עתירתו של התובע היתה למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו זכאי הוא להמשיך בתפקידו כיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים ו/או כראש היחידה הזו וכן לצו האוסר על הנתבעים לשנות בצורה כלשהיא את תפקידו כאמור ולצו האוסר על הוצאתו לחופשה ללא תיאום עימו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי האוסר על שינוי תפקיד: .1התובע, שרת בצבא ההגנה לישראל משנת 1948 ועד ששוחרר ביולי .1974 .2בתאריך 1.8.1974התקבל התובע לעבודה בשירות המדינה במשרת סגן יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים על-פי חוזה מיוחד שנחתם במסגרת תקנה 1(2) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), תש"ך- 1960, ולפסקה 16.414לתקשי"ר. תוקף החוזה המיוחד היה לשנה אחת עד .31.7.1975 .3נציבות שירות המדינה פרסמה מכרז לאיוש משרת סגן יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, התובע הציע עצמה למשרה זו ועמד בפני ועדת בוחנים, אשר בחרה בו למילוי משרה זו. בתאריך 27.10.1975 הוצא לתובע כתב מינוי על-פי חוק שירות המדינה (מינויים), תשיט-.1959 .4בינואר 1977לא היתה משרת היועץ לענייני ערבים מאוישת והתובע מונה ליועץ בפועל ושימש בתפקיד זה עד חודש אוגוסט .1977 .5ב- 2.11.1977מונה התובע על-ידי המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה למשנה ליועץ, בתוקף מ-.1.10.1977 .6בתאריך 14.12.1977, כאשר כיהן ד"ר שרון במשרת היועץ, פנה סמנכ"ל משרד ראש הממשלה לנציבות שירות המדינה בבקשה לאשר את משרת היועץ כפטורה ממכרז ובתאריך 22.1.1978הודיעה נציבות שירות המדינה, כי ועדת השירות החליטה, כי משרת היועץ הינה משרה בלשכת שר או סגן שר ועל כן העסקת עובדים במשרה זו תעשה על-פי חוזה מיוחד, היינו ניתן פטור ממכרז למשרת היועץ. .7בפברואר 1979שוב מונה התובע לתפקיד של יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים בפועל, בהעדרו של היועץ עצמו, ובתפקיד זה שימש עד פברואר .1980 .8בישיבת ממשלה מתאריך 17.2.1980הודיע ראש הממשלה דאז, מר מנחם בגין, על מינויו של התובע לתפקיד היועץ עצמו ואכן ממועד זה החל התובע לכהן בתפקיד היועץ. .9הואיל והתובע היה עובד מדינה קבוע עוד לפני שהחל לכהן בתפקיד היועץ, לא נחתם עימו חוזה מיוחד כאמור בסעיף 6של פסק-דין זה. .10במכתב מיום 17.2.1980הודיע סמנכ"ל משרד ראש הממשלה לתובע, כי בתקופת כהונתו במשרת יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים יהיה זכאי לדירוג ולתנאים הצמודים למשרה זו וכי: "במגמה להבטיח את זכויותיך בעתיד תישמר זכותך למשרה הקודמת כל זמן שהדבר יידרש". נציין כאן, כי לאחר זמן בוטלה משרת סגן היועץ עקב צמצום תקנים ומשרות. .11תיאור התפקידים של משרת היועץ מופיע במסמך מתאריך 26.1.1975, שנערך על-ידי נציבות שירות המדינה. תיאור התפקידים כולל תפקיד של ייעוץ לראש הממשלה בהתווית המדיניות הכללית כלפי אוכלוסיית המיעוטים, מתן הנחיות מדיניות לגופי הממשלה ולמשרדי הממשלה, תיאום הטיפול במיעוטים, ייזום תכניות במגזר המיעוטים, קיום מגע עם גורמי הביטחון השוטף, הנחיית גורמים ממלכתיים, כלכליים ופרטיים, בפעולותיהם במגזר המיעוטים ו"ניהול עבודת היחידה" אשר עליה ממונה היועץ וכן "קביעת הנחיות לביצועה, קיום פיקוח על העובדים והדרכתם בעת הצורך". .12בספטמבר 1984החלה לכהן, כידוע, הממשלה הנוכחית שבראשה עומד מר שמעון פרס. חבר הכנסת מר עזר וייצמן התמנה לשר במשרד ראש הממשלה והמינוי פורסם בילקוט פרסומים 3101, תשמ"ד, ע' .3556 .13ראש הממשלה הטיל על השר וייצמן לגבש תכנית ארגונית לטיפול בערביי ישראל. התובע ידע על קיום מגמה לגיבוש תכנית כזו וכך אמר הוא בעדותו בע' 7 לפרוטוקול: "במהלך החודש הראשון שמעתי שלממשלה זו יש כוונה לבצע שינויים בדרך הטיפול בערביי ישראל. אני מבקש לציין כי כאשר אני אומר ממשלה התכוונתי לשר וייצמן שעימו נפגשתי". .14התובע עצמו התבקש על-ידי השר וייצמן להציע הצעות לארגון מחדש של הטיפול בערביי ישראל והוא אכן הגיש בחודש ספטמבר או אוקטובר 1984שתי תכניות בעניין ערביי ישראל - הערכת מצב, יעדים והצעות למדיניות. .15בשיחות בין השר וייצמן לבין התובע נאמר לתובע, כדבריו בע' 7לפרוטוקול: "שוקלים ובודקים את האפשרות של ביטול משרת היועץ". ומוכנים אנו לקבוע, כי אף נאמר לו (כגרסתו) כי בכל מקרה הוא יעמוד בראש המערכת. .16השר וייצמן הטיל גם על אחרים - זולת התובע - להגיש תכניות כאמור ולבסוף ב- 11/84גובשה על-ידי השר וייצמן ועל-ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מר טמיר, תכנית כוללת שנקראת "ארגון מחדש לצורכי טיפול באוכלוסיית ערביי ישראל" (להלן - "תכנית הארגון מחדש"). התכנית, בכל הנוגע לענייננו, כללה ביטול משרת היועץ, הקמת משרה חדשה של עוזר שר, ביטול חמש הלשכות האזוריות הקיימות של היועץ והקמה במקומן של שלוש לשכות מחוזיות, הקמת ועדת מנכ"לים וועדה מייעצת וצמצום תקנים. כדאי עוד להוסיף, כי בתכנית לארגון מחדש נאמר, כי הגוף שטיפל עד אותה עת בערביי ישראל לוקה בהעדר סמכות ביצוע של מדיניות הממשלה ובתדמית שמנציחה את הפלייתו של המגזר הערבי עוד מתקופת הממשל הצבאי, וכי התכנית החדשה באה ליצור, בין היתר, אמנה חברתית מוצקה ביחסי המדינה והערבים. .17השר וייצמן הביא בפני ראש הממשלה את התכנית, שכללה כאמור את ביטול משרת היועץ, והצדדים חלוקים בשאלה, האם ראש הממשלה אישר את התכנית ואם לאו. את ממצאינו העובדתיים לעניין זה נקבע במהלך פסק-הדין. .18ב- 4.1.1985הודיע מנכ"ל משרד ראש הממשלה לתובע, כי הוחלט לסיים את תפקידו כיועץ בתאריך 1.2.1985וכי עד למינוי עוזר לשר יכהן הוא עצמו בתפקיד (היינו המנכ"ל). .19ב- 6.1.1985כתב התובע למר טמיר, כי הוא מבקש לדעת של מי ההחלטה הנ"ל ומה הם פרטיה, על מנת שיוכל לבדוק את חוקיותה ועל מנת שיוכל לשמור על זכויותיו כעובד מדינה קבוע, וכי דברי המנכ"ל נוגדים את דברי השר וייצמן. .20עוד באותו יום השיב מר טמיר לתובע ובמכתבו חזר על הודעתו בעל-פה - כפי שכבר נאמר לעיל - וכן הוסיף: "יציאתך לחופשה ותפקידך העתידי כעובד קבוע של המדינה יסוכמו בהתבסס על התקשי"ר בתיאום עם נציב שירות המדינה". .21בתאריך 7.1.1985נקרא התובע אל השר וייצמן וזה מסר לו, כי עליו לסיים תפקידו ב- 1.2.1985וכי בינתיים עליו לצאת לחופשה ואת תפקידו ימלא המנכ"ל. התובע הודיע לשר, כי לדעתו ההודעה הינה חסרת תוקף חוקי ואין בדעתו לצאת לחופשה. .22בתאריך 7.1.1985כתב מנכ"ל משרד ראש הממשלה לתובע כדלקמן: "הנדון: ביטול מינוי .1בטל בזה מינויך כיועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה החל מ- 10לינואר .1985 .2הנ"ל בהתאם לפסקה 04.212בתקשי"ר". .23ב- 9.1.1985הגיש התובע לבית-דין הזה בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על הנתבעים יחד ו/או לחוד לפגוע או לשנות בצורה כלשהי את תפקידו כיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים ו/או כראש היחידה הנ"ל וכן לאסור עליהם להוציאו לחופשה ללא תיאום עימו. אב-בית-הדין - אשר ישבה בהליך לסעד זמני כדן יחיד - נעתרה לבקשה ונתנה צו כמבוקש ואילו בית-הדין הארצי לעבודה, בתאריך 7.2.1985, קיבל את ערעור הנתבעים וביטל את הצו. התוצאה היא, שמאז ועד היום נמצא התובע בחופשה מיוחדת - כהחלטת בית-הדין הארצי לעבודה - כשלרשותו רכב ממשלתי (ראה החלטת בית-הדין הארצי לעבודה בעניין זה מיום 10.3.1985). .24בתביעתו בתיק העיקרי טוען התובע, כי אין למנכ"ל משרד ראש הממשלה ו/או שר בממשלה, לרבות השר וייצמן, סמכות להביא לשינוי במעמדו ו/או לפיטוריו ו/או להוציאו לחופשה, וכי סמכות זו היא בידי ראש הממשלה תוך הודעה לממשלה. כן טוען התובע, כי הדחתו נעשתה על רקע פוליטי, הואיל ואין סיבה להדיחו מתפקידו על רקע תיפקודו או התנהגותו, כי כעובד מדינה הזכות בידו שחילופי ממשלות ו/או שרים לא יביאו בעקבותיהםלשינויים במעמדו וכי הוא רשאי להמשיך ולשמש בתפקידו כל עוד משרתו לא בוטלה וכל עוד לא הוצע לו תפקיד אחר במקום תפקידו הנוכחי המתאים להשכלתו, דרגתו ומעמדו. .25עתירתו של התובע הינה למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו זכאי הוא להמשיך בתפקידו כיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים ו/או כראש היחידה הזו וכן לצו האוסר על הנתבעים לשנות בצורה כלשהיא את תפקידו כאמור ולצו האוסר על הוצאתו לחופשה ללא תיאום עימו. .26הנתבעים בכתב הגנתם טענו, כי יש לדחות את תביעת התובע על הסף, באשר מטרתה לאכוף על ראש הממשלה להשאירו בתפקידו כיועץ, כי הודעת ראש הממשלה על מינוי התובע לתפקיד היועץ אינה נובעת מחובה סטטוטורית, כי התובע שימש בתפקיד אשר מעצם טבעו מבוסס על יחסי אמון אישי בינו לבין ראש הממשלה והוא זה המחליט על מינוי היועץ ו/או על ביטול מינויו ועל כן נשלחה לו הודעה, כי במגמה להבטיח זכויותיו בעתיד תישמר זכותו למשרתו הקודמת - משרת סגן היועץ, כי אין קביעות במשרת היועץ ועל כן המשרה שוחררה מחובת מכרז, כי ראש הממשלה ביטל את מינויו של התובע, כי ראש הממשלה הורה למנכ"ל משרדו להודיע לתובע על ביטול השינוי וזאת לאחר שהחליט על ביטול משרת היועץ במסגרת תכנית הארגון מחדש. .27על מנת להסיר ספק נתייחס כבר בראשית מסקנותינו לטענת בא-כוח התובע בסיכומיו - אף-על-פי שנאמרה בלשון רפה - לפיה, הוראות התקשי"ר אין מחייבות את בעלי הדין, ובטענתו זו נסמך הוא על דב"ע שם/2- 4[1] (בע' 191). בדיון שם/2- 4[1] אמר בית-הדין הארצי לעבודה, כי התקשי"ר הוא הסדר קיבוצי חד-צדדי ועל כן אין הוא יכול להיות מעצם מהותו אכיף במשפט בין הצדדים לו, הואיל ואין לו צדדים, ובית-הדין הוסיף ואמר: "בענייננו - הסתדרות עובדי המדינה אינה צד לתקשי"ר". משמע, הצדדים אליהם התכוון בית-הדין הארצי לעבודה הם הסתדרות עובדי המדינה מצד אחד ומדינת ישראל מצד שני, ואין האמור מתייחס לעובד המדינה כפרט. מן הראוי להביא כאן את דבריו של בית-המשפט העליון בע"א 376/67[2] (בע' 693): "... נראה לנו כי ישנו יסוד מספיק לקבוע כי הוראות התקשי"ר הן בגדר תנאים בחוזה העבודה של כל עובד מדינה, במידה שהן מתייחסות אליו. מן המפורסמות כי המדינה והעובדים גם יחד נוהגים על-פי הוראות התקשי"ר ומקבלים עליהם את דינן. הוראות אלה מעניקות שורה שלמה של טובות הנאה לעובדי המדינה. חזקה על המערער כי נהנה מהן בתקופת שירותו, ועל כן אינו יכול להתנער מן ההגבלות שבאותן הוראות לגבי הנאות אלה". מכאן, כי הוראות התקשי"ר הן חלק מחוזה העבודה של התובע והוא כפוף להן. .28לא הובאה בפנינו כל הוראת חוק, לפיה ראש הממשלה עצמו חייב למנות את התובע למשרת היועץ או לבטל את מינויו. אמנם התובע סומך על סעיף 15לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, הקובע: "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה", ואומר, כי המינוי שמינה ראש הממשלה את התובע הוא בבחינת תקנה ועל-פי סעיף 15הנ"ל - זה שמינה הוא שמוסמך לבטל. "תקנה" - מוגדרת בסעיף 3לחוק כדלקמן: "תקנה - הוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת-פועל תחיקתי". אך לענייננו כבר קבענו, כי לא הוכח כי המינוי שמינה ראש הממשלה את התובע נעשה מתוך חובה סטטוטורית ועל כן נשמט הבסיס מטיעונו זה של התובע. .29כפי שכבר אמרנו, התובע היה עובד מדינה קבוע שהועסק על-פי כתב מינוי שעה שקיבל את מרת היועץ, אשר הוכרה - עוד קודם לכן - כמשרה בלשכת שר. פרק 11.97לתקשי"ר עוסק במשרות עובדי לשכות שרים, סגני שרים ורבנים ראשיים. סימן 11.971קובע, כי "עובד לשכה" הוא, בין היתר, כל עובד המועסק בלשכת שר שוועדת השירות אישרה אותה לעניין זה על-פי פניה מנומקת של המנכ"ל של המשרד. סימן 11.972קובע: "עובדי הלשכה מועסקים לפי בחירתו של השר, סגן השר או הרב הראשי, הכל לפי העניין". בעוד שסימן 11.975קובע, כי עובד לשכה שבא לכהן במשרה מבחוץ לשירות המדינה יועסק על-פי חוזה מיוחד, הרי אין דרישה כזו לגבי עובד מדינה שמתמנה למשרה בהיותו כבר עובד בשירות כאמור. פרק 82.8לתקשי"ר עוסק בסיום שירות עובדי לשכת שר, סגן שר ורב ראשי. סימן 82.803קובע: "עובד לשכה יפסיק לכהן בלשכה כאשר יורה זאת השר, סגן השר או הרב הראשי". עינינו הרואות, כי במשרה ספציפית זו העומדת לדיון בפנינו המינוי נעשה לפי בחירת השר וביטול המינוי נעשה לפי הוראת השר. ברור גם מדוע, כי הרי מדובר במשרה הדורשת קשר מיוחד בין השר הממונה לבין יועצו ומטרת הפרוצידורה "הקלה" הזו באה לאפשר לשר, מחד להעסיק במשרה זו אדם שלו רוחש הוא אמון אישי ומאידך להעביר מתפקיד את בעל התפקיד כאשר אין הוא ממלא אחר הקריטריונים הנ"ל, או כאשר אין הוא זקוק לו עוד מכל סיבה שהיא. .30הוכח להנחת דעתנו, כי ראש הממשלה אישר את תכנית הארגון מחדש שכללה את ביטול משרת היועץ, כאשר זו הובאה בפניו על-ידי השר וייצמן. לצורך עניין זה שאנו דנים בו, אין לדעתנו הבדל בין הפסקת כהונתו של התובע בלשכת ראש הממשלה לבין ביטול מינויו. עובדות אלה אנו קובעים לאור תצהירו של מר אפלבאום, ראש לשכתו של ראש הממשלה, האומר בסעיף 9: "תכנית הארגון מחדש הוצגה בחודש נובמבר 1984בפני ראש הממשלה על-ידי השר וייצמן. ראש הממשלה החליט לאשר את התכנית וליישמה ובכלל זה גם לבטל את משרת יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים". ולאור חקירתו הנגדית (ע' 34לפרוטוקול): "בישיבה הנזכרת בסעיף 9לתצהירי אני הייתי נוכח. אין פרוטוקול אותה ישיבה. לא נרשמים פרוטוקולים אלא בישיבות חסויות וביתר הישיבות רושמים את עיקרי הדברים, היינו את החלטת ראש הממשלה". וכן מהמסמכים שהציג מר אפלבאום בתצהירו המשלים, והם: א) מכתב של השר וייצמן אל ראש הממשלה מיום 15.11.1984, המפנה אליו את ההצעה לארגון מחדש ומבקש "בדחיפות את אישורה"; ב) סיכום דיון של ישיבה מיום 3.12.1984שבה השתתפו ראש הממשלה, השר וייצמן ומר אפלבאום, כדלקמן: " .1ראש הממשלה מאשר את ההצעה לשנות את המבנה המטפל בנושא הערבי - על כל חלקיה. .2יבוטל תפקיד היועץ לענייני ערבים ובמקומו תמוננה מועצות מתאימות". נוסיף ונאמר, כי לא נעלם מאיתנו כי בתצהירו מתייחס מר אפלבאום לישיבה מחודש נובמבר 1984ואיל הסיכום שהוצג הוא מ-3.12.1984, אך לא נראה לנו, כי סתירה זו פוגעת במהימנות האמור ומקורה בזמן שחלף מאז התרחשו הדברים ועד למתן העדות. בכל אופן, הגרסה הבסיסית לגבי ביטול השינוי הוכחה לדעתנו לחלוטין. מבינים אנו לתרעומתו של התובע על כך, כי המסמכים הנ"ל הוגשו על-ידי מר אפלבאום בתצהירו המשלים (לאחר ש"נתגלו" בחקירה הנגדית) ולא צורפו - כמקובל - לתצהירו הראשון, אשר שימש במקום חקירה ראשית. יחד עם זאת, לא נוכל לקבוע, כבקשת התובע, כי עובדה זו מצביעה על חוסר אמינות המסמכים. לסיום פרשה זו יש גם להדגיש, כי התובע עצמו לא יכול היה בעדותו לאשר פוזיטיבית, כי ראש הממשלה לא ביטל את מינויו, ולהכחיש את דברי מר אפלבאום, כי הרי הוא עצמו אומר בתצהירו ובעדותו, כי התקשורת בינו לבין ראש הממשלה שובשה והוא לא דיבר עימו בנושא. .31לא הוכחה בפנינו גם חובה ססטוטורית או חובה המעוגנת בתקשיר, לפיה היה על ראש הממשלה להודיע לממשלה על ביטול מינויו של התובע למשרת היועץ. אך יחד עם זאת הוכח, כי היה דיון בקבינט הממשלה בעניין מעמדו של התובע, לאחר שראש הממשלה החליט על ביטול המינוי, בעקבות שאילתה שהגיש אחד השרים ובעקבות דיון והחלטה בדבר הקמת ועדת מנכ"לים על-פי תכנית הארגון מחדש וכי לא היתה התנגדות לביטול המינוי. .32לא רק זו אלא גם זו. הנתבעת רשאית לערוך שינויים במערך הארגוני שלה. זכות זו הוכרה בפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה במספר פסקי-דין ונביא כאן את המנחה שביניהם (דב"ע לה/1-3, [3], בע' 343): "למעביד הפררוגטיבה לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו; פררוגטיבה זו מקנה למעביד סמכויות שונות כגון... או להביא לשינויים בתנאי העבודה לרגל ראורגניזציה של המפעל". ראה גם דב"ע לב/27- 3[4] ודב"ע מד/7- 3[5]. בדב"ע מד/7- 3[5] הנ"ל מסייג בית-הדין את הפררוגטיבה ואומר, שכאשר מדובר בגוף ציבורי - הזכות צריכה להיות מופעלת משיקולים רלבנטיים, בתום לב ובהגינות. בענייננו הוכח, כי ביטול מינויו של התובע נעשה במסגרת תכנית הארגון מחדש שבאה לשנות את הטיפול בערביי ישראל עקב תפיסה מדינית חדשה ולא על מנת להתנכל לתובע או להצר צעדיו. גם התקשי"ר מכיר (ראה הוראה מס' 21.33) בהעברה של עובד מתפקיד לתפקיד עקב צמצומים או חידוש הארגון. .33אכן, לתובע לא נמצאה עדיין משרה חליפית בשירות המדינה, אך עובדה זו לא יכולה לשמש מניעה מלהעבירו מתפקידו, לאור הוראות סעיף 82.822הקובע, כי עובד לשכת שר שבא משירות המדינה ואשר פרש מאותה משרה, יועבר למשרה אחרת במשרד שבו שרת לאחרונה, ללא צורך במכרז, ואם לא נמצאת לו משרה מתאימה האחת - מותר להעבירו למשרד אחר. בהזדמנות זו מביע בית-דין הזה את תקוותו, כי אכן תימצא במהרה לתובע משרה ההולמת את כישוריו הרבים, ויתקו ונסיונו, ולא ייווצר מצב, שהתובע לא ישובץ בעבודה למרות שהועבר מתפקידו עקב שינוי קונספציה מדינית ולא עקב אי-ביצוע נאות של תפקידיו. .34לא נוכל לקבל גם את טענתו הנוספת של התובע, כי אם אין הוא יכול לשמש באותו חלק של תפקידו הכרוך בייעוץ לראש הממשלה, הרי יכול הוא לשמש באותו חלק מתפקידו המתייחס לניהול יחידת היועץ. טענה זו נעוצה בתיאור תפקידי היועץ, כפי שהובאה על-ידינו, והכוללת ניהול עבודת היחידה. אבחנה זו, שמבחין התובע בין חלקי משרתו, נראית לנו מלאכותית ואינה הולמת את תיאור התפקידים. את כל תפקידי היועץ יש לראות כמיקשה אחת, כאשר החלק הביצועי נגזר מהחלק הכרוך במתן ייעוץ ולא בלתי-תלוי בו. גם בפרק 04.2בתקשי"ר, העוסק ב"תפקידים וסמכויות", לא תמצא הוראה, לפיה ניתן לפצל את לוח הסמכויות והתפקידים, וכי עובד יהיה רשאי לבצע חלק מתפקידיו ואת היתר לאו. להיפך, ההוראות בפרק זה הן חד-משמעיות וקובעות, כי על העובד לבצע את כל התפקידים המוטלים עליו בהתאם ללוח התפקידים והסמכויות. .35א) לפני שנסיים דברינו נתייחס עוד לטענה נוספת של התובע, לפיה המכתב המעביר אותו מתפקידו, הוא מכתבו של מר טמיר מיום 7.11985(סעיף 22של פסק-דין זה), וכי לפי מכתב זה לא ניתן להעבירו מתפקידו; ב) אב-בית-הדין, בהחלטתה בהליך הביניים, קבעה לעניין זה: "ביטול המינוי בהתאם למכתבו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, כפי שהובא במכתב מיום 7.1.1985(נספח ה' לכתב התביעה), לא יכול להעשות לפי סימן 04.212לתקשי"ר, שנוסחו כדלקמן: '04.212 המנהל הכללי יבצע את חלוקת התפקידים והסמכויות בין היחידות ויכניס שינויים באישורו של השר, על יסוד מבנה המשרד והתקן שאושרו על-ידי נציבות שירות המדינה ויודיע לה על חלוקה זו ועל כל שינוי שיכניס בה'. סימן זה בתקשי"ר עניינו חלוקת התפקידים והסמכויות בין היחידות השונות של המשרד אותו הוא מנהל ולא מדובר כאן על תפקידים וסמכויות של ממלאי המשרות. מאחר והסימן הנדון אינו רלבנטי לביטול מינוי של תפקידים, הרי לא ניתן לבטל את מינויו של התובע לפי סימן זה"; ג) המותב כולו מאמץ את דברי אב-בית-הדין בהחלטה הנ"ל וקובע, כי אכן על-פי סעיף זה לא ניתן להעביר את התובע מתפקידו. אך יחד עם זאת לא נראה לנו, כי ניתן לבודד מכתב זה ממערכת הראיות המרובה שהובאה בפנינו ואשר הצביעה על כך, כי העברת התובע מתפקידו נעשתה על רקע של הראורגניזציה ולקבוע, כי העברתו ממשרתו נעשתה רק על סמך מכתב זה. אנו חוזרים, אם כן, וקובעים, כי התובע הועבר מתפקידו על סמך כל מה שאמרנו עד כה והשימוש בסימן הנ"ל בתקשי"ר נעשה מתוך טעות ואינו רלבנטי לענייננו. .36לאור כל האמור עד כה, במצטבר, אנו קובעים, כי התובע לא הוכיח את טענותיו בכתב תביעתו ועל כן לא נוכל לתת פסק-דין כמבוקש על-ידו. .37אנו דוחים את תביעת התובע נגד הנתבעים על כל עתירותיה. .38כמובן שלאור מסקנה זו על התובע להחזיר לנתבעים את רכב השירות שנמצא רלבנטי לענייננו. .39התובע ישלם לנתבעים, יחד ולחוד, הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום של 000, 50(חמישים אלף) שקל בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם תוך 14יום מיום קבלת פסק-דין זה על-ידי התובע. .40התובע ישלם את אגרת בית-הדין הדחויה.שינוי תפקיד בעבודהפסק דין הצהרתי