קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים של נהג אוטובוס אגד: .1אגד היא אגודה שיתופית העוסקת בתחבורה והמשיב עבד אצלה כנהג שכיר. הוא פוטר מעבודתו בהתאם להסכם הקיבוצי שבין אגד ובין עובדיה השכירים, והפיטורין נעשו גם על דעת ועד העובדים ומועצת פועלי חיפה. לאחר שהמשיב מיצה את כל ההליכים שעמדו לרשותו על-פי ההסכם הקיבוצי, כולל פניה לועדת העירעורים בועד הפועל של ההסתדרות, ולא בא על סיפוקו, קם ופנה לרשות השיפוט המחוזית בהסתדרות, בתביעה לביטול הפיטורין. אין חולק שרשות השיפוט פועלת כמוסד של בוררות. .2בכתב הגנתה בפני הרשות טענה אגד שיש למחוק את התביעה על הסף מחוסר סמכות ענינית של הרשות השיפוטית. הטענה הזאת נידונה בפני עצמה וההחלטה בה ניתנה כהחלטת ביניים המתייחסת רק לענין הסמכות. הרשות השיפוטית החליטה שהועדה הפריטטית טיפלה בפיטורין טיפול אדמיניסטרטיבי, ואחרי החלטתה רשאי העובד לפנות בתביעה לרשות השיפוטית המחוזית או לבית-הדין לעבודה. משבחר לפנות לרשות, היא מוסמכת ענינית לדון בתביעתו. בפני הרשות השיפוטית היו תלויים באותה עת עוד שני ענינים דומים. ולכן החליטה לא להמשיך בדיון לגופו של דבר ולאפשר לאגד לערער על החלטת הביניים בפני רשות השיפוט הארצית. אגד אכן עשתה כן וערעורה נדחה. בהודעת הערעור פורטו טענות אגד. אך הואיל ואגד התרכזה בטעוניה בפני הרשות בטענה המופיעה בסעיף 6להודעת הערעור, אצטט סעיף זה במלואו: "המערערת אף תטען כי לרשות דלמטה חוסר סמכות עניינית לדון בתביעת התובע, היות והיא הוקמה עפ"י חוקת ההסתדרות והיא מוסמכת לדון רק בסכסוכים המתרחשים במוסדות הסתדרותיים המנויים ברשימה המונה מוסדות אלה. ברשימה זו לא מופיעה המערערת, ואשר על-כן אין גם שטר בוררות המתייחס לצדדים לערעור זה, על-פיו יכולה הרשות דלמטה לדון בתביעה נשוא ערעור זה". .3הטענה הראשונה של המשיב היא שעל-ידי נטילת חלק בהליכי ערעור ברשות הארצית, הביעה אגד הסכמתה שהבורר יכריע בשאלה זו, והכרעתו סופית, ואין לבדוק את הענין שוב לגופו בהליך של בקשה לביטול הפסק. טענה זו אני דוחה. האמת היא שלבורר אין סמכות להכריע בשאלת סמכותו שכן, אם למשל אין שטר בוררות תקף, כיצד יש לו סמכות להיזקק לסכסוך מכל היבט שהוא. יחד עם זה, יש לו סמכות לערוך מעין חקירה ודרישה (inquiry). אין זה סביר שכל טענה מקדמית של העדר סמכות תריץ את הצדדים לבית-המשפט. זו תוצאה שהיא מנוגדת לכוונה הכללית של שחרור בתי-המשפט מעומס ענינים המופנים לבוררות. מה המשמעות של העדר סמכות הבורר להחליט סופית בענין סמכותו? בעל ענין רשאי לכפור בה לפני בית-המשפט, ואם עשה כן, יהיה בית-המשפט הדן בדבר חייב, לפי הראיות שהובאו בפניו, לבחון את סמכות הבורר. להבדיל מקביעותיו האחרות של הבורר, אשר בית-המשפט לא יהרהר אחריהן, פתוחה קביעה זו לדיון בפני בית-המשפט, אשר הוא ורק הוא, מוסמך להחליט בה סופית. (ראה: השופטת בן-פורת בע"א 445/80 ג'ברה נ' המועצה האזורית בקעת בית-שאן ואח’, [1] בעמ' 428-425; זוסמן, דיני בוררות (חוקי מדינת ישראל, מהדורה 22תשכ"ב) סעיף 170[5]). דברים ברורים בענין זה אומר ראסל בספרו על בוררות: It can hardly be within the arbitrator's jurisdiction to" decide whether or not a condition precedent to his Been said bluntly that an arbitrator has no power to decide jurisdiction has been fulfilled. It has indeed several times Institution prepared to conduct arbitrations gave the his own jurisdiction and in one case where rules of an However, arbitrator such power, the court will ignore this when asked .to enforce the award, and decide the question itself . An arbitrator is always entitled to inquire whether or not he[6] 92- .91P(.twentieth ed), russel on arbitration) ."has jurisdiction הנושא נדון באנגליה כאשר בעל דין תבע על-פי פסק של בורר והנתבע טען, בין השאר, שלא היה הסכם בוררות תקף. הבוררים דנו בנושא תקפו של הסכם הבוררות והחליטו שיש להם סמכות ודנו לגופו של ענין ( .brown v [3] genossenschaft). בפסק דינו של השופט דבלין אנו מוצאים דברים אלה: If the facts had shown that the only dispute which the" arbitration one side or the other may challenge the own jurisdiction... It is clear that at the beginning of any have been valueless. The arbitrators cannot determine their was validly made or not, then, of course, the award would arbitrators had considered was dispute whether the contract Jurisdiction of the arbitrator. It is not the law that Questioned, are bound immediately to refuse to act untill arbitrators, if their jurisdiction is challenged or The challenge and to determine the matter in dispute, they are bound to go on without investigating the merits of has power to determine it finally. Nor is it the law that their jurisdiction has been determined by some court which Determine it. They might then be merely wasting their time until it is determined by some court which has power to leaving the question of thier jurisdiction to be held over But for the the purpose of reaching any conclusion which will be binding of the issue whether they have jurisdiction or not, not for these courses. They are entitled to inquire into the merits and everybody else's. They are not obliged to take either of- because that they cannot do- purpose of satisfying themselves as a preliminary matter upon the parties It became abundantly clear to them, on looking into the whether they ought to go on with the arbitration or not. If They might well take the view matter, that they obviously had no jurisdiction.... Then .that they were not going to go on with the hearing at all Order to determine their own course of action, and the they are entitled, in short, to make thier own inquiries in Have the plaintiffs discharged the burden of proving rights of the parties... Thus the question becomes simply result of that inquiry has no effect whatsoever upon the: if they have, then this?What the arbitrators may have thought about it, or may have that the arbitrators had jurisdiction .[3] (14-. 12P) ."inquired into about it, is irrelevant .4יש להבחין בין שני מצבים: האחד, כאשר הצדדים משתפים פעולה במעין חקירה ודרישה כזאת של הבורר בענין סמכות; והשני כאשר הם מוסרים לבורר באופן מפורש את ההכרעה בשאלת סמכותו. במקרה הראשון, אין הצדדים מנועים לעתור לבית-המשפט שידון בשאלת הסמכות לגופה, כאמור לעיל. ואילו במקרה השני החלטתו של הבורר דינה ככל ענין אחר שבו הכריע הבורר ובית-המשפט יתערב בה רק אם מתקיימת אחת מעילות הביטול המנויות בסעיף 24לחוק הבוררות [4] (ראה אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, עמוד 166[7]). כדי שבית-המשפט יחליט שהתקיימה החלופה השנייה, יש להוכיח שהצדדים הסמיכו במפורש את הבורר לדון ולהכריע סופית בענין סמכותו (ראה דברי כבוד השופטת בן-פורת בפסק דין ג'ברה [1] עמוד 428-427). בעניננו לא הוכחה בפני הסמכה מפורשת כזאת ולכן אני רואה את השתתפותה של אגד בהליך הנדון כהסכמה לנהול חקירה ודרישה בלבד. אשר לטענה שאפילו כך בערכאה ראשונה, הרי הגשת הערעור לרשות השיפוט הארצית מכניסה את הענין לגדר הקטיגוריה השניה - טענה זו לא נראית לי. כאשר מדובר במוסד של בוררות המורכב משתי ערכאות, כל מה שנכון לגבי הבורר היחיד נכון לגבי שתי הערכאות המהוות יחד את מוסד הבוררות הנדון. .5המחלוקת המרכזית בעניננו נוגעת לשאלה אם אגד היא סניף של חברת העובדים לכל דבר וענין. המשיב טוען שהשאלה הזאת כבר הוכרעה על-פי הודאתה של אגד בפני רשות השיפוט הארצית ולכן מנועה אגד מלעוררה מחדש. אכן מעיון בפרוטוקול של הדיון בפני רשות השיפוט הארצית מים 26.5.87נראה לכאורה שיש יסוד לטענה זו. ב"כ אגד עו"ד גורדון אכן הצהיר "אני מכים עם זה שאגד היא חלק מחברת העובדים וחוקת חברת העובדים חלה עליה". אלא שבכך לא הסתיים הענין. עו"ד גורדון ביקש לבדוק את ענין הסמכות והביא טענותיו בעל-פה ובכתב בפני הרשות הארצית, והיא מצדה לא ראתה את אגד קשורה בהודאה האמורה לעיל ובחנה את הענין כולו מחדש. בנסיבות אלה אין מקום למנוע את אגד היום מהעלאת נושא השתייכותה לחברת העובדים. אפילו נאמר שהרשות הארצית ראתה בטעונים הנוספים של אגד מעין שינוי חזית, לא יתערב בכך בית-המשפט ולא ימנע דיון לגופה של שאלת הסמכות. .6עתה הגיע הזמן לדון בשאלת הסמכות לגופה. סעיף 12של חוקת העובדים קובע: "א. רשות השיפוט של ההסתדרות היא רשות השיפוט של חברת העובדים. ..... ג. כל ההוראות בחוקת ההסתדרות המתייחסות לרשות השיפוט ולמבקר ההסתדרות יראו אותן כחלק בלתי נפרד מחוקת חברת העובדים". סעיף 19של חוקת חברת העובדים קובע: " .1הועידה הכללית של ההסתדרות היא הועידה הכללית של חברת העובדים.... .2 הועידה הכללית של המוסד העליון של חברת העובדים והחלטותיה מחייבות את חבריה, מוסדותיה ומפעליה". בהחלטות ועידת ההסתדרות ה- 15אשר תיקנו את פרק י"ג לחוקת ההסתדרות נקבע בסעיף 10ב' של פרק י"ג כי רשות השיפוט המחוזית מוסמכת לדון ולפסוק בתלונות ותביעות של יחידים נגד מוסדות ההסתדרות ונציגיה באותו מחוז. מכאן ברור כי על-פי סעיף 12של חוקת חברת העובדים, חל תיקון זה גם על חברת העובדים. יוצא שתביעות של יחידים נגד מוסדות חברת העובדים ונציגיה יידונו בפני רשות השיפוט המחוזית. מהו מוסד הסתדרותי? על-כך יש תשובה בתקנה מס' 1ה' לתקנות רשות השיפוט בהסתדרות, סדרי דין, הקובעת "בכל מקום בתקנו אלו 'מוסד הסתדרותי' פירושו כל מוסד או מפעל או קרן או גוף אחר שחוקת ההסתדרות חלה עליו". מכאן שהשיפוט של רשות השיפוט תחול גם על כל מוסד או מפעל או קרן שחוקת חברת העובדים חלה לגביהם. נותר לבדוק אם אגד היא מוסד או מפעל או קרן שחוקת חברת העובדים חלה עליו. רשות השיפוט הארצית מצאה את התשובה לשאלה זו בתקנות של אגד. אין ספק שיש קשר הדוק בין אגד ובין חברת העובדים. על טיבו של הקשר הזה נטושה המחלוקת בהליך זה. תקנה 4לתקנות האגודה של אגד (להלן: "התקנות") כותרתה "הסתנפות". נקבע בתקנה זו כי האגודה מסונפת למרכז הקואופרציה, לחברת העובדים ולברית הפיקוח לקואופרציה. אין בשום מקום בתקנות הגדרה לטיבה ולמהותה של ההסתנפות. בתקנות רבות אחרות מוקנה מעמד מיוחד לחברת העובדים. על-פי תקנה 6א(1) חברת העובדים היא חברה באגודה, ולפי תקנה 6ג(4) חבר בחברת העובדים הוא מועמד לחברות באגודה. לפי תקנה 15ה' "משכורות החברים וזכויותיהם הסוציאליות ייקבעו מדי פעם ע"י ההנהלה באשור חברת העובדים מראש ובכתב". לחברת העובדים ניתן מקום של קבע במוסדות האגודה: כך מובטח מקום לחמישה נציגים של חברת העובדים בהנהלה בת 26חברים ושלשה מקומות במזכירות בת 10- 4חברים. כל אלה הן דוגמאות לעמד חברת העובדים באגודה. רשות השיפוט הארצית החליטה שלמונח "הסתנפות" יש לתת פירוש מילולי על-פי המילון ולכן אגד היא מעין סניף של חברת העובדים ומוסד ממוסדותיו. התוצאה היא שסמכות השיפוט של רשות השיפוט של ההסתדרות משתרעת על תביעות של עובדים שכירים נגד אגד. לעומת זאת טוענת אגד שאין לראותה בשום אופן כסניף של חברת העובדים או מוסד ממוסדותיה. אילו היתה סניף כזה, לא היה צורך לקבוע בשורה של תקנות את זכויותיה של חברת העובדים באגד. חברת העובדים היתה שולטת אז באגד כפי שמוסד שולט בכל סניפיו. מדובר בענין עקרוני ותחושתי היא שהצדדים לא הביאו מספיק ראיות הנחוצות לבירור יסודי של מערכת היחסים בין חברת העובדים ובין אגד. ממה שיש בפני מזדקרת מיד השאלה האם אגד היא חלק מחברת העובדים או שמא להיפך - חברת העובדים היא חברה באגד. לפי התקנות נראה שחברת העובדים היא חברה באגד ובתור שכזאת יש לה בתוך האגודה שורה של זכויות המוגדרות בתקנון של אגד. אין זה הגיוני שחברת העובדים היא חברה באגד, בעלת זכויות מוגבלות המנויות בתקנון של אגד, ובאותו זמן אגד היא סניף של חברת העובדים לכל דבר וענין. מכאן שלענין הסתנפות אין לתת את הפירוש הפשטני הלקוח ממילון. יתכן שמדובר במונח שבא להצביע על מערכת יחסים מיוחדת שתכנה מוגדר בשאר התקנות, כפי שטוענת אגד. אכן יש דוגמא לכך שלמונח "הסתנפות" ניתן בפסיקה פירוש מגביל. בעיה דומה לזו שלנו התעוררה בע"א 556/69 ניר נ' ביטן [2], ניר היא חברה שיתופית להתיישבות עובדים עברים בע"מ ומטרותיה הן לאחד על יסודות שיתופיים פועלים חקלאים עובדי אדמה, להרים את מצב החקלאות ולבסס משקים חקלאיים חדשים, ולהיטיב את מצבם החמרי והרוחני של החברים על-ידי עזרה הדדית. הסכסוך היה בין ניר ובין אחד משני הגושים המפולגים שהוו את מושב פתחיה. הבעיה שהתעוררה היתה מערכת היחסים המשפטיים בין ניר ובין המושב ולמקרא פסק-הדין נראה בבירור שיש הקבלה ממשית בין היחסים שם ובין אלה שבין חברת העובדים ובין אגד במקרה שלנו. גם שם היתה ניר חברה באגודה פתחיה ובעלת מעמד מיוחד בה, הדומה במידה רבה למעמד של חברת העובדים באגד. שם נדונה מהות החברות הזאת שמקנה לניר זכויות מסוג מיוחד שאינן זהות לאלה של שאר חברי האגודה, ובית-המשפט החליט שאין איסור לקבוע זכויות שונות לחברים שונים. הדמיון מתחדד כאשר מסתבר מפסק-הדין שגם בתקנון של האגודה פתחיה נאמר שהיא "מסונפת" לניר. בית-המשפט אומר: "הסתנפות זו אינה עושה אותה באורח אוטומטי לחברה ב"ניר", אלא אם נתבקלה כחברה בתוקף התקנון של "ניר" (שם: 717[2]). בית-המשפט מגיע למסקנה שהאגודה פתחיה היא כנראה "משק" של "ניר" במובן התקנון של ניר, כלומר, משק מסוג המשקים החקלאיים שמתפקידה של "ניר" לעזור בהקמתם וביסוסם. גם שם לא יכול היה בית-המשפט להכריע בדיוק בשאלת היחסים המשפטיים הנובעים מהמונח "הסתנפות" ולכן אמר שהאגודה היא "כנראה" משק של ניר. באנלוגיה לעניננו, אגד היא "כנראה" גוף שלפי מטרות חברת העובדים היא מסייעת לו אך מכאן ועד למקנה שאגד היא סניף של חברת העובדים לכל דבר וענין, הדרך ארוכה. כבר ראינו לעיל שהמונח הסתנפות אינו חד משמעי. על-פי הראיות שבפני לא אוכל לקבוע שאגד היא מוסד של חברת העובדים וכי על-כן יש בסיס לקונסטרוקציה של רשות השיפוט הארצית לפיה אגד כפופה לסמכות השיפוט של הרשות בהתדיינות בינה ובין שכיריה. יכולה הייתי להסתפק בכך, אך אוסיף שהתוצאה אף מתישבת עם שורת ההגיון. לפי התקנון של אגד יכול שכיר שלה לתבוע אותה בפני ועדה פריטטית שעל החלטותיה ניתן לערער, וכך אכן נעשה, בשיתוף פעולה עם ועד העובדים והגוף היציג בהסתדרות. אם נסתכל על הליך זה כעל הליך מינהלי בלבד, כפי שעשתה רשות השיפוט המחוזית, יוצא שבשלב זה יש עוד שתי ערכאות של בוררות שלאחריהן ניתן לפנות לביתהמשפט. היעלה על הדעת שלשכיר באגד תהיה אפשרות להתדיין איתה בחמש ערכאות? לאור המסקנה אליה הגעתי אין עוד צורך לדון בשאלות אחרות שהעלו, כגון תקפותו של התיקון בחוקת ההסתדרות. התוצאה היא שאני מבטלת את החלטתה של רשות השיפוט המחוזית והארצית וקובעת שהדיון שם התנהל ללא סמכות. המשיב ישלם לאגד הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך 500ש"ח. פיטוריםאגדאוטובוסנהג אוטובוס