בקשה ליישוב סכסוך קיבוצי באמצעות בוררות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה ליישוב סכסוך קיבוצי באמצעות בוררות: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט גוטמן; נציגי ציבור - מר וינר ומר קורנפיין; תב"ע לט/35-4) נפתח ביום 7.8.1979הליך בסכסוך קיבוצי על-פי בקשת המערערת (להלן - הסתדרות הפקידים) בעתירה, שבית-הדין יצווה על המשיבה (להלן - "לאוביט") לפעול ליישוב סכסוך שבין הצדדים, בדרך בוררות. .2העובדות הצריכות לערעור זה הן: א) בבקשה שפתחה בהליך נאמר, כי על הצדדים חל הסכם קיבוצי; ב) לבקשה צורף כתב (להלן - מסמך-1975), החתום על-ידי הצדדים, ומסעיף 1שבו עולה שמדובר בהסכם קיבוצי מיוחד; ג) כמצוות התקנות לעניין סדר דין בסכסוך קיבוצי, צרף עורך-הדין אשר ייצג באותו שלב את הסתדרות הפקידים, תצהיר מטעם מזכיר חטיבת עובדי הבנקים ועודי הביטוח שבהסתדרות הפקידים, אשר נמסר בפני אותו עורך-דין. בתצהיר אומר המצהיר, כי הוזהר שעליו לומר אמת, ואם לא יעשה כן - יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, וכי "העובדות שמסר(תי) בסעיפים 1- 6לבקשה הן נכונות לפי מיטב ידיעתו(י) ואמונתו(י)". אחת העובדות שהועלו באותם הסעיפים היא, כי על הצדדים חל הסכם קיבוצי; ד) לאחר מספר ישיבות להכנת הדיון, שבמהלכן תוקנה הבקשה הפותחת בהליך, בא העניין בפני מותב ועם ראשית הדיון אמר בא-כוח "לאוביט", כי "נתברר לו (לנו), כי ההסכם הקיבוצי עליו נסוב הדיון בתובענה זו אינו הסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים". עורך-הדין אשר ייצג את הסתדרות הפקידים הודיע שהינו "מופתע" וביקש ארכה "על מנת לקבל אישור פורמלי מאת הממונה הראשי על יחסי עבודה לעניין הגשתו או אי-הגשתו לרישום של מסמך-1975"; ה) הממונה הראשי על יחסי עבודה אישר כי מסמך- 1975או כל הסכם אחר בין הצדדים לא נרשם על-פי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים); בעקבות הנ"ל הוגשה בקשה משותפת לתיקון "הבקשה" ו"התשובה". "הבקשה" תוקנה כך, שבסעיף 1לבקשה המקורית נאמר שעל הצדדים חל "הסכם קיבוצי ו/או הסדר קיבוצי" וב"תשובה" באו טענות כי על עובד פלוני שבו מדובר חל רק חוזה אישי, וכי "הסדר קיבוצי אינו אכיף בבית-משפט"; ו) באותו שלב ציווה בית-הדין האזורי שבאי-כוח הצדדים יגישו טענותיהם בכתב למתחייב מהעובדה שאין מדובר ב"הסכם קיבוצי", אלא ב"הסדר קיבוצי"; ז) טענותיו המרוכזות ביותר של הפרקליט אשר ייצג את הסתדרות הפקידים (טענות שהוגשו באיחור רב ביותר: ביום 20.1.1980, במקום ביום 20.12.1979או מספר ימים לאחר מכן), היו: .1"הצדדים ראו את ההסכם (מסמך-1975) כמחייבם ולמעשה ראו בו הסכם קיבוצי לכל דבר". .2"לאוביט" מנועה מלנער חוצנה מהוראות ההסכם, אף אם הוא בגדר 'הסדר קיבוצי'". .3"הסדר קיבוצי" הינו חוזה וחלים עליו דיני חוזים (דב"ע לז/26-2, [1], בע' 106-107). .4יש ליתן תוקף לכוונת הצדדים שכינו את מסמך- 1975- "הסכם קיבוצי". .5לבית-הדין לעבודה סמכות לדון בבקשה מכוח סעיף 24(א) (2) "גם בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד בעניין תחולתו, ביצועו או הפרתו של כל דין, וחוזה כלול בהגדרה זו": ח) בטענותיו הרבות, המפורטות והמבוססות על הפסיקה, התייחס הפרקליט אשר ייצג את "לאוביט", מעבר לדרוש באותו שלב ומתחייב מהחלטת בית-הדין האזורי לעניין הגשת טענות בכתב. עיקר הטענות הרלבנטיות לאותו שלב ולערעור זה היו: .1המבוקשבהליך הוא "צו עשה" - סעד מן הצדק שבשיקול דעתו של בית-משפט, ואין לתיתו, בשל השיהוי הרב בהגשת הטענות על-ידי הפרקליט אשר ייצג את הסתדרות הפקידים. .2מסמך- 1975אינו הסכם קיבוצי, כי לא קוים תנאי קונסטיטוטיבי לכך, ומ"השתק" לא יקום "הסכם קיבוצי". .3"הסדר קיבוצי" אינו אכיף על-ידי בתי-משפט (דב"ע לו/1-4, [2], בע' 327-328; דב"ע לט/5-4, [3]; דב"ע לז/26-2, [1], בע' 107; ההתייחסות לפסק-דין זה באה בעקבות התייחסותו של פרקליטה של הסתדרות הפקידים, תוך הדגשת קטע שלא התייחס לו אותו פרקליט). .4באין הסכם קיבוצי ובאין סכסוך קיבוצי - אין ההליך במסגרת סמכותו של בית-הדין מכוח סעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה). .3הסעיפים הרלבנטיים לערעור, שבמסמך- 1975הם: " 11(ג) חילוקי דעות בין ההנהלה ובין ההסתדרות בעניינים הנובעים מהסכם זה, יימסרו להכרעת בוררות זבל"א וזבל"א" (בסוף המסמך) "הסכם זה יירשם במשרד העבודה ודינו כדין הסכם (ה) עבודה (ה) מיוחד, כמפורט בחוק תשי"ז-1957". .4בפסק-הדין שבערעור, דחה בית-הדין האזורי את הבקשה. בית-הדין האזורי עשה כן, משום ש"עילת התביעה כל כולה בהסדר קיבוצי (ועל כן) אין היא מצויה בגדר התובענות שבסמכות בית-דין זה על-פי סעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה (לא נטען בבקשה דבר לעניין "ביצועו או הפרתו של כל דין", כאמור בסיפא לסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה)...". .5הטענה העיקרית שהעלה בערעור בא-כוחה של הסתדרות הפקידים, והוא לא טען לה בבית-הדין האזורי, היא שמסמך- 1975הוא בגדר "הסכם קיבוצי" מכוח סעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957(להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה), ומדרך זאת באה הסמכות במסגרת סעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה. כן חזר הפרקליט על הטענה שהעלה בבית-הדין האזורי (סעיף 2, פסקה (ז) 3דלעיל) והיא, שהסמכות מוקנית לבית-הדין גם מהיות ההליך "בעניין ביצועו או הפרתו של כל דין", וראה בחוק החוזים "דין" בהקשר לנטען. .6כנגד זה טען הפרקליט שייצג את "לאוביט", כי את ההפניה לסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה יש לקרוא כמוגבלת לעולה מהפרק הרביעי שבאותו חוק. הוא חזר על טענותיו למהותו של "הסדר קיבוצי". .7בית-דין זה הודיע ליועץ המשפטי לממשלה על הערעור (סעיף 30(א) לחוק בית-הדין לעבודה) ונציגו של היועץ המשפטי התייצב וטען. עמדת נציגו של היועץ המשפטי היתה, כי תיקון חוק יישוב סכסוכי עבודה בשנת 1972(תיקון מס' 2) הרחיב את סמכותו של בית-הדין לעבודה מעבר למתחייב מהפרק הרביעי לאותו חוק. הפרקליט המלומד טען שאותו תיקון לא קבע, אמנם, מעמדו במשפט של "הסדר קיבוצי", אך אם "הסדר קיבוצי" הוא אכיף, המוסמך לדון הוא בית-דין לעבודה, ולא בית-משפט אחר. .8במהלך ההתייעצויות לקראת פסק-דין, נתן בית-דין זה דעתו להוראה במסמך משנת 1976(להלן - מסמך-1976) המהווה חלק מחוברת שצורפה לבקשה הפותחת בהליך ובה "מסמך-1975". במסמך- 1976מתייחסים ל"הסכם קיבוצי מיום 30.12.1975". בסעיף 2(א) לותו מסמך נאמר, כי "הינו חלק בלתי-נפרד מההסכם הקיבוצי המיוחד הקיים בחברה" (שוב הכוונה למסמך-1975), ובסעיף 28נאמר, כי הוא - מסמך- 1976- כפוף לקבלת האישור (ים) הדרוש (ים) מהשלטונות... לפי חוק הסכמים קיבוציים... וכל הצדדים יעשו כמיטב יכולתם לקבלת האישור (ים) הנ"ל". .9בהחלטה מיום 20.8.1980הפנה נשיא בית-הדין את תשומת לב הצדדים לנ"ל, וביקש תגובתם תוך מועד נקוב לשאלה, אם לאור המובא לעיל "קיבל ההסכם תוקף ביחסים בין הצדדים, ולא רק כ'הסדר קיבוצי'". בתגובה הודיע בא-כוח הסתדרות הפקידים כי (לאחר שהגיעה לידיו ההחלטה) הגיש לרישום את מסמך- 1975יחד עם בקשה לממונה הראשי על יחסי עבודה להאריך את המועד, לפי סעיף 10(ג) לחוק הסכמים קיבוציים. לפי בקשת פרקליטה של הסתדרות הפקידים, הוארך המועד לתגובה. .10משלא האריך הממונה הראשי על יחסי עבודה את המועד להגשת המסמך לרישום - הגיב הפרקליט על השאלה שהוצגה בהחלטת הנשיא. תשובתו היתה, שהסעיף אשר לו הופנתה תשומת הלב בהחלטת הנשיא מצוי במסמך- 1976ולא במסמך-1975, שבו מצוי נוסח אחר (הנוסח הוא כמובא בסעיף 3דלעיל). מאותו נוסח ביקש הפרקליט ללמוד, כי "הצדדים התכוונו להתקשרות אכיפה במשפט, על כל המשתמע מכך (דב"ע לה/7-3, [4], בע' 139-140". .Iiפסק-דין .1בדב"ע שם/9-4, [5], פתחה ההסתדרות - ארגון עובדי צה"ל, בהליך בסכסוך קיבוצי. בבקשה שפתחה בהליך טענו בשם ההסתדרות שמסמך מסוים איננו הסכם קיבוצי ומזכיר איגוד מקצועי הצהיר בעדותו כי כך הדבר. משגילה במהלך המשפט פרקליטו של המעביד, כי אותו מסמך הוגש לרישום על-ידי המעביד, באה טענה בשם ההסתדרות, כי האיגוד המקצועי כלל לא התכוון ל"הסכם קיבוצי". הוגש "תצהיר" (עדות), שבו אמר המזכיר הארצי של ארגון עובדי צה"ל, כי "ההסתדרות לא התכוונה כלל וכלל שהחוזה המיוחד יהיה הסכם קיבוצי, והוא הופתע לגלות עתה שמערכת הביטחון הגישה מסמך זה לרישום כהסכם קיבוצי". אותה "תגלית" שהפתיעה את מזכיר האיגוד המקצועי שינתה את המצב מהקצה אל הקצה וקבעה גורלו של הערעור. על אשר התברר באותו משפט מתח בית-דין זה ביקורת חמורה ביותר והצביע על הנזק שעשוי להיגרם להסתדרות כתוצאה מ"הפתעות" מהסוג ש"התגלעו" (סעיפים 9ו- 10שבפסק-הדין הנ"ל). .2דבר דומה ארע בענייננו. בבקשה אשר פתחה בהליך, שבעקבותיו ניתן פסק-הדין שבערעור, נאמר בשם הסתדרות הפקידים, כי על הצדדים חל הסכם קיבוצי. הפרקליט אשר ייצג באותו שלב את הסתדרות הפקידים אף ניסח תצהיר, שעליו חתם מזכיר חטיבת עובדי הבנקים ועובדי הביטוח בהסתדרות הפקידים ובו נאמר, כי ביודעו שהוא מוסר עדות, מצהיר הוא שאכן חל על הצדדים הסכם קיבוצי. עורך-הדין כלל לא טרח לבחון אם אכן כך הדבר, והרי לא היה כל קושי לברר. הראיה - הפרקליט אשר ייצג את "לאוביט" ברר את אשר היה לברר, והאמת התגלתה. מייד הפנה אותו פרקליט את תשומת לב בית-הדין לעבודה שכלל אין הסכם קיבוצי, וטען טענות משפטיות העולות משינוי המצב (סעיף 2, פסקות א-ה, שבחלק iדלעיל). מה עשה הפרקליט אשר ייצג אז את הסתדרות הפקידים? הוא לא הסיק כל מסקנה מכך שלמעשה נשמטה התשתית אשר שיבשה לפתיחת ההליך, לא עמד על המשמעות המרחיקה לכת לעניין מכלול היחסים אשר בין הסתדרות הפקידים לבין "לאוביט", אשר לעובדה שהיחסים ביניהם כלל אינם מבוססים על הסכם קיבוצי, אלא, לכל היותר, על "הסדר קיבוצי". ספק אם אותו פרקליט הפנה מייד את תשומת הלב של הסדרות הפקידים לתקלה החמורה שהתגלתה בכל הבסיס ליחסי העבודה עם "לאוביט", כולל כל מערכת הפנסיה, אשר עשה היה תיקון הבקשה שפתחה בהליך: במקום הסתמכות על הסכם קיבוצי באה הסתמכות על "הסכם קיבוצי ו/או הסדר קיבוצי", והוספת טענה כי סמכותו של בית-הדין הוא - אם לא מכוח האמור בסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה בהקשר להסכם קיבוצי, הרי מכוח האמור באותו סעיף בהקשר ל"כל דין", כי הרי "חוזה כלול בהגדרה זו". כל זה, כאילו בשינוי של מה בכך מדובר. באלה ידובר להלן, ואשר ייאמר כבר בשלב זה מכוון להצביע על הנזק העצום שיכול והיה נגרם להסתדרות הפקידים - נזק לא לעניין הליך זה, כי כלל וכלל לא בטוח שבסכסוך קיבוצי מדובר, ולא בסכסוך היחיד שמסיבה זאת או אחרת הסתדרות הפקידים לא הסתפקה באימוצו, אלא הפכה אותו לסכסוך קיבוצי - אלא נזק למהות היחסים בין הצדדים, כך שבמקום ליהנות מכל היתרונות שבהסכם קיבוצי, בא חוזה רגיל, על החובה לשלם פיצויים בסכומים בלתי-מוגבלים בשל הפרתו; ייאמר מייד שלמזלה של הסתדרות הפקידים לא נתקבלה טענתה. .3לתוצאה הסופית שבפסק-דין זה ניתן להגיע בשתי דרכים: האחת - מוצאה בתשובה לשאלה, אם למסמך- 1975נפקות משפטית כלשהי, היינו אם הינו חוזה במשמעות המשפטית; השניה - מוצאה בתשובה לשאלה, אם סמכותו של בית-הדין קמה, אף אם מסמך- 1975אינו מהווה הסכם קיבוצי במשמעות הכללית, אלא מהיותו "הסדר קיבוצי" - "הסכם קיבוצי", כמשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-.1957 .4ראשית נידרש לשאלה, אם מסמך- 1975הוא בכלל בגדר הסכם אכיף במשפט, מהיותו חוזה במשמעות המשפטית. כי אין הוא חוזה מהיותו "הסכם קיבוצי" ברור כבר לכל. השאלה היא, אם בהיותו "הסדר קיבוצי", מתקיים בו המתחייב להיותו של "הסדר קיבוצי" - חוזה אכיף במשפט. .5בטרם נשיב על שאלה זאת, מן הראוי לסכם את ההלכה בעניין זה, ולהדגיש את המחייב הדגשה - כל זה, כדי למנוע פרשנות שיכול ותטעה את השותפים ליחסי עבודה קיבוציים. "הסדר קיבוצי" הוא מטבע לשוני שבית-דין זה טבע לראשונה בפסק-הדין שבדב"ע לד/41-3, [6] (בע' 372). בית-הדין עשה כן על מנת למנוע תוצאה שאמנם יש בה שלמות תיאורטית, אך מתעלמת היא מהמציאות ביחסי עבודה בישראל. לשאלת הדו-קיום - "הסדר קיבוצי", ו"הסכם קיבוצי", נדרש בית-דין זה, במנומק, לראשונה בפסק-הדין בדב"ע לה/7-3, [4] (בע' 138-140). אשר נקבע שם הוא היסוד, ועומד בעינו; כל אשר נפסק לאחר מכן, הולך בעקבותיו. הרעיון המרכזי העולה מאותו פסק-דין הוא ש"הסדר קיבוצי" הוא פתרון ל"שעת דחק", בבחינת "ידועה בציבור". .6כשבאים לעמוד על נפקותו במשפט של הסדר קיבוצי, יש להבחין בין ההסדר החד-צדדי לבין ההסדר הדו-צדדי, כי לא הרי זה כהרי זה; לא הרי "חוקת עבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות", או התקשי"ר (שניהם הסדרים חד-צדדיים) כהרי "חוקת עבודה לעובדי הסתדרות מדיצינית הדסה" (דב"ע לב/66-3, [7]) או חוקת העבודה לעובדי חברת החשמל (דב"ע לה/18-3, [8]) (שניהם דו-צדדיים, ומלפני חוק הסכמים קיבוציים). הסיבות להסדר קיבוצי בשתי הקבוצות שונות. בראשונה - עת מדובר בחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות - הגיעו לתוצאה הן מטעמים כרונולוגיים, החוקה היא משנת 1949, ולא הפכה לאחר מכן ל"הסכם קיבוצי" מהטעם ש"עקרונית" לא מצאו "מעביד" שיהא צד להסכם קיבוצי ("כור" מצאה אמנם פתרון, אך כנראה נשארה בודדה בפתרונה). התקשי"ר אף הוא קדם לחוק הסכמים קיבויים ונשאר "הסדר" בתחומים שונים שלא הוסדרו לאחר מכן בהסכם קיבוצי, מטעם שבגישה, נכונה או מוטעית, למינהל ציבורי. בקבוצה השניה תמצא הסדר קיבוצי משנים שקדמו לחוק הסכמים קיבוציים, ולהם מכוון סעיף 35לחוק. בקבוצה השניה תמצא גם הסדר קיבוצי, מתוך רשלנות, היינו הסדר שברור, כי התכוונו לכך שיהיה "הסכם קיבוצי", אך בשל רשלנותו של מזכיר איגוד מקצועי או ארגון מעבידים, לא הושגה המטרה הסכם קיבוצי. .7לענייננו יש ליתן את הדעת רק לאותם פסקי-דין הנוגעים ל"הסדרים" דו-צדדיים והמתייחסים לשאלת הנפקות בין הצדדים להסדר, ולא לנפקות בין מעביד לעובד, כפרט. הטעם פשוט - בהסדר חד-צדדי אינה מתעוררת כלל שאלת נפקות בין "צדדים", ובהסדר דו-צדדי - מקור הנפקות המשפטית שונה לחלוטין לעניין היחסים בין הצדדים ולעניין היחסים בין מעביד לעובד כפרט, כי הרי במגזר השני באים תנאים מכללא, שיכול והיו באים בהרבה דרכים אחרות (דב"ע לה/7-3, [4], בע' 141). מכאן שהסתמכותו של הפרקליט המלומד, אשר ייצג בבית-הדין האזורי את הסתדרות הפקידים, על פסק-הדין בדב"ע לז/26-2, [1] (בע' 106-107), לא היתה במקומה. באותו פסק-דין עמדה לדיון זכותו של עובד כפרט מכוח הסדר קיבוצי, ולא עמדה לדיון הנפקות של הסדר קיבוצי ביחסים בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. אגב, באותו עניין קיים היה הסדר חד-צדדי - "הוראות נוהל", והכל רחוק מענייננו כמרחק מזרח ממערב. מן הראוי לציין שבאותו פסק-דין נדחתה טענה שזכות אשר קמה מהסדר קיבוצי "אינה ניתנת לוויתור" (שם, [1], ע' 107), ולכך השלכה אפשרית על עניינו של מי שעבד ב"לאוביט" על-פי חוזה אישי. .8ומה אומרת הפסיקה לעניין הנפקות במשפט של "הסדר קיבוצי" דו-צדדי, במישור היחסים בין הצדדים להסדר? הכלל הוא, בעקבות המשפט המקובל, שאין להסדר נפקות משפטית, אלא אם ברור שלהתקשרות חוזית התכוונו הצדדים (מכוח סעיף 18(1) לחוק האנגלי משנת 1974בדבר איגודים מקצועיים ויחסי עבודה חייבת כוונה זאת למצוא ביטוי - בהוראה מפורשת בהסכם עצמו). אם באנגליה כך, אם באנגליה שבה אין חוק המסדיר הסדר ממצה את ההסכם הקיבוצי, בישראל מקל-וחומר, בית-דין זה נהג בחסד עם הסדרים קיבוציים, וזה על מנת לאפשר פתרון למצבים שאינם יכולים להסתגל לשיטה המתחייבת מחוק ההסכמים הקיבוציים, המיטיב עם השותפים ליחסי עבודה קיבוציים ובמקביל תורם לשלטון החוק במישור יחסי עבודה קיבוציים, כי באין חוזה אכיף במשפט, כיצד יתרום החוק את חלקו? בית-הדין יקפיד לסייג את חתירתם של "הסדרים", תחת המתחייב מהחוק ותחת היתרונות לשני הצדדים מהסכם קיבוצי כדין. כשמדובר בשיטה המכירה בדו-קיום, צריך שיהיה ברור, בין היתר, כי הצדדים התכוונו רק לנפקות משפטית כ"חוזה" במשמעות חוק החוזים, ולא במשמעות חוק הסכמים קיבוציים, שאף מכוחו קם חוזה. .9ומההלכה למעשה - לעובדות. טענו בשם הסתדרות הפקידים, כי ממסמך- 1975יש ללמוד שהצדדים התכוונו לכך שהוא יהווה חוזה אכיף במשפט, בין הצדדים. בהקשר לטענה זאת הדגישו את האמור בסופו של המסמך לעניין רישומו כהסכם קיבוצי (סעיף 3וסעיף 10שבחלק 1דלעיל). אכן עולה מהסיפא שבמסמך-1975, כי הצדדים התכוונו להתקשרות שיש לה נפקות משפטית והיא אכיפה. אך אשר עולה ברורות הוא, כי לא התכוונו לחוזה רגיל, על כל הנובע מכך לרעת הצדדים, אלא להסכם קיבוצי. חיזוק לכך, אם האמור צריך חיזוק, תמצא במסמך- 1976(סעיף 8שבחלק iדלעיל), שממנו ומדים שניים: 1) הצדדים התכוונו לכך שמסמך- 1975יהווה הסכם קיבוצי; 2) מסמך-1976, שהינו הסכם פנסיוני - עצם קיומו קשור בכך שמסמך- 1975הינו הסכם קיבוצי ושמסמך- 1976הוא עצמו יוגש לרישום כהסכם קיבוצי ("הסכם זה כפוף... לקבלת האישור" וכו' - סעיף 28למסמך כמובא בסעיף 8שבחלק 1דלעיל). דברים אלה מעידים כעדים רבים שלא לסתם חוזה התכוונו הצדדים. יכול ושניים יתכוונו להתקשרות מסוימת המחייבת ביטוי משפטי מוכתב על-ידי המחוקק - ורק להתקשרות כזאת, ואם לא יקיימו אחרי המתחייב מהחוק לא ישיגו דבר, עת סביר שבהתקשרות אחרת לא היו מעוניינים. יכול ושניים יתכוונו לעסקת הלוואה כנגד מישכון אניה, אך אם לא עשו כמתחייב מהחוק לשם מישכון אניה - לא ייחסו להם כוונה להתקשר במתן הלוואה ללא מישכון האניה. .10על כך ש"הסכם קולקטיבי" או "חוזה קולקטיבי" לא היווה בשעתו התקשרות אכיפה במשפט - ביחסים בין הצדדים, ולהבדיל מתביעת הפרט - תעיד, אולי, גם העובדה שבפסיקה לא מצאו זכר להזדקקות למערכת השיפוטית כשם שעד היום, ספק אם תמצא בפסיקה האנגלית פסק-דין בעקבות התדיינות בין צדדים להסכמים קולקטיביים בנושא אכיפה ישירה של הסכם קולקטיבי. אין להניח, שעם חקיקת חוק הסכמים קיבוציים, רצה המחוקק ורצו הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים, להנהיג שיטה חדשה ויחד עם זאת גם ליתן נפקות חדשה ומוגברת לשיטה הישנה הנוגדת בעיקרה את השיטה החדשה. .11לאור העדיפות אשר לצדדים ליחסי עבודה קיבוציים מהסכם קיבוצי, לעומת חוזה רגיל, ולאור המעמד הנחות אשר להסדר קיבוצי - מעמד של "נסבל" או "ידועה בציבור" - ברור שצריך, כי המתכוונים לחוזה רגיל ולא להסכם קיבוצי יתנו ביטוי מפורש לכוונתם. קשה להניח שהסתדרות הפקידים, בחתמה על מסמך-1976, התכוונה לכך שאם המזכיר "ישכח" לפעול כמתחייב מהמסמך לשם הגשתו לרישום, או שפקיד מפקידי האיגוד יתרשל במילוי חובתו - ייהפך המסמך ממסמך שפוטר את האיגוד מתשלום פיצויים "על הפרת חובותיו" לפי המסמך, למסמך המחייב את האיגוד לשלם ל"לאוביט" את מלוא הפיצויים, כאילו בחוזה מסחרי רגיל מדובר (סעיף 24לחוק הסכמים קיבוציים). קשה להניח שהסתדרות הפקידים טרחה וניהלה משא-ומתן להשגת הסדר ואילו תוצאתו אפשרות למעביד לערוך חוזה אישי עם כל עובד, כך שבו יוותר על התנאים שבהסדר, וזאת הרי התוצאה של הסדר קיבוצי בניגוד להסכם קיבוצי (סעיף 22לחוק הסכמים קיבוציים; דב"ע לז/26-2, [1], בע' 107, סעיפים 5-7). כן אין זה ברור כלל וכלל ש"לאוביט" התכוונה במסמך- 1975ליטול על עצמה ההתחייבויות העולות מאותו מסמך כהתחייבויות כלפי הסתדרות הפקידים, ומודגש שמדובר בהתחייבויות כלפי הסתדרות הפקידים ולא בהתחייבויות מכללא כלפי עובד כפרט - התחייבות אכיפה במשפט, וכנגד אלה לא הובטח לה "השקט התעשייתי" העולה מחובת האיגוד המקצועי מעצם ההסכם הקיבוצי. .12ברור, אפוא, למה התכוונו הצדדים במסמך- .1975הם התכוונו להסכם קיבוצי על כל היתרונות שבו. אף ברור כי בשל רשלנות לא השיגו את אשר התכוונו להשיג. מסמך- 1975מהווה אמנם הסדר קיבוצי, אך הסדר שאינו אכיף במשפט ומעמדו ביחסי עבודה קיבוציים כמעמד הסכם קולקטיבי באנגליה - הסדר אשר "המעוניינים ביחסי עבודה סדירים נוהגים לכבדו ולקיימו", אך אינו אכיף על-ידי בתי-המשפט (דב"ע לו/1-4, [2], בע' 327). .13עד שנסגור פרשה זאת, נפנה תשומת הלב של האחראים לדבר באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית של העובדים בישראל, לתוצאת החמורות שיכול ותבואנה מרשלנותם של הפועלים מטעמה. כתוצאה מאותה רשלנות מתרוקן מתוכן פרי משא-ומתן קיבוצי ויכול ובנסיבות מסוימות, עת תתקבלנה טענות שנדחו בערעור זה - תהיה ההסתדרות חסרת מגן בתביעה לפיצויים בשל הפרת חוזה. טוב יעשו אם ידאגו לכך שהחותמים על הסכם קיבוצי יסיימו את מלאכתם ויעשו להגשת ההסכם לרישום לממונה הראשי על יחסי עבודה. ככלות הכל, אשר נדרש אינו רב. מובן שהאמור לעניין הגשה לרישום חל גם על הפועלים מטעם ארגון מעבידים או מטעם מעביד, אם כי הנזק לאיגוד המקצועי מסיכולו של הסכם קיבוצי, הוא לעתים רב יותר. .14הגענו לסוף הדרך במסלול התשובה לשאלה הראשונה (סעיף 3דלעיל). משקבענו כי מסמך- 1975אינו אכיף במשפט, אלא רק הסכם קולקטיבי במובן האנגלי - "הסכם ג'נטלמני" שהצדדים מצפים כי יכבדוהו - אינה מתעוררת כלל השאלה איזהו בית-המשפט המוסמך - בית-משפט מחוזי או בית-דין אזורי לעבודה. לאי-אכיפה אין בית-משפט מוסמך. .15במסגרת הערעור טענו לסמכותו של בית-הדין מכוח האמור בסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה, בהקשר ל"הסכם קיבוצי" כמשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה (סעיף 8לחוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון מס' 2), תשל"ב-1972) ולסמכותו של בית-הדין בהקשר ל"עניין פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין". הטענה לסמכות מכוח הגדרת הסכם קיבוצי בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה כלל לא הועלתה בבית-הדין האזורי, אך משייחס הפרקליט המלומד משקל רב לטענה, ואף נציגו של היועץ המשפטי נקט עמדה, נשיב על השאלה השניה שהועלתה בסעיף 3דלעיל, אם כי לאור האמור עד כאן, אין הערעור צריך תשובה לשאלה זאת. .16התשובה לשאלה, אם סמכותו של בית-דין אזורי בעניין פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, מן ההכרח שתבוא לא רק מלשון הסעיף, אלא גם ממעמדו של הסדר קיבוצי, ממכלול השינויים בחוק המטריאלי בעקבות תיקון חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון מס' 2), ומהדרך שבה בא התיקון לסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה. .17עד שנדרש לטענה עצמה, מן הדין לחזור על כלל הנקוט בבית-דין זה בכל עניין הנוגע להיקף סמכותו. כלל זה נקבע כבר בראשית דרכו של בית-הדין והוא אומר: "בתי-הדין לעבודה, סמכותם מוגדרת ועל-כן גם מוגבלת. מאחר וסמכותו של בית-הדין לעבודה סייגים לה ובתחום המסויג סמכותו ייחודית, יש לפרש את סעיפי החוק הקובעים את סמכותו העניינית פירוש דווקני, כי על-ידי הענקת סמכות לבית-דין לעבודה מוצא הרי עניין מסמכות בתי-המשפט האחרים. בית-דין זה ינהג, איפוא, מידה מיוחדת של 'ריסון עצמי' בבואו לפרש את סמכותו העניינית, וישאיר למחוקק את מלאכת קביעת הסמכות, כשלשון החוק ברורה, אף שאינה מתיישבת עם הרצוי עניינית" (דב"ע ל/8-3, [9]). במקביל קבע בית-הדין, כי לא יימנע מלדון בעניין שברור כי הינו בגדר סמכותו. .18יחד עם זאת אין להתעלם מטענת הפרקליט שטען להסתדרות הפקידים ומדברי נציגו של היועץ המשפטי לממשלה, שיש לפרש את הסעיף הרלבנטי בחוק בית-הדין לעבודה, כך שעניינים שפיטים בתחום העבודה יהיו בסמכות בית-דין לעבודה. בהקשר לדברים אלה ייאמר, כי אכן עולה מהצגת החוק בפני הכנסת כי אכן זאת היתה כוונת המחוקק (בג"צ 64/72, [10], בע' 265, מפי השופט עציוני), אך כבר המלים הפותחות בסעיף 24(א)(2) יכול ותסכלנה מטרה זאת. מן המפורסמות הוא, שלא כלסכסוכי העבודה הקיבוציים "המשפטיים" - סכסוכים שעניינם מימוש זכויות הם בין "מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי". סכסוכים רבים הם לאו דווקא בין הכשירים (כלשון החוק "היכולים") להיות צד להסכם קיבוצי. כדוגמה נביא סכסוך בעניין שהסכם קיבוצי או חוק מקנה "מעמד" וזכויות לוועד עובדים או סכסוך בעקבות שביתה ש"הוכרזה" על-ידי ועד עובדים. באלה ובדומיהם - היעילות מחייבת שהצד להליך יהיה לאו דווקא מי "שיכול להיות צד להסכם קיבוצי", כי עמו אין למעשה כל "סכסוך", ממנו אין עותרים דבר ונגדו אין מבקשים כל פעולה של בית-הדין; אותו הופכים, מלאכותית, לצד להליך רק כדי ללבוש לבוש הפותח דלת למשפט. .19מכאן לטענה גופה. על מעמדו של "הסדר קיבוצי" במסגרת משפט העבודה נאמר כבר אשר נאמר. בא המחוקק בתיקון חוק יישוב סכסוכי עבודה והקנה מעמד מיוחד להסדר קיבוצי, כשם שהוא הקנה מעמד מיוחד להסדר קיבוצי בתיקון לחוק הסכמים קיבוציים משנת תשל"ו - הוספת סעיף 10ב. התיקון בחוק הסכמים קיבוציים אינו לענייננו ואינו משפיע כלל על נפקותו במשפט של הסדר קיבוצי. לא כן התיקון בחוק יישוב סכסוכי עבודה. אותו תיקון אינו משפיע אמנם על עצם נפקותו של הסדר קיבוצי, אף לא ב"שירות ציבור", אך תוצאות חמורות לו בכל הקשור ל"שביתה בלתי-מוגנת". .20משקשר המחוקק את המושג "שביתה בלתי-מוגנת" לא רק בהסכם קיבוצי אלא גם בהסדר קיבוצי, חייב היה ליתן דעתו לסמכותו השיפוטית המתחייבת מאותה נורמה מטריאלית חדשה. לולא קבע דבר באותו תיקון לחוק - הסמכות היתה באה לבית-משפט מחוזי. מתוך נאמנות לדרכו לרכז את הסמכות השיפוטית בענייני עבודה בבית-הדין לעבודה - בא התיקון בסעיף 8לחוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון מס' 2), והעניק לבית-הדין האזורי לעבודה סמכות בעניין שמטריאלית קם מאותו חוק. זהו הפירוש הענייני וההסבר לכך שבמסגרת תיקון לחוק יישוב סכסוכי עבודה, שלו תוצאות במשפט להסדר קיבוצי (מבלי לנקוט בשאלת נפקותו במשפט כחוזה בין הצדדים) - נקבע שהסמכות היא ייחודית לבית-דין אזורי לעבודה, היינו לא לבית-משפט מחוזי. פירוש זה עונה על כל המתחייב מהחוק המטריאלי, ומביא את ההליכים המשפטיים לבית-דין אזורי לעבודה. בית-הדין מודע לכך, שפירוש מילולי של האמור בסעיף 8לחוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון מס' 2) ובעקבותיו בסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה, יכול ויביא לכך שבית-הדין הוא המוסמך לדון בכל הליך בעניינו הסדר קיבוצי, אך יחד עם זאת יכול ואותו פירוש יקנה להסדר קיבוצי מעמד שאינו מתיישב עם חוק הסכמים קיבוציים ועם מעמדו הנחות של הסדר קיבוצי, כעולה גם מכל האמור לעיל בפסק-דין זה. העניין שבפנינו אינו מחייב תשובה חד-משמעית, בעיקר לאור המציאות שבמשך שנים רבות לא התעוררה כלל שאלה של אכיפת הסדר קיבוצי, בין הצדדים. .21טענו לסמכות בית-הדין האזורי גם מכוח הסיפא שבסעיף 24(א) לחוק בית-הדין לעבודה ("תובענה... בעניין תחולתו, ביצועו או הפרתו של כל דין"). הנימוק לטענה זאת, כפי שהועלתה בבית-הדין האזורי הוא, כי "חוזה כלול בהגדרה של "דין", ועל כן נתונה הסמכות לבית-הדין לדון בעניין "הפרתו או ביצועו" של הסכם- 1975(סעיף 2, פסקה ז(3), שבחלק iדלעיל). תגש לטענה זאת בדרך שתגש תגיע לדחייתה. די בכך שייאמר, כי לא נדע מאיפה שנה הפרקליט שייצג את הסתדרות הפקידים בבית-הדין האזורי, כי בהגדרת "דין" כלול גם חוזה (זולת כאשר החוק קובע כי מעשה הרשות ייעשהבדרך חוזה); בוודאי שלא שנה זאת מהגדרת "דין" בסעיף 2לפקודת הפרשנות. .22אכן לא חזר הפרקליט שטען להסתדרות הפקידים בערעור שבפנינו על הנימוק שנתן חברו בבית-הדין האזורי. בערעור טען הפרקליט לסמכותו של בית-הדין משום שלדיון עומדת אכיפתו של חוזה, וחוזה בא מכוח "דין" - חוק החוזים (סעיף 5שבחלק 1דלעיל). פירוש הסעיף שבחוק בית-הדין לעבודה כאילו המלה "דין" עמדה מבודדת מכל השאר, כמו שהסעיף היה אומר "לבית-דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין", יכול ויביא לאי-דחיית הטענה. קבלת הטענה תביא לתוצאה שלפיה נתונה לבית-דין אזורי לעבודה סמכות אשר אינה נתונה לאף בית- משפט במדינה - סמכות לפרש, לבצע ולמנוע הפרתו של כל דין, בבידוד מכל השאר הדרוש למעמד בהליך משפטי ולעילת תביעה. כל מלה נגד פירוש שעשוי להביא לתוצאה כאמור היא מיותרת. אכן נאמר באותו סעיף שהסמכות היא "בעניין" וגו'. הדיבור "עניין" הוא הרחב ביותר שלו נזקקים בהקשר לקביעת סמכותם של בתי-משפט, החל מדבר המלך במועצתו ועד לחוק בתי-המשפט (סעיף 7(א) ו-סעיף 18). לא מצאנו שפירושו של "דין", ללא קשר במעשה או במחדל, בפגיעה בזכות או בפגיעה ב"אינטרס" או שימור אינטרס, ללא "דין ודברים" - ,lisיהוו נשוא הליך משפטי בין אדם לרעהו. אין להרבות בדברים על כך שחוק החוזים בפני עצמו אינו מהווה יסוד לתובענה בבתי-המשפט. כשם שאת הרישא שלסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה, יש לפרש בהקשר הנכון, כן יש לפרש את הסיפא - פירוש המתיישב עם השלמות ועם המטרה. קשה לרדת לדעתו של מנסח החוק עת הקנה לבית-הדין האזורי לעבודה סמכות, רחבה ביותר ובלשון שלא נקטו לגבי כל בית-משפט אחר. משמעות להוראה שבסעיף אפשר לתת, אם מייחסים את האמור לסכסוכי עבודה קיבוציים (לדיבור "סכסוך" הזדקק המחוקק בחוק המקורי ומשום מה הוחלף לאחר מכן, אותו דיבור מיוחד וטוב לתחום יחסי עבודה קיבוציים במושג "תובענה") בעניין פירושו, תחולתו או הפרתו של "דין" מתחום משפט העבודה הקיבוצי, המקנה זכות או המטיל חובה על צד לסכסוך עבודה קיבוצי, וההליך דרוש ליישוב הסכסוך או מניעתו. ברור שחוק החוזים אינו "דין" בהקשר זה, בעוד שסעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, למשל, הוא "דין" באותו הקשר. .23מכל האמור עד כאן מתחייבת דחיית הערעור, אך אחרי שהוכן פסק-הדין ובטרם הוזמנו הצדדים לשמוע את פסק-הדין, נתקבלה הודעה מאת הפרקליט אשר טען בערעור להסתדרות הפקידים, כי הממונה הראשי על יחסי עבודה החליט להאריך את המועד להגשתו לרישום של מסמך-1975, וכן נתקבלה הודעה מפרקליטה של "לאוביט", כי הגיש התנגדות להארכת המועד. .24האמור עד לסעיף 23בנוי על כך שמסמך- 1975אינו הסכם קיבוצי, וזה היה גם היסוד ששימש לבית-הדין האזורי בבואו לפסוק בהליך שהיה בפניו. היותו של המסמך להסכם קיבוצי עקב הגשה לרישום עתה - יכול ויעורר שאלות שכלל לא עמדו לדיון בבית-הדין האזורי. על כן מוחזר העניין לבית-הדין האזורי, כך שאם אחד הצדדים יבקש, תוך 30יום מהתאריך שבו יגיע לידיהם העתק פסק-דין זה, לחדש את הדיון לאור המצב החדש יחודש הדיון. אם לא יבקשו כאמור, יראו את הערעור כערעור שנדחה. לאור הנסיבות המיוחדות מחייב בית-הדין את הסתדרות הפקידים לשלם ל"לאוביט" 500שקל הוצאות ערעורם, אף כי דרכו של בית-דין זה היא שלא לחייב בהוצאות עת בסכסוך קיבוצימדובר.יישוב סכסוכיםסכסוך קיבוציהסכם קיבוציבוררותסכסוך