פיטורים בהריון בגלל צמצומים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בהריון בגלל צמצומים: .1 התובעת עבדה כמנהלת חשבונות בשירות הנתבעת, חברת נסיעות, החל מיום 4.3.1979ועד שהודע לה במכתב מיום 1.10.1981, כי היא מפוטרת מעבודתה בתוקף מיום 21.10.1981, מפאת צמצומים בהיקף העבודה. .2 טוענת התובעת בכתב תביעתה המקורי, כי ביום משלוח מכתב הפיטורים היתה בהיריון וכי לנתבעת היה ידוע דבר היריונה, וכיון שלא היה לנתבעת היתר חוקי לפיטוריה, הרי הם בטלים ומבוטלים. מוסיפה וטוענת התובעת, כי הנימוק המובא בהודעת הפיטורים - לאמור, צמצום עובדי הנתבעת נוכח מצבה הכלכלי - איננו נכון וכי סיבת פיטוריה נעוצה היתה בהיריונה. לחלופין עותרת התובעת, בכתב תביעתה המקורי, לחייב את הנתבעת לשלם לה שכרה החל מיום 1.11.1981ועד הלידה, וכן לחתום על כל מסמך הנדרש על מנת לגרום להענקת דמי לידה לתובעת לפי חוק הביטוח הלאומי, וכן לשלם לה פיצויי פיטורים, כשהם מחושבים לתקופה החל מתחילת עבודתה ועד תום חופשת הלידה. .3ביום 20.12.1981 הומצא לבית-הדין, על-ידי בא-כוח הנתבעת, אישור מטעם מפקח העבודה הראשי מר יגנוס, אשר לו הואצלה הסמכות מטעם שר העבודה לעניין מתן היתר פיטורים של עובדת בהיריון. האישור נושא תאריך 9.12.1981ובו אושרה בקשת הנתבעת להתיר את פיטורי התובעת בדיעבד מיום 1.11.1981על-פי סעיף 9(ב) לחוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954(להלן - החוק). בתגובה להמצאת ההיתר הנ"ל ביקש בא-כוח התובעת לתקן את כתב תביעתה ובקשתו נעתרה. .4בכתב תביעתה המתוקן מתייחסת התובעת להיתר שניתן לפיטוריה על-ידי מפקח העבודה (להלן - המפקח) וטוענת, כי טעה המפקח בשיקוליו, בתיתו את ההיתר, ועל כן כמוהו כאין. מוסיפה התובעת ומפרטת בכתב תביעתה המתוקן את הפגמים בנתינת ההיתר לאמור: המפקח לא שקל את כל העובדות הרלבנטיות, לא חקר את עובדי הנתבעת לעניין המידע שהיה לנתבעת בדבר היריון התובעת ומסקנתו, כי מחמת צמצומים בעבודה נעשו הפיטורים, מושתתים על מידע חלקי ובלא בדיקת נכונות הטענה. .5בכתב הגנתה, שהוגש כנגד התביעה המתוקנת, טוענת הנתבעת, כי ביום 1.10.1981, בו הודיעה לתובעת על פיטוריה, לא ידעה כל עיקר כי נמצאת התובעת בהיריון וכי אף התובעת עצמה לא ידעה על דבר היריונה. רק ביום 26.10.1981הודיעה לה התובעת על כך וגם אז ללא אישור רפואי כדין. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי מייד עם היוודע לה דבר היריונה של התובעת פעלה לאלתר לקבל היתר לפיטוריה, ואכן קיבלה אותו בתחולה למפרע, החל מיום הפיטורים. הנתבעת מטעימה בכתב הגנתה, כי לפיטורי התובעת לא היה מאומה עם היריונה וסיבתם בשיקולים כלכליים ומחמת ירידה משמעותית שחלה בהיקף עסקיה בתקופה הנדונה. הא ראיה, שפיטרה בנוסף לתובעת גם עובדת אחרת. וגם זאת טוענת הנתבעת, כי התובעת היתה עובדת בלתי-יעילה, רשלנית בעבודתה, הרבתה להעדר מהעבודה עוד בטרם היריונה, ועקב המצב אליו נקלעה הנתבעת, שאילצה לפטר עובדים - אך טבעי וסביר היה, כי תבחר לפטר את הפחות יעילים שביניהם, ולפיכך פוטרה התובעת ללא קשר להיריונה. עד הנה טענות הצדדים. .6שאלת המפתח בדיון הנדון נסבה על היקף סמכותו של בית-דין זה להעביר תחת שבט ביקורתו את ממצאי המפקח ולהתערב בקביעותיו. לעניין היקף וטיב הסמכות הנדונה (ולמותר להדגיש, כי המדובר בסמכות "תקיפה עקיפה" (או אגבית) בלבד, בהבחנה מ"תקיפה ישירה", שעליה מופקד בית-הדין הגבוה לצדק) - מקובל עלינו הניתוח המשפטי שערכה באת-כוח הנתבעת בסיכומיה אגב הסתמכותה על דבר ההלכה הפסוקה, ואין לנו אלא לאמץ את מסקנותיה בנדון. להלן נוסיף מספר הערות הראויות להדגשה: .7"התקיפה העקיפה" אפשרית כל אימת שהחלטת הרשות המינהלית - ובמקרה דנן המפקח על העבודה - בטלה מעיקרה מחמת פגם חמור שדבק בה, ולא די בהיותה ניתנת לביטול. בכך היא נבדלת מתקיפה ישירה ומדיון ערעורי. "פגם חמור" משמעו לא רק חריגה מסמכות במובנה הצר, אלא גם אי-סבירות קיצונית, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, משוא פנים, אפליה, מניעת זכות הטיעון, וכן שיקולים זרים שהנחו את הרשות המינהלית בהחלטתה, או מטרה זרה שעמדה לנגד עיניה - כל אלה בגדר פגמים חמורים הם היורדים לשורש ההחלטה המינהלית והופכים אותה לבטלה ומבוטלת מעיקרה, ועל כן מהווים עילות לתקיפה עקיפה (ראה ספרו של פרופסור זמיר, [1], "השפיטה בעניינים מינהליים", בפרק "עילות לתקיפה עקיפה" ע' 22ואילך). .8אם דרך משל היה ניתן ההיתר לפיטורי התובעת חרף ממצא המפקח, כי היא פוטרה לרגל היריונה, כי אז היה נוהג המפקח תוך חריגה בעליל מהסמכות המילולית שהוענקה לו בחוק - והיה זה מקרה קיצוני שהיה מצריך התערבות בית-הדין על דרך "תקיפה עקיפה". אך גם לו היה ניתן ההיתר תוך התעלמות מהצורך לברר את שאלת הקשר הסיבתי בין הפיטורים וההיריון, או על סמך "ממצא", כביכול, שאין לו כל תשתית עובדתית, או לו ניתן היה ההיתר בלא הזמנת שני הצדדים למסור גרסתם, תוך מיצוי זכות הטיעון העומדת להם על-פי עקרונות הצדק הטבעי, או לו היו נלמדים מתוך הנסיבות משוא פנים, שיקולים זרים או מטרה זרה, שהנחו את המפקח בתיתו את ההיתר - כי אז לא היינו מהססים להצהיר על בטלות ההיתר מעיקרו כפי שעותרת התובעת. על כן, לא בכדי אפשרנו הרחבת היריעה והתרנו הבאת כל עדות וראיה ובלבד שלא לחסום את דרכה של התובעת להוכיח, כי קוימו התנאים בהם מותנית "התקיפה העקיפה". אולם, חרף זאת מודעים הננו לתחומי דיוננו כמתחייב ממהותו: לא דיון ערעורי לפנינו, אף לא "תקיפה ישירה", ועל כן לא לנו להיכנס למהימנות הנחקרים ולמספיקות החקירות, לא לנו לשים שיקולינו במקום שיקולי הרשות המינהלית, כל עוד לא עולה מתוכם, כי שיקולים זרים הובילוה להחלטתה. שאלה אחת בלבד מונחת על שולחן הדיונים בהליך הנדון: האם דבק בהחלטה למתן ההיתר פגם חמור, עד כדי הפיכתה לבטלה מדעיקרא על-פי עילה מהעילות שהוכרו בהלכה, כמפורט לעיל, ועל כן ניתנת היא לתקיפה עקיפה? .9ייאמר בשלב זה, כי בתום פרשת הראיות מסתבר, שלא זו בלבד שאין פגם חמור בהחלטת המפקח ההופכת לבטלה מדעיקרא (ולענייננו די בקביעה זו) - אלא נסמכת ההחלטה על הממצא, כי אין קשר בין ההיריון והפיטורים ומאידך מושתת הממצא האמור על יסודות מוצקים. זאת באשר העדר הקשר הסיבתי בין ההיריון לפיטורים נובע כמסקנה בלתי-נמנעת מעיתוי הפיטורים מחד, ומעיתוי המועד בו נודע לתובעת על היריונה - מאידך. .10בא-כוח התובעת הרבה להתייחס במהלך הדיון למספרי הנסיעות שהוזמנו. הביטולים, הקבוצות, וכיו"ב, תוך השוואת התקופות השונות - והכל על מנת להראות, כי לא חל הצמצום הנטען בעבודת הנתבעת. אכן, לו הוכח, כי ביום הודעת הפיטורים ידעה הנתבעת על דבר ההיריון כאמור היה זה סביר כי תחפוץ התובעת לנטרל כל גורם אחר לפיטורים ולהגיע על דרך האלימינציה להיריון כסיבת הפיטורים היחידה שעדיין נותרה. אז היה זה סביר, כי תנסה התובעת להפריך את טענת צמצום העבודה - כעילה לפיטוריה, ולבקשנו להסיק מכך, כי בשל היריונה פוטרה (וגם אז ספק רב, אם מולאו ידינו להיכנס לעובי הקורה לבדוק ולהשוות הנתונים, שהרי על חקירת העובדות מופקד המפקח). אולם בפנינו מונחת עדות התובעת, אשר על-פיה אין מנוס מן המסקנה, כי לא ידעה הנתבעת ביום הודעת הפיטורים על היריונה של התובעת, וכפועל יוצא לא פיטרה אותה מסיבת היריונה (שעליו לא ידעה). מכאן, שהעדר הצמצום בעבודה אפילו יוכח, לא יהא עוד בגדר אינדיקציה המצביעה על הקשר בין ההיריון לפיטורים, שעה שנעלה מספק הוא, כי קשר כאמור - אין. .11נחזור להחלטת המפקח על העבודה, מר יגנוס, שנתן את היתר הפיטורים. מתוך עיון בתיק משרד העבודה המתייחס להיתר הנדון (הוצג וסומן נ/5) ומתוך עדותו של מר יגנוס בפנינו נוכחנו לדעת, כי החלטתו ניתנה על סמך חומר החקירה שנאסף על-ידי המפקחת הגברת בליניק שלטיפולה הועבר העניין. חומר זה כלל את תלונת התובעת שנרשמה בפירוט, את עדויות התובעת ומנהל הנתבעת מר מאיירס, וכן מסמכים אחרים הנוגעים לעניין. הגברת בליניק ערכה דו"ח בו רשמה הערותיה והסבריה, אף הוסיפה קביעתה בתיתה דעתה למכלול הנסיבות, לאמור, כי לא מחמת היריונה פוטרה התובעת. (ראה דו"ח המפקחת גברת בליניק מיום 6.12.1981הכלול בתיק נ/5). החומר הועבר למר יגנוס ובהסתמכו עליו שקל בדעתו והחליט ליתן את ההיתר. איננו מוצאים פגם בדרך קבלת החלטתו למתן ההיתר, שיצדיק ביטול בדרך תקיפה עקיפה, ואנו דוחים את העתירה להורות על בטלות ההיתר, וכל זכאות התובעת לשכר עבודה לאחר מועד פיטוריה.הריוןפיטורים בהריוןפיטורים