קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הכרה כנכה בביטוח לאומי: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (תב"ע לח/565-0; השופטת פורת - דן יחיד), אשר דחה תביעת המערער (להלן - המבוטח) להכיר בו כ"נכה", לפי פרק ו 2לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי). .2להלן העובדות העיקריות, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי, ואשר לא היו שנויות במחלוקת: א) המבוטח חלה בדצמבר 1976, ונעדר מעבודתו כ- 6.5חודשים. לאחר מכן חזר לעבודתו, אך צמצם שעות עבודתו לכדי מחצית. ורק ב- 1.1.1978חזר המבוטח ליום עבודה מלא; ב) בתקופה בה נעדר המבוטח מהעבודה, קיבל, במשך 6חודשים, שכר עבודה מלא, בהתאם להסכם הקיבוצי החל עליו ועל מעבידו. גם בעד מחצית החודש הנוסף קיבל שכר מלא, אך חויב "חשבון דמי החופשה שעמדו לזכותו"; ג) במשך 5.5החודשים, בהם עבד המבוטח חלקית, כאמור, הושלם שכרו לכדי שכר מלא, על חשבון דמי מחלה שעמדו לזכותו; ד) כל הסכומים, בהם הושלם שכר המבוטח לכדי שכר מלא, שולמו לו מידי מעבידו. .3בית-הדין האזורי פסק: א) התשלומים שקיבל המבוטח ממעבידו, הן בעד התקופות בהן לא עבד בפועל, והן להשלמת שכרו המלא (כשעבד חלקית), מובאים בחשבון לצורך החישוב של צמצום ההכנסה (סעיף 127כא לחוק הביטוח הלאומי) - ראה דב"ע לח/146- 0[1]; ב) כיוון שכך, לא חל צמצום בהכנסת המבוטח מהעבודה, ובדין דחה המוסד את תביעתו. .4א) בטיעונו בערעור נעזר המבוטח על-ידי מר זאב הולין, עובד רווחה במפעל "אלקו", בו עובד המבוטח, ועזרתו בבירור הערעור ראויה לשבח; ב) עיקר טיעונו של המערער היה: בתקופה 28.12.1976- 28.6.1977לא עבד כלל וקיבל דמי מחלה, לפי ההסכם הקיבוצי, במקום שכר. 16ימים, עד אמצע יולי 1977, לאעבד, ובעד 16הימים הללו שולמו לו דמי חופשה. ב- 17.7.1977חזר לעבודה חלקית, ושולם לו - בעד חצי יום - שכר, ובעד החצי השני - על חשבון חופשה רגילה. בסך הכל חויב ב- 75.5ימי חופשה. כיוון שאין המדובר בהכנסה רגילה, יוצא שהיה לו הפסד של %.50 ג) מר הולין התייחס לאמור בפסק-הדין, נשוא הערעור: "אכן, במקרה הנדון המדובר לא בדמי מחלה בלבד, אלא גם בדמי חופשה שנתית ובתשלום שכר מכוח הסכם קיבוצי, עת המכנה המשותף לשלושת סוגי התשלומים הוא, כי שולמו על-ידי המעביד לעובד עבור תקופות בהן לא עבד בפועל", וציין, כי המבוטח עשה הסדר מיוחד, שלא לפי ההסכם הקיבוצי, דהיינו - ביקש מהמעביד שישולם שכרו וינכו ימי חופשה, והמעביד נענה לו. אין, איפוא, ללמוד "גזירה שווה" מדמי מחלה בהם דן דב"ע לח/146- 0[1] הנ"ל. .5עיקר תשובתה של באת-כוחו של המוסד היתה: א) גם כשמדובר בהשלמת שכר על חשבון ימי חופשה, התוצאה היא שהכנסת המבוטח לא פחתה ב-% 50או יותר; ב) ראה: סעיף 17לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, לפיו "דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר עבודה". יש לראות את המבוטח כמי שהיה בחופשה באותו חלק מהיום, בו לא עבד, ושולם לו בעדו שכר; ג) הקובע לפי דב"ע לח/146- 0[1] הנ"ל הוא, שהכסף שקיבל המבוטח בא מהמעביד, ומקורו בזכויות העובד הנובעות מהיותו עובד; ד) המצב היה שונה אילו המדובר היה בהלוואה הניתנת על-ידי המעביד. הלוואה איננה שכר. .Iiפסק-דין .1השאלה היחידה המתעוררת בערעור זה היא, מה דינה של ההכנסה שהיתה למבוטח ממעבידו ואשר נזקפה על חשבון ימי החופשה שעמדו לזכותו של המבוטח, וזאת - לעניין החישוב של צמצום הכנסתו, לצורך סעיף 127כא לחוק הביטוח הלאומי. .2סבורים אנו, כי ההלכה שנפסקה בדב"ע לח/146- 0[1] הנ"ל חלה גם על המקרה דנן, ואין נפקא מינה ששם הנושא היה - דמי מחלה, ואילו במקרה דנן הנושא הוא - דמי חופשה. הקובע הוא, כפי שנאמר במפורש בדב"ע לח/146- 0[1] הנ"ל (בע' 275, סעיף 5), כי "...תשלום מאת מעביד לעובדו בעד ימי חג, ימי שבת, חופשה, ימי כוננות, ימי גשם, וכיוצא באלה מצבים שבהם אין העובד 'עובד ממש', הם בגדר 'שכר עבודה'". .3בשני המקרים היתה השאלה דומה והתשובה היא זהה: דמי מחלה ודמי חופשה, שקיבל העובד ממעבידו, הם בגדר "הכנסה" לעניין הגדרת "נכה" בסעיף 127כא לחוק הביטוח הלאומי, תוך זיקה לתקנה 1לתקנות הביטוח הלאומי (הגדרת הכנסת נכה), תשל"ו-1975, מ-25.8.1975, המפנות לסעיף 2לפקודת מס הכנסה. .4מכאן שדין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.ביטוח לאומי