - כאשר מודרכים על-פי התעריף המינימלי - וכן את התנהגותם של הנתבעים בעדותם. אולם נביא גם בחשבון כי מרבית החיוב הינה פיצויי הלנה, כך שגם אם לא נפסוק לתובע מלוא הוצאותיו, לא יחסר לו מסכום הפיצויים על-פי החוק. אנו גם נביא בחשבון התנהגות בא-כוח התובע בבית-הדין, בהתחשב בכל הנסיבות אנו מחייבים את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט, כולל שכר טרחת עורך-דין, בסך 350ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. סכום שלא ישולם תוך 30יום ישא הפרשי הצמדה וכן ריבית % 4שנתית מהיום ועד התשלום בפועל.חופשה ללא תשלום