צוואה מאוחרת מבטלת צוואה מוקדמת

בית המשפט פסק כי הצוואה משנת 1982היא צוואתו האחרונה של המנוח והיא מבטלת את הצוואה משנת .1969 קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צוואה מאוחרת מבטלת צוואה מוקדמת: המנוח סולימאן נמר אלחאג' (להלן "המנוח") היה תושב ישראל. הוא עלה לרגל לעיר מכה בערב הסעודית, אבל לא הספיק לחזור, שכן הוא נפטר בעיר מכה ביום 21.9.82ונקבר שם. המנוח היה אלמן. לבני הזוג לא היו ילדים. המנוח השאיר אחריו את אחיו ג'מיל נימר אלחאג' ואת אחותו ג'מאל ואחות זו ויתרה על חלקה בעזבון לטובתו של בנו של ג'מיל, הוא נימר ג'מיל אלחאג'. לג'מיל בן נוסף, שמו ג'האד ג'מיל אלחאג' ולג'האד יש בן בשם סולימאן. בקיצור, ג'מיל הנו אביהם של נימר ושל ג'האד והוא סבו של סולימאן. .2המנוח השאיר אחריו 2צוואות: הצוואה נ/ 2מיום 5.2.69והצוואה נ/ 3מ- .31.8.82ג'מיל נימר אלחאג' ובנו נימר ג'מיל אלחאג' מבקשים לקיים את הצוואה המאוחרת מ- 31.8.82בתיק עזבונות 124/83 (להלן: "המבקשים"): ג'האד ג'מיל אלחאג', (להלן "המשיב"), בקש בתיק עזבונות 168/83 לקיים את הצוואה הראשונה משנת .1969המשיב אינו מתנגד לקיום הצוואה השניה, עמדתו היא, כי יש לקיים את הצוואה הראשונה בצד הצוואה השניה. בצוואתו הראשונה נ/ 2צווה המנוח לאמור: הוא הועיד בתור ווקף שטח האדמה הידוע כחלקה 81, גוש .18760מטרת הווקף היא הקמת מסגד שייבנה על השטח הנ"ל וייקרא על שמו הוא להנצחת זכרו. היבול מחלקה זו שייך לאימאם של המסגד בתור שכר. להלן הועיד המנוח לאותה המטרה את החלקה 3גוש 18541ועליה מטע זיתים שההכנסות ממנו ישמשו לצרכי המסגד כגון ריהוט ושיפוצים. עוד הועיד המנוח למטרה הנ"ל חלקה 11, גוש .18768הוא רכש חלקה זו הסמוכה למקום המסגד מתוך הכספים שקבל ממכירת חלקה אחרת. נ/ 2היא צוואה בכתב יד המנוח לפי סעיף 19לחוק הירושה. תשכ"ה- .1965 הצוואה השניה נ/ 3היא צוואה בעדים לפי סעיף .20 בצוואה זו, נ/3, ציווה המנוח בסעיף 1: "כי זוהי צוואתי האחרונה והוודאית וכל צוואה הקודמת לה תהיה בטלה ומבוטלת". בהמשך ציווה המנוח לנכד אחיו, הוא סולימאן הנ"ל, בית הרוס ביחד עם מתבן, ושטח אדמה שאת גבולותיו הוא ציין, כמו-כן ציווה לו חלקה 61, גוש 18770וכל המטלטלים שבבית וכל הכספים, הן המופקדים בבנקים והן הכספים הלא מופקדים. .3אנו רואים, איפוא, כי שתי הצוואות אינן מתיחסות לאותם הנכסים, אלא בכל צוואה ציווה המנוח נכסים שונים. מכאן טענתו של ב"כ המשיב, כי אין סתירה בין שתי הצוואות וכי מבחינה זאת אין מניעה לקיים את שתי הצוואות גם יחד. תשובתי היא, כי כאשר קיימות שתי צוואות והצוואה המאוחרת איננה מכילה הוראת ביטול הצוואה הקודמת, ניתן לקיים את שתיהן זו בצד זו כאשר אין סתירה בין הוראותיהן. זה עולה מסעיף 36(ב) לחוק [1], הקובע, כי צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת. אולם במקרה אשר לפני מכילה הצוואה השניה הוראת ביטול מפורשת לגבי הצוואה הראשונה ואם ביטול זה היה רצונו האחרון של המנוח לא ניתן יהיה לקיים את שתיהן יחדיו, אלא תהיה המסקנה, כי הצוואה המאוחרת מבטלת את הצוואה הקודמת. .4אחרי עריכת הצוואה הראשונה הקים המנוח את המסגד. אבל בגלל חוסר אמצעים או הכנסות לא העסיק המנוח לא אמאם ולא שרת. כמו-כן לא נרשם הווקף בתור שכזה. בקשר לעריכת הצוואה השניה, פנה המנוח בזמנו לעו"ד אליאס פרח והביא עמו צוואה בכתב-יד. לשאלת המנוח יעץ לו עו"ד פרח להדפיס אותה ועל כן הודפסה הצוואה במשרדו. המנוח אמר לעו"ד פרח, כי יש לו הרגשה שלא יחזור מהעליה לרגל, והיה ויחזור, יחזיר לו עו"ד פרח הצוואה ואם לא יחזור, ימסור אותה עו"ד פרח לנהנה על פי הצוואה. המנוח חתם על הצוואה ובאותו המעמד חתם גם עו"ד פרח עליה. העד השני היה אחמד נאיף אלחאג' ממשפחת המנוח, שתאר את המנוח כאדם היודע קרוא וכתוב, אדם פקח, שהיה רושם כל דבר, שהיה עקשן, שלא וויתר על עקרונותיו. המנוח היה אדם דתי ובעל אופי סגור שלא גילה מרחשי לבו. כאמור המנוח היה אלמן. אשתו קבורה בקבר הנמצא בחצר המסגד, מקום הקבורה שתכנן עבור שניהם, אולם הוא בעצמו לא זכה להיקבר במקום זה, כאמור לעיל והוא קבור במכה. למסגד באים אנשים להתפלל בו. .5לפני שהמנוח נסע למכה החתים הוא שלושה אנשים על הצוואה נ/ 2משנת 1969מתחת לחתימתו. בשעתו הוגש תצהיר בשפה העברית, חתום על ידי שלושתם, בו הצהירו, כי בנוכחותם ערך המנוח את צוואתו וחתם עליה והם, שלושתם, חתמו באוו מעמד על הצוואה כעדים. למותר לציין, כי תוכן תצהיר זה איננו אמת. מה שקרה הוא, כי בתאריכים בלתי ידועים בשנת 1982החתים המנוח את כל אחד מהשלושה לחוד על הצוואה הראשונה, נ/2, עליה חתם המנוח עוד בשנת 1962, אך בעצמו לא חתם פעם נוספת על הצוואה. תחילה פנה לעד גאליב ואמר לו, כי יש לו ההרגשה שלא ישוב מהעיר מכה ובקש מגאליב להחזיק בצוואה ולקרוא תוכנה לפני הקהל אם ימות בחו"ל. גאליב חתם על הצוואה אך סרב לקבל הצוואה לידיו הנאמנות. לאחר מכן החתים המנוח את אחמד נאיף אלחאג' על הצוואה הראשונה. אחמד חתם בתור עד גם על הצוואה השניה נ/ 3כאמור לעיל. כמו-כן פנה המנוח אל נג'יב אליאס דלה, שהוא נוצרי והוא חתם על הצוואה הראשונה בתור עד שלישי. המנוח בקש מהעד לשמור על הצוואה ואם לא יחזור ממכה, למסור את הצוואה לאיש הדת המוסלמית, כדי שזה יקרא אותה ביום האזכרה לפני הנוכחים, והעד הסכים להחזיק בצוואה. אכן ביום האזכרה נקראה הצוואה משנת 1969לפני הנאספים וכך התברר, כי קיימות שתי צוואות. .6השאלה היא, מה קדם למה. האם תחילה החתים המנוח את שלושת העדים על הצוואה נ/ 2ולאחר מכן ערך את הצוואה נ/ 3בה בטל את הצוואה הקודמת או, להיפך, האם ערך המנוח תחילה נ/ 3ולאחר מכן החתים את שלושת העדים על הצוואה נ/2? אם פעל המנוח לפי החלופה הראשונה ועריכת צוואתו נ/ 3היא הפעולה המאוחרת - כי אז בטלה הצוואה נ/ 2בגלל הוראת הביטול שבצוואה נ/ .3אולם אם פעל המנוח לפי החלופה השניה ואחר עריכת הצוואה נ/ 3חזר לצוואה נ/ 2והחתים את שלושת העדים עליה כפעולה אחרונה, כי אז מתעוררת השאלה, אם אפשר לראות בצוואה זו שבוטלה ע"י הצוואה נ/ 3צוואה חדשה בעקבות החתמת 3עדים עליה. אין ספק, כי צוואה זו, נ/ .2איננה מלאת אחרי הדרישות הפורמליות של סעיף 20לחוק [1] לגבי צוואה בעדים, ראשית, מפני שהמנוח לא חתם במעמד העדים, אלא כ- 13שנה לפני חתימותיהם, שנית. מפני שהעדים לא חתמו באותו המעמד, אלא כל עד חתם בנפרד, שלישית, מפני שהמנוח לא הצהיר לפניהם כי זוהי צוואתו והעדים לא נתנו אישור כנדרש בסעיף .20אולם כל אלה הינם פגמים שאני רשאי להתעלם מהם, במסגרת סעיף 25, ובלבד שאין לי ספק באמיתות הצוואה. לכן אם אקבע, כי החתמת העדים היה צעדו האחרון של המנוח, אקבע גם, כי המדובר בצוואה חדשה עקב החתמת העדים עליה וכי אקיים צוואה זו בהתאם לסעיף 25על אף הפגמים הנ"ל שבה. אם כך הדבר תהא התוצאה, כי תקויימנה שתי הצוואות גם יחד וזאת לפי סעיף 36(ב) הנ"ל [1], באשר הצוואה נ/ 2החדשה (יותר נכון "הישנה-חדשה") איננה סותרת את הוראות הצוואה נ/ 3ואין בה הוראת ביטול של הצוואה נ/.3 .7כדי לקבוע מה מוקדם ומה מאוחר צריך לפנות לתאריכים, אולם התאריכים היחידים הידועים הם תאריך חתימת המנוח על הצוואה נ/ 2משנת 1969, ותאריך עריכת הצוואה נ/ 3ב- .31.8.82לא הוכח מתי החתים המנוח את שלושת העדים, כל עד בנפרד, על הצוואה משנת 1969וכמו-כן לא ידוע מתי הוא יצא את הארץ. העד גאליב העיד, כי הוא חתם על הצוואה שבוע ימים לפני שהמנוח יצא את הארץ. אולם הואיל ולא ידוע מתי יצא המנוח את הארץ אין הדיבור "שבוע ימים" לפני היציאה מאפשר קביעת תאריך חתימת העד על הצוואה נ/ .2להלן העיד העד: "חושבני שחתמתי בחודש התשיעי 1982". (פרטיכל, ע' 17). כמובן, אם אכן חתם העד על הצוואה בחודש ספטמבר 1982, הרי היה זה אחרי שהמנוח חתם על הצוואה מהאוחרת ב-31.8.82, אבל כפי שאנו רואים, לא היה העד בטוח, אם באמת חתם בחודש ספטמבר אם לאו. העד אחמד שחתם על שתי הצוואות, כאמור לעיל, אמר בעדותו: "כאשר חתמתי על הצוואה (משנת 1969- א'נ') הוא לא בקש ממני דבר חוץ מאשר לחתום בתור עד. הוא בקש ממני לא לפרסם תוכן צוואתו. אותו הדבר לגבי הצוואה השניה, גם עליה חתמתי בתור עד וגם בקש ממני לא לפרסם תוכנה. כאשר המנוח חתם על הצוואה משנת 1982לא הזכרתי לו הצוואה מ1969, כי זהו אינו עניני. גם הוא לא הזכיר הצוואה מ- 1969כאשר חתם על הצוואה השניה".(שם, ע' 8). מדברי העד הנ"ל עולה באופן הנעלה מכל ספק, כי הוא חתם תחילה על הצוואה משנת 1969ורק לאחר מכן חתם - וכמובן עמו המנוח - על הצוואה משנת .1982כי אם לא כן היה העד צריך להגיד, כי בעת חתימתו על הצוואה מ- 1982לא הזכיר למנוח את הצוואה מ-1969, מפני שבמעמד זה עדיין לא ידע, כי קיימת צוואה משנת .1982במקום זה העיד העד, כאמור לעיל, כי בעת חתימת הצוואה בשנת 1982לא הזכיר לו הצוואה משנת 1969, מפני שזה איננו ענינו. הוברר, כי המנוח החזיק צוואתו מ- 1969כל השנים בסוד ולא גילה תוכנו לאף אחד עד אשר פנה ל- 3העדים הנ"ל. .8אין אנו יודעים מה הניע את המנוח לבטל את צוואתו הראשונה. אבל מה שאנו כן יודעים הוא, כי המנוח הבין את אשר עשה ואף אין טענה שלא הבין את משמעות הדברים שכתב בצוואתו השניה כולל סעיף הבטול המפורש. המנוח הביא צוואה בכתב ידו אל עו"ד פרח ובמשרדו הודפסה צוואה זו. המנוח, כך העיד עו"ד פרח, קרא כל מלה ומלה שבצוואה. .9סיכומו של דבר: אני קובע העובדה, כי המנוח חתם על הצוואה משנת 1982לאחר שהחתים את העד אחמד על הצוואה משנת .1969באשר ליתר 2העדים שחתמו על הצוואה משנת 1969- חובת הראיה שחתמו עליה אחרי עריכת הצוואה משנת 1982על הטוען זאת, אך ראיה כזאת לא הובאה. .10לאור הנ"ל קובע אני, כי הצוואה משנת 1982היא צוואתו האחרונה של המנוח והיא מבטלת את הצוואה משנת .1969 אני מקיים את הצוואה נ/ 3מיום .31.8.82 המשיב ישלם למבקשים הוצאות המשפט ועוד סך 000, 30ש' שכ"ט עו"ד. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל. צוואהירושה