קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי מימוש זכייה במכרז: א. רקע זוהי תביעה כספית שסכומה ליום 162,432 ש"ח. התובעת הינה חברה למתן שרותים בתחומי התחזוקה, החשמל, המיזוג וכו'. הנתבעת - המדינה - פרסמה מכרז ארצי למתן שרותים מסוימים להנהלת בתי-הדין הרבניים (השרותים אמורים היו להינתן בהנהלה וכן בבתי-הדין עצמם). התובעת הגישה הצעה במסגרת המכרז, ובאמצע פברואר 1994 אף נאמר לה כי זכתה במכרז. מכאן ואילך, במקום שהצדדים יתחילו לפעול על פי תנאי המכרז, התגלעו ביניהם חלוקי-דעות. פרט לשרותים מצומצמים ביותר, לא ניתנו שרותים כלשהם ע"י התובעת בגדר השרותים נשוא המכרז (ואף תמורת מה שניתן - לא שולמה). לא נחתם חוזה, והזכייה במכרז לא מומשה למעשה. מכאן התביעה. הצדדים הגישו עדויות בתצהירים. המצהירים נחקרו, ואח"כ הוגשו סיכומים בכתב. תהליך זה הושלם (באיחור) ביום 14.1.99. ב. כתבי הטענות 3. בכתב התביעה נטען, כי לאחר הזכייה במכרז החלה המדינה לשנות באופן חד-צדדי את תנאי המכרז וכן את המצגים שהוצגו ע"י אנשים מטעמה בסיור המקדים שעשה מנהל התובעת. התובעת טוענת כי המדינה נהגה בדרך שיש בה משום הפרת הסכם, התנהגות שלא בתום-לב ומעשה נזיקין (שטיבו לא פורט), וכי כתוצאה מאלה נגרמו לתובעת נזקים הכוללים אבדן הכנסות צפויות ל4- חודשים (כתקופה סבירה עד להתארגנות החלופית); המנעות מקבלת עבודות אחרות לאותם 4 חודשים; עלויות ההערכות הארצית לביצוע העבודות עפ"י המכרז; ופיצוי בגין עגמת נפש. יש לציין שהתובעת לא נקבה בסכום הפיצוי המבוקש בגין עגמת נפש ולא שילמה בגינו אגרה. 4. בכתב ההגנה כופרת המדינה בכל טענות התובעת. בהקשר זה היא טוענת, בין היתר, כי לא נעשו כל "מצגים" במהלך הסיור המוקדם אלא היו בו חילופי דברים אקראיים ומה שמחייב הוא תנאי המכרז בלבד. כך או כך, לטענתה פעלה המדינה כדין, בתום-לב ובהתאם לתנאי המכרז. בנוסף, כופרת המדינה בקיום הנזקים הנתבעים בשיעורם. ג. המכרז 5. תנאי המכרז והמפרט שלו צורפו כנספח "א" לכתב-התביעה והוגשו במסגרת תצהיר עדותו הראשית של מר כהן (מנהל התובעת). המדובר במכרז נ"ד/3 (להלן "המכרז"). הכותרת הינה "... הצעות לשרותי תחזוקת בתי הדין הרבניים ברחבי הארץ". במפרט הטכני הכלול במסמכי המכרז מופיע פירוט העבודות השונות שיצטרך הזוכה לבצע באתרים המפורטים במפרט לפי הצורך. עוד נאמר שם כי מחיר חומרים ישולם בנפרד ע"ס חשבוניות, אולם כאשר נדרשים חומרים בסך מעל 100 ש"ח יש לקבל אישור הנהלת בתי הדין מראש. הוגדרו לוחות-הזמנים לביצוע העבודה החל מקריאה ע"י המזכיר הראשי, שעות העבודה (במידת האפשר) וכן נאמר כי הנהלת בתי הדין "שומרת לעצמה הזכות שלא לקבל את ההצעה הזולה ביותר ו/או כל הצעה שהיא ו/או לפצל לפי ראות עיניה את המכרז בין זוכים שונים" (ס' 9 למפרט), וכן "את הזכות להתיר את החוזה... במידה והשירות ייעשה שלא לשביעות רצונה המלאה" (ס' 10 למפרט). כן צורפה טבלה ("נספח א") ובה רשימת האתרים שבמרכז, ובה על המציע למלא שני מחירים מוצעים לכל אתר: מחיר לשעה ומחיר לחודש. התובעת אכן מילאה שני מחירים כאמור. 6. במכתבו של מר זלמן קויטנר, עוזר מנהל בית הדין הרבניים, מיום 21.3.94 לתובעת (נספח "ד" לתביעה) נאמר כי ועדת המכרזים קיימה ישיבה בענין המכרז נ"ד/3, ולאחר בדיקת כל ההצעות "הצעתכם נבחרה לתת שרותי תחזוקה בכל בתי הדין הרבניים בארץ ובהנהלת בתי הדין הרבניים". עוד נאמר שם כי הועדה החליטה "לקבל שרותי תחזוקה לפי תעריף של שעות עבודה בפועל, כפי שהצעתם בהצעתכם". למכתב זה צורף מכתב נוסף שאליו צורף הסכם עבודה, והמכתב הנוסף כולל הנחיות לגבי אופן החתימה, ביול וכד'. ד. עיקרי המחלוקת בקשר למכרז 7. שתי נקודות מרכזיות היו במחלוקת בין הצדדים בקשר למכרז. הנקודה הראשונה היא שיטת תשלום התמורה. כזכור, היה על המציעים להגיש הצעות מחיר לחודש ולשעה לכל אתר. בשום מקום במסמכי המכרז לא נאמר מה היחס בין שתי שיטות חישוב התמורה: האם הן מצטברות, חלופיות או שמא אפשרות שלישית, משולבת (ואם כן - כיצד). גם לא נאמר למי הבחירה ביניהן, במקרה שמדובר בשיטות חלופיות. אין חולק כי הפעם הראשונה בה נאמר לתובעת כי התשלום יבוצע רק לפי שעות העבודה בפועל (ולא לפי הסכום החדשי שציינה בהצעה) היתה באותו מכתב מיום 21.3.96 בו קיבלה הודעה בכתב באיחור של למעלה מחודש (!) על זכייתה במכרז. המכתב, שנוסח ע"י הנתבעת (כמו כן מסמכי המכרז כולם) נוקט משום מה לשון "לפי תעריף של שעות עבודה בפועל כפי שהצעתם", תוך התעלמות גמורה מכך שההצעה כללה גם תעריף חדשי לכל אתר. לצערי, אינני יכול להמנע מהרושם שצורת ניסוח זו, שאינה מדוייקת בלשון המעטה, נבחרה שלא במקרה. 8. הנקודה השנייה שבמחלוקת בין הצדדים הינה, כי הנתבעת טענה (בבית המשפט, וכן בשיחת טלפון בין מר חבורה מטעם המדינה לבית מנהל התובעת) שהתובעת זכתה במכרז בהיקף ארצי, אך זאת רק כ"גיבוי ארצי" ובנוסף לשני הקבלנים שזכו כל אחד באזור מסויים. התובעת טוענת כי לענין ה"גיבוי" אין כל זכר הן במכרז, הן במכתב המודיע לה על זכיתה בו "בהיקף ארצי", ואף בנוסח החוזה שצורף לאותה הודעה. 9. טענת התובעת היא כי בפגישה שקיים מנהלה עם מר חבורה בעת שערך סיור בבית הדין הרבני בתל אביב אמר לו מר חבורה שהתעריף החודשי הינו לעבודות תחזוקה רגילות ואילו התעריף לשעה הינו לעבודות גדולות יותר. לשון אחר: מדובר בתשלום מצטבר (אם יש גם שיפוצים גדלים). מר חבורה, אף שהוא העיד שאינו זוכר בדיוק את פרטי הפגישה (אותה הוא מתאר כאקראית), מכחיש ביסודו של דבר את הטענה. מנהל התובעת טען שמר נגר אשר התלווה למנהל התובעת באותו סיור שמע את הדברים, אולם בחקירתו של מר נגר התברר כי לא שמע את הדברים במו אוזניו אלא שמע אותם ממר כהן מיד או סמוך לאחר שמר כהן (מנהל התובעת) שוחח עם מר חבורה. כל אחד משני הצדדים נאחז בסדקים שבעדויות רעהו, כאשר הנתבעת נאחזת בעניין העדר נוכחותו הישירה של מר נגר בשיחה וזאת בניגוד לגירסת מנהל התובעת, ואילו התובעת נאחזת בכך שמר חבורה בעדותו היה מסוייג והעיד שאינו זוכר במדוייק את פרטי השיחה. אין ממש לדעתי בטענות שני הצדדים בענין זה. שניהם נתפסים בעניינים משניים וטבעיים בהתחשב בזמן שחלף ובמגבלות הזכרון האנושי. אני סבור שהתובעת צריכה להוכיח עובדתית שאדם הנחזה להיות מוסמך לכך מטעם הנתבעת עשה כלפיה מצג מפורש וחד משמעי באשר לשיטת היישום של התעריפים השונים, וכן עליה לשכנע שמבחינה משפטית מצג כזה גובר על העובדה שאין במסמכי המכרז כל התייחסות לענין זה וכי בנוסח החוזה שקיבלה מהמדינה גם כן אין כל תמיכה לשיטה שהתובעת טוענת לה. אני סבור שהתובעת לא עמדה באף אחד משני הנטלים הללו. כפי שכבר אמרתי, העובדה שכל מציע התבקש לציין שני תעריפים (חודשי ולפי שעה) הזמינה מייד שאלת פרשות אשר יכול ותינתן עליה הרבה יותר מתשובה אחת ואף משתיים. גם מנהל התובעת עצמו העיד שלא כל פרטי המכרז היו ברורים לו. בנסיבות אלה היה עליו לדאוג לקבל יעוץ משפטי לעצמו וכן יתכן שהיה מקום לפנות לנתבעת ולבקש שתפרסם הבהרה בענין זה, הבהרה שיש לתת לכל מי ששוקל להגיש הצעה ולא רק לתובעת. זאת לאור כללי השיוויון במכרזים. התובעת לא עשתה אף אחד מאלה. זאת ועוד: הפגישה בין מר כהן לבין מר חבורה בתל אביב לא היתה חלק ממה שמוכר כסיור קבלנים במסגרת מכרז. מר כהן ומר נגר עימו נסעו לבית הדין הרבני ללא תאום עם הגורמים שפרסמו את המכרז, ונוכחותו של מר חבורה במקום היתה ככל הנראה מקרה בלבד. קשה לקבל שגם אם אמר מר חבורה דברים שמר כהן יכול היה להבינם בדרך שלה הוא טוען, יכול היה מר כהן באופן סביר להאמין שדברים ששמע ממר חבורה בפגישה מקרית לחלוטין הם פירוש מוסמך ושינוי מוסמך בתנאי מכרז. יתכן שמר כהן באמת האמין בכך באופן סובייקטיבי, אולם אמונתו הסובייקטיבית רחוקה מלהספיק. זאת בנוסף לכך שלא נראה לי סביר שעובד מדינה לא זוטר וותיק כמו מר חבורה יתן פרשנות בע"פ למכרז כתוב במסגרת פגישה מקרית עם מציע אחד בלבד. 10. בכל מה נאמר לעיל אין עדיין כדי להצדיק את המסקנה שהמדינה היתה רשאית באופן שרירותי להודיע לתובעת בפעם הראשונה לאחר הזכייה במכרז כי היא בחרה רק בחלק מסויים מההצעה, החלק שעניינו חיוב לפי שעות. זכותה של המדינה לפצל את המכרז לחלקים ולזוכים שונים מעוגנת בתנאי המכרז כפי שפורסמו, אולם הזכות הזו מאפשרת למדינה לקבל הצעות של מציעים שונים לאתרים שונים ולא לבחור לעצמה שיטת חיוב אחת מתוך השתיים שהיא עצמה ביקשה שכל מציע יציין בהצעתו. אם התכוונה המדינה לכך ששתי שיטות החיוב תהינה חלופיות ושהבחירה הבלעדית ביניהן תהיה בידי המדינה בשלב בדיקת ההצעות וההחלטה על הזוכה או הזוכים, היה עליה לציין זאת במפורש. כל המסמכים הקשורים במכרז לרבות המודעה, המפרט ואפילו תנאי החוזה, הם מסמכים שנוסחו באופן בלעדי ע"י המדינה ושנוסחם ותוכנם אינו פתוח בשום צורה שהיא למשא ומתן מצד המציעים הן בשלב שלפני הגשת ההצעות והן בכל שלב שלאחר מכן, לרבות בשלב שלאחר קביעת זהות הזוכה. כלל פרשני ידוע הוא שאי בהירות במסמך יש לפרש נגד המנסח. 11. עתה יש לנסות ולמצוא מענה לשיקולים הסותרים עליהם הצבעתי בסעיפים 9 ו10- לפסק דין זה לעיל. לדעתי התוצאה של שני שיקולים סותרים אלה היא, כי בעוד התובעת אינה זכאית לכך שהפירוש המצטבר של שתי שיטות התשלום שהיא טוענת לו יאכף על הנתבעת, היא זכאית לטעון שעל בסיס הציפייה שכך יבוצע התשלום החליטה לגשת למכרז ואח"כ גם ציפתה שבמשך חודשים מספר מאז פנתה בענין זה בעקבות קבלת ההודעה כי זכתה במכרז (אולם רק לפי תשלום לשעה), תתקבל עמדתה. התוצאה המשולבת היא כי התובעת זכאית לדעתי לקבל פיצוי סביר ובגין תקופה סבירה על כך, שהחוזה לא נכרת בשל הפגם המהותי בצורת ניהול המו"מ עמה. התובעת גם לא תבעה את הכספים לפי השיטה החודשית עבור כל תקופה החוזה המיועדת. כאן המקום להוסיף שהמדינה טענה שאם אכן הודעת הזכייה בענין שיטת התשלום מהווה שינוי של תנאי המכרז הרי יש כאן הצעה נגדית, ומאחר וזו לא נתקבלה אין עילת תביעה. אני דוחה טענה כזו מכל וכל. המדינה אינה רשאית לטעון כי במקום הודעת קיבול לזוכה במכרז היא הציעה לו הצעה חדשה. לו כך עשתה, היתה פועלת בניגוד מוחלט לדיני המכרזים. נראה לי שטענה כזו כלל לא היה ראוי שתיטען מצד המדינה. 12. אשר לשאלת ה"גיבוי הארצי", הרי תנאי המכרז איפשרו למדינה לחלק את העבודות נשוא המכרז בין כמה מציעים או להעביר את העבודות בכל האתרים לזוכה אחד. מה שתנאי המכרז אינם מאפשרים הוא שילוב בין השניים, כאשר מגדירים זוכה לאזור מסויים (או זוכים לאזורים מסויימים) ובנוסף אליהם זוכה ארצי אשר תפקידו רק לתת גיבוי לזוכים האזוריים. גם בהודעת הזכייה דובר על היקף ארצי ולא נאמר וחצי דבר על כך שלפחות חלק מאותו היקף ארצי הוא גיבוי בלבד. גם כאן מדובר בשינוי בדיעבד ושלא כדין של תנאי המכרז, אלא שהפעם השינוי הוא נסתר ואין לו זכר בהודעת הזכייה ואף בנוסח החוזה שצורף אליה (או נשלח סמוך לאחר מכן) ושהתובעת נתבקשה לחתום עליו. במובן האובייקטיבי, זוהי דרך פעולה שלא בתום-לב ושלא בדרך מקובלת מצד המדינה, אשר כפופה לחובת תום-לב כפולה הן מכח הדין האזרחי והן מכח היותה ריבון הכפוף למשפט הציבורי. אין ספק שהתובעת רשאית לטעון, כי לו ידעה מלכתחילה שהיא עשוייה להדרש להיות ערוכה למתן שרות בכל רחבי הארץ בהתרעה קצרה ויחד עם זאת תפקידה לפחות בחלק מהמקומות הוא רק תפקיד של גיבוי במקרה שקבלן אחר לא יצליח לעמוד בחובותיו שם, יתכן שלא היתה טורחת לגשת למכרז כלל ומכל מקום יתכן שהיתה מציעה הצעה שונה לחלוטין, ואז גם לא ברור אם היתה זוכה ומתחילה להערך לביצוע או שמא מישהו אחר בכלל היה זוכה. 13. התוצאה המצטברת הינה כי המדינה, הנתבעת, פעלה בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת במשא ומתן סביב העבודות נשוא המכרז. זאת הן בענין שיטת חישוב התמורה והן בענין ה"גיבוי הארצי". לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, זכאית התובעת לפיצוי בשל כך כאשר הפיצוי יהיה "שלילי" ולא "חיובי", כלומר - יש לפצותה בגין ההוצאות והנזקים שנגרמו לה עקב ניהול המשא ומתן ולא בגין אובדן הרווח שנמנע ממנה בשל כך שהחוזה לא נחתם בהשוואה למצב שבו היה נחתם. התביעה אכן אינה בגין אובדן הרווח הצפוי לכל תקופת החוזה. ה. הנזק 14. על פני התביעה יש חפיפה כמעט מלאה בין הדרישה לתשלום השכר על בסיס התעריף החודשי בגין 4 חודשים (בסך 102,432 ש"ח כאמור בכתב התביעה) לבין הדרישה בפיצוי בסך 50,000 ש"ח (במונחי מועד הגשת התביעה) בגין אי קבלת עבודות אחרות במשך 4 חודשים. זאת משום שאילו היתה הנתבעת מקבלת את העבודות שעל פי המכרז (בין אם על בסיס השכר החודשי לכל אתר ובין אם אחרת), הרי גם לטענתה לא היתה יכולה לקבל על עצמה בו זמנית עבודות אחרות. לא ניתן להעמידה במצב טוב יותר, אפילו לתקופה של 4 חודשים בלבד, מהמצב שבו היתה נמצאת לו היתה המדינה מקבלת את טענותיה. אשר לתקופה של 4 חודשים הרי לנוכח משך הזמן שמאז ההודעה הראשונה על הזכייה על בסיס תעריף לשעה בלבד ועד לתשובת המדינה כי פניית התובעת להתקשרות עימה על בסיס ההצעה כפי שהיא מבינה אותה נדחית, חלפו כ4- חודשים. לא הצלחתי בשום פנים ואופן להבין מדוע נדרשה לכך תקופה שמעבר לימים ספורים. התובעת הוחזקה ללא שום הצדקה סבירה או מוכחת באי וודאות במשך כמה חודשים לגבי שאלה עובדתית פשוטה, כאשר ברור שלו פנייתה היתה נענית בחיוב היתה התובעת מעוניינת, וככל הנראה גם מחוייבת, לחתום על חוזה כמתחייב ולעמוד בכל ההתחייבויות הכלולות בו ובתנאי המכרז. לכן תקופה של 4 חודשים נראית לי כתקופה סבירה וראויה לצורך חישוב הפיצוי. 15. אשר לכפילות עליה דברתי קודם, נראה לי שאין מקום לפצות בגין אובדן ההכנסה על בסיס התעריף החודשי המוצע בהצעת התובעת, הן משום שהתובעת זכאית רק לפיצוי "שלילי" והן משום שצריך לקחת בחשבון גם את העלויות שנחסכו. לפיכך הבסיס הראוי לפיצוי נראה לי הבסיס של אובדן הכנסה חלופית צפויה וסבירה לתקופה של 4 חודשים. עיון קפדני בנתונים שהוצגו מטעם התובעת, לרבות ע"י רואה החשבון שלה, לגבי הכנסות התובעת בתקופה המאוחרת רק בכמה חודשים מאותם 4 חודשים מלמד, כי אומדן של 10,000 ש"ח לחודש הינו אומדן סביר המעוגן בצורה נאותה בנתוני האמת המתקבלים להמשך ולסיום אותה שנה. ברור שאין דרך לקבוע את הפיצוי על בסיס אובדן הכנסה חלופית אלא בדרך האומדן, ולא ניתן לערוך אומדן כזה ללא לקיחה בחשבון של השערות מסויימות ושל מקדמי סבירות למיניהם. לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת כלפי הנתונים שהציג רואה החשבון של התובעת, וגם לא מצאתי שיש חשיבות לכך שהתובעת לא הצליחה להביא קטעי עיתונות מהתקופה הרלוונטית ובהם פרטי מכרזים שפורסמו בה. חזקה על התובעת שמה שעשתה בשלהי שנת 94 (עת זכתה במכרז וקיבלה הכנסות ניכרות), היתה עושה כמה חודשים קודם, אילו ידעה מיד כי מזכייתה במכרז לא יצא דבר. אילו היה מדובר בתובעת שחדלה מפעילות עסקית בעקבות פרשת המכרז נשוא התביעה היה אולי מקום לטענות הנתבעת בענין זה, אולם בנסיבות המקרה שבפניי אני סבור שאין מקום לטענות אלה. 16. הצדדים הביאו עוד ראיות (עדויות והקלטות), אך לדעתי אין בהן כדי לתרום להכרעה בתיק זה. 17. התוצאה היא שאני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק (כנגד חשבונית כחוק) וזאת כפיצוי בגין הנזק שנגרם לתובעת עקב כך שנגשה למכרז ושנוהל איתה ע"י המדינה משא ומתן לפני כן, ובמשך חודשים מספר גם לאחר מכן, שלא בתום לב, כאשר הסך הנ"ל מחושב כפיצוי על אובדן רווח צפוי ומשוער לתקופה של 4 חודשים שבמהלכם נמנעה התובעת מלקבל על עצמה עבודות אחרות בהיקף של ממש עקב אותו משא ומתן. 18. אשר לתביעה לפיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין הערכות לוגיסטית לביצוע המכרז, אני סבור שלא הוכח נזק כלשהוא בגין הערכות כזו ואין בדברים הכלליים שהעיד עליהם מנהל התובעת בענין זה כדי להצדיק פסיקת סכום כלשהוא של פיצוי בנוסף לפיצוי שפסקתי בסעיף 17 לעיל. מנהל התובעת טען טענות כלליות מאוד על ציוד שרכש, אולם לא הצליח להצביע על סכומים ולהוכיחם וכן לא הצליח לשכנע אותי שהציוד הזה, אם אכן נרכש, הינו חסר ערך ואינו משמש את התובעת בעבודות האחרות שביצעה מאז ואף אינו ניתן להמכר בסכום הקרוב לעלות רכישתו. נזק מסוג זה הינו נזק מיוחד שניתן (ולכן גם צריך) להוכיחו בסכומים מדוייקים ובראיות ישירות, ולא הובאו כאלה. הוא הדין בשאר פעולות ההערכות הנטענות, אשר לא מצאתי שכללו הוצאה כספית ישירה ומוכחת בסכום כלשהוא. 19. בנוסף כלל כתב התביעה עתירה לפיצוי בגין עוגמת נפש. כפי שכבר הערתי, לא נתבע סכום ספציפי כלשהוא בפריט זה, ואף לא שולמה אגרה בגינו שכן האגרה שולמה בגין סכום השווה לשאר חלקי התביעה בלבד. די בכך כדי שלא אפסוק פיצוי כלשהוא בגין עוגמת נפש, מה גם שלא ברור לי כיצד יכולה חברה לסבול מעוגמת נפש. ו. סוף דבר 20. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 40,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.94 ועד לתשלום המלא בפועל, ובצרוף מע"מ כחוק עליו (כנגד חשבונית מס כחוק). 21. בנוסף לכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עורך דינה בסכום כולל של 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. הסכום הנ"ל ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הסכום הנ"ל נקבע בהתחשב במכלול הנתונים הדרושים בשאלת ההוצאות לרבות מספר הדיונים, בעובדה שלא הושגה פשרה וההליך נסתיים בפסק-דין לאחר הוכחות מלאות וסיכומים, וכן בעובדה שהתביעה התקבלה במישור החבות אולם מבחינת הסכומים פסקתי לתובעת רק כרבע מהסכומים שתבעה, ובשאר ההתפתחויות בניהול התיק. מכרז