נפסק כי בנסיבות המקרה, אין לומר שהמערער הועמד במצב בו יכול לדעת על זכותו הכפולה, להבין במה מדובר - וכי מסוגל היה לבחור בין שתי אפשרויות. נהפוך הוא, "השיג ושיח" שלו עם המוסד לביטוח לאומי נפתח במשלוח שני טפסים המפנים לחוק אחד בלבד, ובכך הושמה לאל, מלכתחילה, זכות הברירה. רק ב- 17.11.1977הביע המערער באורח ברור את רצונו לבחור בגמלאות על-פי חוק הביטוח הלאומי ובעשותו כך, הפעיל סוף סוף את הברירה לפי סעיף 16לחוק התגמולים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחירה בין ביטוח לאומי לבין חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט גרוס; נציגי ציבור - ה"ה רפפורט ואלראי; תב"ע לח/367-0) לפיו נדחתה עתירתו של המערער להצהיר שהינו זכאי לגמלאות נפגעי עבודה בגין תאונה מיום .12.3.1972 .2העובדות הצריכות לעניין, כעולה, בעיקר, מפסק-הדין של בית-הדין האזורי, הן: א) המערער - תושב הכפר פארדיס - עבד כנהג שכיר בחברה אחים רויכמן (שומרון) בע"מ (להלן - החברה); ב) ביום 12.3.1972נשלח המערער על-ידי החברה להסיע מכבש לראש הנקרה, חצה את הגבול בטעות, נפל בשבי חיילי לבנון ובהיותו בשבי נחבל חבלות קשות; ג) בעקבות פנייתו של המערער לעורך-הדין כרמלי (יועץ משפטי של המוסד לביטוח לאומי, תל-אביב) כתבה הגברת נ' שורץ (פקידת התביעות האזורית בסניף המוסד בחדרה) ביום 19.9.1972למערער, את המכתב שלהלן (ת/1): "תביעה לתשלום דמי פגיעה מכתבך אל עורך-דין זאב כרמלי כדי שנוכל לטפל במקרה הנ"ל, הואל נא למלא את הטפסים המצורפים בזה (תביעות לדמי פגיעה ולדמי ריפוי פעולות איבה), על פרטיהם ולהחזירם אלינו ממולאים בצירוף עם תעודה רפואית". ד) "ביום 1.10.1972ביקר התובע במשרד הנתבע בחדרה, ומסר ביד לאחד מפקידי הנתבע את טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה פעולות איבה כשהוא ממולא על כל פרטיו וכשהוא חתום על-ידו ועל-ידי החברה (נ/1)..."; ה) "ביום 19.11.1972שלח הנתבע לתובע בדואר שאלון (ת/17) על מנת שימלא אותו ויחזירו למשרד הנתבע. באותו יום שלח הנתבע טופס דומה לחברה (ת/18). הטופס ת/ 17הוחזר על-ידי התובע לנתבע ביום 26.11.1972, כשהוא ממולא ונושא עליו את חתימת פקידת החברה. והטופס (ת/18) אף הוא הגיע לידי הנתבע, כשהוא נושא את חתימת החברה ביום 29.11.1972"; ו) "לאחר שהנתבע קיבל את השאלונים (ת/ 17ו-ת/18) הוזמן התובע לחקירה במשרד הנתבע ולאחר שנחקר פנה הנתבע לקבלת אישור על התאונה שארעה לתובע מצה"ל"; ז) ב- 17.11.1977פנה המערער למוסד בבקשה שהתאונה מיום 12.3.1972תוכר כמקרה של תאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי) - המוסד השיב, כי לפי סעיף 16לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל- 1970(להלן - חוק התגמולים) עמדה אפשרות חד-פעמית, תוך 6חודשים מיום שנוצרה העילה, לבחור בין תגמול לפי חוק התגמולים לבין גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי. משבחר בתגמול הרי שהפעיל את זכות הברירה ואין הוא יכול לשנות את בחירתו; ח) בעקבות סירובו של המוסד פנה המערער לבית-הדין האזורי. .3עיקר טענותיו של המערער בכתב תביעתו היו, כי הפירוש הנכון לסעיף 16 האמור הוא, שהמוסד חייב להעמיד את הנפגע על הברירה לפניה הוא עומד ולהסביר לו במפורש את משמעותה, כדי שיוכל להחליט על-פי שיקול דעתו. הנתבע לא פעל כאמור והתובע לא ידע על זכותו לבחור בין שתי זכויות. על כן אין לראותו כמנוע מלממש את זכותו על-פי חוק הביטוח הלאומי. .4את דחיית התביעה נימק בית-הדין האזורי בכך, שלא היתה מוטלת על המוסד חובה להודיע למערער על הברירה שבידיו. בהגישו את תביעתו לתגמולים ביום 1.10.1972, הביע המערער את רצונו לתגמול לפי חוק התגמולים ו"חסם לעצמו את הזכות לבחור בתגמול (צ"ל גמלה) לפי חוק הביטוח הלאומי לאחר מכן". ייתכן ושונה היה מצבו לו הגיש תביעה לגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי "תוך תקופת שישה חודשים מיום אירוע התאונה. לאחר עבור התקופה של 6חודשים הנ"ל פקעה זכותו לבחור". .5עיקר טיעונו של המערער בערעור הוא, שלא הועמד אי-פעם על כך שקיימות שתי אפשרויות, לא הוצגה לפניו הברירה בין זכויות שונות לפי חוקים שונים, וגרמו להטעיה על-ידי כך שהמציאו לו טופס "לדמי ריפוי פעולות איבה". משמילא טופס זה מצא את עצמו כמי שתבע לפי חוק אחד, תוך בחירה חופשית, כביכול, ותוך ויתור על גמלה על-פי טופס אחר שלא סופק לו. .6לאחר שמיעת הערעור, בעת הכנת טיוטה של פסק-דין, עיין בית-הדין מקרוב במסמכים שבתיק וראה לנחוץ להפנות לבא-כוח המוסד שתי שאלות משלימות. להבנת הדברים מובא כאן, במלא, חלקה העיקרי של החלטת בית-הדין מיום 2.12.1980(סעיפים 4עד 7של ההחלטה): " .4אי-הבהירות שבית-הדין מבקש לסלק, מתחילה בלשון בה נקטו במכתב ת/1, לאמור: 'הנדון: תביעה לתשלום דמי פגיעה מכתבך אל עורך-הדין זאב כרמלי כדי שנוכל לטפל במקרה הנ"ל, הואל נא למלא את הטפסים המצורפים בזה (תביעות לדמי פגיעה ולדמי ריפי פעולות איבה) על פרטיהם ולהחזירם אלינו ממולאים בצירוף עם תעודה רפואית'. למערער שתבע 'דמי פגיעה' נשלחו, איפוא, טפסים לדמי פגיעה ולדמי ריפוי פעולות איבה. לא נאמר במכתב לאלה 'דמי פגיעה' נועד הטופס שנשלח: אם לדמי פגיעה בעבודה, אם לדמי פגיעה בספר (או פגיעת איבה). לית מאן דפליג שהמערער החזיר למוסד טופס אחד בלבד, הוא נ/ 1שכותרתו 'תביעה לתשלום דמי פגיעת ספר'. המלה האחרונה - ספר נמחקה והוחלפה, בכתב יד, במלה 'איבה'. כותרת המשנה משלימה ואומרת: 'לפי חוק הגמלאות לנפגעי ספר, תשי"ז-1956, ולאחר מכן פותח נוסח הטופס, גופו, בזו הלשון: 'אני החתום/ה מטה תובע/ת בזה דמי פגיעת ספר ומוסר/ת את הפרטים הבאים:ב'... .5עיון בפרטי הטופס מלמד, כי תוכו כברו, ושאלותיו אכן מכוונות ללבן את הפרטים הדרושים לתשלום דמי פגיעה. עם זאת עולות מספר תהיות: אם הטופס הנ"ל נועד אמנם לתביעה 'לדמי ריפוי פעולות איבה', באיזה טופס אם כן, נהגו להשתמש לתביעה 'דמי פגיעת (ספר) איבה'? שנית: אם ראו להשתמש בטופס 'לדמי פגיעה' בתור טופס 'לדמי ריפוי' מדוע לא צויין הדבר על גבי הטופס ולו בכתב ביד, כשם שראו למחוק 'ספר' ולהחליפו ב'איבה'. שלישית: ושמא היה בשימוש, אותה עת, טופס מיוחד לתביעת דמי ריפוי, דוגמת הטופס 'הודעה על פגיעה בפעולת איבה ובתביעה לגמול טיפול רפואי' שהונהג בינואר 1973(נ/3)? דרך אגב: חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל- 1970(שתוקפו למפרע מיום 4.6.1967) פורסם ברשומות ב-30.6.1970, וכאמור, רק בינואר 1973הונהג הטופס נ/ 3הנ"ל המכיל, על צידו האחורי, באותיות ברורות ובשפה פשוטה, הסבר על זכויותיו של עובד או עובד עצמאי, לבחור בין תגמול (פעולות איבה) לבין גמלה (ביטוח לאומי) וכיצד לקבל טיפול רפואי. .6ואם בטפסים עסקינן, יש לציין, כי בשאלון ת/17, מיום 19.11.1972נתבקש המערער להשיב על שאלות 'בקשר לתביעה לדמי פגיעה בעבודה שהגשת לנו(ולמוסד) ב-1.10.1972' (וכך גם בשאלון ת/18, שהופנה למעביד). אם תשאל: איזו תביעה 'לדמי פגיעה בעבודה' הוגשה ביום 1.10.1972, תבוא התשובה: ה'תביעה לתשלום דמי פגיעה (ספר) איבה' (נ/1), היינו אותה תביעה ממש שלגביה נפסק, כי הינה תביעה 'לדמי ריפוי פעולות איבה'. ואם לא די באלה, באה הודעתו של פקיד התביעות מיום 3.4.1973האומרת, כי תביעתו של המערער 'לתשלום דמי פגיעה' אושרה עקרונית. 'דמי פגיעה', לפי איזה חוק - לא נאמר. .7ואלה השאלות, שבית-הדין רואה להפנותן לבא-כוח המוסד: (א) למכתב ת/ 1צורפו כידוע שני טפסים (לדמי 'פגיעה' ולדמי ריפוי). הטופס שהוחזר (נ/1) מתייחס - על פניו - לדמי פגיעה, אך נקבע שהינו הטופס 'לדמי ריפוי' עליו דובר בת/ .1השאלה היא: האמנם הועמד המערער אל נכון - על-ידי המכתב ת/ 1ועל-ידי שני טפסים - על זכות הברירה שבידיו? (ב) לאחר שהטופס נ/ 1ה"ל נתקבל במוסד, שוגר למערער שאלון (ת/17) בקשר לתביעתו לדמי פגיעה בעבודה ומשהוחזר השאלון, הוזמן המערער לחקירה. בתום החקירה העביר המוסד את עניינו של המערער לקצין צה"ל. השאלה היא: ממה למדים שבמהלך החקירה הנ"ל הועמד המערער על זכות הברירה שבידיו והוא הודיע שגמר אומר לתבוע גמלאות (תגמולים) לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה ולא עוד לפי חוק הביטוח הלאומי?" .7בתשובה לשאלות הנ"ל השיבה פרקליטת המוסד: א) לשאלה הראשונה: נשלחו 2טפסים למערער, כשכל אחד מהם מתייחס לזכאות לפי חוק אחר. מעיון בטפסים יכול היה המערער לעמוד, בבירור, על שתי האפשרויות שלפניו. משמילא טופס אחד בלבד והחירו למוסד, נתן בכך ביטוי לכך שבחר בזכויות לפי חוק אחד (חוק התגמולים) ולא לפי החוק השני (ביטוח לאומי); ב) לשאלה השניה: "המערער נחקר בסניף המוסד בחדרה ביום .13.12.1972הוא נשאל אך ורק על נסיבות המקרה ומה ארע לו בהיותו בשבי. החוקר לא שאל את המערער בקשר לאפשרויות הבחירה בין תגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה או חוק הביטוח הלאומי". .Iiפסק-דין .1את דחיית תביעתו של המערער לגמלאות נפגעי עבודה נימק המוסד לביטוח לאומי בכך, כי ביום 1.10.1972הגיש המערער תביעה לתגמול לפי חוק התגמולים ובעשותו כן הפעיל, "מרצונו החופשי" ו"תוך פרק הזמן האמור בחוק", את הברירה שהיתה בידיו, ובחירתו סופית (סעיף 7לכתב ההגנה). טענת המוסד נתקבלה על-ידי בית-הדין האזורי. .2בטרם נגש לבירור השאלה - כיצד הפעיל המערער, אם בכלל, את הברירה הנ"ל נתייחס בקצרה לשאלה אחרת שלא נדונה אמנם במהלך המשפט, אך ראויה לעיון קצר, אף אם יהא בלתי-מחייב. סעיף 16(ב) לחוק התגמולים אומר, וזו לשונו - " 16(ב) הזכאי (עקב מאורע אחד) לתגמול וגמלה... ובחר באחד מהם תוך 6חודשים מיום שנוצרה עילת התביעה, ועד שלא בחר כאמור, ישולם לו תגמול חודשי לפי חוק זה...". אין חולקין שהמאורע בו עסקינן עשוי היה לזכות את המערער בתגמול ובגמלה. לעניין חוק הביטוח הלאומי גובשה "עילת התביעה" ביום הפגיעה עצמו (12.3.1972) ועמדו לרשותו של המערער שנים-עשר חודשים להגיש את תביעתו למוסד (סעיף 128לחוק הביטוח הלאומי). סעיף 128הנ"ל חל "בשינויים המחוייבים" על תביעת תגמול מכוח סעיף 15לחוק התגמולים, אלא ש"תנאי מוקדם לכל תביעה לפי חוק זה בפני המוסד" הוא מתן אישור מאת "הרשות" או מאת "ועדת העררים כי הפגיעה שארעה היא פגיעת איבה" (סעיף 12). משמע שרק בהינתן האישור הנ"ל מתגבשת "עילת התביעה" לצורך חוק התגמולים. האישור, במקרה דנן, ניתן ביום 30.3.1973(ע' 14לפרוטוקול). הפועל היוצא הוא שהמועד להפעלת הברירה לפי סעיף 16(ב) - "תוך 6חודשים מיום שנוצרה עילת התביעה" - תם ב- 12.9.1972לצורכי חוק הביטוח הלאומי, וב- 30.9.1973לצורך חוק התגמולים. תוצאה נוספת היא, שאם תביעתו של המערער, שהוגשה ביום 1.10.1972, היתה אמנם תביעה לתגמול - כטענת המוסד לביטוח לאומי - הרי שהוגשה בטרם עת ולא היתה עשויה לזכותבתגמול לפי חוק התגמולים. .3חוזרים עתה לשאלה השנויה במחלוקת (הפעלת הברירה לפי סעיף 16(ב) לחוק התגמולים), ובראש וראשונה לשאלת הטפסים לפיהם הוצעה למערער אפשרות בחירה בין 2סוגי תשלומים. שני טפסים נשלחו למערער: אחד ל"דמי פגיעה" והשני ל"דמי ריפוי פעולות איבה" (סעיף 2(ג) להליך). המערער תבע לפי הטופס ל"דמי פגיעה", הוא המוצג נ/1, והכוונה איננה ל"דמי פגיעה בעבודה" כי אם ל"דמי פגיעת איבה". משמע, ששני הטפסים שנשלחו למערער היו שניהם לפי חוק אחד, חוק התגמולים לנפגעי איבה - ולא הוצגה לו ברירה בין שתי זכויות. שנית - ואפשר לומר: a contrario- הטפסים (שאלונים) שנשלחו למערער (ת/18) ולחברה (ת/17) מתייחסים במפורש ובלעדית לפגיעה בעבודה והתשובות שניתנו נוגעות אך ורק להיבט "פגיעה בעבודה". שלישית: מהתשובה של באת-כוח המוד לשאלת בית-הדין (סעיף 7להליך) למדים, שגם בעת שנחקר על-ידי חוקר המוסד, ביום 13.12.1972, לא הועמד המערער על אפשרות של בחירה בין תגמולים לנפגעי איבה לבין גמלאות נפגעי עבודה. .4בנסיבות המקרה, אין לומר שהמערער הועמד במצב בו יכול לדעת על זכותו הכפולה, להבין במה מדובר - וכי מסוגל היה לבחור בין שתי אפשרויות. נהפוך הוא, "השיג ושיח" שלו עם המוסד לביטוח לאומי נפתח במשלוח שני טפסים המפנים לחוק אחד בלבד, ובכך הושמה לאל, מלכתחילה, זכות הברירה. רק ב- 17.11.1977הביע המערער באורח ברור את רצונו לבחור בגמלאות על-פי חוק הביטוח הלאומי (ראה סעיף 2(ז) שבהליך) ובעשותו כך, הפעיל סוף סוף את הברירה לפי סעיף 16לחוק התגמולים. .5הערעור מתקבל, ואנו קובעים שהמערער זכאי לגמלאות נפגעי עבודה כחוק. המשיב ישלם לו הוצאות ערעור בסך 150שקל.צבאנפגעי פעולות איבהביטוח לאומי