דמי ביטוח לאומי עובדת משק בית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי ביטוח לאומי עובדת משק בית: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט מורל - דן יחיד; תב"ע 925-0) התבררה תובענה של המשיבים נגד המוסד לביטוח לאומי בעתירה, בין השאר, לחייב את המוסד לביטוח לאומי לגבות דמי ביטוח שבפיגור, בעד עובדת במשק בית, "בהתחשב במספר ימי ושעות עבודתה... ועל סכום זה להוסיף דמי ביטוח מוגדלים בשיעור של %...20". בית-הדין האזורי פסק, כי אכן בקביעת סכום דמי הביטוח יובא בחשבון "מספר ימי העבודה בפועל"; על כך ערעור המוסד לביטוח לאומי. .2העובדות הצריכות לערעור, כעולה מפסק-הדין שבערעור, הן: א) מר מנדל סרבניק העביד עובדת במשק בית מים 1.4.1978עד מרץ 1980- 5 שעות אחת לשבועיים; גב' מינה סרבניק העבידה את העובדת מיום 1.1.1978עד מרץ 1980- 3שעות ליום, אחת לשבועיים; ב) העובדת הגיעה לגיל המזכה בקצבת זיקנה ומקבלת קצבה מהמוסד לביטוח לאומי; ג) הגב' מינה סרבניק פיגרה בתשלום דמי ביטוח בעד פרק הזמן 1.1.1978 31.12.1979ומר מנדל סרבניק פיגר בתשלום דמי ביטוח בעד פרק הזמן 1.4.1978-31.12.1979; ד) בהסתמכו על תקנה 8א לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א- 1971(להלן - התקנות) דרש המוסד לביטוח לאומי דמי ביטוח מחושבים לפי השכר הממוצע, מבלי להתחשב במספר הימים שבהם עבדה העובדת, בתוספת % 20מכוח סעיף 179לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). .3ההוראות הרלבנטיות שבתקנות הן: "דרכי חישוב דמי ביטוח לעובד במשק בית 8(ג) דמי הביטוח שישלם מעביד בעד עובד במשק בית שאינו מבוטח לפי פרק ב' לחוק, לתקופת התשלום כאמור בתקנה 1ב לתקנות הגביה, הם % 2.5מהשכר ששילם לו המעביד או מהמינימום ליום כפול מספר ימי העבודה בתקופת התשלום, לפי הגבוה ביותר. פיגור בתשלום דמי ביטוח בעד עובד במשק בית 8א(א) לא שולמו דמי ביטוח לפי תקנה 8בעד תקופה שקדמה ל- 12החודשים האחרונים שלפני חודש התשלום (להלן - התקופה הקודמת), ישולמו דמי ביטוח בעד התקופה הקודמת לפי תקנה 8, ואולם דמי הביטוח יחושבו כאילו שכרו של העובד בכל אחד מהחודשים שבתקופה זו לא פחת מסכום השווה לשכר הממוצע, כפי שהיה באותו חודש". .Iiפסק-דין .1גורלו של ערעור זה יוכרע על-פי פירוש תקנה 8א לתקנות. גרסת המוסד לביטוח לאומי היא, שאת דמי הביטוח יש לחשב על בסיס השכר הממוצע בחודש פלוני, בלי להתחשב במספר הימים שבהם עבדה העובדת באותו חודש. גרסת המשיבים היא, שיש לחשב את דמי הביטוח על בסיס השכר הממוצע לחודש בהתחשב במספר הימים שבהם עבדה העובדת באותו חודש. .2התקנות הותקנו מכוח סעיף 186לחוק, המאפשר להתקין תקנות "בדבר תשלום דמי ביטוח" ש"כוחן יפה על אף האמור בפרק זה" (הפרק שעניינו דמי ביטוח), של "עובד במשק בית". בשל ההוראה שבסעיף 186לחוק, הקובעת שתקנות על-פיו "כוחן יפה על אף האמור" בפרק שעניינו דמי ביטוח - אין לבחון את כשרותן של התקנות על-פי המבחן של "חריגה מסמכות" במשמעות הטכנית והצרה. יחד עם זאת, עדיין יש מקום לבחון את כשרותן על-פי "מבחן הסבירות" ובכל אופן יש לפרשן, בשל מהותן, פירוש דווקני (דב"ע לח/28-0, [1], בע' 377). נתון שני אשר ידריך בפירוש תקנה 8א הוא, שאת התקנות 8א ו-8(ג), שהותקנו בו- זמנית והדנות באותו נושא - תשלום דמי ביטוח בעד עובד במשק בית, מותר לפרש תוך זיקת הראשונה לשניה. .3הפירוש אשר לו טוען פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי מביא לכך, שעת מדובר במעביד המפגר בתשלום דמי ביטוח בעד עובד במשק בית, כל אשר על המוסד לעשות הוא להוכיח, שבתקופה מסוימת בעבר העביד אותו מעביד עובד במשק ביתו, ומשהוכיח זאת-אין יותר מקום ואין צורך להוכיח מהו השכר ששולם ואם העבודה היתה מלאה או חלקית. התוצאה תהיה, שגם בעד עובד שעבד יום אחד בחודש יהיו חייבים לשלם דמי ביטוח המחושבים על בסיס עבודה של 25ימים. עם כל המודעות למטרת התקנה - לאפשר למוד לביטוח לאומי לגבות דמי ביטוח מלאים ממעביד שלא מילא חובתו ויצר מצב המכביד על הפעלת מנגנון וכללי החישוב הרגילים - קשה לראות את התוצאה כסבירה, מה גם שאין התקנה באה להעניש. "כלי ענישה" נתון בסעיף 179לחוק, ואם אין בו די - שיבוא המחוקק ויפעל. .4אילו הפירוש שלו טענו כאמור היה היחיד האפשרי, חייב היה בית-הדין לשקול, אם התקנה - תקנה שמביאה לכך, שבמקרה כגון זה שבדוגמה שהובאה לעיל, לכך שדמי הביטוח הם פי עשרים וחמישה, וזה בנוסף ל"עונש" לפי סעיף 179-עומדת במבחן הסבירות. .5אותו פירוש אינו היחיד, ועל כן אין בית-הדין צריך להרחיק לכת כאמור. ניתן לפרש את התקנה כך שתסולק אי-הסבירות. לתוצאה זאת ניתן להגיע עת מפרשים את התקנה 8א תוך זיקה לתקנה .8בתקנה 8נאמר, כי דמי הפגיעה הם פונקציה של מספר ימי העבודה בתקופת התשלום. תקנה 8א באה, בעיקר, לשמש כלי בידי המוסד לביטוח לאומי, כאשר מדובר במעביד שחייב דמי ביטוח בעד העבר ואין בידי המוסד אפשרות לשום את השכר בעבר, אך ידוע לו שהועבד עובד וניתן לקבוע פרק הזמן שבו הועבד. במקרים שבהם לא יוכח כי הועבד עובד או לא יוכח פרק הזמן- גם תקנה 8א לא תעזור. .6אפשר, אפוא, לפרש את תקנה 8א כך, שבתור בסיס לשכר העבודה שישמש לחישוב דמי הביטוח יקחו את השכר הממוצע, והסכום עצמו יהיה השכר הממוצע מחולק ל- 25וכפול בימי העבודה, כאמור בתקנה 8(ג). כך עשה בית-הדין האזורי. על קושי האפשרי להוכיח מהו אותו מספר ימי עבודה, אפשר להתגבר בקלות. נאמר כבר, שאת פרק הזמן שבו עבדה העובדת בשירות אותו מעבידים יש להוכיח. נותרת שאלת מספר ימי העבודה, בעבודה חלקית. כאן יעמוד למוסד לביטוח לאומי הנתון, שאין חזקה שעבודתה של עובדת במשק בית היתה חלקית מבחינת מספר ימי העבודה בחודש. הטוען כך - עליו הראיה עם כל המתחייב מכך שהמעביד הוא הוא שגרם למצב שיש להוכיח דבר שכל הנתונים להוכיחו הם בעיקר בידיו. בענייננו כלל לא טענו, כי העובדת שבה מדובר עבדה יותר ימים בחודש משנאמר בכתב התביעה, וכפי שעולה כממצא עובדתי מפסק-הדין שבערעור. .7התוצאה היא שבדין פסק בית-הדין האזורי כפי שפסק ודין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיבים, לשניהם יחד, 500שקלים הוצאות ערעור זה.דמי ביטוח לאומיביטוח לאומי