השאלה שבמחלוקת והטעונה הכרעה שיפוטית היא, אם במקרה דנן, זכאית התובעת להשיב לידיה מהנתבע סכום השיק. התובעת משיבה לשאלה זו בחיוב. לגירסתה, עומדת לה זכות השבה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. מאידך גיסא, משיב הנתבע לשאלה זו בשלילה. לגירסתו, הוא פדה השיק וקיבל לידיו סכומו כדת וכדין. הוא מילא אחר מלוא תנאי עיסקת היסוד. בפרעונו השיק הוא נתן תמורה מלאה ופעל בתום לב. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביצוע שיק בהוצאה לפועל: 1. תובענה זו, ראשיתה, בקשה לביצוע שיק מס' 500642, ע"ס 33,000 ש"ח, אשר משכה רוזן ניהול ואחזקה בע"מ (להלן: "החברה") מחשבונה מס' 65/311000 והמנוהל ע"י התובעת לפקודת הנתבע, כאשר זמן פרעונו הוא ה20.5.97-. (להלן: "השיק"). (ת/1). 2. כב' הרשם, מר יוסף אסמאעיל, דן בהתנגדות הנתבע לביצוע השיק האמור; והחליט ביום, 10.12.97, להעתר לה. 3. התובעת ביקשה להגיש כתב תביעה מתוקן. מבוקשה נענה בחיוב, וביום 22.3.98 הוגש כתב תביעה מתוקן. הנתבע בחר שלא להגיש כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן והצהיר, כי תצהיר אשר צירף להתנגדות לביצוע השיק האמור בתיק המ' 97/931 (להלן: "התצהיר") ושמש כתב הגנה. 4. טענות התובעת, על פי האמור בכתב התביעה המתוקן, בקליפת אגוז, הן אלה: החברה משכה, באמצעות מנהלה מר רוזן מיכאל, ביום 19.2.97, השיק (ת/1) לפקודת הנתבע. החברה, מושכת השיק, נתנה לבנק הנמשך ביום 23.2.97 הוראות ביטול לשיק. השיק בוטל כמתחייב. החברה הודיעה בכתב לנתבע, ביום 2.4.97, דבר ביטול השיק. הנתבע הפקיד השיק לפרעון, בסניף התובעת, ביום 27.5.97. התובעת שילמה לנתבע סכום השיק מחמת טעות. הנתבע קיבל לידיו מהתובעת סכום השיק שלא בתום לב, ביודעו כי השיק בוטל ע"י החברה, ותוך ניצול התובעת. במעשיו אלה, התעשר הנתבע שלא כדין. לתובעת זכות השבה, מהנתבע. 5. הנתבע ציין בתצהיר, בין השאר, כי קיבל השיק מהחברה. לאחר שהגיע זמן פרעון השיק, הוא ניגש לבנק הנמשך, התובעת, במטרה לפדותו. התובעת כיבדה את השיק. הוא קיבל לידיו סכום השיק. 6. השאלה שבמחלוקת והטעונה הכרעה שיפוטית היא, אם במקרה דנן, זכאית התובעת להשיב לידיה מהנתבע סכום השיק. התובעת משיבה לשאלה זו בחיוב. לגירסתה, עומדת לה זכות השבה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. מאידך גיסא, משיב הנתבע לשאלה זו בשלילה. לגירסתו, הוא פדה השיק וקיבל לידיו סכומו כדת וכדין. הוא מילא אחר מלוא תנאי עיסקת היסוד. בפרעונו השיק הוא נתן תמורה מלאה ופעל בתום לב. 7. נציין, כי מטעם התובעת העידו שני עדים: מנהל החברה מר רוזן מיכאל ופקיד הבנק, התובעת, מר חדד ברוך. כמו כן, הוגשו מטעם התובעת שמונה מוצגים לתיק: ת/1 - השיק; ת/2 - העתק השיק עם הספח (מאוחר הוגש המקור לתיק ביהמ"ש); ת/3 - מכתב החברה לתובעת מיום 23.2.97, בדבר ביטול השיק; ת/4 - דף חשבון החברה נכון לתאריכים 16.3.98 ?17.3.98-; ת/5 - מכתב החברה לנתבע מיום 2.4.97; ת/6 - דף חשבון החברה, נכון ליום 19.3.98; ת/7 - תצהיר ע"ת - מר חדד ברוך ות/8 - מכתב התובעת לנתבע, ללא תאריך. הנתבע העיד בעצמו. מטעמו הוגשו שלושה מוצגים: נ/1 - טופס בקשה לביצוע השיק; נ/2 - מכתב עוה"ד סלומון, ליפשיץ ושות' לנתבע מיום 23.2.97; ו-נ/3 - מכתב הנתבע לחברה מיום 10.4.97. 8. הצדדים, לא התמקדו, בשלב שמיעת הראיות, רק בטענותיהם עפ"י כתבי הטענות. הם הרחיבו היריעה, והתייחסו, בנוסף לתביעה השטרית דנא, גם לעיסקת היסוד. 9. מנהל החברה, מר רוזן מיכאל, העיד בפניי, בין השאר, כי במעמד משיכת השיק ביום 19.2.97, הוסכם בין החברה לבין הנתבע, שהנתבע לא ישתתף בתחרות לרכישת המגרש (הידוע כחלקה 208 בגוש 13695 בקרקעות העיר צפת - ש.ס), (להלן: "המגרש") ובמקרה והחברה תרכוש המגרש במחיר מקסימלי עד 81,000$ ארה"ב, אזי תשלם לנתבע סך של 10,000$ ארה"ב, השווה ל33,000- ש"ח. (ת/2) - משרד עוה"ד סלומון, ליפשיץ ושות' היה כונס הנכסים והממונה על מכירת המגרש. במקרה והחברה לא תקנה המגרש בסכום האמור, יחזיר הנתבע השיק לחברה. במעמד מסירת השיק, התקשר הנתבע טלפונית למשרד עוה"ד סלומון, ליפשיץ ושות' והודיע, כי הוא לא משתתף במרכז לרכישת המגרש. כמו כן, ובמעמד זה, שוחח עו"ד ליפשיץ עמו (עם מר רוזן) וסוכם ביניהם, כי הוא ילך למשרד עו"ד ליפשיץ לחתום על חוזה שכבר מוכן על שמו, לרכישת המגרש וכי הנתבע ירד מהתחרות. יום או יומיים לאחר משיכת השיק, הוא הלך למשרד עוה"ד סלומון ליפשיץ ושות' בחיפה, לשם חתימה על חוזה, שהיה מוכן, לרכישת המגרש. שם נמסר לו כי יש מתחרה נוסף, והעיסקה עם החברה לא תצא לפועל. הוא חזר על עקבותיו לצפת, והודיע לנתבע, כי עיסקת רכישת המגרש לא יצאה לפועל וביקש מהנתבע שיחזיר לו השיק. הנתבע הבטיח לו, כי יחזיר לו השיק. כעבור שלושה או ארבעה ימים הוא נתן לתובעת הוראת ביטול לשיק (ת/3). למרות בקשותיו החוזרות ונשנות אל הנתבע, כי יחזיר לו את השיק, לא נעתר לכך הנתבע. הנתבע אף לא השיב למכתב מיום 2.4.97 (ת/5). החברה ביטלה השיק ביום 23.2.97 (ת/3, ת/4). לאחר שמסר לנתבע המכתב ת/5, הבטיח לו הנתבע, כי יחזיר לו השיק. הוא גילה במקרה, כי השיק נפרע. פנה לתובעת. התובעת החזירה לו הכסף (ת/6). הנתבע הסכים לכל התנאים המפורטים בת/2. בתאריך 31.3.97 היתה ישיבת התמחרות במשרד עוה"ד סלומון ליפשיץ ושות' בחיפה, המגרש נמכר, בסופו של דבר לזיסמן ישראל. 10. מר חדד מיכאל העיד בפניי, בין השאר, כי על פי מסמכי התובעת (ת/4) בוטל השיק ביום 23.2.97. התובעת פרע השיק מתוך טעות. השיק הוחזר תחילה, בעת הצגתו בסניף התובעת ואף הוטבעה עליו חותמת שהוא מוחזר מהסיבה כי נתקבלה הוראת ביטול. פקידת התובעת שכחה להחזיר לנתבע השיק, ובמקום זאת, היא כיבדה אותו וחייבה חשבון הלקוח - החברה. בחלוף שלושה ימים מיום פרעון השיק, בטעות, התקשר אליו טלפונית מנהל החברה, והעמידו על טעות התובעת. כאשר התגלתה הטעות, הוא פנה לנתבע וביקשו להחזיר סכום השיק. הנתבע התנה זאת, בניכוי סך של 10,000 ש"ח. 11. הנתבע העיד בפניי, בין השאר, כי השיק נמסר לו ע"י מנהל החברה, כתמורה לויתורו על השתתפות במכרז לרכישת המגרש. ביום 19.2.97, התקשר ממשרד מנהל החברה למשרד עוה"ד סלומון ליפשיץ ושות' בחיפה, והודיע על החלטתו שלא להשתתף במכרז האמור. מנהל החברה שמע השיחה הטלפונית. במעמד זה מסר לו מנהל החברה את השיק. בחלוף מספר ימים, שלח לו משרד עוה"ד סלומון, ליפשיץ ושות' המכתב נ/2, המאשר, בכתב, הודעתו בדבר אי השתתפותו במכרז. הוא קיבל מכתב מנהל החברה ת/5. במענה למכתב האמור מסר למנהל החברה המכתב נ/3. זמן רב לאחר המכתב נ/3, נודע לו דבר ביטול השיק. הוא קיבל מכתב התובעת ת/8. שבוע או שבועיים לפני זמן פרעון השיק, היה מנהל החברה אצלו והודיעו דבר ביטול השיק; בתגובה לכך, מסר למנהל החברה, כי הוא הפקיד כבר את השיק. להשלמת התמונה, אציין, כי בדיון בהתנגדות הנתבע לביצוע השיק, הוא הודה כי בתאריך 2.4.97 קיבל מכתב המבטל השיק. 12. כאן המקום לציין, כי עדויותיהם של מנהל החברה, מר מיכאל רוזן ושל פקיד התובעת, מר ברוך חדד, היו סבירות ואמינות. לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן בעדויותיהם. התרשמתי מהם כעדים מהימנים. מאידך, התרשמתי מהנתבע שהוא מנסה שלא לספר את כל האמת. עדותו לפיה, הוסכם, במסגרת עיסקת היסוד, שהוא יקבל מהחברה השיק תמורת אי השתתפותו במכרז לרכישת המגרש, לא רק שאינה סבירה, בעולם העסקים, אלא והעיקר, שהיא נסתרה מניה וביה ע"י עדות מנהל החברה וע"י שאר הראיות שבתיק, במיוחד המוצג ת/2. כמו כן, עדותו של הנתבע, לפיה "הרבה אחרי יותר מאוחר מהמכתב נ/3 (שתאריכו - 10.4.97 - ש.ס), נודע לי דרך אגב שרוזן ביטל את הצ'ק" (פרוטוקול, עמ' 16, ש' 5-4) ו"שבוע שבועיים לפני הפרעון (של השיק, ביום 27.5.97 - ש.ס) מיקי רוזן היה אצלי בעסק והודיע לי כי הוא ביטל את הצ'ק" (שם, שם, ש' 26-25), עומדת בסתירה מוחלטת לעדותו, במהלך הדיון בהתנגדות לביצוע השיק, לפיה "נכון שבתאריך 2.4.97 קיבלתי מכתב שמבטל את השיק" (המכתב - ת/5 - ש.ס, פרוטוקול המ' 97/931, עמ' 2, ש' 2). זאת ועוד, הנתבע אישר בפניי, כי הסכים בזמנו להחזיר לתובעת סכום השיק, בתנאי שינוכה סך של 10,000 ש"ח, והסברו כי אמר דברים אלה "בבדיחות הדעת", הינו הסבר מתמם, אינו הגיוני ובניגוד לשכל הישר. 13. הנה על כן, קובע אני, כי החברה והנתבע הסכימו ביניהם, בתאריך 19.2.97, כי הנתבע לא ישתתף במכרז לרכישת המגרש ובמידה והחברה תרכוש המגרש במחיר מקסימלי עד 81,000$ ארה"ב, אזי תשלם לנתבע סך של 10,000$ ארה"ב, השווה בשקלים ל33,000- ש"ח. השיק היה התמורה המוסכמת נשוא עיסקת היסוד. עיסקת היסוד היתה הסכם מותנה. התנאים לא התקיימו. ההסכם בטל. מנהל החברה הודיע לנתבע דבר ביטול עיסקת היסוד, לפני ביטול השיק. בעיסקה השטרית, קיים כשלון תמורה מוחלט. הנתבע, אינו זכאי להיפרע על פי השיק. 14. אין ספק ולא צריכה להיות מחלוקת לכך, כי בזמן שהנתבע הציג לתובעת השיק לפרעון, ידע הוא (הנתבע), כי השיק מבוטל. הנתבע גם ידע במועד האמור, כי עיסקת היסוד בוטלה ומבוטלת. בנסיבות אלה, פדיון השיק וקבלת סכומו, מהווה מעשה בחוסר תום לב, ודוק: אין הצגת השיק לפרעון, כשלעצמה, מהווה מעשה בחוסר תום לב. נטילת סכום השיק מבלי להעמיד התובעת על טעותה, מהוה מעשה מרמה, והטעיה מצד הנתבע. הנתבע פרע השיק, במקרה דנן, במרמה ותוך הטעיית התובעת, המשלמת. במקרה דנן, הנתבע פרע השיק בחוסר תום לב וללא תמורה. 15. בר"ע 85/711 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. אלגזיר ואח', פ"ד לט(4), 612, 684, נפסק ע"י כב' הנשיא (בדימוס), שמגר כדלקמן: "בית המשפט אכן רשאי היה להסיק, בנסיבות העניין, כי מדובר רק בכישלון תמורה חלקי. יתרה מזאת, העובדה, שצדדים לחוזה מטיחים זה כלפי זה כי יבטלו שיק, אין בה עדיין כדי להצביע על כך שהמעשה נעשה, ואין בה כדי לחייב את מי שפונה לבנק כדי לפדות את השיק במתן הודעה לבנק, לפיה הוא מציע להקדים ולבדוק אם השיק לא בוטל. בנסיבות העובדתיות שסוכמו לעיל, שבהן דובר על כישלון תמורה חלקי בלבד, לא היה מקום להליך על המשיב 1, על כי נשען על זכותו על פי השטר". אציין, כי בפרשת בר"ע 85/711 הנ"ל, שילם הבנק, המבקש, סכום השיק בטעות למשיב 1. מדובר בשיק אשר נמשך ע"י המשיב 2 ו3- לפקודת המשיב 1. תשלום השיק היה לאחר שמושכי השיק (משיבים 2 ו3-) נתנו לבנק - (המבקש) הודעת ביטול השיק. מושכי השיק גם מסרו למשיב 1 על כוונתם לבטל השיק. עובדות המקרה דנן אינן זהות כלל לעובדות פרשת בר"ע 95/711 הנ"ל. במקרה דנן, מדובר בכשלון תמורה מוחלט. כמו כן, ידע הנתבע, באופן פוזיטיבי ולפני מועד פרעון השיק, כי עיסקת היסוד בטלה ומבוטלת וכי השיק מבוטל. 16. זאת ועוד, אין ספק שהתובעת פרעה השיק, במקרה דנן מחמת טעות חמורה ואם תרצו מתוך רשלנות רבתית. נזוכר ונזכיר, ואף הלכה היא, כי הקשר בין בנק, תאגיד המספק שירות לציבור, ללקוחו הוא ביסודו קשר שבחוזה, וככלל נערך חוזה בכתב בין הבנק לבין הלקוח (דנ"א 91/1740 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ. קוסטמן, פ"ד מז(5), 31, 47-46). אכן, מספר מערכות דינים חלים ביחסים בין בנק לבין לקוחו, ובכללן דיני החוזים ודיני הנזיקין. הבנק חייב לפעול, בעיקרון, כלפי לקוחו במסירות, בזהירות ובנאמנות. מהות חובתו של הבנק כלפי לקוחו והיקף התפרסותה, אינה בנויה ממקשה אחת, וניתן לפרקה, לסוגים סוגים, והכל בהתאם לסוגים השונים של הפעולות, בהן נוקט הבנק. חובתו העיקרית של הבנק כלפי לקוחו, היא למלא אחרי פקודות הלקוח כפי שניתנות לבנק מעת לעת ע"י הלקוח או מי מטעמו והמורשה לכך. הבנק, כשהוא פורע שיקים, חייב למלא אחרי פקודות הלקוח, במהירות, בשלמות וביעילות (דנ"א 91/1740, שם, עמ' 55). 17. סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1977 (להלן: "החוק"), קובע עקרון כללי בדבר חובת ההשבה, לאמור, מי שקיבל שלא על פי זכות בדין טובת הנאה, חייב להשיבה למזכה. מכאן יוצא, כי אדם הזוכה בטובת הנאה מכח זכות בדין, אינו חייב להשיבה. 18. בהתייחסות לטעות בנק ביחס לחשבון הלקוח או להוראותיו, כותב פרופ' פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט, בין השאר, שבמקרה והבנק פורע שיק של לקוחו, כשהוא טועה בדבר היתרה שבחשבון, כי: "אין להתיר לבנק לתבוע השבה אפילו ניתן השיק במתנה, ובלבד שהמקבל פעל בתום לב כלומר לא ידע על הטעות ולא גרם לטעות, וכי לא היתה מרמה מצד בעל החשבון. טעותו של הבנק, הזכאי לחייב את חשבון הלקוח, איננה חמורה במידה המצדיקה פתיחת העניין מחדש. בדומה לכך, אם פרע הבנק את השיק, למרות שלמושך השיק אין חשבון כלל". (פרידמן - דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך ב', מהדורה שניה, תשנ"ח, עמ' 853). 19. משלי אני אומר, כי במשולש היחסים שבין מושך שיק, בנק ונפרע, במקרה ולא היתה מרמה מצד מושך השיק והבנק פורע שיק מתוך טעות חמורה, כגון לאחר שקיבל הוראת ביטול ממושך השיק וכו', הוא זכאי להשיב מהנפרע סכום השיק, כאשר הנפרע, שקיבל סכום השיק, פדה השיק וקיבל סכומו שלא בתום לב ו/או ללא תמורה כלשהיא. במקרה זה עומדת לבנק הנמשך זכות ההשבה, ונדחה הצידה אינטרס הסופיות. 20. הנה על כן, מסקנתי היא, כי תביעה זו בדין יסודה. הנתבע קיבל מהתובעת שלא על פי זכות בדין סכום השיק. הוא חייב להשיב הסכום האמור לתובעת, המזכה. לא היתה מרמה מצד החברה. 21. התוצאה היא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 33,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 27.5.97 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייב הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ), בסכום כולל בסך של 5,000 ש"ח. הוצאה לפועלשיקיםביצוע שטר