קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום בן זוג עובד ביטוח לאומי: .1זו תביעה לחיובו של הנתבע לרשום את התובעת כעובדת עצמאית במובן סעיף 1לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). .2הנתבע מבקש לדחות את התביעה, באשר לטענתו התובעת אינה עונה על דרישות סעיף 1לחוק ויש לראותה כעקרת בית כאמור בסעיף 8שבו. .3לבעלה של התובעת, יש בית-ספר לנהיגה ברחוב הס בהרצליה ולטענת התובעת (סעיף 2לכתב התביעה המתוקן) עזרה היא לבעלה בבית-ספרו הנ"ל. בע' 3לפרוטוקול הוצהר על-ידי בא-כוח התובעת, כי התביעה מתייחסת לתקופה מ-.21.1.1976 .4בתצהירה, שהוגש במקום עדות בחקירה ראשית, אמרה התובעת כי היא עוזרת לבעלה החל משנת 1976 בשעות אחר-הצהריים ותפקידה הוא לקבל שיחות טלפון מתלמידים, לבטל שיעורי נהיגה לפי בקשת התלמידים ולהודיע על כך לבעלה, למסור לתלמידים טפסים לבדיקת עיניים ולמכור להם ספרי לימוד של תיאוריה לנהיגה. בחקירה הנגדית אמרה התובעת, כי היא עובדת בשעות אחר-הצהריים מהשעה 16.00עד השעה 19.00במשך 5ימים בשבוע. בשעות הבוקר היא אינה עובדת ובעלה נמצא מחוץ לבית-הספר, הוא עוסק במתן שיעורי נהיגה, וכי "בבוקר יושבות תלמידות לפעמים במשרד תמורת שיעור חינם של בעלי". לעניין התשלומים שהיא מקבלת עבור עבודתה אמרה: "המשכורת שלי רשומה בהוצאה אצל בעלי והוא נותן לי תלוש משכורת. כך הדבר מתנהל משנת .1976התחלתי ב- 500ל"י לחודש ועכשיו אני מקבלת 000, 10ל"י לחודש, אני לא מקבלת תלוש משכורת מבעלי. אני מקבלת תוספת יוקר. גם ביוני קיבלתי 10.000ל"י". נדגיש כי את עדותה מסרה התובעת בתאריך .8.9.1982 .5מרדכי אשכנזי הגיש את עדותו הראשית בתצהיר, ובתצהיר תמך לחלוטין בגרסת התובעת. בחקירה הנגדית אמר הוא: "אני משלם לאשתי משכורת. אני לא נותן לה תלוש. מה שאני חייב לתת לה עבור הוצאות הבית אני נותן לה מדי פעם בפעם, אך בראשון לחודש אני נותן לה את 000, 1השקל בשבילה כדי שהיא תרגיש שהיא עובדת". והלאה: "בשנת 1976התחלתי לשלם 500ל"י. המשכורת צריכה להיות דמי כיס. אני מעלה את משכורתה אחת לשנה". ובמקום אחר אמר: "אין לנו פקידות בבוקר. לפעמים בני אומר לתלמידה לשבת קצת במשרד בשעות הבוקר. אני לא יודע, אם במשרד יושבות בבוקר תלמידות תמורת קבלת שיעור נהיגה בחינם - צריך לשאול את בני, הוא בעל סמכויות של בעל בית". בע' 9לפרוטוקול אמר, כי אשתו עובדת מאז 1962כעוזרת לו. .6זו ואף זו, מאז 1962מנהל מרדכי אשכנזי בית-ספר לנהיגה. עד שנת 1973התנהל בית-הספר בתוך ביתו ורק בשנת 1973הוא שכר מקום נפרד לבית-הספר (ראה עדותו בע' 9לפרוטוקול). לדבריו, אשתו עבדה במשרד בית-הספר מאז 1973, כפי שהיא עבדה בתקופה נשוא התובענה. התובעת בעדותה (ע' 6לפרוטוקול) אמרה, כי בשנת 1976התחילה לקבל משכורת מבעלה וכי לפני כן - מאז 1973- עזרה לו ללא משכורת וכי כל עוד לא קיבלה משכורת לא הודיעו לנתבע כי היא עובדת עצמאית. .7התובעת הגישה את בקשתה הראשונה להרשם כעובדת עצמאית עוד ב- 1/76(ג/1) ובה טענה, כי היא עובדת עצמאית החל מ- 4/70וכי עד אז היתה עקרת בית. בקשתה זו נדחתה על-ידי הנתבע. בתאריך 20.7.1980הגישה התובעת בקשה נוספת להרשם כעובדת עצמאית (נ/2) וגם בה טענה, כי החל מ- 4/70היא עובדת עצמאית וכי היא משמשת: "כמזכירה וניהול בית-הספר לנהגות של בעלי, בית-הספר רקורד ברחוב הס 32בהרצליה. הכנסותי כלולות בהכנסות בעלי שמשלם לכם דמי ביטוח ונא לחלק את ההכנסה בינינו כפי המקובל". גם בקשה זו נדחתה על-ידי הנתבע. .8לאחר שהוגשה הבקשה הראשונה ערך עובד הנתבע, אברהם בסון, שהעיד בפנינו, 3ביקורים בבית-הספר בשעות הבוקר ולא מצא את התובעת. לאחר שהוגשה הבקשה השניה, ערך עובד אחר של הנתבע, משה דביר, 3ביקורים בבית-הספר בשעות הבוקר וגם הוא לא מצא בהם את התובעת. באחד הביקורים מצא את מרדכי אשכנזי ולשאלתו, היכן רעייתו, השיב, כי היא עובדת בשעות לא קבועות, לפעמים באה בבוקר ולפעמים בשעות אחר-הצהריים. מרדכי אשכנזי הכחיש בעדותו כי שוחח עם העד דביר משה ואמר, כי ייתכן ובנו שוחח עימו. .9מטעם התובעת העיד גם יוסף מליח, אשר בבעלותו מרפדיה הסמוכה לבית-הספר לנהיגה של מרדכי אשכנזי. לדבריו, אין במרפדיה טלפון והתובעת נוהגת לקרוא לו בשעות אחר-הצהריים למשרדה, כדי שיקבל שיחות טלפון מלקוחותיו הפונים באמצעות טלפון זה. כן הוסיף הוא ואמר, כי ידוע לו שהתובעת מקבלת הודעות טלפוניות מהתלמידים, רושמת הודעות מתלמידים ומוסרת טפסים לצורך בדיקת עיניים. בחקירתו הנגדית (ע' 10לפרוטוקול) אמר, כי בדרך כלל התובעת היתה קוראת לו בשעות אחר-הצהריים לענות על הטלפון. .10לגבי תחילת עבודת התובעת כעוזרת לבעלה בבית-הספר ישנו מספר גרסות. הראשונה, כפי שמופיעה בע' 9לפרוטוקול, בעדות של מרדכי אשכנזי, היינו בשנת .1962השניה, במוצגים נ/ 1ו-נ/2, בהם רשום כי משנת 1954ועד 4/1970היתה התובעת עקרת בית ורק מ- 4/70היא משמשת כעובדת עצמאית, והשלישית, כפי שמופיעה בעדות התובעת כי רק מאז 1973עוזרת היא לבעלה (אם כי ללא תמורה עד שנת 1976). לגבי מועד תחילת תשלום תמורה עבור עבודת התובעת ישנן גם כן שתי גרסות. הראשונה היא, כי בשנת 1976התחילה התובעת לראשונה לקבל תשלום (עדות התובעת ע' 6לפרוטוקול, ועדות בעלה - ע' 8לפרוטוקול) והשניה - במוצגים נ/ 1ו-נ/2, לפיה מ- 4/70הכנסותיה כלולות בהכנסות בעלה, היינו מאז מקבלת היא תמורה עבור עבודתה. לגבי צורת התשלום מצאנו גם כן סתירות בעדויות. בעוד התובעת ובעלה מעידים על תשלום סכום קצוב מדי חודש, הרי במוצגים נ/ 1ו-נ/ 2כתוב, כי את הכנסות העסק יש לחלק ביניהם בהתאם למקובל, היינו כי הכנת התובעת היתה פונקציה של רווחי העסק ולא בלתי-תלויה בו. לא רק זאת, אלא שהתובעת העידה, כי התשלום שקיבלה השתנה בהתאם לעליות בתוספת היוקר, בעוד בעלה של התובעת אמר, כי משכורתה הועלתה פעם בשנה. .11הסתירות הללו בעדויות התובעת ובעלה, בנוסף להתרשמותנו הכללית מעדותם, שכנעו אותנו שלא לתת אמון בגרסתם. תוסיף לזה את עדותו של מר משה דביר - המהימנה עלינו - לפיה, בשעת ביקור בבית-הספר אמר בעלה של התובעת, כי היא עובדת בשעות לא קבועות, ותתקבל התוצאה, כי התובעת אינה עובדת במשלח ידה בעבודות משרד בית-הספר, כי אינה מקבלת תשלום עבור עבודתה וכי היא מזדמנת לעיתים בשעות אחר-הצהריים לבית-הספר כדי לסייע לבעלה במסגרת של יחסים בין בני זוג ועזרה הדדית במשפחה, מבלי שביקורים אלה בבית-הספר ייעשו למען מטרה שאותה יעדה לה לקיום ולפרנסה (כפי שעשתה שעה שבית-הספר היה עוד בביתם). לאור זאת ניתן גם לראות את עדות העד יוסף מליח. .12לסיכומו של דבר אנו קובעים, כי לא הוכח להנחת דעתנו כי התובעת עבדה במישלח ידה 12שעות בממוצע ועל כן אין לראותה כעובדת עצמאית במובן הוראות החוק. .13אנו דוחים את תביעת התובעת נגד הנתבע.ביטוח לאומי